יצירות של צחקן

בע"ה מיוחד: שימוש בשני צבעים קומפיזציה של כרזה, ודחיסת הרבה מלל מבלי להעמיס כל כך על העין.  

בעז"ה (בהמשך ל זו ובמידה מוסימת ל זו וזו (שאין בהן רוח חיים))

התמונה ברקע שייכת לקרן למורשת הכותל המערבי כל השאר-ממש לא. תודה למוריה יוסף על הסיוע..

בעז"ה.

בעזרת ד' יתברך. כזו עוצמה יש לה, לשתיקה. שכבר שבוע חסר לי הדיבור. כואב. [לי לפחות] אז אני בוכה.

בע"ה. הבנין ברקע: בית סונול. תכננו גם לבצע זממה דומה העם עץ (אשרה). צולם במצלמה של פלפלתי.

בעזרתו יתברך. מַעְיָן, שׁוֹפֵעַ וְעוֹלֶה עֵמֶק. מֵצִיף נְתִיבֵי אַיָּלוֹן דָּרוֹם פְּקָק. שִׁפּוּץ בְּצַנֶּרֶת בֵּטוֹן, מַתֶּכֶת. חֹל תְּהְיֶה. פּוֹלֵט עַרְפִּיחַ, שָׁמַיִם. גֶּשֶׁם, בְּרָכָה לְבִּיבִים רְוָוח. כַּלְכָּלִי. כְּפִיּוֹת טוֹבָה אוֹ שֶׁמָּא מִדּוֹת. רַחֲמִים.

ב"ה יביע סתום כשצריך ורטוב כשלא חזק. קושר סוף יתום. מתחיל רע ומסיים. כי טוב. לנצח ימשך? התעלמות [בכאילו] קרירות. נקיפות. [ולא של מצפון] יביע - עיתים אמת עיתים רצון עיתים הסתר.

ב"ה מנסה לדעת להבין, להפנים שוני שכל אהבת פנים יש עוד הרבה לתקן עוד לא גמרנו, אך - את החטא כבר התחלנו. ראש חודש מתן תורה מעט וידוי אולי, יש מחילה.

ב"ה כתם אופיר7 שיר זכרון לחבל ימית על חוף ימים ישכון דרום זבולון 1 עיר נמל שלישית מרכז מקודש 2 אבני פז,כתם אופיר נמצאים בשפע לחופיה 3,4 צורת מקדש לה ושדות מוריקים בחול5 נתיב העשרה חקלאים עם שדות פרי- גן, פרי- אל יתנו תבואתם לעמי-אל ניר אברהם, ליד תלמי יוסף, נתונים אירוח, אבשלום לכל רעהו. סופה חולית מוברכת אלוקית דקליה וחרוביה עולים כמעלית6 עצמונה תבשר הפריחה חצר אדר נאות סיני ליד די זהב נביעות מים וכולן ככתם אופיר במדבר 3,4 יפרחו? [כולל את כל שמות ישובי ימית החרבים. יהי זכרם ברוך, יהי מגרשיהם שלא חזרו בתשובה מקוללים]. --------------------------------------------------------------- 1. תוכננה להיות עיר הנמל השלישית של מדינת ישראל 2. ימית [בערך] בצורת מקדש. 3. אופירה – עיר בחבל ימית.אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר (ישעיהו י"ג/י"ב) לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר (איוב כ"ח/ט"ז) בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר: (תהלים מ"ה/י'). אלו שלוש הפעמים שהוא מוזכר בתנ"ך (ותודה לפרויקט השו"ת, ומו"ר אבי). עוד מקורות בתנ"ך לאופירה, הפעם במקום 'כתם' זהב: וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה: (מלכים א', י'/י"א) משמע - בימית יש אוצרות ים! שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים: (דברי הימים א' כ"ט י') וְגַם עַבְדֵי <חירם> חוּרָם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים וְאֶבֶן יְקָרָה: (דברי הימים ב ט/ י').וְשִׁית עַל עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר: (איוב כ"ב/כ"ט) 4. ישנם הרבה אוצרות נפט בחצי האי סיני, שבאיוולתנו, נתנו גם מפות נפט למצרים. 5. חולות ימית הם כמו גוש קטיף תובב"א, וליד ימית היה יער על החוף (מה שבד"כ אין באדמה חולית שכזו) 6. השוואה בין המרחבים למעשה האדם. 7. כתם - זהב, כתם מוסרי גם. תודה למו"ר אבי שוב על כל ההסברים בענין, ושהביא אותי לחיפוש המקורות לאופירה. לעיון נוסף: ימית, הסוף. מאת חגי סגל.

ב"ה מושקע מאוד. לא אני ציירתי, אלא מוכשרת פה (צפורה- די להצטנע!) תהנו !

ב"ה כאילו לא קיים כאילו לא נמצא ואני פה, חסר גישה. אין אפשרות, רק חסימות. וגם מאחים, ים-בה אכזבות. פה מותר, פה אסור פה אויב, הוא אהוב ו'בחור', ורק אתה, משקיען אמיתי כלוא בחלק, מיעוט משלי.

ב"ה הולכים בין שדות וכרמים, מטפסים על הרים וסלעים. לא, פה זה לא רכבת - החיים הם לא שיר ילדים. והעליה קשה היא, ורבים המכשולים. עשרה קילומטר - מה הם ליהודים? אנו נמשיך ונצעד, זוהי רק ההתחלה. חומש - את שלנו, ואנחנו - בל נבגד!!! כולם עולים - יום שני, ז' ניסן. ראו Forum/lmf_read.aspx/18716#250816. יצחק

ד' הוא המלך נסיון ראשון שלי, מקווה שלא טעיתי בספירת ההברות. והכשר לעונה? ערב שביעית [ומה יותר קשור לעונות יותר משנה?] ראשית : קראו זאת : News/News.aspx/160339 דמי שביעית חוֹתֶמֶת בָּדָ"ץ* טָבוּלָה בְּדָם אַחַי** כָּשֵׁר אוֹ טָמֵא?*** __________________ *רציתי לכתוב בית דין אי צדק, אבל אז היו אומרים שזה על ביהמ"ש העליון. וגם בגלל מבנה ההיקו. ** משל ליוסף - שאחיו שלחוהו לבור בגלל שחשדו שהוא ה'עשיו' שלהם. ***האם ניתן לסמוך על בד"צ העדה החרדית הסוחר עם רוצחים שמקומם בבי"ד תחת ערמת אבנים?? ================ העריכה על דעת היוצר :-)

