יצירות של האריאלניקהנאמן

מוצאי י"ט ראשון שלפסח התש"ע נשאלתי מבחור צעיר אחד בישבה"ז פא"י - בדין מי שאמר הברכות הראשונות שלִּקְּ"ש שלערבית ופרשה ראשונה, ובראותו שהציבור התחילו שמו"ע דילג על הברכות האחרונות שלק"ש, והתחיל שמו"ע, מה יעשה – האם יכול לומר את הברכות האחרונות אחר התפילה בשם ומלכות או לא? ואחר ששאלני, שאלתי מאי יעביד את הרב אברהם בן הרוש הי"ו, והשיב לאחר התייעצות, שיחזור ויברך בשם ומלכות את הברכות האחרונות, ואמרתי לברר הדברים לעצמי בס"ד. תשובה: שיטת הגמרא ופירוש הראשונים בה נר' שדין זה תליא בפלוגתא בגמרא ברכות (יא:) אם ברכות קריאת שמע מעכבות זו את זו. וז"ל תנן התם, אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והם ברכו, וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, וברכו את העם שלש ברכות: אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים, ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי ברכה אחת? כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: מאי ברכה אחת? לא הוה בידייהו. ואתו שיילוהו לרב מתנה, ופירש"י (ד"ה ברכות אין מעכבות) וז"ל בירך את האחת ולא בירך את השניה נפקא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך, ואין חברתה מעכבת, לומר שאין זו מועלת בלא זו, ומהכא שמע רבי זריקא דסבירא ליה לריש לקיש דהך ברכה אחת יוצר אור היא. עכ"ל. משמע לי שלפי ההו"א שלגמרא ברכות מעכבות זו את זו, ואם החסיר בכרה לא יצא יד"ח. ודחינן הא שכן אמר ר' זריקא 'ברכות אין מעכבות זא"ז'. אולם למסקנא העמדנו מימרא דא דרבי זריקא בסדר ברכות, ולפי אולם חזי הוית בדברי הרשב"א על אתר שהאריך להסביר שיטת הגמרא הכא, וז"ל ושמע מינה ברכות אין מעכבות זו את זו, לעולם דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור וכי מטא זמניה מימר אמר ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו להקדים ופסק רבינו האי גאון ז"ל כך בפירושיו דסדרן אינו מעכב אבל ודאי צריך הוא לקרות את שתיהן. והא דתנן לקמן [י"ג א'] היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיוון לבו יצא דשמעת מינה שאין הברכות מעכבות דהא התם לא ויש מקצת מן הגאונים ז"ל שאמרו דבין ביחיד בין בציבור אין מעכבות כסתמא דמתני' דהיה קורא דלא חלקה בין יחיד הקורא לציבור הקורין, וכך נראה בעיני כדבריהם דמה שאמרו כאן 'לא לעולם דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור' - דחייה בעלמא הוא דדחינן לה, ולאוקמי דלאו בפירוש אתמר אלא מכללא. ואורחא דתלמודא בהכין - דכי אמרינן לאו בפירוש איתמר אלא מכללא, ואיתחזי להו לבעלי הגמרא דמתברר שפיר מההוא כללא נקטי ליה כמפורש ומקשו 'ואלא ולפי שיטת הרשב"א שמעינן תרתי גם שלא דחינן מימרא דרבי זריקא, ובאמת ידי חובת קריאת שמע יצא אף אם לא אמר הברכות כלל, מהא דנקט לקמן שהמגיה ס"ת אם כוון לבו יצא, ובודאי בלא ברכות היה קורא. ומסו"ד בפירוש הירושלמי שמעינן להדיא הלכה בנ"ד, שהרי הגמרא הציעה בדרך הדחייה דשמא השתא לא אמרי הכהנים יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור אמרי לה, אע"פ שכבר אמרו קריאת שמע. אלמא דשפיר דמי למימר הברכה אע"פ שכבר נפקי יד"ח קריאת פסיקת ההלכה בדין סדר ברכות ופסק הרמב"ם וז"ל הקדים ברכה שנייה לברכה ראשונה בין ביום בין בלילה בין לפניה בין לאחריה יצא לפי שאין סדר בברכות, וכו' ע"כ. ומרן הב"י (סימן ס') הביא את דברי הרשב"א ואחר כן כתב וז"ל וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שהגאונים והרשב"א הסכימו שבין ביחיד בין בציבור צריך לקרות הברכות ע"כ. וכן מצאתי להרשב"א שכתב בתשובה (ח"א סי' שיט וסי' מז) הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא דברכות אינן מעכבות ומיהו מסתברא שחוזר ואומר כל קבל דנא לפי הרמב"ם שהבאנו, בס"ד, לשונו לעיל - נר' דלא ס"ל חילוקו של הרשב"א. שכן לא כתב להדיא שאם אמר ק"ש ללא הברכות יצא. אך לכאורה אין זה קשה שכן אין דרכו שלרבנו הרמב"ם לכתוב רק דברים המפורשים בתלמוד (כפי שכתב הב"י יו"ד קצד אות ג'), אך מידי דנפיק מדיוקא לא ס"ל למיכתב, אע"ג שדבר מוכרח הוא ע"פ סוגיות אחרות. ומ"מ כבר הביא הרמב"ם (הלכות ק"ש פ"ב ה"א) את הדין שממנו הוציא הרשב"א שאין ברכות מעכבות זא"ז, גם לפי פירושא קמא בגמרא דילן. וכתב הגמ"י על אתר (אות ב') שמהא למד ר"ח שאין ברכות מעכבות, וודאי שכוונתו לפירושא קמא, וכדברי הרשב"א, ש-'אין ברכות מעכבות' גם סדר ברכות וגם ברכות עצמן שאי אמירתן לא מעכבת מלצאת ידי חובת ק"ש. וכתב הרב נהר שלום (או"ח סי' ס'), דשמא ס"ל להרמב"ם כפי תי' הרשב"א בסו"ד דמן הירושלמי ומגמ' קושי בשיטת הרשב"א ותירוצו אולם יש לשאול דלכאורה הא קשיא מיניה וביה, שכן אי נפיק ידי חובת קריאת שמע היאך שרינן ליה לחזור ולומר ברכת יוצר אור, שכן נפיק כבר ידי חובת המקרא, ואמאי חיילה ברכת יוצר אור. ואולי יש לתרץ דלדעת הרשב"א ברכות ק"ש אינן תלויות בזמן, אלא הן ברכות השבח, והכי נמי מידק דייק בתשובותיו (ח"א סי' סט). ולכן אע"פ שכבר קרא ק"ש ויצא יד"ח, מ"מ מיהא עדיין לא יצא ידי חובת אמירת ברכות ק"ש ויש לו לחזור ולברך. ואף לדידן דנקטינן כפי דברי השו"ע וכפי שהסבירו מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א (יבי"א ח"ב סי' ו'), שברכות ק"ש הויא לן מ"ע שהז"ג, מ"מ לנ"ד אף מרן הגרע"י יודה דשפיר דמי לחזור ולברך אף שעדיין צריך לצאת ידי תקנת חז"ל לברך את הברכות, כל עוד נמצא בזמן הראוי לברך הברכות, יש לברך אע"פ שכבר קרא את שמע. מחלוקת האחרונים בדעת מרן השו"ע ופניתי לבאר דעת קדושים בדברי מרן השו"ע (סי' ס' סע' ב-ג) שכתב וז"ל קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש. ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות. (סעיף ג) סדר הברכות אינו מעכב, שאם הקדים שנייה לראשונה יצא ידי חובת ברכות. עכ"ל. ואיפליגו רבנן בתראי בדעתו דעת עליון ובביאורה. ואמרתי אגב אורחא, נעיין בה, בס"ד. פרי חדש הפר"ח על אתר הביא את תורף דברי הרשב"א שקיימא לן כשתי האפשרויות בהבנת 'אין ברכות מעכבות', ומכך הקשה על דברי מרן השו"ע שכתב שאין הברכות מעכבות זא"ז, שלכאורה ס"ל כפי תי' בתרא בגמרא התם, דדוקא סדר הברכות אינו מעכב אולם הברכות עצמן מעכבות, אי לא אמרן. וז"ל הפר"ח א"כ מה שכתב המחבר[1] לא קיימא לן הכי, אלא דהברכות אינן מעכבות וכפשטא דשמעתתא דסוף פ"ק דברכות, ולזה הסכים הרשב"א ועיקר, עכ"ל. אולם בעניותין לא זכיתי להבין מאי קשיא ליה לרבינו הפר"ח, שכן מרן בסע' שקודם לכן (הבאנו לשונו לעיל) כתב להדיא שאם לא בירך כלל יצא יד"ח קריאת שמע וחוזר וקורא הברכות לאחר מכן, הא קמן שאין הברכות מעכבות כלל[2], כדברי הרשב"א ממש. וכן הכי איתא להדיא בב"י. מהר"א ישראל וראיתי ושמח ליבי שכן הקשה הרב מהר"א ישראל בספרו כסא אליהו ע"ד הפר"ח, וז"ל איני יודע איך דקדק (הפר"ח) מדברי מרן דדוקא סדר ברכות אינו מעכב, הא הברכות מעכבות. דהא בהדיא כתב בסימן זה[3] (סע' ב) קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש, וחוזר וקורא הברכות וכו'. הרי מבואר שתפס במושלם דאינן מעכבות הברכות, ואם קרא אותם בלא ברכה יצא. ואם מה שדקדק זה (הפר"ח) הוא ממש"כ סדר הברכות אינו מעכב דמשמע דלעולם דברכות מעכבות אבל וגם מרן החיד"א במחב"ר על אתר כתב שכן משמע בשו"ע, והוכיח כן ממקומות אחרים בדעתו. וכ"כ המאמר מרדכי כרמי על אתר (וכ"ה בדברי מרדכי). וכ"כ בפשטות הרב בית עובד. על כן נראה מדברי רוב האחרונים הנ"ל דלא שמיע להו, כלומר לא ס"ל דברי הפר"ח הנ"ל בדעת מרן השו"ע, אלא שגם לדעת מרן יש לחוזר ולברך הברכות. קושי בדעת מרן ותירוצו אולם יש לעיין בדברי מרן, שכן בכלליו בהקדמה לספרו הגדול ב"י, נקט דאזלינן בתר שניים משלושת עמודי ההוראה. והכא בנ"ד הרא"ש (פ"ב ס"א) שפתיו ברור מיללו דלא כהרשב"א, וס"ל שברכות מעכבות זו את זו, ואם החסיר אחת מהברכות לא יצא יד"ח. וכן גם ברמב"ם יש צד להבין כן. א"כ יש לעיין אמאי שביק מרן את דברי הרא"ש, ונקט להלכה את דברי הרשב"א. אולם אחר העיון נר' דלא קשיא מידי, שכן אין לנו כאן מחלוקת שקולה בין עמודי ההוראה. שכן הרי"ף ז"ל השמיט את כל הדין של סדר ברכות, אם מעכב או לא. ומשמע ממה שלא כתב דין זה, דס"ל דעכובי מעכב לגמרי גם הברכות וגם סדרן. וכיוון דלא קיימא לן הכי לא מחשבינן דעתו בהדי דעת שאר עמודי ההוראה, כיוון דפשטא דשמעתא לאו הכי איתה וכן לא מצינו מי שכתב כן. וברמב"ם – אם לא נאמר כהרשב"א, דס"ל שברכות אינן מעכבות – בין באמירתן על כן נקט מרן כדברי הרשב"א שאף הוא מגדולי הפוסקים, ופשטא דשמעתא איתא הכי. ושביק דברי הרא"ש, שלכאורה הוי דעת יחיד. ומכ"ש לדידן שכבר נקטו האחרונים כדברי מרן שחוזר ומברך הברכות שהחסיר לאחר ק"ש. שיטות האחרונים ואחר כל זאת עלה במחשבה, דשמא יש לחלק אם לא אמר כל הברכות – שאז חוזר ומברך מהחל עד כלה, לבין אם החסיר רק אחת מהברכות שאז הפסיד אותה ברכה ואין לו לחזור ולברכה. ואחר העיון בס"ד, נר' שאין מקום לחלק, לא בסברא ולא בתלמודא. בסברא אין לחלק – שכן לא מצינו חילוק אמיתי בין ברכה אחת לבין שאר הברכות – דין אחד להם. ובתלמודא – הרי הגמרא מביאה את ברכת יוצר אור כראייה לכך שאפשר להשלים את הברכות לאחר מכן. וכן חמותי ראיתי אור בדברי האגרות משה (ח"א סי' פט) שנשאל בדין מי ששכח ברכה ראשונה שלק"ש, ונזכר אחר התפילה אם יכול להשלים. ובתוך דבריו הזכיר אגב אורחא את ראיית הרשב"א שאנשי משמר היו אומרים לאחר שקראו ק"ש, את ברכת יוצר אור. אלמא מוכח דשפיר דמי למעבד הכי. ובסו"ד כתב וז"ל וזכורני שאאמו"ר הגאון זצ"ל הורה לאחד שטעה ולא אמר השכיבנו ונזכר אחר התפלה שצריך לומר אז השכיבנו. אבל פשוט שהשכיבנו אינו יכול לומר אלא ואנכי הרואה בס"ד בדברי הרב מנחת יצחק (ח"ח סי' טז) שנסתפק בדין מי ששכח ברכת השכיבנו אם חוזר לברך כל הברכות או רק חוזר ואומר השכיבנו. אמנם לענ"ד נר' דלפי דברי השו"ע שתפס להלכה את שתי האפשרויות בהסבר 'אין ברכות מעכבות' שמע מינה דאם החסיר יחזור ויברך רק מה שהחסיר. שכן ממ"נ אם מצד סדר ברכות הא להדיא נקטינן שסדר ברכות אינו מעכב, ואי מצד מה שלא קרא ק"ש כתקנה, לפי דברי מרן השו"ע והראשונים יצא אף אם לא בירך אולם בין כך ובין כך ס"ל להרב מנחת יצחק שחוזר ומברך, רק מספקא ליה אי את כל הברכות או רק השכיבנו. ויבוא ודאו של האג"מ ויוציא מספקו של הרב מנחת יצחק, שעכ"פ יברך השכיבנו, או הברכות שהחסיר[5]. סיכום השיטות המורם מכל האמור, בס"ד, ע"פ דברי הגמרא והראשונים ר"ח, הרשב"א, הגמ"י, וכן אפשר להבין כן בדעת הרמב"ם. ופסיקת השו"ע (או"ח סי' ס'), והאחרונים מהר"א ישראל, מרן החיד"א, הפר"ח, המאמ"ר, האג"מ - שהשוכח או המדלג על ברכה מברכות ק"ש כדי להספיק תפילה בציבור, יחזור אחר התפילה לומר את הברכות שהחסיר בשם ומלכות. ולכתחילה יאמר גם ק"ש, כפי דברי השו"ע (סי' ס' סע' ב)[6]. וכפי שהורה הרב אברהם בן הרוש ביום המעשה, וברוך הוא ולעניין לכתחילה - נר' לענ"ד שאין לעשות כן לכתחילה, מטעם שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, וכיוון שעוסק במצוות ק"ש ובירכותיה, אין עליו חובה לדחוק עצמו להתחיל התפילה עם הציבור, אלא יקבל עליו עומ"ש ועול מצוות וזכירת יצי"מ בנחת רוח. ומה שהתירו הפוסקים לדלג על ק"ש כדי להספיק תפילה בציבור, זהו דווקא שלא התחיל עדיין ק"ש, אולם כשהתחיל, לכתחילה אין לדלג אלא בצורך[7]. ומפירות הנושרים – שאין חילוק בין אם החסיר ברכה אחת לברכות הרבה, ישלים ע"פ מה שהחסיר. וכן בעניין כללי דתלמודא עלה שאם הגמרא דוחה דעת אמורא בדחייה של 'לאו בפירושא איתמר אלא מכללא איתמר' ואחר כן אומרים בעלי הגמרא 'ואי מכללא מאי', לא ס"ל לגמרא לדחות את מה שנלמד מהכללא, אלא תרוויהו להלכתא, כ"ד הרשב"א. הנראה לעניות דעתי כתבתי, וה' יתברך יאיר עיננו במאור תורה, אמן! דניאל א' אדרי ס"ט _________ [1] שסדר ברכות אינו מעכב. ומשמע לפר"ח שהסדר אינו מעכב אך הברכות עצמן עכובי מעכבי. [2] ואולי הבין הפר"ח בדעת מרן - שלק"ש גופה באמת אין הברכות מעכבות, אך לעניין לצאת ידי חובת הברכות, אם החסיר לא יצא. ועל זה העיר שהרי קיימא לן בדעת הרשב"א שיצא יד"ח. אולם עדיין קשה, שכן זה גופא חשיב 'סדר ברכות'. ועי' במהר"א ישראל בכסא אליהו על אתר, שהאריך לחפש מה הוקשה לרבינו הפר"ח בדעת מרן, ולא אסיק מידי בהדיא. [3] כצ"ל לענ"ד. [4] והמשיך לבאר דברי הרמב"ם וכמשפטו עי"ש באורך. [5] ועדיין יש לדון אם ישנו חילוק בין ברכות שלפני ק"ש לברכות שלאחר ק"ש. ונר' שאין מקום לחלק כיוון שהגמרא הביאה כדוגמא את ברכת 'יוצר אור' שהינה ברכה שלפני ק"ש, והכי נמי מסתברא שבין אם נאמר שברכות אלו הינן ברכות השבח או ברכות זמן, מ"מ הרי החסירן ולכו"ע יש להשלימן. וכן לא ראיתי בדברי שום אחד מהפוסקים שחילק בכך. [6] ובפרט אם דילג על ברכת אהבת עולם. [7] ועוד סברא יש לצרף לכך שאין לדלג, הרי הם דברי המקובלים שהזהירו שלא לשנות מסדר התפילה. שכן ידוע שהתפילה מסודרת ע"פ העולמות העליונים. אולם זהו רק טעם לשבח ולא מעיקר ההלכה כלל.

