יצירות של ת

בס"ד יום שישי של חודש סיוון. עולה על טרמפ לסע לחברה לשבת. "נוסע דרך ואדי ג'וז" עשרות ערבים עומדים על הכביש. לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. וכשנשמעת קריאת "יאהוד!!" עוצמת עיינים ומבינה ששוב אנחנו שם. לא משנה שהוא היה בספרד ואני בירושלים. אין הבדל אם היא הייתה ערומה ואני לבושה לקראת שבת. לא רלוונטי אם הוא היה עני ורש הולך רגל ואני יושבת ברכב ממוזג. אותו הדבר אם בשוט, חרב, מוקד, משרפה, קסאם, M-16 או אבן. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.

בס"ד עבודה שהייתי צריכה להגיש והחלטתי לזכות גם אותכם... ר' מאיר היה יושב ודורש בליל שבת בבית הכנסת של חמת. הייתה שם אישה אחת עומדת ושומעת את דרשתו. פעם אחת האריך ר' מאיר בדרשתו, המתינה עד שסיים. כשבאה לביתה מצאה הנר שכבה. אמר לה בעלה: היכן היית עד עכשיו? אמרה לו: שומעת הייתי בדרשת דורש. והיה אותו האיש ליצן, אמר לה: בכך וכך, אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של הדורש. יצאה מביתה, ישבה שבת ראשונה, שנייה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: עדין שרויים אתם בכעס, אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזין את-התורה? אלו אמרת לנו, לא היינו מביאין אותו ומלקין אותו על העמוד והוא מתרצה ומתפיס לאשתו? אמר להם: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו וכבוד מאיר לא כל שכן. (לפי תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק א דף טז הלכה ד) הסיפור מראה לנו משבר בשלום בית של זוג, הפעם הראשונה שאנו יכולים ללמוד על המשבר הוא בצורה סימבולית- כשהאישה חוזרת לביתה בליל שבת ורואה שכבו נרות של שבת, לכאורה זה מוזכר כדי שנבין שהיא חזרה מאוחר, אבל זה מראה לנו דבר גדול ועמוק יותר- אחת הסיבות להדלקת נרות שבת זה למען שלום בית, וכשכבה הנר מתחיל המשבר בניהם, הבעל מצווה על אשתו לרוק בפניו של רבי מאיר ואם לא, לא תוכל לחזור לביתו. מובן שהאישה נתונה בין הפטיש בעצם אפשר לראות שמה שרבי מאיר מלמד אותנו זה שלפעמים במקום להתווכח עם אדם סכל או לסרב לבקשה בזויה שלו, אפשר להיענות לבקשתו בצורה שתתן לו להבין לבד עד כמה בקשתו קטנונית ומבזה אותו עצמו. הרי ברור שכבודו של רבי מאיר לא התמעט במעשה זה, להפך, סביר להניח שכל מי שנכח במעשה רק העריך את רבי מאיר אפילו יותר, ולכן הוא אומר בעצם לבעל- אתה רוצה לירוק בפני, זה לא מה שישפיל אותי, שירקו אפילו 7 פעמים, זה בכלל לא משנה. עוד פן אפשר לראות במעשה של רבי מאיר, באה אליו אישה עם בעיה בשלום בית, הוא לא מביע דעה על הבעל, מקלל את מעשיו, מסביר לה איך "לחנך" אותו וכדו' אלא נותן לה פתרון מעשי בשבילה, הוא לא יכול לשנות את הבעל בכוח, לאישה הוא יכול לעזור וזה מה שהוא עושה, מראה לה מה ניתן לעשות במצב הנתון. מענין לדעת איך המשיכה מערכת היחסים בין הבעל לאשתו לאחר המקרה, האם הבין הבעל את המסר? האם המשיכה האישה ללכת לשיעוריו של רבי מאיר? האם המשיך לדלוק נר של שבת בביתם?

שלח לחמך על פני המים... תלך, תרוץ, תזחל, תיסע, תבקש, תדרוש, תתחנן... כי ברבות הימים... מחר, אחרי החגים, כשנתפנה, כשיבשיל... תמצאנו... הנה! מצאתי! סוף סוף! אכן! רטוב... יאוש, תסכול, אכזבה, חידלון... אבל נמשיך לשלוח, והפעם נעטוף בשקית, והפעם נזכור שהמציאה לא תלויה בשליחה שלי, והפעם נתפלל עליו, ונאמין שנמצא את הלחם טרי!!