ב"ה פרק ל"ג מפה אפשר, מפה אי אפשר. שם אבן, בטונדה, מחבוא... ושוב אני פוסל. ואולי מפה... ומפה.. מעדכן מפה.. 10%.. 40%. מפה הועלתה. מודל 10%.. תמונות.. והכל נטען מחדש. פה יש עוד אוהל, מגדל שמירה... הצבא עושה עבודה רצינית, והממדלים עובדים מאוד קשה... אבל בזה אין ברירה. ואז מגיע אלי ההסדרניק, ורוצה לראות את המפות. הראיתי לו את הגרסה הקודמת, שהיא מבוססת על תוכנה חינמית. הוא הראה לי בדיוק מה יש, איפה צריך יחידות וכו'.. הרבה שכל יש לבחור, ב"ה. השאלה היא האם יהיה נכון לקחת אותו ? אולי הוא מרגל? סוכן? לא ידעתי יותר מדי. וגם אם נעביר הכרעה – אם היא לא נכונה נחטא בחשד בכשרים, אם היא לא נכונה הפוך – אז אנחנו מסכנים את חיי אחרים. מי אני שאחליט בסוגיות כאלה? מי אני בכלל? החלטתי לרדת לחדר הבקרה. שם נראו מסלולי תקשורת ותדרים, מאיפה לאיפה. מסביבנו הופיעו הרבה מאוד קווים. כל בירוק (המסמן קו מחובר עכשיו). אולי בגלל הרדאר? כיביתי לרגע את הרדאר. לא – זה לא הוא. הדלקתי שוב. זה לא זה. זה משהו אחר. רשתות תקשורת בתעלות הצבא? אולי. שאלתי אותו – והוא ענה לי שאם זה נכון – אזי זה בניסוי. התעלה הקרובה היא די רחוקה, ולשלוח לשם חיילים זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו... לסכן להם את החיים? חקירות שב"כ? מוסד? לא... אני לא יכול להרשות לי את הסיכון הזה... 'תחליט כבר. אתה לא יודע להחליט' נשמע קול פנימי. 'אני. החלטתי מספיק בחיים. ואם לא אחליט נכון ? הרב איתי אמר שחובה לשקול טוב טוב... כמו בשיחה של אז...' 'אבל?' 'אבל בלי אבל! תחליט כבר. אין ברירה, אתה במלחמה מול צבא פי כמה ממך, עם כסף פי כמה ממך (40 מיליארד מול 2 מליון לערך שז"א יותר מפי אלף!)' לרגע הוא הוער מהרהורו, הרדאר צפצף. חמישה מטוסי קרב המריאו מישראל לכיוון יו"ש אירן לפעולה. אירן לפעולה (טילים איראניים ערביים בכפר הסמוך). מהבניין הגדול שבמרכז הכפר הערבי, נפתחו חמישה פתחים, מתכוננים בכל רגע לשיגור. 'למקומות...' ואז 'איפתח אל באב' – כמעט שיגור. כיסוי החלק העליון של הבנה באופן אוטומטי בבד יוטה ע"מ להסתיר.... המטוסים התקרבו עלינו. 'שיגור עכשיו'. אני חוזר 'שיגור עכשיו'. נפתח הפתח השישי... הטילים שוגרו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שיהודים נגד יהודים מפעילים טילים על מטוסים יהודים, ע"מ לחסל את המטוס ה'ישראלי' המטוסים טסו תחת אש..... ניסו להפציץ. בקשר הצבאי: 'שנו מטרה למקום שיגור הטילים'. היזהרו ושמרו על עצמכם. ד' יודע למה, בדיוק אז נשלמו ההכנות לכביש שעובר באמצע ה 'מדינה' שלנו. זה הכביש היישר היחיד באזור, ואתר הנחיתה המועדף. המטוס נחת על התשתית שלו (היא עדיין לא נסללה) עקב מנגנון ניסוי מיוחד, הוא האט באוויר וצנח מטה... הוא בידנו. לאחר ההצלחה של הראשון, נחתו כל השאר. חמישה טייסים שבויים בידנו. חמישה אחים טועים, שנשלחו להרוג את אחיהם. בבסיס הצבאי הוכו בתדהמה, וניסו לפרוץ את הגדר, ללא הצלחה. ואז נורתה יריית הפתיחה ע"י צה"ל – הזנקה של עוד עשרים ואחד מטוסים. איתם יהיה יותר קשה לטפל. למזלנו, האיראנים לאחרונה מעבירים כמויות של חלקים לדבר הזה אלינו, כאשר המטרה היא לתקוף את כל המטוסים אם יבואו מירדן, עוד ברש"פ. מובן שהחלקים עברו חצי לערבים (ששם זה בשליטתנו) או אלינו (שגם שם זה ככה..). ארגון הטרור, ששמח על הכוונון המדויק (שלא ידע שהוא מאיתנו) התקין עוד כמה טילים במקום החמישה שיצאו (יש שישה חורים בדגם הזה). הוא ירד למטה והודיע בקשר שהוא שם את הטילים. הוא לא ידע שהולכים להפציץ אותו והוא יזדקק לשינוי מקום קטן. המטוסים ממריאים. 3 המריאו (כמובן – כל אחד מבסיס אחר, סה"כ שלושה בסיסים והם ממריאים בזה אחר זה). שישה ממריאים. שלושה בקו קדמי. תשעה.. שנים עשר חמישה עשר... שמונה עשר... עשרים ואחד. '– נץ 21, להפעיל את איראן' 'הפעלתי את אירן, ושלחתי את המטוסים למקום מקורה שישמר עליהם – מי יודע מתי נזדקק למטוסים האלה. חמשת הטילים שנורו, המשיכו לכיוון ירדן. עכשיו מדינת ישראל מסתבכת קשות. לקחת אחריות? לומר שיש לערבים? (בשב"כ יודעים על זה) ? מה יקרה אם הירדנים יראו לכך עילה למלחמה. המזל היה שהטילים התפוצצו, חוץ מחומר מיוחד, ועליו כתוב 'לקוחות השאהידים בישראל, תהנו. על החתום, מפקד איראני. זה לא הותיר ספק אצל הירדנים, אבל יש שהיו בטוחים שעשו זאת השלטונות בישראל. הדבר הזה גרם להתלקחות ב'פלסטינים' של ירדן. עכשיו במהלך טיפשי אחד התחמם כל המזרח התיכון. ועוד דבר : הרדארים של ירדן פועלים. הם לא רואים 21 מטוסים 'ישראלים'? ברור שרואים, וזה לא כ"כ פשוט עכשיו... כי מה שקורה זה הסלמה ענקית. הסורים, מצדם – כבר ממזמן התמקמו מול הגולן, וזה עניין של שעתיים עד שתהיה שם הפעלה רצינית.. והנה עכשיו מה שאני שומע: עשרות האקרים בעולם מנסים לפרוץ לאתרים ישראליים, ועשרות ישראליים לאתרים ערביים ע"מ להשמיד להרוג ולאבד את כל החומר. צה"ל גם מגייס את כל החברות והמפעלים למאמץ מלחמתי, וקורא לכולם לתרום את עצמם ללחימה – אם במזון, אם בכסף ואם בצ'ופרים לחיילים שעומדים בחזית. רק דיברתי ו... ואז לרגע התחלף: הגדוד הסורי הגדול, שמונה עפ"י ההערכות מאות טנקים עלה בטעות על שדה מוקשים בגבול ישראל – סוריה. עקב פגיעה בטנק מסוים במקום רגיש התפוצצו האלה שלידו וזה כמו דומינו, ברגע שעף חלק מאחד ופוגע במקומות רגישים בטנק, הכל מתפוצץ. ועוד קצת מן העולם: בלבנון שישו ושמחו. שניים שלושה טילים לשעה נורים (מי בדיוק יורה? למי שלא שם לב- אפילו אצלנו זה נכנס!! אסור לתת לזה להמשיך ככה- חובה לשנות מינוח!) לעבר ישראל, כך זה נראה מהדקו האחרונות (את כל זה כתבתי בהן...) עדיין יש מטוסים, אבל גם שם מתנהל קרב אוויר-אוויר מדהים, שבמהלכו עקב תקלה תכנית במפה שבמטוס, נפלו הרבה מאוד מטוסים סורים שונים, שפשוט טסו לפי המפה והתנגשו בכל מיני דברים. ויש גם להקת ציפורים שנכנסת עשרים ואחת המטוסים משנים כיוון, והחיילים והשוטרים שפה ישלחו לשמור על הסדר במדינת ישראל הקטנה. ביו"ש – עשרות מחבלים מנסים לחדור ליישובים, בעזה, עכשיו יורים ברצף פצצות מרגמה. מי אמר רגיעה?? . מצרים נשארה די שקטה, אם כי הורגשה פעילות בבסיסי סיני והאזור. עזה רעשה געשה – זה ממריץ פעולות טרור שכל שוטרי האויב במקום אחד – ניתן לחגוג בשאר, וגם גנבי המתכת למיניהם וסוגיהם. וראש הממשלה? קובר את הראש בחול. כרגיל... במטוסים שבידנו, הוריתי להתקין קשר שלנו, ושיהוו את הבסיס לחיל האוויר שלנו. הטייסים, שנשלחו כך מסתבר רק להפציץ את מקור הטילים הערבי, נשלחו לעשות סיבובים באוויר מעל השטח שלנו, ולבדוק מה הולך בחלקים שליד, ולדווח בזמן אמת על תנועת מטוסים מכל הכיוונים בנוסף לרדאר. מדובר בעיקר במטוסים איראניים, ורוסים בשירות סוריה, ולהשתתף בקרבות אוויר יחד עם צבא השלטון ברוב עבר הירדן המזרחי, אך בו זמנית לדווח לנו ולעשות זהו, אני אעוף מפה. צריך אותי במקומות אחרים, למרות שאני עכשיו חולה. הנה מיגעים לקחת אותי. להתראות! פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

בע"ה וזה מה שיצא..