תורה קדושה, הרי את מורשה אנא התפללי נא לעבוד את ה', אנא! גאונותו ולמדנותו הרי- עיקרי תורתו ברחמיו יביע אמרותיו1 וברצונו יחוה דעתו2 לעמו ירביץ הלכתיו וברכותיו בכפותיו דרכו ושיטתו, הרי דרכו וטובתו רב רבנן3 לעם-יה וירא את ה' הוא עובדיה4 עוזי ומעוז יה ותלמיד עוזיאל5 רב מדינת יה יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי 1)ספרו של מרן יביע אומר 2)ספרו של מרן יחוה דעת 3)כינוי לרב של כל(או רוב) הרבנים הספרדים 4)מרן 5)מרן היה תלמידו(בין היתר) של הרב עוזיאל הראשל"צ הראשון של המדינה

כל פעם זה קורה, כולם כבר בתוך ההכנות ליום העצמאות אם זה בשכנוע החברים לא ללכת לבמות(גם לא לאלה של בנ"ע) ובין אם זה בוויכוח עם השומר הברסלב למה כן להגיד הלל אחרי התפילה, באותו היום, ופתאום ללא הודעה מוקדמת ובלי ששמנו לב מגיעה הצפירה... וברגע אחד לא משנה איפה אנחנו לא נמצאים אנחנו עומדים (ללא קשר לדיעותינו ולידיעותינו) וכמו נזרקים לתוך הזכרונות, מהמלחמה, מהאנתיפדה, ומשאר המלחמות... להקשיב לסיפורי המשפחות וכמו שכתב המשורר- "עין במר בוכה ולב שמח-עוקד והנעקד והמזבח"

