אני יודע.
מאוחר עכשיו.
אף אחד לא פה. אני כן.
ולא רק שזו אחת הסיבות. בדיוק בשביל זה זה טוב.
נמאס לי.
מלהיות במחשב (סיבות אישיות, לאו דוקא מה שאתם חושבים).
נמאס.
נמאס לי מהבנות פה.
לא טוב לי עם זה. אני יודע שרק עוד 3- 4 שנים אני אצא, אז למה שאכיר בנות?!
לא. אין לי כח לכתוב שיר או קטע יפה שאני עוזב.
אני לא יודע אם זו הפסקה, הפסקה כדי לחשוב על הקשר או עזיבה טוטאלית.
ואם זו הפסקה- אני לא יודע לכמה זמן.
ואולי אחזור מעט לפורום בית המדרש ולשלא עשני. אולי.
אבל נכון לעכשיו- אני עושה צעד אחורה, כמה? האל יודע. מקוה שאם אשוב זה לא יהיה מתוך חולשה.
נמאס מהאנטרנט.
מביטול התורה.
מבזבוז הזמן.
ויש לי מה לכתוב, אוהו כמה יש לי.
ויש לי דברים לדון, אוהו, יש.
אבל לי- לי נמאס.
אולי לא יהיה לי מספיק אומץ או אולי אחליט שזה שטותי בסוף ואחזור לפה עוד הבוקר, אולי.
אבל נכון לעכשיו.
עזבתי.
אני מבקש מחילה מכל מי שפגעתי בו/ בה בבקשה- מי שיודע/ת שפגעתי בה. או מי שעדיין זוכר/ת אשמח אם יפנה/ תפנה אליי בש"א, לא מבטיח שאבדוק אותה.
מי שרוצה לכתוב לי משהו- יש לי פלאפון.
לא אמרתי שלא אבוא לטיול. אפי' לא למפגש היוצרים. ואולי בכלל לא אגמור את ההודעה ואמחק הכל ואמשיך כמו כלום.
אבל בינתיים- אני עושה פוס. צעד אחורה.
סליחה חברים.. אהבתי אתכם מאוד. אני עדיין אוהב אתכם. את כולכם.
תתפללו עליי.
קדושה תורה.
ה' יעזור לי.
ייתכן שאשוב ולו לומר מילות פרידה באופן יותר יפה. יתכן.
בינתיים- מצידי שזו תהיה פריקה שלא תשרוד 10 שעות.
אבל אני מרגיש צורך עז להפסיק.
ואולי בכלל אני פשוט צריך להכנס לקצב, ללימוד, למסגרת כלשהי, ורק אחרי זה אוכל לשוב בצורה מדודה ומבוקרת להיות פה קצת לכתוב.
לא יודע.
אני אישית חושב שבאמת זה מה שיקרה.
לפחות מקוה לזה.
בינתיים-
להתראות.
באהבה,
נחמיה.
- לקראת נישואין וזוגיות