בעז"ה.

גרסא לרוחב

פורסם במסגרת פרויקט ראש חודש בפורום. | להצטרפות לשל החודש - טבת.

בעז"ה. רעיונאי : אליעד קורנברג | איור: בשמת כהן  

בע"ה. צולם במצלמה של פלפלתי בת"א.

ב"ה ------------------------------------------ לַכֹּל, זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. (...) עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. (...) עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם. (קהלת, ג') ------------------------------------------ הָאֱמֶת כּוֹאֶבֶת אַךְ אֵין נְכוֹנָה מִמֶּנָּה. הוּא אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וַאֲנִי בַּשֶּׁקֶר, בְּסיִלוֹפיִם וּרְצוֹנוֹת. מַה הוּא, וּמַה רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת?

ב"ה פּוֹסֵק מִלֹּא - מֻתָּר * לְבַל אֶכָּשֵל. [כי אני] כְּבָר מבוצר בִּנְיָר חוֹל זָהֹב עֵץ נָטוּעַ אַךְ לֹא מְשֹּׁרָשׁ שְׁנוֹת שְׁמִיטָּה שֶׁנִּרְאוֹת כְּיוֹבֵל [כיוון ש] אוֹצָר בֵּית דִּין נִפְתָח מַהֵר מִדַי פֵּירוֹת לֹא בְּשֵלִים ** נִקְטָפִים מְעַט וּמִתְעוֹרְרִים בַּזְּמַן? גִּדּוּלִים מְנֻתַּקִים [זה מזה] גְּדֵלִים בָּחֲמָמָה עַד בֹּא גּוֹאֵל > מעט ספק. ממש מעט. גם הוא יעלם בקרוב כנראה... > > רבי נחמן מברסלב כותב שפרי שאינו בשל, אסור לאכול כי מקור חיותו מהעץ, והוא רגיל למשוך חיים, ומי שיאכל אותו עלול להנזק מזה רוחנית, כי זה ימשוך ממנו חיים. אבל אם הפרי בשל, אפילו לא בשל על העץ מותר לאוכלו. תודה לשמעון_, מו"ר אבי ואחותי על העזרה בניקוד.

ב"ה (שיחה זו היא לא מתוך מסר"ש [יכול גם להיות - מסר שלילי... כל דבר ניתן להפוך לטוב או רע והוא כלי בידנו] כך שאף אחד לא התווכח איתי עליה. האחריות על הקורא בלבד) | > השיחה הקודמת: צדיק שלי (עפ"י תניא - י"ג) על קליפות ועשירות (עפ"י שיחות הר"ן, א', ד'). שיחה שנייה בסדרה פסולת – מקורה בעיקר בעשירות נתונים מראים שתושבי סביון, מיצרים כ 4.47 ק"ג פסולת ליום (!) בעוד תושבי ב"ב מסתפקים ב 1.3 ק"ג ליום. נתונים אלו – מראים שהעשירות מייצרת הרבה קליפות, והעניות (ירושלים – 1.26 ק"ג ליום – העיר הענייה בישראל) מייצרות הכי פחות קליפות. (אם כי, יש השפעה של השקפה לגבי כמות הפסולת- מי שאצלו מושרש העניין מייצר פחות). | | | גדולת ד' – לא ניתן לספרה הר"ן (שיחות, א') כותב על הפסוק כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְקֹוָק וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים: (תהלים, קל"ה/ה') שדוד המלך ידע כמה גדול הקב"ה, אבל בעבר – כיוון שהתבונן עוד בטבע, הבין – שאי אפשר פשוט לספר את גדולת ד' (אילו פינו מלא שירה כים וכו'), ועל כן יש חובה אין – סופית להודות לקב"ה. וכלשונו: כי גדולת הבורא אי אפשר לומר לחברו. ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום – אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדולתו יתברך שהיה לו אתמול..." | | | חורבן ביהמ"ק, והעשירות שנפלה לקליפות כותב רבנו נחמן (שיחות הר"ן, ד'), שמאז חורבן ביהמ"ק, ירדה העשירות לתוך הקליפות, ולכן – קשה למצוא יהודי כשר וישר שהוא גם עשיר ועובד ד', והכסף לא מפריע לו בעבודת ד' יתברך. מה עניין כסף ועשירות אצל בית המקדש ? למה דווקא לאחר החורבן נפל הכסף לקליפות – ולא להיפך – שאם עמ"י עשיר היו יכולים לקדם את ביהמ"ק (ע"י גמילות חסדים), וכן ידוע שעשיר יכול לעשות הרבה דברים חיוביים בכסף שלו, ולא שיפריע לו בעבודת ד'. מי שקורא בשיחות הר"ן באזור שם, מבין כי רבי נחמן מברסלב, רוצה שהאדם ישליך עצמו על הקב"ה (שהיא מעלה גדולה מאוד, אבל – אינה אפשרית לרובנו, כמו שנא' הַשְׁלֵךְ עַל יְקֹוָק יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק (תהילים, נ"ה /כ"ג)) ולמעשה, יתנתק מהבלי עולם הזה. | | | עשירות וגדולת ד' לכאורה, אדם עשיר שנוסע ברכב חדיש, מודע הרבה יותר לגדולת ד' (והרכב שלו...), וגם – יש לו מחשב יותר חדש וציוד שכזה, שמאפשר מבט נוסף על גדולת ד' ע"י יציר כפיו האדם, ויש באפשרותו גם לנסוע מרחקים בכדי לראות גדולת ד'. א"כ- מדוע ניסיון העשירות קשה יותר? מדוע בימנו, מסתבר שהעשירים לא כולם יכולים לומר שהם אינם מזיקים לאף אחד, או עושקים, גוזלים וסתם מפלים לרעה על רקע כלשהו? מדוע צריך להתרחק מהעשירות – אם היא רק נפלה לקליפות? | | | קושי העשירות בעל ממון, הוא מתאמץ בשביל להגיע אליו במרוץ החיים, וכמובן –למצוא חן בעיני החברים (כמו שראיתי לאחרונה לאחר חתונה קבוצת מלצרים, בני 16,17 משוויצים בדברים שהם קנו במשכורת הרעב שלהם (בעצם המשכורת היא משכורת שובע. לנהנים מהם, כמובן), וכאשר המטרה היא השגיות ולא מאמץ (כידוע, הקב"ה רוצה את המאמץ – שלא יהיה 'נהמה דכיסופא' – לחם בושה). מטבע הדברים, כאשר אדם רוצה תאווה – הוא גם עובר על הכללים שלו, ובתנאי לחץ חברתי, קשה מאוד לעמוד בזאת. כלומר – ניסיון העשירות קשה רק בגלל 'מוסכמות' חברתיות – ולכן, כאשר יבנה בעז"ה ביהמ"ק והחברה תהיה מתוקנת – תחזור העשירות למקומה, וניסיונה לא יהא קשה יותר. | | | אם אתנתק מהסביבה העשירה, האם יהא מותר לי להיות עשיר? לכאורה- לפי מה שכותב רבי נחמן מברסלב- עניין העשירות פוגע בזמן לימוד תורה- ואם אדם מרוויח יותר ממה שהוא צריך (וכאן המידה שונה לכל אדם – כי יש אדם שאם יהיה עני מרוד תוקשה עליו ועל בני משפחתו עבודת ד', וכן יש כאלו שעבודתם – בלי קשר למשכורת חשובה, וע"כ הוא יצטרך לעבוד יותר בלי לבטל תורה!), אזי צריך פחות לעבוד (מה שלא תמיד אפשרי). אבל - יש עניין גדול בלהיות עשיר – למשל – חילול שבת – אם אני בעלי הרשת, הרי ברור שאני יכול שהיא לא תחלל שבת, ולזכות אלפי עובדים לעזור בביתם (גם אם הם מחללים את השבת בביתם, אני מאפשר לאחרים לקיים שבת כהלכתה). אם אני בעלי מפעל – אני יכול לדאוג למחזור פסולת, שבת, קנייה ומכירה לשומרי שבת, זיהום ועוד. | | | ובחזרה לפסולת כידוע, העולם במהלכים אלוקיים לאט לאט חוזר למוטב (אם כי, עדיין יש זיהום בקנה מידה אדיר – התחממות כדור הארץ (שמביאה לנו את ריבוי החרקים, וכמובן – שימוש בנפט וחומרים שהקב"ה בירך בהם את האויבים שלנו) מחלות, זיהום קרקע ועוד), כאשר זה מתבטא בחזרה לשימוש בהדברה ביולוגית, שימוש מצומצם בחומרים מזיקים ועוד. גם העשירות – רבים מהעשירים מבינים את הטעויות שעשו בדרך של יחסי ציבור (שאחרים מהם דוחפים מסיבות שלהם) ויוצא, שהעולם נהיה מתוקן דווקא בידי העשירים בגלל רצונות שלהם (אם כי – לפעמים זה משיג תוצאה הפוכה). | | | לסיכום, עפ"י רבי נחמן מברסלב – להיות עשיר? אם זה מה שמתאים לך באישיות – לקיים כל הזמן את התורה בעסקים, ושכשישאלוך 'נשאת ונתת באמונה', תדע לומר שלא עשקת אף עובד, לא גרמת אף פעם לחילול שבת, ותמיד השתדלת לא להזיק לסביבה (עפ"י המקובל והאפשרי), הרי שאתה מקיים את תיקון העשירות ומוציא אותה מהקליפות אליהן היא נפלה- ובכך מקדם את הגאולה ותיקון העשירות – שימושה בביהמ"ק. | | | ואם אני לא עשיר ולא חושב שזה מתאים לי? תתקן את הקליפות הגשמיות בידי מחזור. מצווה עלינו להשתמש בטבע, אבל לקלקל כמה שפחות. וזה גם עניין להפוך את מה שנראה בעיננו כרע (בגלל מצב זמני- מה שמזכיר גם אותנו עצמנו והחזרה בתשובה- שהיא ג"כ הורדת קליפות הטומאה והפיכתם לטהרה) לטוב. יה"ר שנזכה להקביל פני משיח, ולשמש עשירות ליוצרה -הקב"ה, שהכל ברא לכבודו. מקורות: שיחות הר"ן, א'- ד'. בראש מנפיקות הזבל – סביון (ערוץ 7) News/News.aspx/154910 כל הזכויות שמורות לבורא עולם (הוא לא חייב לאף אחד כלום...).

