וואו! הגענו כבר לעשרים!! 
כל הכבוד לכל מי שקורא את כל השרשורים הללו... 
לכבוד המספר המיוחד הזה לא כתבתי משהו חדש, אלא כתבתי בקצרה את כל הקודמים הרלוונטים לחיינו.
מי שרוצה יכול ללחוץ על המספר המתאים ולהגיע לשרשור עצמו שבו הדברים מפורטים בהרחבה.
(ארוך, אבל שווה
)
1. צֹמֶת - זכר! כיכר - נקבה.
2. עָלֶיךָ - פנייה לזכר. פנייה לנקבה - עָלַיִךְ. (ובכתיב חסר ניקוד: עלייך.)
3. משרדינו/משרדנו? עם יו"ד - רבים. בלי יו"ד - יחיד. ולכן: רבנו, ארצנו.
4. בעברית מקצרים על ידי גרש או שניים, ולא על ידי נקודה או שתיים. ולכן: ת"ז, ת"ד, א', תנצב"ה (ולא: ת.ז., ת.ד., א., ת.נ.צ.ב.ה).
5. אותיות אית"ן: גוף ראשון - אני - מתחיל באות אל"ף ולא יו"ד!! ולכן: אני אכתוב, אלמד, אלך... (ולא: יכתוב, ילמד, ילך...).
6. כשמציינים את התאריך העברי בחודש צריך להוסיף "ב" לפני שם החודש: כ"ג באב.
7. האות דל"ת בלי דגש נשמעת בעברית כמו העיצור th באנגלית. בפסוק "שמע ישראל" צריך להאריך בדל"ת של "אחד". בהגיית הדל"ת העתיקה והנכונה, אפשר לעשות זאת.
8. בג"ד כפ"ת: אותיות אלו באות דגושות בתחילת מילה. בתנ"ך - כאשר המילה מחוברת במקף או בטעם מחבר למילה הקודמת, והמילה הקודמת מסתיימת בתנועה - האות תבוא רפויה.
9. לא לשכוח את כ"ף "הזמן"! הקיצור של "כאשר". לא לכתוב "ש..." כאשר צריך לכתוב "כש...".
10. צריך לומר: לנסוע, לנטוע, לנגוע. לא להשמיט את האות נו"ן! (וכן: ליטע, ליגע, לטעת, לגעת.)
11. לֵאמֹר, לֵאלֹקִים ועוד - לא הוגים את האל"ף!
12. זוֹ - כינוי רומז לנקבה, במשמעות של: זאת. זוּ = אשר.
13. השאלה - משיבים את אותו החפץ ממש. הלוואה - משיבים את ערך החפץ.
14. בהטלת פסיקים - יש לשמור על רווח אחרי הפסיק (ולא לפניו).
בעז"ה שה' ייתן כוח להמשיך...