"מוסא..." פונה המ"פ קובי אליו "כן המפקד!!" עונה מוסא בצייתנות "תשמע אני לא יודע איך לבשר לך את זה אז אולי כדאי שתדבר עם אמך..." "אמא!!" מתקשר מוסא מהבסיס לאמו "מה קרה? קרה משהו לאבא?" שואל מוסא בדאגה, אביו היה חולה כבר כמה שנים במחלת לב מאוד קשה "תגיע הביתה יא אֵבְּנִי" מוסא עולה על אוטובוס הביתה וכאשר הוא מגיע הוא כבר משער מה קרה אביו נפטר מהתקף לב מוסא התיישב על הרצפה והחל לבכות במשך הימים הבאים מוסא הבחין באמו כאילו היא רוצה לגלות לו משהו אך היא עוצרת בעדה, דבר זה לא היה מושך את תשומת לבו עד שבלילה אחד הוא שמע את אמו מדברת לעצמה "אוי... אללה אנא תזכני לאזור אומץ ולגלות לבני את האמת..." מוסא עשה את עצמו יושן אך דבר גדול הטרידו עכשיו "מהו הסוד?" "המפקד, אני לא יכול להמשיך לשרת אני צריך לפרנס את אימי ואחותי שתיהן לא עובדות והמשכורת הצבאית לא מספיקה" התחנן מוסא "מוסא אתה חייל למופת לצבא יהיה קשה בלעדיך, אתה משוחרר הביתה" אומר המ"פ קובי ברחמנות תודה המפקד מוסא התערה במהרה במסיק הזיתים- העבודה שבה אביו עבד עד למותו, למרות שאת שירותו הסדיר נאלץ מוסא להפסיק הוא עדיין הגיע למילואים ובכל פעם הוא התעקש להיות עם דתיים במילואים, כמה פעמים הוא אפילו פגש את חברו אלישיב.. ************ לאחר שמונה שנים "מוסא!!!! אמך קוראת לך" מוסא שבאותו זמן היה באמצע מסיק, עזב את הכל ורץ לביתו אמו כבר היתה חולה מזה כמה ימים "כן אמא.." פונה מוסא אל אמו בהכנעה, אמו מביטה בו, "מוסא יא אבני אוי מוסא, מוסא" אמו החלה לבכות, "יש סוד שאני צריכה לגלות לך" סיננה אמו מבין הדמעות "אתה לא ערבי........" "מה!!!!!!!!!!!??????" מזדעק מוסא כל חייו הוא היה מוסלמי אדוק חמש תפילות חודש צום ועכשיו הוא לא ערבי! "אם כן, אמא אז מה אני" "חשבת פעם למה קראתי לך מוסא ולא שם ערבי מוצהר כמו מוחמד או עבדאללה" "לא אמא אף פעם לא חשבתי על זה" מודה מוסא "אוי מוסא בני, אתה יהודי, שמך הוא משה, ע"פ היהדות כל מי שנולד לאמא יהודיה הוא יהודי, התחתנתי עם אביך, הייתי שבורה הורי שנאו אותי, וכאשר הם שמעו שהתחתנתי עם ערבי הם ניתקו עמי כל קשר" אמו של משה החלה לבכות. "משה בני, אנא תפתח את המגירה יש שם משהו שאתה צריך לראות" משה פתח את המגירה הרים את כל הניירות וראה ממש בתחתית המגירה תמונה, בתמונה נראו משפחה מורחבת כולם מחייכים כ20 אנשים בבית קברות כשמאחוריהם קבר לבן גדול "שורשי המשפחה שלנו, בצפת, הקבר מאחורי האנשים התמונה שאגב אבי הוא הילד הקטן מצד ימין הוא של רב גדול שהיה אבי המשפחה לפני 500 שנה, כל מה שאפשר לקרוא זה את שם המשפחה שלו... אלקבץ, אני יודעת שהוא כתב שיר מפורסם" "לכה דודי" אמר משה... סוף (משהו קטן-הסיפור הוא סיפור אמיתי ואותו מוסא-משה היום הוא רב)

המאמר התפרסם בעלון של תנועת אריאל 'טל-שמים' בס"ד להחזיר לרבנות את כוחה!דניאל אדרי אחיה סניף ראשל"צ בנים (הבהרה: מה שאני כותב הוא לא ח"ו בגדר קטרוג על עמ"י ח"ו אלא בגדר של ו'החי יתן אל לבו') יום שני 4 ימים לפני מצעד התועבה הרבנים הראשיים שליט"א יוצאים בקריאה ללכת להפגנות נגד המצעד, קריאה שסופגת מהלומות מפוליטיקאים רשעים ימ"ש, מהלומות בנוסח ''אל לרבנים הראשיים להתערב'' ו''צריך להעמיד אותם לדין!'' נעזוב כעת את העניין שהמצעד הוא דבר הנוגד את הדת ועל הרבנים הראשיים מצווה להתערב. השאלה האמיתית היא למה הרבנים הראשיים או יותר נכון הרבנות הראשית מפחדים לומר את דעתם המדינית\תורנית\פוליטית בציבור ועד שהם אומרים משהו ישר כל השמאלנים קופצים כנשוכי נחש ואומרים 'הדתיים האלה מדברים?! העמידום לדין!!!' בשביל להבין למה הגענו למצב כזה שהרבנים צריכים לתת דין וחשבון על דבריהם צריך להבין את החלוקה של הרבנות הראשית ואת ההסטורי'ה שלה למיטב ידיעתי הרבנות הראשית מתחלקת ל-3 מחלקות עיקריות (1)הרבנות הראשית לישראל (2)הרבנות הראשית העירונית (קשורה ל'מועצה הדתית) (3) הרבנות הראשית לצה"ל קצת היסטורי'ה (לפי הסדר):(1) הרבנות הראשית ל ארץ-ישראל או בשמה הראשון ''החכם באשי'' הוקמה במתכונתה הראשונית לפני כ300 שנה ע"י השלטון העות'ומני ששלט בא"י מוסד החכם באשי או הראשון לציון הוקם כדי שיהיה אדם שייצג את היהודים הספרדים (כמעט ולא היו אשכנזים באותה תקופה, ואת המעט שהיו הכלילו אותם בתוך העדה הספרדית) החכם באשי הראשון שמונה ע"י העדה הספרדית לתפקיד הוא רבי משה גלאנטי זצוק"ל, מאז עד ללפני 85 שנה (בערך) היה רק רב ספרדי ולפני 85 שנה (בערך) הקים מרן הרב קוק את הרבנות הראשית האשכנזית ואוחדה משרת החכם באשי עם הרבנות הראשית . (מפה התחילה הירידה של הרבנות: ) הכל היה טוב ויפה עד שהוקמה מדינת ישראל (לתקפ"ץ) מאותו הרגע הרבנות הראשית נדחקה הצידה ותפקידה היה רק להראות לעולם שזו מדינה יהודית ''עובדה יש לנו רבנים'' שבפועל פסיקותיהם של הרבנים התקבלו באהדה כל עוד הם תאמו את הלך הרוח הפוליטי וכל רב שהעז לפסוק נגד המדינה ישר הוקע והוצא אל מחוץ לתחום, לצערינו גם על ידי הציבור הד"ל. לדוג': כשמרן הרב הגר"ע יוסף שליט"א קיבל פרס ישראל (שכחתי על מה, אני חושב שזה היה ''ספרות תורנית'') מרה"מ גולדה מאיר היא הגישה את ידה ללחיצה ומרן לא לחץ את ידה, כל הארץ רעשה כל החילונים קראו ''לקחת מהרב עובדיה את פרס ישראל'' (בסוף לא לקחו) אבל מקרים כאלו גרמו לרבנים לשתוק ולא להגיב על דברים שמאוד מעצבנים אותם, לדוג' הגירוש:היתה הכנסת ס"ת בגוש קטיף שבועות אחדים לפני הגירוש והרב מצגר שליט"א השתתף הוא צוטט באחד העיתונים שאמר "צריך לתמוך במתיישבי חבל עזה כל עוד הם גרים פה ע"פ חוק" וגם שברור שהרב מצגר תומך בישובים ובהתנחלויות )הוא השתתף בתפילות נגד הגירוש) למה הוא היה צריך לפחד ולא לומר את דעתו? מכיוון שהרב יודע שרב שאומר את דעתו האישית וההלכתית נגד הממשלה ישר יזרק החוצה! ועובדה היא שהרבנים הראשיים שהתנגדו לגירוש בכל אמצעי תשקורת כולם רבנים ראשיים לשעבר : הרב שפירא, הרב אליהו, מרן הרב עובדיה, הרב לאו הרב אליהו בקשי דורון כולם הביעו את התנגדותם לגירוש מעל כל אמצעי תשקורת(תקשורת) כי הם כבר לא חוששים שהמדינה תוציא אותם אל מחוץ לסטטוס קוו הציבורי כאשר הם אינם מחזיקים במשרה ציבורית (ברור שכל הרבנים שציינתי היו מתנגדים גם אם הם היו מחזיקים במשרה ציבורית אך ברור שההתנגדות היתה ממוזערת במקצת) הרבנות הראשית חוששת מפוליטיקאים!!! ומכיוון שכך, ב15 שנים האחרונות, הרבנות מאבדת את הרלוונטיות שלה ,כי הציבור מבין שדברי הרבנים הראשיים לא מחזיקים מים לא בגלל שהרבנים לא גדולים,הם גדולים! אבל מכיוון שהם מתחייבים להתכופף לרצון השלטון החולני הרבנות לא שווה כלום וזה מוביל לזה שהרבנות אינה קדושה גם בעיני המוסדות הממלכתיים(במלעיל ובמלרע) כגון בית המשפח(משפט), הכנסת ,הצבא ועוד כהנה ועובדה היא שבית המשפח מוציא חוקים שמטרתם היחידה היא לפגוע בבתי הדין הרבניים ובעיקר בבית הדין הגדול. אך חשוב לזכור שלא רק ההנהגה החולנית(חילונית) אשמה, גם על הציבור הציוני דתי נופלת האשמה במשך שנים העדפנו את בתי המשפח על פני בתי הדין היהודיים, לרוב שהיו שני בעלי דין אחד חילוני ואחד דתי הדתי עשה הצגה שבה הוא שאל את החילוני "אתה רוצה ללכת לבית הדין הרבני,, בעצם- בטוח שאתה לא רוצה אז בא נלך לבית המשפט" יותר מזה גם ששני בעלי הדין דתיים העדיפו ללכת לבית המשפח מאשר לבית הדין (לכן אל לנו להתפלא כאשר נערה כמו שכתבתי בהתחלה כל מטרת הכתבה היא כדי ש ''החי יתן אל לבו'' אז איך מחזירים לרבנות הראשית לא"י את כוחה? 1) קודם כל צריך לשחרר את הרבנות מכבלי המאסר הפוליטיים והמדיניים ז"א שכל רב יוכל להתבטא לפי דיעותיו ללא קשר למעמדו הממלכתי(מלרע) 2) צריך ללכת רק לבתי דין דתיים בין אם זה דיני קידושין, דיני ממונות, דיני נפשות (הידעתם שלפי ההלכה מותר לבתי הדין הדתיים להלקות את העוברים על פסקיהם אפילו בזמן הזה, ובגלל החוק הקלוקל של הממשלה ידי בתי הדין כאסורות!) 3) לעודד את הרבנים הראשיים להוציא ספרים שבהם פסיקותיהם(בפעם הראשונה שראיתי ספר של רב ראשי מכהן הפתעתי כ"כ שאפילו לא פתחתי את הספר) 4) שרבנים יוכלו להתבטא כנגד דברים אשר הורסים את צביונה היהודי של המדינה (כגון: גירוש יהודים, חילולי שבת, מצעדי פריצות, מעצרים מנהליים) 5) אשמח לשמוע עוד הצעות בצלב"א ולבמצ"ש!!!