ב"ה שימו לב- גם מי שזוכר את הסדרה, כדאי לעיין בפרק ל"ג - שינתי בגלל כפל גרסאות - ממש פה. פרק ל"ד מצאתי זמן לכתוב, למרות שאני אמור לישון עכשיו, אכתוב פה קצת. מה שנמנע פה זה משהו א-ד-י-ר. הסורים ראו את המטוסים הישראלים שמתקדמים ללבנון, והתחילו להפגיז את המטוסים מהקרקע, הנ"ל השיבו אש אל מקורות הירי, והמשיכו הלאה. דקה אח"כ הגיעה הודעה שזה היה טעות, וכך הסורים חשפו את המיקומים של הטילים, אך לא ירו אותם, והכול תועד מהמטוסים, כך שיש גם מידע וגם לא נורה. לא נורה אף טיל –אך נשמרו המיקומים. ממשלת ישראל – הבהירה לירדנים שהיא לא נלחמת איתה, אלא בנו – והם האמינו שאנחנו כל כך תבוסתניים. לא יאומן בכלל, בשום קנה מידה כל שהוא. השוטרים הוחזרו למקומם, ואני מקווה שיהיה שקט ולא יעשו יותר שטויות, או לחילופין – יעבירו לירדנים, סורים, חיזבאללה וכו' הודעה על התקפתנו והתאריך המשוער, מה שיבטיח הדלפה לעיתונות, מה שיבטיח שנדע, ויאפשר להתגונן. אחרי הפדיחות האלה למדינת ישראל, התירו מעבר משאיות אלינו, עם ציוד. כלומר – חוץ מחומרים כימיים, מותר להעביר הכול (כמעט. יש רשימת מגבלות לעניין). "על ניסך שבכל יום ויום עמנו". ממש ככה. את המטוסים, לאחר פירוק והרכבה מחדש של כמה רכיבים העברנו חזרה לשלטון של רוב עבר הירדן המערבי עד הים (מדינת ישראל, בלשון הממלכתיים- ראשית צמיחת גאולתנו). מקווה שיעזור בדברים מועילים יותר (כמו – המסוק שבבניה עכשיו. הוא בשבילי- אבל מה אני אעשה איתו בדיוק? לא יודע), אבל גם על זה אי אפשר לחתום, כי אולי החבר'ה שלנו יותר טובים. נחיה ונראה. אבל המסחר בקטע הזה הגיע מכיוון בכלל לא צפוי- התעשייה האווירית, הקשורה לחיל האוויר שכה 'אוהב' אותנו, התעניינה במספר טכנולוגיות שלנו. לענ"ד – הם שליחים לדעת איזה טכנולוגיה יש לנו, או – יכולות שכאלה שיש לנו, ולפי זה לקבוע איזה סדר ואיזה כוחות יהיו מולנו. אבל אם זה מכניס מזומנים – אין שום סיבה שלא למכור להם. ואכן, עוד באותו היום סיכמנו בכללי על העסקה, וזה נשלח לגורמים כלכליים מתאימים. סוכם שהכסף יעבור אנחנו התייחסנו והסתרנו מבנים ודברים בהתאם, מקווה שהם לא שמו לב, אלא שזה נשאר בינינו. אח"כ בדקנו בכל המקומות שהם עברו מה הם השאירו, מה הם יודעים וכו', כולל תיעוד מדוקדק של מה שהם עשו ומה היה עליהם, ממש בסיס צבאי פה. בעצם יותר טוב מזה, פה יותר נקי. אגב, אנחנו מתכוונים לא להשאיר אצלנו את 'הכסף הצייוני', כמו שקראו לו פה כמה, יכול להיות שיש בפנים אמצעי הקלטה – לך תדע (בעצם, גם אם תרוץ לא תדע, צריך בשביל זה להתקבל לשם, ובתור אנשים לאומיים זה קצת קשה להתקבל למחלקה האנטי יהודית ששם. אנחנו מקווים שישלימו סוף סוף עם קיומנו, עליו הכרזנו לא מזמן (מתי בכלל? – אני ממש לא זוכר! הזמן טס, ואולי בגלל הפציעה, מה שבטוח שהיה כזה דבר ואני מנהל אותו) וז"א שעכשיו אני רץ למשרד שלי לראות מה קורה. בעצם לא – יש עוד כמה עניינים. עכשיו הכול מעלי רועש- המטוסים מוחזרים לבעליהם, הטייסים וכל הציוד שהיה עמם, לא כולל הידע הטכנולוגיה שפוענח משם, כמובן. כמו"כ – העיר אט אט מתחילה להיבנות, ורואים בה צורה. רק היום הזמינו עוד כמויות של מלט ועניינים נוספים שצריכים להיות שם, כולל חיפוי חיצוני. בית הכנסת המרכזי שמולי הדמיה שלו, נראה מדהים והוחל בהנחת המנוף של הפרויקט ליד, שיעזור בבניית בית הכנסת, בקיצור – המצב ממש ממש מצוין (ואולי ככה משעמם יותר?). זהו. עפתי. [מוקדש למשה אטלו שלחץ עלי לכתוב את זה, כי מזמן רציתי ושחכתי] פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה יהודי הוא ברמ"ח אביריו הטוב הוא גם חכם והוא גם אוהב הבריות דרך ישרה היא לו המובחר הוא פועלו ונחמד הוא, מסביר פנים ייצור, אך מפנים יוצר הוא לאין קץ לשמו לא נדבר _______________ בלי חריזה, הוא יסתדר אני מקווה...:P

ב"ה הבית שלך שעמד ברוחות וברקים הבית שלך בן יותר משלושים הבית שלך, הריסותיו - אויבים. הגינה שלך עצים ופרחים הגינה שלך שרדה קייצים רבים הגינה שלך נותרה - לאויבים. הרחוב שלך נחמד ונעים הרחוב שלך רוחות של פרצים הרחוב שלך נתון - לאויבים. היישוב שלך שדות ופרחים היישוב שלך יפה וחמים היישוב שלך מוחזק אצל רוצחים. (מוקדש לכל המגורשים מביתם ואדמתם בגוש קטיף וצפון השומרון תובב"א).

