יצירות של רציתי

צַייָּד חַד־עָין תָּו שָׁקוּף, כְּסוּף־נֹפֶך חֵץ חָלָק נָעוּץ

מְכּל רוּח יוֹצֶאת רוּח נִלְחֶמֵת עָל כִּיווּן הַנְפִילַה מְגֶדֵר קְדוּשָה לְעֶרְוָה הַנוֹפֶל לְעֶרְוָה מוּכַר בֶמִדְרַס וָנֶפֶל וּבְטוּמְאַת חָלָל וַמֵת וְכִי עֶרְוָה מֵמִיתָה או שֶׂמָא הַנְפִילָה

עד מתי אהיה כנע ונד, כאותו אחד שביתו בתרמילו? כאותו אחד שמקומו בביתו וביתו על גבו... עד מתי יהיה מקום הנודדים נפקד, חסר אצל הישובים בבית של קבע? חסר אצל היושבים בביתם, וביתם קבוע באדמתם... שמעתי נפתח מקום ללינת החסרים אותו, אותם ששומעים "עוד אבנך ונבנית" כתפילה למענם. אותם הנזקקים - האם יזכו ויבנה להם בית? האם יהיה בית לקיים בו את "ושבו בנים לגבולם"?

שומע קולות, רואה רעמים מרגיש לחישות, מאחורי אנשים מסביב הילות, אנשים מרחפים מוזר, הרי אין מלאכים..? מחלון רחוק, נראה אור התורה ממקום קרוב, בוקעת הילה של טומאה בקע שמים סגולים, מרחפים ילדים מוזר, הרי אין אלוקים..? צמח צעיר, ירוק ופורח מבקיע עולם בשירים של אורח עול-ימים, פורח, צעיר - שוכח מוזר, הרי אנחנו פה עליונים..? מוזר, איך בני אדם משתנים ממשחק אחד של מחבואים בין אדם ואלוקים

ים של דמעות בשתי עיני, ליבי זועק שובה אלי. קולי שובר את הדממה, התשמע? זוהר, מי הרשה לך לבכות כשלאחרים כבר נגמרו הדמעות צחקת ושמחת, חייכת לחבר חיכית לכל טלפון רצית לדבר הטלפון נדלק, החיים פתאום עוצרים שומע את הקול שלך אין עוד אנשים זוהר, מי הרשה לך לבכות כשלאחרים כבר נגמרו הדמעות הלב בוכה בשקט, הצוואר קצת מתכווץ הכאב יושב בגוש והשקט מתמשך...

כְּנַף פָּז שֹוזר עָשָׁן-אֵשׁ וְרוּחַ עֹז שִׁיר עלף זוֹהֵר כְּנַף פָּז שׂוׁזֶר עָשָׁן-אֵשׁ וְרוּחַ עֹז שִׁיר עָלַף זוֹהֵר

סליחה. זרה לשפתי, קשה. קלה בתור אמירה, צליל לא מכוון ולא מחייב, אך הודאה היא ולא קל לאמרה. שמא נאמר במקום: התנצלות, פנייה רכה ולא מחייבת. וזה לא שקר, אבל גם לא אהבה, או אמון. אהבה, גוררת אמת ואמונה. היכולת לרפא שברים - ניתנה לי באהבה. ומאהבה באה סליחה, באמת.

יום ליום אצעק יום ליום אקרא לאלוקים עד מתי כל יום מחדש נבנה ונהרס ונבנה מנסה לקום מחורבות אתמול ניסוי הנמשך לאינסוף יום ליום אביע אומר יום ליום אקרא לאלוקים עד מתי

יחיד עם חיוך על השפתיים, ועיניים עצובות מסיכה של הצלחה כדי להסתיר כשלונות חברים הם מלאכים, אבל מלאכים לא קיימים משפחה זה חברים, אבל אף פעם לא נמצאים עם כאלה חברים מי צריך אויבים? תכלת דומה לים, אבל הים הזה עמוק ים דומה לרקיע, אבל המקום הזה רחוק עם כאלה אלוקים מי צריך חיים?

עבר היה ונגמר נסגר ונשאר ממנו לומדים, בו הכל נאמר עתיד משתנה וזורם מתאפשר ועובר נשאר תמיד, נפתח למחר הווה קיים וחולף לעד מתחלף מתוכו מסתכלים, אל כל הזמנים