בפרשיות השבוע האחרונות אנו קוראים על יוסף ואחיו ועל ''סדרת החינוך'' שמעביר יוסף לאחיו אך בין הפסוקים מופיעה מן דמות אנונימית כזאת "האיש אשר על בית יוסף אולי כדאי שנראה את הפרשיות דרך העיניים שלו...(הבהרה- אין פה ח"ו כוונה לצחוק על יוסף או על אחיו ח"ו) "שמעת תותמוסס?!" "מה שמעתי פוטיפוס ?" "יש לי אדון חדש! מארץ כנען קצת נמוך כזה עסוק בענייני חלומות ככה.. מוזר" אמר תוּתְמוּסֵס "איך קוראים לו?" שאל פוטיפוס "יוסוף צפנ'סוס פענחוס" "איך הוא התמנה לאדון פתאום לא שמעתי עליו כ"כ.." שאל פוטיפוס "אומרים שהוא פתר את החלום של פרעה, אני לא יודע הוא לא נראה טיפוס כזה" ענה תותמוסס "ואיך הוא? אדון טוב?" "נחיה ונראה..." ענה תותמוסס .........שנות הרעב........ "תותמוסס! תביא את החיטה מהמחסנים, יש כאן בבלים שרוצים אוכל" שמע תותמוסס את יוסף אומר מהחדר הסמוך. "אוףףף איך אפשר איתו. תביא זה תביא זה, שישכור עוד משרתים" אמר לעצמו תתומוסס "למה הבנים שלו לא יכולים לעבוד כאן איתי" רטן תותמוסס לעצמו בעוד הוא מביא את חבילות החיטה לבבלים.. "הנה הבאתי להם את החיטה אדוני יוסף" אומר תותמוסס בכניעה, תותמוסס מבחין שיוסף בוהה דרך החלון שבבניין המלכות לעבר השוק, דבר שנראה קצת "מרגלים!!!!! לראות את ערוות הארץ!!!!!" תותמוסס מתעורר בבהלה לקול צעקותיו של יוסף מהחדר השני "מה הוא מעיר אותי דווקא הייתי באמצע חלום טוב, כנראה, על עורבים פיתות וסלים" "תותמוסס!!!!" צועק יוסף "בוא לכאן!" תותמוסס קם ורץ אל יוסף תוך כדי הוא חושב לעצמו "זה מוזר יוסף אף פעם לא צועק" "כן אדוני" פונה תותמוסס ליוסף "אֶסוֹר את הגבוה עם הגלימה הצהובה" ולפתע מבחין תותמוסס בדמעה מתגלגל על לחיו של יוסף "מוזר" ........עלילת הכסף......... "שמתי אותו בבית המאסר" אמר תותמוסס ליוסף "טוב עכשיו תמלא את אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלו שאת ועוד משהו.."פונה יוסף אל תותמוסס בלחישה "ושים כסף איש בפי אמתחתו...." "עוד יכניסו אותי לכלא בגללו" חושב לעצמו תותמוסס "ככה הוא מעלים כסף מהממלכה?! זה מוזר!" תותמוסס מתרעם בפני חברו פוטיפוס "מה אתה חושב לעשות? להלשין עליו לפרעה?" "מה פתאום! מוזר מוזר אבל הוא משלם כסף טוב" אמר תותמוסס לחברו פוטיפוס בעודם יושבים בבית המרזח של אחמד על כוס חרפושיות.