ב"ה רעפים או מים ? או שזה רעפים המכוסים במים? עריכה בפוטושופ. מקור: עוד משחק עם זה: תהנו. יצחק

ב"ה כתפוז מפולח אחד, אך תשעה* איתך ביחד, או לבד. שנה וחצי של תהיות, חודשיים של אכזבות. הודעה שלא הועברה פרטיות של לא אתה, תחושה של כאילו בגידה. נסיונות לשדר עסקים כרגיל כאילו הכל שמחה וגיל רק בגלל שפה כאן ועכשיו אתה נמצא, אבל אני - כאילו בגיל ה'זהב'. מנסה לרכך, מנסה לחשוב אך הוא מגיע, ואתה נסוב. תהנה לך, אי שם במרחקים על חוף הים, או במגלשת אקסטרים אני פה, קצת ריככת, אתה שם, גם אם קצת ריחפת. _____________________ *חברות כמו בן משפחה. זה מאוד אישי, אבל מכו"מ החלטתי לפרסם. לכל הטועים - זה ממש לא לבת.

ב"ה > לגבי הסוף - אני עדיין לא יודע מה אתם חושבים כצפוי < פרק ל"ב עכשיו אני בבית חולים. קצת קשה לכתוב ככה, אבל נפגעתי מירי של חיילים בסיור. לא הודענו לתקשורת כלום, כי אני לא רוצה שיהיה להם ניצחון. איך זה קרה אתם בטח שואלים? יצאתי מהרכב ועליתי על עמדת תצפית לבדיקת יציבות, והם ראו וירו.. יש פה כמה אלפי חיילים בגיבוי במיני בסיס מסודר, עם אוהלי מתכת (משהו כמו הסוכות... אבל מסודר וגדול). יש גם בסיס כזה ליס"מ, ושם יש קרוב ל2,200 יס"מניקים שמחכים לפעולה. מטוסים הם פה עכשיו דבר שבשגרה, וסיורים של צה"ל נעשים על ימין ועל שמאל. יש גם הרבה כחולי מדים רגילים (כמה בדיוק? לא יודע). כולם מחכים לשעה שבה הם יפרצו את הגדר ויכנסו לעשות צרות. הם התחילו להגיע אתמול בלילה – מתוך ערפל, כמה עשרות אוטובוסים עם ציפוי לגלגלים נגד פינצ'ור. כמו"כ הביאו נושאי גייסות משוריינים, דחפורים משוריינים היטב, ושלל ציוד צבאי רב. לכל החיילים, למרות ההתראה הקצרה, היו 'משתיים' שלוקרים בלע"ז, תיקים נוחים שמיועדים לקרבות מאין – אלה. הגיעו גם משאיות (שוב- עם שריון לגלגלים, מיגון ירי מלא) מלאות בכדורי גומי, ואף כדורים חיים, בכמויות אדירות. יש פה גם חבלנים, רובוטים של צה"ל (צבא ההגנה ל? – עדיין לא החלטתי, מדי פעם אני קורא לו ישראל ומידי פעם ישמעאל). וכל אלה מולי. זה לא פלא שנפצעתי, נס שרק שם... העברנו תרופות בכמויות אדירות, דרך ההברחה וכן כמויות נוספות של אוכל, ואם תמיד היה עמוס – הרי שעתה – שנסגרו שערי מדינת ישראל להעברה, המצב החמיר ביותר. הערבים כעת לא עשו כלום. זה מחנה הרבה יותר גדול מהמצורים הראשונים, והם מתכוננים לעשות שרשרת סביב, ולהביא גם חיל אוויר. במקרים אלו - אין לנו ממש ברירה. עד עכשיו שרדנו, עכשיו אני לא יודע. באמת מאין יבוא עזרי? מאיפה? מה יקרה עכשיו?. הגיעו אלי שני חבר'ה ממחלקת המיפוי, עם מפה מעודכנת של הבסיס. אתה רואה פה – משם יש רעש גדול מידי, נראה לי שחופרים שם מנהרת חדירה. תדאג 'להוריד' את הגדר למטה בחמישה מטר במקטעים 166-200 (מקטע – בטונדה, כל אחד בין חצי מטר למטר). זה יעכב בהרבה ויסבך את המבצע. שם גם להקים עמדת מארב לצבא. ומה יקרה אם הם ינצלו את העלאת הבטון לחדירה? 'הם לא. מעמידים יריות כמו בפעם הקודמת שנזקקנו'. 'אבל אז הצבא היה יותר רחוק'. 'עדיין'. אני יודע שאתה לא יכול, להורות לו? 'כן'. אבל אל תשכח לשאול את יהודה, יעל, שירה והרב איתי. 'אני לא מדבר עם בנות' 'די, נו. אפילו אתה יודע שזה לצורך'. הם הלכו להם לבדוק את הקרקע... טוב, נו – זה אחד החסרונות של לעבוד איתם, אבל הם מומחים של ממש לעניין גיאוגרפיה וגיאולוגיה. הם מעוניינים לעשות מתישהו קידוח ניסוי באקוויפר ההר, מעניין מה יהיה שם. עוד אחד בא. אני לא מבין – חולה לא יכול לנוח בשקט? האמת – אני כן מבין – אני די הרוח החיה מאחורה (סליחה על הגאווה...). אבל זה ב"ה לא מה ששובר, אלא זה שיש פחות כוח עבודה אחד... עברה רבע שעה. דפיקה. מי שם, 'יעל'. 'כנסי'. 'שלום' 'מה שלוֹמך' 'אתה יודע שהמצב קשה. חגי לא ממש מדביק את הקצב' 'אז מה את רוצה שאני אעשה?' 'תתחיל לפעול ממחשב נייד' 'ואגב, ההוא מההסדר שהלך להשפיע בצנחנים – זוכר אותו?' 'הוא מלמד את החבר'ה על נשק, ואיך להחזיק יותר טוב. אני מקווה שהוא לא סוכן, אבל הם יודעים כבר להיזהר' 'טוב. שיהיה. ב"ה'. 'והוא גם יודע טקטיקות פגיעה ללא הריגה, עם המוסר של הצבא היום...' 'גם אם המוסר של הצבא אתמול זה היה נראה אותו דבר' 'אתה צודק, לצערי. תמיד השלטונות בישראל מוסריים'. 'לפחות אנחנו משתדלים לא להיות ככה'. 'אני מקווה. ומה עם חגי?' 'הוא די רחפן, אבל החבר'ה בשטח יודעים את העבודה' 'מה סדר הכוחות?' 'אני יודעת? אמרתי לך לעבוד עם מחשב שתדע...' 'את צריכה. לא ?' התקוממתי. 'אתה צודק. אבל מה אתה חושב- שאני כמוך?' אני שונא את זה שמייחסים לי תכונות על טבעיות. מה אני בכלל? החלטתי שלא להגיב. למה אני צריך מריבות עכשיו.... 'אז תביאי את המחשב'. היא הביאה. הרצתי את תוכנת המיפוי. תמונות בזמן אמת, אזורי רעש, פריקה/טעינה של ציוד צבאי, דרכים מובילות וכל אלה היו. העבודת שטח טובה מאוד. 'אתה יודע שאת כל אלה הם בנו בהתראה קצרה ביותר'. 'חן חן להם. אני אחשוב על תוכנית התקפה'. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

בעז"ה. קריאטיב: דביר קורנברג. ביצוע שלי. יעוץ גימור: פלפלתי. תרשים יהונתן: המטה. נעשה באילוסטריטור. אות: פילוסוף, פונטביט.

בע"ה. בית החברה להגנת הטבע, תל אביב.

ב"ה קצת (הרבה) טעויות, פסנתר בלבד. ממחר ועד מוצש"ק לא תשמעו ממני- אני בטיול שנתי. משנכנס אדר, לפעמים נכנס גם מחבל. אם נותנים לו דמים, הוא מגיע. אם לוקחים ממנו אדמה, הוא מסתלק.

