יצירות של מורמורי!

היה היה איש. האיש אהב לצחוק ולדבר. האיש אכל, חי והרגיש. האיש מספרים ידע לחבר. האיש פעל, ועזר, ושימח. האיש טייל, טיפס ונפל. האיש חברים בביתו אירח. האיש היה, עד שלפתע באה חיה, ענקית, אדירה, לשלוט היא רצתה, והייתה בה שנאה עצומה, לקבוצת אנשים אשר על האדמה. חכמה הייתה החיה, ופעלה בזהירות. נשכה אדם אחרי אדם, ואצלם חיזקה איבה וזעם. בני אנוש אלו, אשר ננשכו, בני-אדם לא היו עוד,לחיה נהפכו, והם כמוה, נשכו, וטרפו. הפעם, הם תפסו אנשים. ובהם החלו פוגעים: ניתוחים עליהם ביצעו, עליהם, כמו בציד, ירו. איש אחרי איש הם רצחו. ועכשיו, אין איש. האיש מת.

מתכופפת, מתכנסת בעצמי. מכסה את הראש בשמיכה. רק להתחמק, להסתתר, שלא יתפסוני. והם רודפים. ואני בורחת. והם זורקים. ואני נופלת, ונאנחת מכאב. מילים חדות, חדות כתער. קמה, וממשיכה לרוץ. רק שלא יתפסו... ושוב, ממהרת קדימה, וממשיכה בדרך המסוכנת, מלאת הפיתולים. ועוד חץ חותך את השמים, ונתקע, עמוק בלב.