יומני היקר! אני לא מבין איך הם לא מתביישים, מה אין רבנים שתומכים בנו, שהלכו ועשו להם סניפים אחרים, אפילו את השמות הם גנבו לנו הארי... האלה, אתמול נכנסו שניים מהם אלינו לכיתה הגדול עם הזקן(ראיתי אותו בישל"צ) אמר שקוראים לו אליעזר, הם נכנסו אלינו לכיתה ועשו גיוס לסניף שלהם שליד הרחוב של סאטמר בגב"ש, שיתביישו! הם נכנסו לכיתה עם חולצה ועניבה אותו דבר כמו אצלנו, גנבים! לא רק שאת השמות והצבע הם לקחו עכשיו גם החבר הכי בברכת חברים לתו"ע, חיים(מעפילים קמ"ש כבוד!). יומני היקר, אתה לא מאמין מה קרה בדיוק לפני חודש בדיוק, לפני חודש הממשלה סוף סוף הכירה בתנועה שהקמנו(המדריכים בעיקר אבל בלעדינו לא היה להם כלום) כבר שנה פעלנו בלי הכרה ממשלתית וסף סוף מכירים בנו, ב"ה, וקיבלנו תקציב למחנה הראשון, שבעז"ה נעשה השנה, אבל אולי כדאי שאני אספר את כל הסיפור, לפני שנה רצינו שיהיה נפרד אבל, מזכ"ל לא הסכים אז העיפו אותנו, אז פעלנו עד עכשיו, בלי כלום(חוץ מהמקלט שהרב איתן סיפק לנו), ב"ה מתקדמים, בצ"ל אריאל, חנניה(מעפילים גב"ש בנים כבוד!)

בס"ד ו' שבט שכונת גאולה ירושלים "ערב טוב יומני היקר, לא תאמין מה קרה היום הגיע רב חשוב מיפו לירושלים הוא קבע את ביתו ממש לידינו, שמעתי כל מיני שמועות מחברים בת"ת שלא כ"כ אוהבים אותו אצלנו בישוב הישן, אומרים שהוא הולך ומתרועע בחברתם של קיבוצניקים ומיזרוחניקים,כשהרב נכנס לשכונה היום שמחתי כ"כ אך פתאום ראיתי את חברי מנחם מענדל מסתכל עלי בעין רעה אני לא יודע אם נמשיך להיות חברים... אבא שלי מאוד אוהב את הרב הזה אבא אומר שככה צריך להתנהג שכן הגאולה מאוד קרובה, אבא אומר שהרב הזה מדבר על דברים נשגבים (מה זה נשגבים?) על מלכות ישראל על קירוב יהודים לתורה על תקיפות כנגד אלו המקצצים בנטיעות (מהה??) מצד אחד וקירובם מאידך,כשאבא מדבר עליו ממש נוצצות לאבי העיניים, הרב הוא רב גדול מאוד בתורה, יש לו כמה תלמידים מאוד מקורבים אליו אחד רק הגיע מארץ מולדתו כדי ללמוד את ה'תורה הגואלת' לתלמיד הזה לילה טוב, מנחמיה" בס"ד ו' שבט שכונת גאולה ירושלים "יומני היקר, היום קרה דבר הרה גורל אצלנו בשכונה הגיע הרב הזה שכולם בשכונה מדברים עליו הרב קוק הזה, אני אסביר לך קצת מיהו אבא שלי סיפר לי שהוא הגיע מחו"ל והיה הרב של יפו וכולם יודעים שהוא לא כ"כ מקפיד ככה לפחות השמועות אומרות, שמעתי שהרבנים יצאו נגד השמועות האלה ושאלתי את אבא למה הוא הולך נגד הוראת גדולי הדור וממשיך לפרסם דברים בגנות הרב קוק הזה, אז אבא אמר לי שבדבר הזה הרבנים לא יודעים, אם אבא אומר לילה טוב,ממנחם מענדל"

בס"ד ו' בניסן התר"ב ליובאביטש "יומני היקר, היום לפני חמש שנים אבא חזר מהשיעור כולו שמח תוך שהוא נכנס הביתה אבא הכריז שר' ישראל הודיע על דרך חדשה בעבודת ה'... החסידות." ( "למקרה שאתה לא יודע יומני היקר "החסידות" אומרת שצריך לעבוד את ה' בשמחה והמטרה היא להיות יהודי גשמי קדוש, לחיות חיי גשמיות קדושים אבא קורא לזה "תורת חיים" שהתורה נכנסת לכל פרט בחיים שלנו) "מאז כל החיים שלנו נהרסו, בהתחלה אבא היה צריך להוציא אותי מהת"ת שהמלמד ר' אהרון התחיל להתנכל אלי, (אבא קורא לו מתנגד) ואבא היה צריך ללמד אותי לבד בבית, דבר שמספיק קשה לבד ולהוסיף על זה שאבא שלי הוא שוחט וה'מתנגדים' האלה פסלו את כל השחיטות שלנו, כל ה''חברים שלי'' היו מפליאים בי את מכותיהם חוץ מאחד שנמנע מלתת וגם נמנע מלעזור- מרדכי... לפני חדשיים היינו צריכים לעבור דירה כי המתנגדים האלה כבר לא מצרפים לילה טוב יומני היקר, ממנחם מענדל " בס"ד ו' בניסן התר"ב וילנא "ה' ירחם, יומני היקר, ה' ירחם, בצהריים נזכרתי שהיום לפני חמש שנים אבא נכנס הביתה כולו בוכה הייתי אז רק בן חמש אז לא הבנתי כ"כ מה קורה, שמעתי את אמא שואלת את אבא מה קרה, אבא רק מלמל מילים "חסידים ממש.. חשודים זה מה שהם שבתאים דוחקים את הקץ זה מה שהם, פורשים מעמ"י" כשאבא לבסוף נרגע הוא קרא לכולנו ואמר "היום פרשו מעמ"י יהודים שבחרו בדרך אחרת 'לעבוד את ה'" אבא העווה את פניו בגועל ככה הם אומרים, אנחנו צריכים להתרחק מהם אסור לקנות מהם ולדבר עמם כלל, מרדכי!" אבא פנה אלי "חברך מנחם מענדל נמנה בין הפורשים, יותר נכון אבא שלו נמנה בין הפורשים, אני אוסר עליך לדבר עמו כלל!" "הפורשים- ימני היקר - 'דרכם החדשה' אומרת שלא חייבים להשתקע בתורה צריך להתפלל ולהיות בשמחה'' ה' ירחם עלינו אם זו דרכם..." "מנחם מענדעל" חשבתי "חברי הטוב ביותר כפר! ה' ירחם אסור לי לדבר אתו, עתיד עמ"י תלוי בי" "מאז, יומני היקר, כל הפורשים האלה עזבו את וילנא(יש רק בית כנסת אחד של פורשים בוילנא וגם להם אין כמעט בכלל מניין) לכול מיני ערים, חלק לאומן, חלק לבערדיטשעב, שמעתי שחברי לשעבר מנחם מענדעל עבר לליובאביטש עם משפחתו. טוב לפחות לא יכאב לי הלב כל פעם שראיתי את חברים שלי מחטיפים לו מכות, אך מיד אמרתי לעצמי שמגיע לו על זה שכפר... לילה טוב יומני היקר, ממרדכי"

