יצירות של נחמיה17 | יצירות ש-נחמיה17 אהב

אֱלֹהִים! אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,
אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, אֱלֹהֵי עֲמָקִים.
אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֱלֹהֶיךָ,
אַל אֱלֹהִים- אֱלוֹקִים.
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה,
וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ- וַדַּאי.
אַךְ, אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לַכֹּל-
מִי יִתֶּנְךָ אֱלֹהַי?


אֲנִי הֲרֵינִי עֶבֶד
עֶבֶד עוֹבֵד אֲדָמָה
עֶבֶד עֲבָדִים הָיִיתִי
עֶבֶד פַּרְעֹה וְאָמָה

עֶבֶד

והלילות, שבם לא נתתי שנת לעיני,
או לגופי המך, הדוה.
והשקתי בדמי ובמי דמעותיי
את שיח הקוצים הרוה.
כששמתי לבז את שתי ידיי
ואת מאור עיני הכהות.
ההיה זה אמת, אמרו ידידי,
או היה זה חלום בלהות?

בואו נתלונן!
עוד סנטימטר לחנוק פריצוּת
גרביים עד הברכיים וחצאית עד כף הרגל
חולצה עד כף היד.
שלא יברח היופי.
אני בפנימיה של בנות.
פנימיה זה אומר שאין פנים.
לחייך. להתלבש יפה ומכובד להתנהג בנימוס.
כמה גדול ההפרש בין אותו אחד בעבודה
למתי שהוא חוזר מהעבודה, שם את בגדיו המגוהצים בצד ומחליף לפיג'מה עם כוס שוקו חם.
הוא נראה הכי עלוב בעולם. וההפרש בין הזמן

מבין כל האלרגיות, העיטושים והליחה
השיעולים והנפיחות שמגיעים עם הפריחה
אהבתי את קול הציפורים שחזרו מנדודים
ואת פריחתם של הפרגים ועצים בודדים
מלאתי חיים מהלבלוב וחידוש ההויה
מניגון החיים קבלתי חויה

כקול שיריה של רחל המקלסים את העונה
וקול המים המפכפכים בתקופה זו בשנה
צהלת הפסיעות על הדשא שכיסה הרים ובקעות
וצהלת שמי תכלת ששתיהן נשמעות
סוחפת היא השירה

כל חיי דברתי חרש ושתקתי,
דברתי חרש ושתקתי- לך
אף פעם לא צעקתי או הרמתי קול
או נשאתי אומֶר על מילים שלך

ואך בקושי החיים דברתי אלם
שקשה לי וארד מעט ממך
ולא שמעתי את בכייתך בתלם
שירדת בו גם את ממש כשמך

ובעת והתחבקנו יחד
והלכנו כידידים אף אוהבים
אמרתי לך בקול וללא פחד
עוד לעד נהיה משולבים

ואת תוגתך אני כלל לא נגותי
ואם עת

כשהסתכלת בעיניי דומם
והסטתי את מבטי ממך
איך הסתכלת בי אז?

כשהורמת בשתי ידיי
ושמחתי שאת חלק ממני
ושיש לי אותך
שמחת גם את?

כשהבטתי בך ארוכות
בלי הפסק למשך שעות
הבטת בי בחזרה?

וכשחזרתי אחרי ההפסקה
ששנינו קבענו כדי לחשוב על הקשר
גם את חייכת כשנפגשנו שוב?

כשכל יום מחדש הסתכלתי וברחתי
וחזרתי ואמרתי
מהיום לעד.