בעזרתו יתברך. לאחר הפסקה החל כ"ד אי'יר שנה שעברה, ארבעה ימים לפני 'יום ירושלים' (וכאן אמליץ לראות את הסרט 'התנערי' של מנורה חזני, העוסק גם ביום ירושלים. מעני'ין שזה דווקא עכשיו שירושלים ח"ו תהי'ה ללא נגישות ליהודים), החלטתי לחזור לכתוב את הסיפור הזה, שב"ה לאט-לאט מתקרב להיות אמיתי- התיישבות יהודית בחומש, שאינה תלוי'ה בלחצים (בין)-לאומיים כל שהם. בעבר פרק פורסם אחת ליום, לא יודע איך זה ילך עתה. תזכורת וקיצור: קבוצה של אנשים (כ-250, מתוכם 220 בני נוער) עולה לצפון השומרון עם עשר משאיות, במטרה להקים התישבות יהודית בכל מצב בין-לילה, הם מקימים גדרות, בתים, ותשתית בסיסית למגורים, עם עזרה ממכר שעובד בריגול בכפר הערבי הסמוך, דרך מנהרה תת-קרקעית הם מעבירים מזון, מלט וציוד להמשך הבני'ה וההתישבות בהר. בשביל לתרץ את הכמויות של המלט, המזון והציוד שהגיע לכפר, הם הקימו מרכול ענק, כאשר שם לא באמת ניתן לאמוד מה מגיע למכירה לערבי'י האזור, ומה מגיע אלינו. כמו"כ, נבנה ביה"ס ערבי על חשבון קרן צדקה של משפחות של בועז, מה שאפשר להעביר מלט וחומרי בני'ה. כשבבוקר מגיע ג'יפ צבאי, זה מאוחר מדי. היציקות כבר התחילו להתייבש, ותוך כמה שעות יצטרכו כבר אישור בימ"ש בשביל להרוס. מקורות התקציב הם מליונים השוכבים בבנקים בשוצרי'ה, בדומה לחשבונות של אנשי השלום, שככה מעבירים כספים לטרור הערבי. ישנה גם פרנסה מטכנולוגיות מלחמה, המשווקות בעולם תחת חברות-קש. הסיפור נכתב ממבטו של בעז, צעיר בן 16, שהוא שר הבטחון ובמידה מסוימת גם ראש הממשלה, ואחראי על הלחומה. הקשר שלו עם השטח הוא בעיקר בסיורים לאורך הגדר שהוא עושה. ב'ממשלה', שהינה דיקטטורה, אך דמוקרטי'ה למעשה - ישנם שישה חברים, אבא של בועז, הרב איתי – שאחראי על כל הפעילות התורנית, בועז – על הביטחון, יעל – אחראית על כל מה שקשור לבנות- אוכל וכו', שירה – מבינה בכימיה. ויהודה – חשב כלכלי, אחראי על הבנקים בשוויצריה וגאון לא קטן גם באדריכלות (בעיקר ממבט פיזקלי) ואלקטרוניקה. המדינה מתמודדת עם המון קשי'ים, בתחומי הבטחון, חברה, תקציב- והיחס לשלטון החולש על רוב השטח שבין הירדן לים התיכון, המתנקל להם בכל עת. גם נגדו ובעדו ישנם פתרונות שונים, שמה שעומד מאחוריהים הוא: פגע ברכוש בלי לפגוע באדם. כמו"כ ישנה מלחמת תודעה בינם ובין עמדת המדינה והשמאל הקיצוני בארץ. אחת מהדרכים היא סדרת טלויזיה, וכן הפעלת לחץ על עיתונאים - עיתונאי יותר הגון יקבל סקופּ יותר טוב וכו'. המדינה מצידה הוציאה צווי איסור פרסום, אך אתרים רבים, בעיקר קטנים, נאותו לפרסם ועטו על הידיעות. ממולם, ניצב מפכ"ל 'משטרת ישראל', דוד ניצן. דוד ניצן מכיר את הרב איתי, והתחרות בינו ובינם הינה תמידית, כאשר דוד ניצן לוקח אותה באופן אישי עקב סיפור קודם שהי'ה בין השני'ים. לפעמים ההתנכלויות מגיעות לכמעט רצח. באמצע תפילת השבת, מפלחות יריות את ביכנ"ס, במטרה לפגוע בבעז באמצע קבלת שבת. בעז נאלץ לרדת למחתרת לגמרי, ולא לעלות מעל פני הקרקע מחשש לחיו. המשטרה גם ארגנה מחנות צבאיים ענקיים שנועודו לגרש את העולים להר, ללא הועיל. יחידת קומנדו 'גנבה' משאיות שעסקו ביישור שטח והכנת גדרות למשטרה, ואפשרה סיפוח זוחל והגדלה מהירה יותר של הגדר, ואיתה החקלאות והתעשי'ה של המדינה החדשה. את הקמת הגדרות חיפו מכונות ירי מיוחדות, שיורות באופן לא קבוע, מה שמונע להתקרב. ככה בכל יום גדל השטח בכ-200 מ"ר. המשטרה, סבלה מהתקפות הטרור. לעומת זאת עם העולים, ארגוני הטרור כמעט ולא התעסקו - הם פשוט לא ניסו מחשש לתגובה מכרעת מדי בעתיד הקרוב או הרחוק, בהתאם להתחזקות העולים. באחד הסיורים של בעז מה קורה, מחכה לו הפתעה- התחילו לתכנן לו מסוק, שבעתיד תהי'ה אפשרות של שליטה אווירית על האזור, בנוסף לשליטה בשטח שכבר קיימת. בהמשך, מצטרף לצוות חגי, בן של הרב איתי ואח של יעל. שקדן לא קטן. המשטרה כמובן לא יושבת בשקט, ומנסה לעשות גרושים בשבת. כשנודע הדבר, כמה חכי"ם שלחו שאילתא לממשלה, והנ"ל נאלצה להתקפל. בעקבות החשש מחדירות, מחליטים להניח טילים מעל כל שלושים מטר גדר, כאשר כמה 'טילונים' הורסים דחפור, מבלי לפגוע בנהג. עקב היות הצבא והמשטרה באזור, והעיסוק בעניני אבטחה, הבני'ה היתה רחוקה מהיעד הרצוי. אז מה עושים? פשוט ביותר - בונים לערבים ע"ח האיחוד הארופאי וכובשים אח"כ. ככה, קודמו תוכניות להקמת שכונה ערבית מתקדמת, בנינים ראוי'ים עם תשתית טובה גם לנו. תוך שבועי'ים (!) אושרו כל התוכניות, והוחל בבני'ה של השכונה. ככה נוכל בעתיד הקרוב לאכלס עוד אנשים, שיעסקו בשלל תחומים ויגדילו את התוצר המקומי שלנו. מובן שלא י'הי'ו להם זכויות שוות, עקב החחש מפני החדרת סוכנים. עוד רעיון הזוי הי'ה להביא טילים מאיראן, לערבים כביכול. בפועל, מערכת אחת הגיעה לערבים ואחת לנו. כעבור כמה זמן, המשטרה הבינה שהיא צריכה להערך מולנו מחדש, והסירה את המצור. ככה יבאנו עשרות משאיות של מוצרים לתעשי'ה שלנו, ביודעין שזו הזדמנות נדירה. הזמנו חומרי גלם מכל הסוגים, מכונות, מחרטות, מלגזות וציוד רב מכל מיני סוגים. המשטרה, למרות שהיא התארגנה מחדש, רצתה להראות שהיא עושה משהו ושלחה עשרה ג'יפים שיסתובבו לידנו. הפתרון הפשוט הי'ה להרים אותם פנימה על יושביהם. את החיילים הוצאנו החוצה, ואת הג'יפים חקרנו, והשארנו לעצמנו אחד שנחזיר אחר-כך. כעבור כמה זמן, לבקשתנו החבר של הרב איתי השיג לנו מטולי RPG. לאחר חודש רגיעה, המפכ"ל הגיע לחתום הסכם רגיעה חוזר, עד להתארגנותם. הי'ה לנו עם כמה סעיפים בעיות, בינהם מי ישפוט במקרה הפרת ההסכם. הם כמובן אמרו - בימ"ש רגיל. ערכאות הגוי'ים. וגם - מי שנאמן עליהם, משמע שאנחנו לא יכולים לסמוך עליו. אנחנו לא הסכמנו, וככה ההסכם הלך לו. בתגובה, חיל האוויר והצנחנים (שזה שימוש מבצעי ראשון מזה עשרים ומשהו שנים), הביאו להק של שלושה מטוסים, ביום ערפלי. השלושה, אחד צילום, אחד צנחנים ואחד עם נשק. אנחנו יירטנו אותם דרך הטילים שבכפר הערבי, כדי שלא יאשימו אותנו. המטוסים הסתלקו מהאזור בגלל הטילים שלנו. המדינה הכחישה שהיא עשתה משהו כזה. אצלנו - כל מי שנחת אצלנו זה הי'ה סה"כ חי'יל. ברגע הראשון איימתי בנשק, עד שראיתי את הציציות. התלבטתי אם לקבלו או לא, והשארתי את זה בסימן שאלה. ומה אם הוא סוכן? לאחר ההתקפה הזו, הי'ה ברור מה עושים - מכריזים על ישות-שלטונית שונה. אין ברירה. בנוסף, הכנו תוכניות לבניית אלף יח"ד וכ 1,300 מקומות תעסוקה, מתוך כוונה לממן את עלותם ממכירת הדירות, ואישרנו אותם. יהודה הלך לבדוק מאיפה אפשר לגרד עוד כסף. בשביל זה הוא שם. לאחר ההכרזה, במהלכה נשאתי נאום ( פרק ל"א ), יצאתי לסיור וחטפתי פגיעה. אושפזתי. בביה"ח הגיעו שני חבר'ה, שמיפו הכל, ושדרגו את המיפוי העלוב שהי'ה לנו, כולל את הבסיס של צה"ל. החי'יל שצנח, לימד את החבר'ה לאחוז בנשקים, ושלל מיומניות שהוא למד בצה"ל. הם, בהתרעה קצרה ביותר גייסו 2,200 שוטרים, ע"מ להתקיף אותנו. ירדתי לחדר הבקרה. הראדר צפצף לו. מטוסי ח"א מתקרבים אלינו. חמישה במספר. הם נחתו בכביש הראשי החדש שבנינו, כי זה הי'ה הדבר הכי ישר והכי פחות מסוכן לנחות עליו. וככה הי'ו בידנו 5 טייסים. ואז הזניקו עוד 21, ככה עפ"י הראדר, וכולם לכיוננו. מחומשים. הערבים בסביבה קלטו אחרת, וקידמו כוחות. נהיתה 'התחממות' אזורית. כמעט מלחמה. למרבה הנס, עקב סחיפה במהלך הזמן, הסורים עלו על שדה מוקשים בגבול היכנשהו, ונתקעו שם. בניסים עצומים, לא נגרמו נזקים. וככה המדינה התקפלה שוב, בלית ברירה מה לעשות. נמנעה 'התחממות' אזורית, בגלל ההסבר שזה נגדנו. הערבים נרגעו. המדינה גם הסירה את הכוחות שצרו עלינו, מתוך הבנה שבשביל להתקיף אותנו צריך הרבה-הרבה יותר ממה שהביאו, בעיקר בצד הטכנולוגי. התירו גם מעבר סחורות מסוגים שונים, אבל לא חומרים כימיים. אז השגנו את החומרים הכימיים דרך המנהרה. המטוסים המריאו והוחזרו, לא לפני הנדסה לאחור שתעזור לנו בעתיד. אפילו התע"ש הגיעו אלינו לראות איזו טכנולוגיות ניתן לקנות מאיתנו. טוב, נו - אחרי שאנחנו יודעים איך הם בונים, אנחנו יכולים להתאים לזה. תודה לכל מי שטרח ועזר לי לתקן את הסיפור עד כה בתגובתיו. עכשיו אני שם לב להמוון דברים שהי'ו קצת אח"כ, ועוד י'הי'ו. תודה רבה מאוד. מה שיש פה הוא קיצור נמרץ. לכלל הפרקים: פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה צֹהר מֵאִיר(?) עוֹלָם אַחֲרֵי מָבּוּל לְלֹא דְּמָעוֹת. לְלֹא מִלִּים. נֹח לִשְׁלֹחַ אֶת הַיּוֹנָה, עָפָה מִמְּרְחָבִים מַהֵר מִדַּי יוֹנָה לְבָנָה וּנְקִיָה פָּתְחָה פִּיּהָ שָׁחֹר וּמְרַמֶז. עָלָיו צָרוּב לָבָן אמיתי?