מוסא חובש על ראשו את הכיפה הלבנה שהביא לו אלישיב "מתאים לי..." חושב לעצמו מוסא וישר מסלק את המחשבה הזו מראשו "מה קורה לי?!" הם משפיעים עלי יותר מדאי".. "מוסא!!! אתה בא? מתחילים עוד 10 דקות" "כן, כן אני מגיע" עונה מוסא "לכו נרנננננהההההה לה' נרררריעה לצור ישעאאנו..." מתחיל בקול רם החזן בניגון קרליבך, כל אותו הזמן מוסא מביט בסידור ולא אומר כלום אחרי הכל הוא ערבי מאמין לפתע כולם קמים "מזמור לדוד הבו לה'..." ומתחילים לרקוד סביב הבימה "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" לפתע החזן התחיל בשיר שתפס את כל תשומת הלב של מוסא "לאאאכה דודי ,,אייייי לקראת כלה איייי"(בקרליבך) משום מה דמעות החלו להתגלגל על פניו של מוסא "מקדש מלך עיר מלוכה...ימין ושמאל תפרוצי...בואי בשלום..." כאן כבר מוסא מרר בבכי, הוא אזר אומץ ניגש לחזן וביקש ממנו עוד פעם מהתחלה את כל השיר החזן הסתכל בתמיה על הרב והרב סימן "כן אפשר" הפעם במנגינה ספרדית "לכהההה דודייי לקראאאת כלה פנננני שבאאאאאת נקבלה" ושוב ובכיו וכל הקהל תמהים על כך... לאחר התפילה ניגש מוסא אל אלישיב "אלישיב, אתה יודע אולי מי חיבר את השיר ששרנו איך קראו לו... לחא דודו?" "לכה דודי" עונה אלישיב "וחיבר את השיר רבי שלמה הלוי אלקבץ" "שם יפה" הרהר מוסא

אנו נמצאים כבר לאחר עשרת המכות, עמ"י יוצאים ביד רמה, עם כסף וזהב והרבה מצות, ובכ"ז המילים הראשונות בפרשה פותחות ב-"ויהי בשלח..." וישר אחרי זה היינו מצפים שיהיה כתוב "ה'" ובמקום זאת כתוב פרעה! בתודעה של עמ"י(שהיה באותה תקופה רק עם של עבדים) היתה צרובה במוחם תודעתו של המשחרר והמשלח, ומיהו זה? פרעה לפיכך גם "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים" מכייווון שעם שיש לו חסר כ"כ באמונה ישר שיתמודד עם קצת קשיים הוא יברח ויחזור אל המשלח פרעה ואכן חבל מאוד שאחרי עשר מכות וכל הניסים הגדולים עמ"י עדיין חושב שמי שהוא המנהיג אותם הוא פרעה, וכיצד עמ"י השתחרר מהתפיסה הזאת? ע"י קבלת ולימוד התורה מסר לימינו: אם אנחנו רוצים להשתחרר מכבלי השלטון הכופר המושל בארץ קדשינו עלינו להין שה' לבד הוא המלך ולפיכך עלינו להתחזק בלימוד התורה ובשמירתה

בפרשה קראנו: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח..." אך תמוה הדבר שאין פעם לא בפרשה ולא בכל התנ"ך לא מופיע יוסף כצפנת פענח.. ועוד, פסוק אחרי קריאת שם יוסף כתוב: "ויצא יוסף מלפני פרעה" ופרעה בעצמו אומר בהמשך הפרשה: "ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף וגו'" מה קרה לצפנת פענח?! עדי כך שאפילו פרעה שוכח שהוא בעצמו קרא ליוסף כך? התשובה היא: יוסף היה איתן בדיעותיו! יוסף לא ויתר ולו על פסיק דפסיק מהעקרונות שעליהם הוא התחנך ואם השם שלו זה יוסף אז קוראים לו יוסף!!! אך ורק יוסף. יוסף לא מוכן להתפשר ולחפף על שום דבר מתורת אביו וזה גם מקרין לפרעה עובדה שפרעה בעצמו קורא ליוסף בשמו ולא באיזה שם מצרי מוזר. יוסף-כדי להרים בקדושה את המצרים לא היה צריך לרדת לרמה שלהם כדי לתקן אותם יוסף לא השפיע מבפנים, יוסף עמד על האידיאלים שלו והמצרים ראו שאפשר לשאוף ליותר קדושה מיוסף אז הם תיקנו את עצמם לבד

(הקדמה: הסיפור הזה יהיה על מוסא אל רחמן, נער ערבי ישראלי בכיתה י'ב השם בדוי אך הסיפור אמיתי) "אללה הוא אכבר!!!!!!!!!" צורח המואזין באבו גוש, באמצע הלילה מוסא, ערבי מוסלמי אדוק מבטן ומלידה קם לתפילה החמישית. מוסא קם ממטתו פורש את השטיח על הרצפה ומתחיל בלחישה "בסמאללה אל רחימן אל רחים, אללה הוא אכבר אללה הוא אכבר... מוחמד רסול אללה" "זהו, סיימתי" אומר לעצמו מוסא "חוזר לישון" "מוסא!! מוסא!!! בוא לכאן יש כאן יהוד" קורא חברו של מוסא, אחמד. "מה יהוד?!" מוסא שאך עכשיו חזר מהלימודים מבחין בקבוצה של ישראלים שבאו לאכול בחומוסיה באבו גוש, כולו אחוז עצבים "איך יהודים מעיזים להכנס לפה?!!" מוסא ואחמד תופסים אבנים ומתחילים לזרוק על קבוצת הישראלים עד שאלו בורחים מהמקום. "זהו גרשנו אותם" אמר אחמד למוסא "כן..." עונה מוסא בחוסר רגש משום מה כל פעם שהוא עשה דבר כזה הוא הרגיש לא כ"כ טוב עם "תגיד מוסא.." פונה אחמד אליו "מה אתה חושב לעשות אחרי יב'?" "אחרי יב'... הממ לא כ"כ חשבתי על זה כנראה שאני אלך לצבא ככה משהו קרבי קצת אקשן, לפני החיים" אחמד הסתכל עליו קצת בתימהון אך שתק.. ********** יום הגיוס לגבעתי "מוסא אל רחמן נא לעלות לאוטובוס!!!" שומע בקריזה הוא קם עם הכל מחבק את אמו את אביו ואת אחותו כולם בוכיים אומר "שלום" ועולה לאוטובוס "הגענו!!" צועק הנהג מעיר את כולם, מוסא שלא הצליח להרדם באוטובוס מביט מהחלון וישר רואה בערך איזה 20 חיילים עם פאות וכיפות ענקיות רצים בבסיס, עוד מבט באוטובוס והוא מבחין שחצי מהאוטובוס גם נראה כמותם, מוסא תמה... הוא קם לוקח את התיק ויורד מהאוטובוס. עד מהרה מוסא הבין שצרפו אותו בטעות לפלוגת הסדר של גבעתי... "מה עשו לי" מוסא חשב לעצמו "להיות ביחד עם היהוד האלה גונבי האדמות!" למוסא צרם, צרם מאוד "טוב" אמר מוסא לעצמו "כול מן אללה, הכל ממנו, אז ננסה להסתדר איתם.." עד מהרה גילה מוסא שהיהוד לא כ"כ גרועים וחוץ מכמה וויכוחים הכל התנהל על מי מנוחות.. ************** לאחר שתי שבתות בבית המ"פ קובי אמר למוסא שהוא נשאר שבת בבסיס, בינתיים כבר היו למוסא כמה חברים מהפלוגה לאחד מהם קראו אלישיב "אין בעיה, המפקד אני אשאר שבת.. אלישיב נשאר" המ"פ קובי בודק ואומר "כן... אלישיב נשאר, שבת שלום מוסא" "מוסא!!" קרא אלישיב למוסא "שמעתי שאתה נשאר שבת אתה חייב לבוא איתנו לתפילה קבלת שבת קרליבך משהו פיצוץ" למרות שמוסא לא הבין כמעט כלום (מה זה''קרליבך"?) הוא ענה "אין בעיה אני אגיע"