כמו אל פסגת ההר... אתה רואה אותה מרחוק, כל כך קטנה היא נראית ובלתי נתפסת... אתה צריך להחליט מאיפה מתחילים מפה זה נראה שיש כל כך הרבה שבילים אבל ליבך אומר לך שיש שביל יחיד ורק איתו תוכל להתחיל אתה עולה, אתה יורד, אתה פונה, אתה תוהה, פתאם הפסגה נעלמת... אבל אתה הרי הלכת ישר?! אך מולך מתגלת ירידה תלולה או פניה חדה עליך לקבל את ההחלטה הנכונה האם להמשיך, האם לסגת, האם לעקוף או אולי אחרת? לרגליך מונחים עצמים האם זה צמחים שיאירו דרכך או אולי קוצים שיגבילו אותך? האם אלו אבנים שיכשילו אותך או שמא מדרגות שיעזרו לך? דומה כי התשובה נמצאת אצלך שתיפול או תקום שתבכה או תצחק שתאמר או תשתוק שתלך או תברח... ופתאם אם זכית להגיע מהפסגה אתה רואה את הדרך- עד כמה היא פשוטה אבל עכשיו אינך מתבלבל כי ידעת- זה אתה!!

בס"ד כי הרבית טובות אלי על המשבר ששבר ובנה מחדש, על המשבר שריסק והצמיח, על השבר העצום והכוחות האדירים, על אבדן האמון ואנשי האמונה, על החידלון והרצון, על היאוש והתקוה, כי הגדלת חסדך עלי על הכח שאתה נותן לי להביט אחורה ולהתפעל- מה רבו מעשיך ד'!! כולם בחכמה עשית... מה אשיב לך והכל שלך לך שמים אף ארץ לך הכוחות שיש לי הם שלך, ומהם אשאב לעבודתך... ואנחנו עמך וצאנך החפצים לעשות רצונך!! המילים המודגשות מתוך שיר היחוד ליום כיפורים.

בס"ד איך מתמודדים מול אש ומים במקביל איך לוקחים את הטוב מהרע ואיך מוציאים את הרע מהטוב איך בוכים בשמחה ואיך צוחקים בעצב לבן הוא משעמם ושחור כה קודר אחד אומר המשך ושני אומר עצור! אחת אומרת עזרת והשניה- פגעת! ואם אקשיב לעצמי? רק אשמע אותו שוב- לבן הוא משעמם ושחור כה קודר אך אולי המים יכבו את האש, הרע שבטוב אותי יחשל, הטוב שברע-יעודד, הבכי בשמחה-ירכך, והצחוק בעצב-יחזק. לא אחתוך כי אם אערבב, לבן הוא מאיר ושחור מכוון.

