יצירות של י. ידיד

יושב עם סבתא, בבית קפה בעיר. אלבום עימה הביאה, להראות לי את חיי. כאן בתמונה, כשנולדת... מחייך לעולם חדש, תינוק תמים. עברו להן שלוש שנים. יום ראשון שלך בגן, תראה כיצד גדלת, שמחה למשפחה. מסתכל אני בסבתא, ולה בזוית העין, דימעה. מביטה בתמונות, ומעלה זכרונות. יום ראשון ללימודים. תיק לי על הגב, מהלך על אם הדרך, אל אופק מאושר. בתמונות השנים רצות... אני כבר בצבא, מחבק את הפלדה, השמים מעוננים. סבתא מביטה בי, ואומרת בלי מילים: זו היא הנוסטלגיה, איך החיים עוברים. יושב בבית קפה, הנכד לצידי. הבאתי לו אלבום. איך השנים חולפות...

יום רודף יום. רץ כצבי, חולף כציפור. נעלם לו אי שם, בתוך העבר. ממאן הוא לשוב. לא נותן הזדמנות, לחזור אליו, לשיר שירו.

בין הרים נישאים, וגבעות מוריקות, בתוך הגיא, על אם הדרך. יושבת מחכה, ובוכה על בנים שיצאו לגלות בת אלפיים שנים. דמעה לדמעה מצטרפת, לנהר היוצא לו מקדם. מצפה לראותנו...

בליבי הרגשות עולות, רוצות להתפרץ. מתוכי הן לא בוקעות, הסכר עומד בפרץ. רוצה לבכות... לקרוא לאלוקים. לספר על מלחמות, וחברים שישארו לנצח צעירים. מחפש את היציאה, [ממערבולת הכאב,] את האור שמחכה מעבר לפינה. מתי אמצא...

מביט אל השמים. צופה בעננים, חולפים להם ביעף, שחורים ומאיימים. דרך השמים, אלוקים מביט בך. מבעד לשמים, אלוקים עוטף אותך. מביט אל השמים, צופה בעננים. חולפים להם ביעף, לבנים ומאירים...

הלכנו אחריך בין הרים ובין גבעות. רוצים לראות פניך בגוב האריות. פגעו בנו צרות כי לא התמדנו אחריך, אך מעידות העקבות שנשאתנו על כפיך. אמונתך בנו כמסוגלים לחזור, לשוב בלבבנו, לאלוקים לעתור.

ירושלים עיר הקודש, לך שנים רבות ציפינו. מן ההר המלא חורש, עליך בדמעות שליש בכינו. לבוא אל שעריך, ולומר את הלל. לדבר בשבחיך בפה ממלל. וכשזכינו בקדושתך, יש שאינם מבינים. רוצים בחלוקתך, להחזירך אל הגויים. לא ניתן לזה לקרות! נכריז עלי הרים. עד שזכינו אותך לראות, פנים אל מול פנים. לכבוד יום ירושלים תשס"ח

תמונתך עולה לנגד עיני, ומחשבות רצות בקירבי. רק עוד אתמול היית ממש, והיום נשאר ממך זיכרון צף. התמונה בליבי צובטת... הבכי עולה בגרון, והעינים מתחילות להן לדמוע. הלב מסרב להאמין, על החבר שלא יוסיף לצמוח, שבמכת האש נגדע. ההרים במר יבכיון, והגבעות ישאו קולן, על אלו שבדמם ציוו. החיים שפעמו בעוז, נשבו, עברו וחזרו אל מקורם. בגן עדן תהיה מנוחתם... הצביטה השאירה בי רישומה, ובליבי תפילה, אנא אל תישכחני... ____________________________ לע"נ שמונת הקדושים מהפיגוע במרכז הרב תשס"ח

את שמך נקדש, בלהבת חיי קודש. בנשמות העולות למרומים, אך גם כאן, תחת שמי אלוקים. אנו זכינו בקדושת החיים, ויש שזכו בקדושת עולמים. על חיינו נודה ונשמח, ולא נשכח, לאן אדם בסופו נשלח. _____________________ נכתב בעקבות הפיגוע במרכז הרב