"בערררר" תוקע תותמוסס גרעפס בצאתו מבית המרזח, לקול שריקת רוח ערב מצרית. "כדאי שאתחיל לחזור לארמון, עוד מעט לילה" תותמוסס פונה לכיוון ארמון המלוכה, בדרך העוברת בשוק של גיזה לפתע מבחין תותמוסס בלא אחר מאשר ביוסף הולך בשוק עם בנו הבכור. "אההה תותמוסס בדיוק האדם שרציתי לראות!!" קרא יוסף בעליצות "תשמע, ראיתי איך עבדת קשה בזמן האחרון, והחלטתי שאני מעלה אותך בתפקיד"אמר יוסף "מה? באמת? תודה אדוני יוסף"מודה ........כעבור חדשיים........ תותמוסס כבר די התרגל לעבודתו החדשה וכרגיל התחיל לרטון כנראה חיי השמירה לא כ"כ זוהרים כמו שהוא חשב בהתחלה, הפעם הוא היה צריך לשמור על פתח המלוכה בו אנשים נכנסו כדי לקבל אוכל מיוסף (שנות רעב, זוכרים) לפתע מבחין תותמוסס בעשרה העברים שיוסף קרא להם מרגלים היה איתם אחד חדש תותמוסס ניחש שהוא הצעיר מבינהם. "תותמוסס!!" שמע תותמוסס את יוסף קורא לו "הבא את האנשים הביתה כדי שיוכלו לאכול איתי בצהרים, ועמוד על פתח הבית ואל תעזוב אותם" לחש לו יוסף "ואם כבר אתה שמה תוציא להם את מי שאסרת בפעם הקודמת שהם היו פה" "מקודם מרגלים כעת חברים? והעניין עם הכסף... לדעתי יוסף חותר להפיל את פרעה מכסאו באמצעות אנשים מכנען.. בעצם! גם יוסף בעצמו כנעני או יותר נכון עברי... משהו מוזר הולך פה!!!" חשב לעצמו "עצרוווווו" קרא תותמוסס לאחים בקול סמכותי "אדוני הארץ צפנתוס פענחסס מבקש מכבודכם לבוא לביתו, אחרי!!" האחים הסתכלו אחד על השני בתמיהה מהולה בפחד "כנסו" פקד עליהם תותמוסס וסגר אחריהם את הדלת באותה שניה התחיל תותמוסס לשמוע בליל של צעקות מתוך הבית "בגלל הכסף" צעק אחד "להתגולל עלינו" צעק השני "להתנפל עלינו" קרא השלישי "עבדים!! אנחנו וחמורינו!! אוי וויי" אמר החמישי בעצב ופתאום שקט... קולות של התלחשושויות החלו להשמע בבית יוסף "מה נעשה עכשיו?" הבין תותמוסס מתוך דבריהם "נלך אל השומר ונדבר איתו אולי הוא יבין" שמע תותמוסס את הצעת אחד מהם, קול גרירת כסאות וצעדים לעבר הדלת, "נוק נוק" "אדוני שומר הדלת ירדנו בהתחלה לשבור אוכל, ושהגענו אל המלון 'טאבהסוווס' פתחנו את אמתחותינו וראינו שהכסף אצלנו, לא גנבנו! אנא רחם עלינו" "אכן מבוכה גדולה" תותמוסס חשב לעצמו "מה אני עושה עכשיו?, אני בכלל לא מבין מה קורה פה!" החל תותמוסס לחפור בראשו כדי למצוא מילים מתאימות לדברי האחים העברים "אההה מצאתי יוסף כל הזמן מזכיר את האלוקים שלו אולי זה יעזור לי הפעם" חשב ועשה "אל תדאגו אלוקיכם נתן לכם מטמון" ענה להם תותמוסס מתפלל בלבו שזה יעבוד ו... כן היה אפשר להרגיש שהם נרגעו "זה זמן טוב להוציא להם את החבר שלם מבית הכלא" תותמוסס פנה לעבר בית

ידוע מה שהגננת חדוה\נאוה\טובה\דליה סיפרו לנו בגן על מכירת יוסף ע"י האחים, אך! האם זה באמת היה כך? אקדים ואומר שהרמב"ם כותב שמי שמבין את אגדות הש"ס כפשוטן אינו אלא טיפש, ואת ההקשר תבינו בהמשך, אנו יודעים שהיתה קנאה בין האחים לבין יוסף שנאמר: "ויקנאו בו אחיו" בפרשתינו מסופר שיעקב שלח את יוסף לבדוק מה שלום אחיו הרועים בשכם, יוסף הגיע לשכם אחיו לא שם הוא רואה איש שמשוטט באיזור והאיש אומר לו שאחיו הלכו לדותן, יוסף הולך לדותן מגיע לאחיו ואחיו זורקים אותו לבור, עד פה זה מוסכם על כולם שזה מה שקרה והאחים זרקו את יוסף לבור, פה מתחילה המחלוקת בין רש"י לנכדו-הרשב"ם, וכך כתוב בתורה:"וישבו לאכול לחם רש"י נוקט בשיטת הדרש שהאחים מכרו את יוסף, וכאן מתעוררת שאלה איך דעת רש"י מסתדרת עם הפס', והתירוץ הוא: לרש"י הפס' של המכירה הוא המשך לפס' הקודם שעברו אנשים מדינים וככה צריך להיות לפי רש"י : "(ויעברו אנשים מדינים סוחרים) וישמכו ויעלו וכו' וימכרו (הכוונה לאחים)" ופה באמת מסתדר מה שכתב הרמב"ם לעיל, שכן לפי הפשט האחים לא מכרו את יוסף זאת ועוד הם אפילו לא ידעו שיוסף נמכר אז יכולה להשאל כאן שאלה מאוד חזקה על הפשט: אם האחים לא מכרו את יוסף אז למה הם נענשו? והתשובה היא: האחים לא נענשו על המכירה האחים נענשו על ההתאכזרות ועל השנאה והקנאה שהיתה להם כנגד יוסף, שכן מיד אחרי שהם זרקו את יוסף לבור "וישבו לאכול לחם..." כאילו כלום לא קרה