במסגרת הבגרויות והמתכונות הכל כך חביבות (אהם אהם...) נתבקשתי לכתוב מאמר על הכעס אז בגלל שהקלדתי אותו חשבתי עליכם ופשוט (?) שלחתי... ההוראה היתה להסביר את הנמשל שלעיל, לכתוב תוצאות של הכעס ואף פתרונות... אתם מוזמנים לבקר... יותר קשוחים מהמורה שלי לא יכול להיות... מקווה שתהנו!! "אל תבהל לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט) "כשהקומקום רותח וגולש אין נשפכים רותחיו אלא על עצמו בלבד" (עפ"י מדרש רבה, קהלת) על פי המשל שמובא במדרש על קהלת כמו הקומקום שכאשר הוא מגיע אל נקודת הרתיחה המים הרותחים הנשפכים ממנו מרטיבים אותו עצמו בלבד כך גם האדם הכועס שכאשר הוא מאבד את עשתונותיו הניזוק העיקרי וברוב המקרים גם היחידי יהיה הוא בעצמו. כאשר אדם כועס הכעס גורם לו לכל מיני תוצאות לא נעימות שאת חלקן אפרט להלן- כאשר אדם כועס הוא מביע את צערו ואכזבתו ממצב בו הוא נמצא שלא על פי ציפיותיו. אך במקום שהדבר יגרום לו לתיקון או שיפור המצב או אפילו רק לפורקן בריא של המתח, הכעס רק מעצים את תחושת התסכול והעצב וזאת בגלל שבעת הכעס האדם מתמקד אך ורק בחסרונות המצב ומדגיש אותם וכך הוא מרגיש כמה שרע לו ושולל כל רגש חיובי ורק נהיה מתוסכל עוד יותר. תופעה נוספת שבאה בעקבות הכעס היא איבוד עשתונות וחשיבה הגיונית. מרוב שהאדם עסוק בתסכול שנגרם לו הוא הופך לעצבני יותר ואינו שולט בתגובותיו. לדוגמא, מראה שכיח הוא לראות ילד קטן הכועס וזורק את חפציו הרחק אף במחיר שבירתם, גם אנשים בוגרים מגיבים כך פעמים רבות, הם אינם שולטים בעצמם, זה יכול להתבטא בשבירת חפצים ממש באופן פיזי אבל גם באמירות שיגידו שבוודאי יתחרטו עליהם לאחר שיירגעו, הדבר אף יכול להתבטא בשבירת האדם הכועס יכול אף להגיע לריחוק סביבתי. אין זה נעים לאנשים שאדם בסביבתם מביע את תסכולו על כל דבר שלא מוצא חן בעיניו, כי הרי ברור שבחיים לא הכל מתנהל כרצון כל איש ואיש, ואדם שמאבד את עשתונותיו כמו שהזכרנו לעיל הוא אדם שרוב בני האדם יעדיפו לשמור ממנו מרחק כדי לא להוות מטרה לחיציו השנונים שהוא יורה לכל עבר. ובכך האדם הכועס מרחיק מעליו את החברה. וכמו שכבר הזכרתי בחיים לא הכל מתנהל על פי רצוננו. אז כיצד אפשר להתמודד עם מצבים שאנו נמצאים בהם שקרו לא על פי ציפיותינו? כדי לענות על השאלה אסביר קודם בעניין חומרת מידת הכעס בעבודת ד'. ידועה האימרה ש"הכועס-כאילו עובד עבודה זרה" ונשאלת השאלה-עד כדי כך מידה זו חמורה? ונראה שכן. כי האדם כועס כאשר הוא מרגיש שמשהו קרה שלא על פי תוכניותיו והוא זועם על כך. אך בעצם זעמו הוא מראה ששכח שד' משגיח ומתכנן כל מה שקורה בעולם ועל האדם לבטל את רצונותיו מפני רצונו של ריבונו של עולם. ובכך שהאדם מתרעם על מה שקרה הוא כופר בהשגחת ד' בעולמו וממילא דומה לעובד עבודה זרה. ובתוך העניין הזה טמונה העצה- על האדם לחזק בעצמו את הידיעה שד' משגיח על העולם וכל מה שקורה עם האדם הוא מרצונו יתברך וכאשר הדבר חקוק בידיעתו של האדם גם בזמן שיתקל בדבר מה שמאד מאכזב אותו יזכור שזהו רצון ד' וודאי זה לטובה וכך לא יצטער ולא יגיע לדרגות של כעס שיזיקו לו. עצה נוספת כדי להתגבר על הכעס היא כבר לאחר שקורה המקרה והאדם חש את התסכול המציף אותו, כדאי מאד לעצור את עצמו ולא להגיד או לעשות שום דבר אלא לחשוב-"האם המצב כל כך רע?", "האם באמת לא יכול לצאת מהמצב שום דבר טוב?", "האם האדם שאני כועס עליו באמת עשה לי עוול?", וכן מחשבות על זה הדרך וכאשר יחשוב הכועס בהיגיון ימנע עצמו מלהגיב באופן בלתי רצוני ובדרך כלל גם יירגע מהר. לסיכום, אין ספק שהכעס היא מידה המזיקה לאדם אך שלא כמו שאנשים טועים לחשוב היא אכן מידה נשלטת שאפשר לעבוד עליה ואף לשבור אותה.