ב"ה בלנ"ד, אשתדל לכתוב את מה שעד עכשיו מסר"שתי, כאן, לתועלת הציבור. אצטט גם מהתניא (אני ב"ה בהשפעה חיובית מזה - התחלתי לקרוא כל שבת, וזה מובן ברובד הפשוט שלו לרובנו). הערכה לחינם. או - הערכה מרובה מדי והנזק שבה - שיעור בתניא עפ"י הבנתי. רבים רבים מאיתנו, הולכים בדרך ישרה, בערך. ברוך הוא וברוך שמו. כל אחד והנסיונות שלו, והצרות שלו. יש מצווה להעריך את השני, ולדאוג לא כל מחסרו. יש גם מצווה להעריך את השני, ולפרגן לו על מה שיש. אבל כמו שיש גבול לרע, גם טוב בלתי מוגבל 'נהמה דכיסופא', הוא רע מאוד. אם תקח אדם ברחוב, ותתן לו מאה שקלים חדשים (דולר היום זה נמוך...) - הוא יגיד תודה, יהיה בהלם קצת (עירונסטים...), יקח וילך. אבל הוא ידע שזה לא שלו. עוד בעיה עם טוב בלתי מוגבל - כסף בא, כסף הולך... שז"א - אדם שלא עובד, לא ירגיש לעולם את ערך הטוב (כמו גם - מים גנובים, על המתח שיש בגניבה- אומר שלמה המלך - ימתקו), כי לא היה לא רע (וזה גם אחד הנימוקים ליציאת מצרים), ולכן אין גם טוב (וזה גם עניין הרע בעולם, ובעל התניא מתייחס לזאת - מציאות הקליפות בעולם...), ולכן גם אין ערך לטוב, כי אין יחסות בכלל. עצם העובדה שלא עבדו על הטוב -גורם לחוסר ההערכה לביזבוזו תמורת דברים שפלים פחות - או שהאדם לא באמת צריך אותם אלא נדמה לו שהוא צריך), וזה גם מה שגורם להרבה בעלים (בעיקר עצמאים, אם כי כל מי שהוא עבד נרצע בעבודה) להתלונן על האישה, למרות תג משכורת מכובד- היא לא עובדת על כסף (אלא על שווה כסף - נקיון, אוכל וכו'), ולכן - הערך של הכסף קטן בעניה, וערך הנקיון לבעל ג"כ קטן. אבל לא זה הנושא. יש אדם, שנולד במשפחה דתית - 'עם מגש של כסף ביד', (או ליתר דיוק - של חומשים, סידורים, מנהגים וכו') ויש חוזר בתשובה. לעומת החוזר בתשובה -הדתי מלידה (שלא בטוח עד כמה הוא באמת מאמין...), יודע יותר ממנו איך לכוון את הטייס האוטמטי בתפילה, וגם מתפלל יותר מהר (מה שנדמה גם שיותר בכוונה.. הוא פשוט יותר מאומן בתנודות...), מה שגורם ההערכה רבה יותר, ושהאדם חושב על עצמו - הנה אני 'צדיק', כיוון שכל הסביבה אומרת ככה, למרות שיש לו עוד הרבה מה לתקן - כל אחד הנסיונות שלו (יש כאלה שיש להם נסיון בפומבי, ויש כאלה פרטני. אחרי הכל, אף דבר כזה, בעיני החוזר בתשובה למשל - גורר ההערכה רבה - שמזיקה דווקא לאותו דתי מלידה. היא נותנת לו תחושה שהנה - הוא הגיע לפסגה למרות שבסדר האחרון הוא יותר דיבר עם החברותא מאשר למד משהו בכלל... תניא - פרק י"ג. אך מאחר שהרע שבחלל השמאלי בבינוני הוא בתוקפו כתולדתו, להתאוות תאווה לכל תענוגי עולם הזה, ולא נתבטל במיעוט לגבי הטוב ולא נדחה ממקומו כלל, רק שאין לו שליטה וממשלה להתפשט באיברי הגוף, מפני הקב"ה העומד לימין אביון ועוזר ומאיר לנפש האלהית, לכן נקרא כרשע, כמאמר רז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע". ולא רשע ממש, אלא שיחזיק עצמו לבינוני, ולא להאמין להעולם שאומרים שהרע שבו נתבטל לגבי ולכן - בא ואומר לנו בעל התניא -דווקא אתה, שמחזיקים ממך צדיק- אפי' כל העולם כולו, היה בעינך כרשע (בינוני). זה ההקדמה שלי לספר הבינוניים, מקווה להמשיך בזה. יצחק (וכאן סליחה למי שהתווכחתי איתו על זה- שנינו צודקים.:)).

