יצירות של עמיחי אלירז | יצירות ש-עמיחי אלירז אהב

באופק פס דממה זוהרת
דומיית הבלתי נודע,
שקט של זהב.

אור פורץ מהעֵבר
מעל למסך הפלדה,
אופטימי חסר תקנה.

קריצה בעיניים של תכלת
חיוך של בוהַק לבן,
זריחת הטוהר.

כמה הייתי נותן כדי לראות אותו עוד פעם אחת. את החיוך שלו, עם העיניים האלו, בגוון חום עמוק. כשהוא היה צוחק, כולם היו נדבקים ממנו, ואם הוא היה עצוב, זה ממש השפיע על האוויר. גם השמש היתה יותר עצובה. ביום שהוא הלך לא ראו בכלל את השמש. כל היום ירד גשם, כאילו השמים בכו איתנו ביחד. אני זוכר איפה הייתי אז באותו יום שישי. חזרתי מבית הספר מוקדם מהרגיל ונזכרתי בו. זו היתה הפעם הראשונה שנזכרתי בו ולא חייכתי. תמיד