ד' הוא המלך! חשכה של אורה חשכה, אווירת אחווה. חושך, ואני למטה על הרצפה. מסתכל באנשים צדיקים גיבורים הנהג מתנדב לעזרת אחים עלטה שוררת נסיעה שקטה. משבי שומרון לשבי קדומים. ממוגן ירי דחוס אומר על רשעות יישוב הרוס מגיד על אטימות. ואני, יחידי בעלטה אבא, די, משיח. הבא? [ נכתב בעקבות המקום שבו הייתי באוטובוס הדחוס משבי שומרון לצומת ג'ית ]

ב"ה השביל הזה מתחיל כאן במגמה ישירה, אל אמת ואמונה, רינה ותפילה. השביל ממשיך בין הרים ובקעות עובר אינסוף מכשולים השביל עובר נפילות ויש לידו דרכים עקלקלות השביל הזה בינות לעצים ובצדדים יש אריות ונמרים השאלה היא האם הולכים ישר או מפחדים מהצללים אנחנו צועדים נמצאים והולכים השאלה היא רק לאן?

ב"ה רגעים של שמחה רגעים של ברכה רגעים של התעלות רגעים של התפעלות. גילה ורינה שמחה וחדווה כל בלבול קטן - נגמר בסליחה הכול טוב, ומתנהל על מי מנוחות כי אני יודע - שאין כזה דבר, שקוראים לו צרות! אני בן של מלך, איש תפנוקים - מה לי - ולעצב ומרורים ? [נכתב בעקבות ליל הסדר]

ב"ה כאן ישנתי. חורבות בית משפחת הר מלך וכמה מאבני המקום. צולם מפלא, מתנצל על האיכות.

ד' מלך אבן צור גדולה נחצבת ונגמרת. בקלישאות מיושנות, דוחקים עבר הווה עתיד. זה לא יקרה לי, אומר יצרן הסיד. מדי פעם, הגבולות מתרחבים. האם אבן כזו- תחזיק בניין לשנים?. ________________________ מקור ההשראה הוא ככה"נ סבא שלי. סלע בלב ימים / משה למפרט ז"ל (משה, אחי הגדול המתכנת פה קרוי על שמו) עוד שיר שלו : כוכב נופל בשמי מרום / משה למפרט ז"ל. יותר שירים מהנ"ל- לא שידועים למו"ר אבי.

ב"ה פרק ל"א ארץ לעולם - לא (מוותרים, כמובן. דו משמעי) הערב כולם לובשים חגיגי – מכריזים על ישות מדינית נפרדת ממדינת ישראל, ואירוע כללי של החזרת תעודת הזהות של חלק מהאנשים, בעוד החלק האחר מחזיקים ביד, לאות שהם עדיין אזרחים. 'אנחנו פה, להכריז על ישות, על מדינה שניה לעם מפולג, אשר באופן זמני, חלק ערב רב שבו גורר את רובו אחר תאוות הרגע, השחקנים והאנשים החשובים', שהיום פה ומחר בקבר. זו לא דרך לנהל מדינה, עם ראשים כאלה שחשודים בדברים שלא מאפיינים את העם היהודי כעם!. נוצרה פה מדינה רקובה, שמגרשת את בניה מחבלי ארץ, וחסרת עמוד שדרה. היא נכנעת לכל בקשות העולם, שכידוע שתק לפני שישים וקצת שנה. איפה ראשיה שריה ויועציה? בוועדת חקירה. אף מדינה בעולם, לא הייתה מתנהגת כמו פה. לאחר ההתקפה אתמול, שבמהלכה, יכול להיות שהיו נהרגים מאנשינו, כיוון שבניגוד למחבלים לא הודיעו לנו מראש, לא יכולנו אלא להתגונן כפי שהתגוננו, ולסכן חיי חיילים, חיילי הצבא היהודי בשירות האנטישמים בעולם, ולהשמיד את אומרי האמת, ואת עמלם. כי מדינת ישראל מפחדת מדרך חדשה, דרך של תורה. הדמוקרטיה, היא שיטת השלטון הכי פחות גרועה אמנם, אבל לא צריך אותה. בעולם שאין בו אמת אחת – באמת יש לה סיבה. אבל בעולם התורני – יש אמת אחת. יש תורה. יש קדוש ברוך הוא – מקור האמת בעולם ויוצרו. ולכן, אין סיבה לדמוקרטיה, כי המנהיג הוא או המשיח – או גדול הדור, שייוועץ בחכמים מתחומים שונים, ולא בשרים רודפי משכורות, כבוד ותאוות. רק כך, נוכל לנהל את מלכות ה' בעולם. אני קורא, לכל עובדי ה', לבוא ולעזור לנו לבנות את ההרחבה, לתרום בעין יפה למפעל החשוב של שיבת השומרון, ושיבת ארץ ישראל השלמה כולל עבר הירדן המזרחי, ככתוב בתורה. ירדתי מהבמה. הרב איתי דיבר על המלכות, ועל התוכניות. ריקודים (כמובן שנפרדים – אלא מה?) פרצו בקהל. איזה טוב ה'. ירדתי מהבמה לחדר צדדי. יעל גם הלכה לשם משום מה. 'עשית את זה טוב' אמרה לי. אלה היו התוכניות שלה מאז הגענו. חזרתי לאולם לנשנש קצת ולנסוע לסיור. איזה טוב ה'. בממשלת ישראל אמרו שאנחנו לא רק מתבצרים אלא 'מורדים במדינת ישראל – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ואנחנו מכריזים על מדינת הלכה חשוכה, שסופה כמו עיראק ואירן, המאיימות על שלום העולם'. הערה קטנה: מה אתה עושה עם עיראק? לך יש חיל אוויר וצוללות – לא לי.... לאחר הסיור חזרתי למסיבה, והרב איתי בירך שהחיינו והטוב והמיטיב. מיליארדר מארה"ב, הבטיח לי בדוא"ל לכסות את עלויות העיר החדשה. לא ידעתי עד כמה יש כיסוי לזה – אבל הוא לא הכזיב ונתן לאחד החשבונות כמה מיליונים שקלים, כפתיחה לקניית החומרים. שוב חזרתי למסיבה. הרבה איתי דיבר איתי ואיחל לי ב"הצלחה בתפקיד ראש ה'ממשלה' הזמנית של מדינת יהודה. 'אמנם צעיר אתה, אבל אין ראוי ממך'. הסמקתי. מה אני יכול לעשות? עכשיו היתי קצת כמו מלך – על הכתפיים הועלתי והועברתי מאחד לאחד, כאילו הייתי משחק. זה מסוכן, אבל לא נתנו לי לרדת. בשלוש לפנות בוקר, כטוב לב המלך ביין (טוב... לא שתו יותר מכוסית – שתיים, זה בשביל הביטוי...) החבר'ה הפסיקו את החגיגה בברכת המזון רבתי, חלק עם הרבה כוונה וחלק עם הרבה שינה, כל אחד – לפי מעלתו הוא. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |