יצירות של צחקן

ב"ה פרק ל' שם הוא דיבר איתי. הנ"ל תלמיד ישבת הסדר, מהטובות ביותר. 'אני דתי יחיד' אמר לי. 'הרב שלי אמר לי שאני אוכל להתגייס לצנחנים ושם להפיץ תורה, ושאני יכול לעמוד בזה'. 'עד לפני חודש – באמת עמדתי בזה. זה היה די קל לדבר עם האנשים, 'להתחיל איתם טוב', כמו שאמרו בסדנה שהעבירו לנו – איך תפיצו תורה בצבא, איך לקדש שם שמים, על מה להקפיד וכו'...'. אני אכן התחלתי. את האימונים וכל זה עברתי מצוין, הם התרגלו לזה שאין זמן תמיד לדבר איתי, כי אני מדבר עם ה'. לפני חודש וקצת, התחלתי 'מובן שאיש מהבסיס לא ידע. היו יכולים להעיף אותי על נפשי בגלל זה. ב'מדינת ישראל' אתם בדיחת הרחוב. כל אחד שהוא הזוי אומרים לו 'לך למתבצרים'. בבסיס בכלל ירדו עליכם חזק...'. לא ידעתי שהאימון לפה, ואז המפקד קרא לי. לא הבנתי בדיוק מה קרה והוא אמר לי: 'אתה אמנם הכי מצטיין פה, ולמרות האמונה שלך שהרסה לי הרבה תוכניות – אתה זה אתה. אנחנו עכשיו יוצאים למתבצרים, לפלוש ולהרוס'. היה ברור לי שאני לא הולך באותו רגע. עצמתי את העיניים והצטערתי על כך שלא עשיתי מספיק להחזיר בתשובה... שלא הפצתי מספיק חומר. שבכלל הלכתי – לא הייתי צריך אולי...' הוא הלך ממני. רציתי להודיע לכם – אבל לא היה לי איך להודיע לכם על זה. החלטתי שאני יורד לשטח, ובתדריך עשיתי עצמי ישן, כאילו זה עוד אימון משעמם ואני לא יודע שעכשיו עולים אליכם. וככה עליתי ואני פה, ואני מתכוון להישאר פה. מה אתה רוצה שנגיד לך – שאלתי אותו ישיר. אם נקבל אותך – ואתה לא סוכן, הם יידעו וישלחו סוכן שיגיד את שאמרת ו... ויבואו לפה. אני צריך לברר לגביך. הוא הראה לי תעודת חוגר (אגב, עם מנגנון השמדה עצמי, הוא הראה לי איפה לוחצים וזה נעלם...) והראה לי את שמו ושם משפחתו. תחשוב על זה - הם יכולים להנפיק את זה גם למי שהוא לא אמיתי. סיכמתי איתו כמה דברים, ונתתי לכמה 'מומחים' בביטחון מידע לפקח עליו בכל מקום שיש, כדי לוודא את האמת אודותיו – למרות שהוא היה נראה לי אמין. בינתיים – שלחתי את הצוותים לסתום את הגדרות, וצוותי סריקה במהלך הלילה. הצנחנים הסתלקו, ראיתי משאית צבאית לוקח אותם, ובקשר הודיעו שהמבצע נכשל. למחרת, התפרסמו על המבצע שלא הצליח כתבות, ואנחנו תרמנו תמונות כיד לצבא היו גם מספיק בושות, וגם חיבלו בתפריטי הניהול – אז לא ממש הייתה להם אפשרות. החייל שלנו הודיע בקשר שהוא מעוניין להישאר פה כולל כמה קודים שאין סיכוי שהוא גילה, כך אני הבנתי, ומבחינתי זה בסדר. הכתבים ניסו לעשות סקופ, אבל זה ירד עקב כך ששלחנו תמונות ראשוניות מהגבעה, דבר נדיר ששווה ים כסף לעיתונות, וקברנו את הסקופ. לא ידעתי, שצבא ההגנה לישראל כל כך פרוץ לעיתונות, ועוד של הצנחנים. מעניין מה ארגוני הטרור יודעים על זה, אני מקווה שהם מספיק כסילים אווילים שהם לא יודעים, אבל אין לאי אפשרות לדעת. הממשלה של מדינת תל – אביב אמרה ש 'הקצין שהחליט על המבצע - יודח' ו 'ישראל לא מתקיפה את אזרחיה, גם אם הם חסרי שפיות, או סובלים מחינוך גרוע כלפי העם והמדינה'. ארגון הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים אמר שכן – וייבוש התקציבים שלהם ואי הרפורמה במערכת – הם כן התקפה. אבל לך תבין אותם. יעל אמרה לי שהערב מכריזים מדינה, כי אין אפשרות להישאר נתינים של מדינת ישראל בקצב הזה. ברור ביותר, שממשלת ישראל רצתה את המבצע בשקט, מהיר ויעיל. גם אני חשבתי ככה. הלכתי לחדרי וחשבתי על זה. דעתי בנושא התהפכה ב180 מעלות, והחלטתי שלא משנה מה שיהודה יאמר, עכשיו מתחילים לבנות עוד יותר מאלף יחידות דיור, ועובדים בלילה הקרוב על זה עד הסוף כולם – אני, יהודה, שירה ויעל – כמובן. חגי גם יהיה בדיונים כיועץ. תכננו ערים, תוואי, מיקומי בניינים, נתיבי אופניים, כבישים ראשיים ומנהרות. עוד באותו לילה, הוכן חוזה עם חברות מלט, בטון, ספקי יסודות, מתכות, ציוד בנייה ועבודה עברית. הוסכם שבתוך שבועיים תחל החפירה והבנייה, ואיתה יבואו האנשים מישראל. הוסכם על מקומות מסחר, תעשיה ומגורים. כבישים ראשיים, תחנות אוטובוס ומקומות לחניה, תחנת רכבת ותוואי תחתית בין היסודות. התקציב – כמה מיליונים שיגיעו ממכירת הדירות. מכל מקום, מחר בערב – הפתעה! פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק כ"ח כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גווים... קיבלנו מתנה מערבי אחד קרקע... הוא טרללה קצת, ואין לו ילדים. הוא נתן לנו קרקעות ליד מה שיש לנו וזה חוקי לחלוטין. נקווה לטוב. יעל קצת חולה וחגי מחליף אותה, אבל הוא לא יכול כל (ובטח שאין לו ידע כמוה) וזה קצת חבל. אבל אני מקווה להסתדר. רגע.... הביפר מצפצף. היום צפויים להגיע כמה מקורבי משפחתי י.נ. (החבר של הרב איתי). בשעה אחת היום תצא הקופסא הראשונה, וככה יעלו כמעט כל קרובי משפחתו, ואפילו אחיין שלו וארוסתו. הא מתמחה בכל מיני דברים הקשורים לאלקטרוניקה, והיא גאונה בכימיה, ואלה דברים שאנחנו מאוד צריכים. יש להם גם חוש של מורים, כך נאמר לי. ז"א שאנחנו צריכים לגייס את כל הנגנים שרק קיימים אצלנו. אבל יהודה אמר לי שמה שיש יש, והוא לא מתכוון להוציא שקל על דבר לא רווחי. הורס לי את כל התוכניות, אבל לא נורא – נסתדר עם מה שיש. השבועיים נגמרים מחר, נקווה שזו לא תחשב לנו להתגרות בשלטונות בישראל. חדר ישיבות. חגי, אני ויעל. על השולחן – התוכנית המפורטת של מדינה. כן- מדינה. הג'וק לא יצא לה מהראש כנראה. היא יודעת שהיא הזויה? אני בספק. אחרי הכל הדבר האחרון שמעניין אותה הוא כלכלה (את הקטע הזה, היא די בנתה על מגדלי ענק של קלפים, שבנויים על אם ואם...) אבל ככה זה. חגי לפחות יושב יותר טוב על הארץ, למרות שגם הוא די מרחף. לך תבין את מי שרוכן כל היום ממש (הוא מקדיש מעט זמן ללמוד את התפקידים שלנו) על הגמרא. אני – למרות שזו בהחלט השאיפה, עסוק רוב היום בלתחזק, לתכנן ולבנות. הכל חשוב, אבל כדאי שיהיה פחות מעופף. אבל זה עסק שלו... כלכלה: התל"ג לא מספיק גבוה. צריך גביית מסים, גבוהה. איכות סביבה: אזורי זבל, איכות סביבה, ייצור, מקורות חומרי גלם, תוכניות – מה יקרה אם יגלו את המעבר?. חינוך: תוך שלוש שנים, בע"ה יתחילו פה להיות כמויות של ילדים בגלאים נמוכים, בנוסף לילדי המורים. בריאות: כמויות של לידות – צריך להיות מוכנים לזה. לא יהיה סיוע ממדינת ישראל, כמו אצל הערבים. תחבורה: יש תוכניות, אין תקציב. בינתיים אפשר רק ללכת ברגל. שיטור – אין צורך, כולם טובים. רכזי הביטחון מספיקים לזה. כבאות: אפילו רק כבאית אחת עולה כמה מילונים, ואין ממש כבישים פרט לטרקטורים. ביטוח לאומי – מי ישלם אם כולם עובדי מדינה? תוכנית מגירה להברחת כסף משוויץ לכאן. אבל בכל אופן, יעל וחגי תמכו תמיכה נלהבת, ואני קצת התביישתי שלא הספקתי לקרוא את כל התוכניות. לקחתי הביתה. כלכלה: ללמד את האנשים לייצר 11,000 בחודש. איך בדיוק? לא יודע... באיכות הסביבה, היא ריכזה חומר על מפעלים בישראל שבהם מתבצע מחזור מלא, ואין זיהום כלל. עושים זאת בעזרת חיידקים שאכולים את הזיהום, מעכלים אותו ומשליכים חומרים אורגניים רגילים ובלתי מזיקים לסביבה, ואפילו מדשנים יפה את הקרקע. במקום אחר, הופכים את החומר לנוזלי, ומפרידים אותו כאשר מערבים אותו במים, חלקו צף וחלקו שוקע, ויש שלוש שכבות. החומרים לבד – לא מזיקים. טיפוח הדברה ביולוגית: לוקחים חרקים ובעזרת שינוי גנטי מעקרים אותם והם אוכלים מזיקים בשדות. היא מוכיחה יפה איך אפשר להתמודד עם בעיות תעסוקה וסביבה. חינוך: להכשיר מחנכים. את מי בדיוק היא רוצה להכשיר? אין ממש כוח אדם. בהנחה שנולדים פה בכל שנה 60 תינוקות (קרוב לשתי כיתות – כיתת בנים וכיתת בנות), ואתה צריך בממוצע שלושה מורים לכיתה (כולל מקצועיים שמלמדים כמה כיתות), אתה צריך כל שנה להכשיר שלושה מורים, וזו פגיעה משמעותית בכלכלה (3X24 שנות לימוד כולל לימודים גבוהים = 72 מורים, ועם אנשי מנהלה, יועצים חינוכיים ושאר שוטים – זה קרוב ל80!). בממוצע, משכורת בריאות: 60 ויותר לידות לשנה, זה לפחות שתי לידות בשבוע, ולעיתים 2-3 לידות ביום. נכון לעכשיו אין ממש מוהלים שמהלו לאחרונה – ומילדות גם לא (מאיפה שיהיו?). תחבורה: תוכנית מתאר מצוינת, אבל אין אפילו אדם אחד פה שיהיה מוכן ללמוד סלילה. כבאות: תרומות והכשרת שלושה אנשים לצורך העניין, כאשר היחס הוא אחד ל4,000 שיגיעו בקרוב מישראל. ביטוח לאומי? אפשר לקזז מהמשכורת ישר מכיס המדינה, אין שום סיבה לעבור דרך עוד גוף. יש עוד הרבה סעיפים, אבל אני חייב ללכת, כתמיד... פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה בטרם יתחלף התאריך הנצורי, זה שייך לעברי! פרק כ"ז דוד ניצן, שלח היום משלחת של כמה ג'יפים עם קצינים בכירים להמשיך את ההסכם לעוד חודש, בתנאים הנוכחים. הודעתי לו שאני לא מוכן עד שיהיה אישור. התנאים הם אותם תנאים, רק לחודש. הרב איתי אמר שהוא לא מוכן בתנאים האלה, למה בהסכם יש סעיף שניתן להפר אותו, וחוץ מזה – מותר לאדם ללכת לערכאות הגויים רק להציל רכוש. אבל פה, ברור שהם לא יצילו את הרכוש – ולכן, יש איסור לחתום על המסמך, אלא אם יורד התנאי של הרשות השופטת בינינו במקרה של הפרת ההסכם. איזה רב, שהוא אמיתי- יהיה מקובל גם עלינו וגם עליהם? הקשתה יעל. אם הוא נאמן – אזי שהוא לא יהא מקובל עליהם, אך עלינו כן. אם הוא מקובל עליהם – משמע הוא לא נאמן! יעל מיצתה הכל במשפט אחד, קצר וקולע על המדינה. מי שנאמן עליהם – לא נאמן. מי שנאמן עלינו – נאמן אך הם לא יסכימו. אז לחתום או לא לחתום? נראה לי, הרב איתי, שאם הם רצו את ההסכם – משמע, שזה טוב להם, ולא טוב לנו. ויכול להיות, שהם רוצים להטעות ולבלבל אותנו, ועל כן – אני לא רואה סיבה לחתום. יהודה אמר שכדאי להתנות זאת בהעברת מליון או שניים של שקלים, ואז הפניה לערכאות תותר. מצד שני, יש אפשרות שיעבירו חוק בכנסת, שבו כל רכוש ששיך לנו – יוחרם, ואז – הם יאמרו שאנו מחזיקים ברכוש מדינה, ועל כן – הם יתבעו אותנו על הפרת ההסכם על סעיף שימוש בדברים שהם של הצד השני, והם יכולים להעביר את הרכוש לחברה ממשלתית בחו"ל, ושם לתבוע אותנו. הוחלט שלא חותמים. שלחתי הודעה לדוד ניצן, ונראה שהוא היה רותח מזעם, מההודעה שלו (שלא אצטט אותה...). וזה אומר שההסכם היה מאוד טוב להם. לא לנו. לגבי הכלכלה, אמר יהודה- בגלל ההחלטה שהועברה אתמול, לקנות שתילים וראשי בקר (שיגיעו עד סוף השבוע הבא, כזכור), יש מינוס גדול משחשבתי בתקציב. השאלה היא במה מקצצים מיד אמרתי שהחיסכון יהיה בעלויות של המזון – לא נצטרך לקנות מבחוץ. הוא אמר לי שזה חשבון 'לדורות', ועד שהשתילים יעברו ערלה זה ארבע שנים ולא לעכשיו. ועכשיו צריך את הכסף. בינתיים השבועיים לא נגמרו. נקווה לטוב. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה למרות שאני חולה... פרק כ"ד >>>>>>>>>>>>>>> פרק כ"ד התרעה: מטוס חיל האוויר המריא לכיווננו. נכנסתי לג'יפ, אירן 4 לפעולה (יירוט בלתי מזיק), עלה, מכסה סגור,פתח יציאת טילונים. המטוס הגיע לכפר הערבי, וחיסל מבנה רעוע. הדבר גרם לפיצוץ מטען חבלה אדיר, מה ש 'ניקה'. שם, תכננו פרויקט שיאפשר שליטה. שליטה בחינוך יש, שליטה ברפואה – שחכתי לספר, אבל מקימים פה מרפאה, ועכשיו גם שליטה במגורים שתאפשר מעקב אחרי כל ארגון טרור שיקום – כל דיבור של ערבים וכל הבעת דעה, והכל ע"מ ליצור שלטון שלנו עליהם, בלא ארגוני טרור. אבל לכל זה, צריך שתהיה עזרה מהקב"ה. ויש – האיחוד האירופאי... וככה ישבתי במשרד שלי, עם יהודה, שירה ויעל – והתחלנו לשרטט את מה שאנחנו רוצים. שלחנו למשרד אדריכלים בישראל, בלא ידיעה, והם נתנו תוכנית מפורטת של בינוי, שלבים, גינון וכיו"ב. שלחנו למנהל האזרחי – ושוב – ערבים ואיחוד אירופאי, זה דבר טוב, בעיניהם. מצוין. באמצע – גינה גדולה, ובצדדים בנינים, ואח"כ עוד כמה מטר גינון. העבודות יתחילו בשבוע הקרוב, וייסעו גם לבניית היחידות דיור ל מתבצרים' החדשים. וזהו. זה הרוב, אין משטרה- אין אקשן, אבל יש תקציב. רה"מ הכריז ש לא נוותר למתבצרים. אנחנו מדינה חזקה, אנחנו עם חזק, ולא ניתן לארגון הטרור וההפחדה של המתבצרים לאיים עלינו. בפועל : אין אף רכב או נכוחות צבאית קרקעית, בחמישה שישה קילומטר הקרובים. וזה אומר שקט, והרבה. הערבים ממשיכים לבנות, אנחנו ממשיכים להנות, מישהו שח. התקשורת לא מתעניינת כ"כ, ועל כן – עושים מה בראש. ביפר שוב. צה"ל לא חיסל מחבל בדרך לפיגוע, יש מלא ילדים סביבו. טילון יחסל אותו. בדעת קהל הערבית, זה התקבל כאילו המטוס ירה אחורה לחסל. בפועל, אנחנו חיסלנו, ויכולנו להיחשב לא עוינים. מדינת ישראל ספגה גינוי מהאיחוד האירופאי. לא אנחנו. | > > < < | ושוב הסיור, האוויר. שטחים חדשים להכיר. זו פעם ראשונה לי לנסוע בק"מ הזה. זוהי דרך חדשה. ניכר ש 'אנשי המנוף' עושים עבודה טובה בהרחבה, ומאפשרים לנו להסתיר יותר, למרות צילומי הלווין של צה"ל. הבניה מתקדמת בקצב יפה מאוד, וזה מצוין. לא הצבא יודע, לא המשטרה, ובטח שלא המנהל האזרחי, שהבניה היא בעבור יהודים. ועוד דבר: מאז הסרת המצור, המשאיות מזרימות לפה חומרי גלם חופשי, ומבריחים רק דברים שאי אפשר להביא ברגיל – כמו אוכל (שלא ירעילו אותנו) חומרים כימיים ודברים כאלה . חומרי ניקיון, ושאר דברים שאינם ברי קיימא, אלא נזרקים לזבל – גם אפשר. הכל , רק לא דברים שנמצאים איתנו במגע מתמד. כמו"כ אנחנו יכולים למלא את מחסני החרום, עקב ההקלה. אפשרנו גם לקנות בגדים (אם כי, הם עוברים סריקה לבדוק מה יש בפנים חוץ מסריקת שעטנז). שבועיים של שקט יש – אבל אנחנו אף פעם לא סומכים על זה, אבל כדאי. קנינו מנוף עגורן – לאפשר בניה מהירה יותר וכן מכונה לייצר עבורו מסילות, מנוף רגיל להגדלת הגדר, מתקן אכסנת בטון, קולטי שמש וקולטי מים, עוד משאית בעלת מנוף, עוד 2 ג'יפים לסיור, דחפור יישור קרקע וכמויות בטון אדירות שבחיים לא יכולנו להבריח (כמה עשרות טונות). כמו"כ – משחן (מייצר חשמל) לשעת חרום, נפט מזוקק ברמות שונות – לייצר פלסטיק, וכאלה. סה"כ כמה עשרות טונות חומרי גלם, שימשו אותנו לשנים הקרובות, ואולי רק לחודשים. תלוי מה יחליטו במשטרה/שב"כ/ממשלה וכל הגורמים האלה. זה גם תלוי בכמות האזרחים שיהיו פה, כמות הקלטות שנמכור לתקשורת ודברים כאלה. משעמם? אף פעם לא יהיה פה. אני כמעט יכול לחתום, אולי עוד כמה שנים. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק כ"א יום ראשון בבוקר. סיור ראשון בג'יפ מראה התקדמות של הצבא למעלה – אלינו. הם עברו את הגבול השני (25 מטר מהגדר), וז"א שמגיע להם קצת יריות. אבל יש בעיה: מה שעבר זה משוריין. אז מתעללים. החלון של המשוריין פתוח? תקבל פצצחנה (פצצת – צחנה), שתשלח את כל הכלי לחיטוי כללי. הוא סגור? לא נורא. גם מבחוץ זה מגעיל מאוד. לא מומלץ... שירותיים כימיים? הכל הפיך. אבל זה יקרה רק לאחר שיהיה לנו טילונים. בינתיים חיכנו במתח, איזה שפנים המשטרה תשלוף מהכובע. הם שלפו. דחפור חדיש ביותר, ניסוי של קטרפילר, D12 שמו. הוא ממוגן מראש ומיועד לפנות דרך לטנקים, לעלות על מוקשים ומטעני צד ללא נזק, וכיוצא באלה. פתחי האוורור, נקודת תורפה ברוב הדחפורים – פה לא קיימים. הוא פולט למטה בעזרת מערכת הפניית אוויר מיוחדת. קיצר – המושלם לפרוץ מחנה טרור כמו שלנו. לזה יש פתרון אחר: שבירת השרשרת – אי יכולת תזוזה לדחפור (אם כי – לעיתים דבר כזה אפשר לתקן אפילו בשטח תלוי איזה חוליה ומה מצבה). אבל כל אלה, כמו שאמרתי – הם פתרונות נקודתיים, ולא יעילים כ"כ. אני מקווה, בעזרתם, לדחוק עד שיהיה לנו פתרון קסמים כזה. בינתיים – רוצים משיח. נקווה שהוא יבוא (ואם יבוא – יש לו כבר מחנה צבאי לנהל את מלחמותיו בכל העולם. מצד שני, מה הוא צריך? אבל שיהיה. "אתה עדיין לא מבין את הרמז?" סינן לעברי חגי. אני עדיין לא הבנתי הבנתי רק שזה לא בקשר ליחסי צבא ומשטרה, וניהול פנים. גם השיחה של הרב איתי (זוכרים? לפני שבועיים). אבל חגי חשב על משהו אחר בכלל. אני העדפתי עכשיו לשקוע בלימוד. לא יותר טוב. כיביתי את הביפר. שלוות אלוקים בלי היצור הזז והמצפצף הזה. אבל אז חגי הגיע ושאל אותי למה כיביתי, הם עכשיו מתחילים. סגרתי את הגמרא. זה היה ניסיון מאוד קשה לא לצאת מבית המדרש בחיפזון. הלכתי בתוך התעלה, עד לביתן המרכזי, שם היה ביתי – ובקומות שלמטה חדר הבקרה, ועוד כמה דברים סודיים. ביקשתי מהחבר'ה של הפיצוציה (שם יפה, תודו!) להכין כמה מטעני צד, וכמה מטענים רגילים במשקלים גבוהים, להניח לדחפורים או לחלופין לזרוק עליהם. אחרי הכל, מה שמאיים בגרסה הממוגנת הוא רק אר.פי.ג'י או טילים נגד טנקים. אבל, אם ירצה ה' לא נזדקק לכלום. בטרם הכל מתחיל, הם במרחק 25 מטר. מה שמאפשר – פשוט לזרוק עליהם את המטענים. זה יצור חורים בקרקע, מה שימנע מהרבה כלים לעבור. זה רעיון מצוין. אמנם זה הורס את ההר, אבל מה לעשות, שצריך – צריך. בום אדיר. חור בקוטר שני מטר נפער בקרקע. זה היה בהחלט מאיים ומרשים. המכת"ז של המשטרה התיז. את מי זה מעניין – כאשר תוך כמה דקות כל הסביבה שלו הוצפה (נחשו לבד מה קרה – חדרו את המיכל מים שלו...). הוא ירד למטה בבושת פנים, ממלא שוב מים מהמיכלית הצבאית שעמדה שם. היא הייתה ממגונת ירי. שאלתי בס.מ.ס. מה עם הטילונים. הם אמרו לי שמכינים עשרים. שלושה מוכנים, ועכשיו בדרכם למגדל 4. שם, יירו אותם ממרפסת המגדל (שם ניתן לפתוח את הזכוכיות המשוריינות ואין שקי חול כ"כ) זה יפה. ואז ראיתי מהמצלמה של המגדל, מגיח מימין הטילון ו... בום. יש חור במיגון של הדחפור. אח"כ שלחתי קצת חומר מגעיל לכיוון המקום של החיילים. שיסבלו קצת, זה לא אסון. הם לא דחו. בקשר המשטרתי, דווח כי עוד כמה דקות הם יפוצצו את הגדר ליד מגדל 4, בעזרת המשאית מנוף. עוד כ20 שניות. ספרתי אותן בסטופר. המשאית נעה. עברו 20 שניות. הנהג חטף חומר מגעיל שנצמד לשמשה בידי מזל"ט, ומאחורה סתימת אגזוז. שגזי הפליטה יישארו בפנים (אגב, מה שגורם לעלית הטמפרטורה ולהתלקחות של הדבר הזה באש). הפעם אין נזק לנו, נחכה להבאה. לא הצלחתי להשמיד את הדחפור החדיש, אני מקווה לעשות זאת בקרוב, אם ירצה ה'. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה תהנו. למרות ההאיחור (11:22) פרק י"ח. בנו של הרב איתי, עכשיו מותר לכם לדעת את שמו, חגי, קרא בתורה. יום חמישי היום. כמו"כ, זו פעם ראשונה שאני מכשיר מישהו יחיד למשימות. החלטתי לקחת לי אותו לעוזר, למרות שהנחתי שהרב איתי לא יסכים. הוא רוצה מישהו שימשיך אותו בשיחות, בלהיות מורה דרך ועוד- למקרה שיחסלו אותו. אני לא אופציה, כי יש לי מלא על הראש. בהתחלה שיעור נהיגה. נכון לעכשיו, איש אינו מורשה לנהוג בג'יפ שלי. בהתחלה הוא קרא את חוברת היצרן, אח"כ הסברתי לו יותר : ברקס, אמברקס, גלגלים, בדיקת לחץ אוויר בצמיגים וכו' ,לחצנים נסתרים שעד כה רק אני ידעתי וכל מני כאלה. רציתי שהמקום לא ייפול בלעדי, וככה האצלתי עליו את רוב הסמכויות שלי, למקרה ש.. אחרי הכל, ניסו לחסל אותי פעם אחת. זה ח"ו עלול לקרות. בשטח החדש, ביקשתי לכרות בית קברות. לך תדע מתי תזדקק לזה. בשאר השטח, העברנו שתילים בוגרים, רק איתם ניתן לסמן גבולות. עם קטנים, זה בעיה. בממוצע, בכל יום גדל השטח בעוד 200 מ"ר, וזה הרבה ביחס לריבוי הטבעי, שעומד על 0% כי לא נולד אף אחד בשבועיים האלה. חגי היה איתי יום שלם (חוץ מבשעות הלימוד...) הוא אמנם לא הורשה להיכנס ל 'ממשלה', אבל שיערתי שיתנו לו מתישהו, אולי אחרי שאלך.... האמת – שלא חשבתי יותר מדי על המוות זו פעם ראשונה (למרות שלא חששתי ממנו), כמו"כ אני חושב שביחס לקב"ה אני טעון שיפור בהרבה, וזה הזמן לעשות אותו – כאשר חגי מכריח אותך. אבוי לי מהרב איתי, אם ידע מזה. עכשיו יש לי עוד הרבה מה לעשות, ערבית, ישב"צ ולהחליף משמרות. כמו"כ יש עוד כמה תיקי תלונות לטפל, ובסדרה. * * *. חזרתי. הבאתי איתי את שיר הפתיחה של הסרט. טיוטא ראשונה. אנחנו אנשים אנחנו אנושיים, יש גם לנו רגשות, יש לנו גם מחשבות, המתבצרים. כיפה זה לא קרניים על הראש ותספרו אחת, שתים, שלוש.. המתבצרים. זה סרט תיעודי יותר עלינו (החל מחגי וכלה ברב איתי, כנראה – זה כאילו כל החיים שלנו). שמרנו אותו בסוד, והסרט עבר כל כמה שנים = קטע בסדרה הווי חיים, ועוד. לא הכלנו סטטיסטיקה, אבל זה די עניין את המשטרה כל הצילומים האלה. הם רצו מאוד לשים את היד עליהם, אבל אני אמרתי שיש רק 3 עותקים לקלטת, כולם אצלי. ביפר מצפצף. קשר משטרתי: בשבת קודש, הם 'עולים' עלינו ואלינו. ישר העברתי מסר לח"כים הדתיים דרך האתר שלנו, שיש לנו מידע שהמשטרה פושטת בשבת, ויבואו אלפי שוטרים וחיילים לגרש בשבת. עפתי להכנות לקראת זה, יש לאשר את הרחבת מיגון הגדר, להוסיף מצלמות ויורים אוטמטיים על כל מה שזז במרחק הקרוב כ15 מטר לגדר. יש גם להתארגן בשבת. הח"כים הדתיים שלחו שאילתה לממשל, זה הדיווח שאני מקבל עכשיו. כמו"כ דרגים בכירים בצבא מנסים לשכנע אותם שאין דרך אחרת. ידעתי שכל מי שיתמוך בי – יפילו אותו, והודעתי זאת מראש. אבל על חילול שבת כזה, אפילו נגדנו – כולם הצטרפו למניעתו. אנחנו, מצידנו – לא יכולנו להשפיע מעבר לזה. קיוונו לה', שיציל אותנו ממשל הרשעה הזה, ה'מחלקה היהודית' בשב"כ, וכל שאר מרעין בישין. הוצאתי עוד הודעה לתקשורת, על כך שכל ארץ ישראל שלנו, כעם – ואם מדינת הרוב לא תכבוש אותה, תכבוש אותה מדינת המיעוט (שלנו). נקווה לטוב. עפתי. אה, והשארתי אתכם במטח לגבי החולית ערבים אז, נכון? אז שחכתי לספר, הרגו בסוף את כולם, וחיילים ושוטרים נפצעו הרבה מאוד בדרגות שבין קל לבינוני, אני מאחל רפואה שלמה, מצידי. לא אכפת לי כל עוד הם מנועים מלהזיק. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה שוב אחלוק עמכם סיפורי תהנו , למרות שזה לא אפשרי. יצור צחקני. פרק ט"ו. היה רעש רקע של יריות עזות. לא יכולנו להשתתף, לא ידענו מי נגד מי ואיפה. הידיעות בקשר צבא-משטרה, סתרו זו את זו כל דקה. נ.צ. מוטעות, אורך ורוחב הפוכים. המשטרה היתה מוכנה לגרש אותנו, אבל נגד הערבים ? לא התכוננו כלום. כשנשמע בום גדול, התחלתי לחשוש. הערפל אמנם הוקל במעט, אבל עדיין לא ראו כלום. ושוב. הצבא החל להביא כוחות כוננות, נותרו כ300 מחבלים באזור, וזה הרבה מאוד. החשש שלנו הוא שהם מתחזים לאנשים שלנו ונכנסו כבר. בעזרת חבלים – טיפוס גדרות פשוט מאוד. הבום הגדול היה, ע"פ קשר המשטרה, התפוצצות מזל"ט. "התפוצץ מזל"ט 4x-984, ככל הנראה, חשש שהמתבצרים הפילו אותו, אבל יש מצב זה הערבים. האוויר נהיה מגעיל מרגע לרגע, והפעלנו את מערכת האוורור, על הכי חזק. מי שלא במגדלים, הורינו להיכנס לבית הכנסת, שהיה ממוגן – מאז שירו עלי, ושם להתפלל. מי שלא היה בצוות של 75 הלוחמים ו25 לוחמי גיבוי/תומכי לחימה וכיו"ב, היה או בביהכנ"ס, או מבצע פעולות הברחה או הכנת אוכל לכולם. היו כאלה שהיו בצוות המדעי, מכיני חומרי נפת ועוד. אבל מי שפעילותו לא הייתה נחוצה או לא יכלה להתקיים – נשאר להתפלל. לזעוק לקב"ה. כל 4 הג'יפים הסתובבו סביב הגדרות, במרחק מה זה מזה כדי למנוע חדירה פנימה – ע"י המחבלים. כל העת, האזנו למה שהולך מבחוץ, בין אם במצלמות, בין אם בעיניים, ובין אם בשמיעה לקשר של המשטרה. המחבלים היו מצוידים בקשר משלהם, והמודיעין ניסה למצוא אותו. החשש היה כי יש להם משהו מאיראן או מקום שכזה, שגם יש לו נוסחה לשינוי תדר כל כמה זמן, ולחשב נוסחה כזו מצריך מעקב ממוחשב – מה שעדיין אין. יחס הכוחות היה גדול מאוד מאיתנו. בלי הגדר, מזמן כבר בדרכי הטבע לא הינו שורדים. לפחות בינתיים עם 'הרכש' החדש, יכולנו להגדיל עוד. המשטרה לא יכלה לעצור את זה, גם כי הצוות היה מיומן, וגם כי יש מחבלים לחסל, ויש בכוחם לחסל את כל הכוח, למרות שהיחס הוא 1:2, לטובת הצבא. החיילים לא היו מאומנים, אבל היה להם שכפ"צ (אחרי כל ההכפשות – איך שלא יהיה?) אישי. מדים ל'משימה הלאומית' לא היו כמו בגרוש גוש קטיף, זה לא היה האמת שנדהמתי מהיכולת הלוגיסטית של צה"ל. פתאום הכל מארגן, למרות הזמן המעט, ולמרות חוסר המודיעין, הם יודעים המון יחסית ללבנון הם לא יורים על עצמם (הישג!) ועוד. טוב, נו – פה זה נגד יהודים. אבל זה לא העסק. אבל – למרות זאת הם עדיין לא שברו אותנו. הם גם לא ישברו, אם ירצה ה'. וכך אני מקווה שהוא ירצה – אבל על זה אי אפשר לחתום. לפחות לא אני. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק י"ג המסוק הראשון היה בשלבי הכנה. היו לו מספר טילים. בחדר חדש שפוצצתי (לא יכולתי לעלות למעלה – מחשש לחיי) וטייחתי (אין עוד מה לעשות למטה) עשינו הדמיה של מסוק, על כל הציוד. כאן, יהודה בחן (המתכנן של המסוק! למה שחכתי להזכיר?) את המסוק 'שלו', שיהיה בבעלותי המלאה. הוא בחן מערכות בטיחות, ועבד על אפשרות התפרקות שכבה חיצונית, או: מניעת פגיעת טיל ע"י מחמם לייזר, כדי להקשות על המנסים להפיל. או : השמדת גוף זז קרוב נגד יריות, ועוד שלל פיתוחים מגניבים (זנב שמתארך בהתאם למשקל ולמרכז הכבידה). מה אעשה עם זה? אין לי מושג. בינתיים, לקחתי את הספר והתחלתי לשחק במדמה טיסנים. זה היה די נחמד. לאחר שעברתי את הקורס, שלחתי אותו לניסוי : אשפוז לדוד ניצן. איך? כמה מ"ג חומר רעיל מאוד שמפזרים באוויר. זה לא מזיק יותר מדי. אשפוז לשבוע. טילים קטנים ששוברים זכוכיות, 2 כאלה ועוד יורה אש : מצית דליקות מהיר. קיים בכל מטוס של ימינו. המזל"ט טס. ירייה עליו. כל הבסיס משטרתי עליו. יש לא הרבה זמן – חצי שעה נסיעה. הסענו לעבר הכפר הערבי. העלנו אותו חזרה אלינו. זה היה די קשה – פעם למעלה גבוה ופעם למטה נמוך. הכנו מזל"ט אחר להתנגשות בעצמים אוויריים. אבל זה עוד כלום. אין טנקים ואין למעשה צבא. גם ככה צריך בכל עת 30 איש שעסוקים בעניינים צבאיים. זה 'קצת' בעיה, כי הכל תופס כ75 איש, וזה – 250-75 = 195 אנשים שעובדים, מבריחים ועושים את כל השאר (25 איש – 20 – 5 בכל מגדל שמירה – וחמישה בפיקוד תמידי, *3 משמרות ליום. 75 איש של כוח עבודה – בנים נשאר. בבנות המצב היה פשוט – 10 במודיעין והסברה. 60 בנות שעושות את עבודות התחזוקה: אוכל (יש לציין כי אצלנו משגיח כשרות הוא דבר מיותר...) ושתייה. שטיפת כלים – מקצוע שיורד עוד מעט, אנחנו בונים מכשיר כזה. שטיפת רצפה – עוד מכשיר אחד. למעשה, אין מה לשטוף ביד,והן עוסקות בעיקר בתחומי המדע השונים. ירדתי למכון שלהן, לראות מה מתקדם עם סם השינה. הרחתי כמה מ"ג. ישר הביאו לי חומר מעורר קצת. חזק מאוד. עכשיו שמים לו ריח רגיל, לסמא את האף המריח. את הניסויים ערכנו בעיקר על כאלה שרצו לישון יותר בכדי להיות ערים אח"כ. המטרה: להגדיל את שטח הגבעה לכיוון השטח שהמשטרה יישרה, וזה היה די פשוט. בשטח, יש מנוף, מקדח (לצורך מה? שאלתי לעצמי - ואז הבנתי – לקדוח מתחת לגדר). ו... גדרות בטון זמניות של הצבא. מצוין!! הלכתי לצוות המדעי. ביקשתי מהם להכין כמה עשרות ק"ג. היה להם חומרי ניסוי מספקים בשביל להוסיף, וככה עברו היחידה המובחרת שלנו – חמישה אנשים, את הגדר, בשביל להרדים, להשתלט על משאית המנוף, על המקדח, ועוד אחד על דחפור כדי להרוס גדר. העברתי ברשת הפנימית שלנו את הידיעה שאנחנו פולשים. תרדמת העברנו על השוטרים. לא כדאי שיפריעו לנו. השגחה פרטית : הצבא והמשטרה רצו לעשות את הגרוש בשבת, כי אנחנו מאוד מוגבלים אז. אז הם שלחו הרבה מהכוחות החוצה. הח"כים הדתיים כמובן יתנגדו לחילול השבת ההמוני, וכך - נוכל הפעם להרחיב. ברור קצר לפי מס' רישוי = בעלים, יוכל גם לפצות יפה את בעלי המשאיות. וכך חילקנו את העבודה ל8 אנשי צוות. 1 להשיח את הדעת, ליצור פרובוקציה עם הערבים ע"י ירייה בנשק המפנה, שהמשטרה תחשוב שזה הערבים ויהיה שמח. 6 – 3 – כ"א להשתלט על כלי אחר. עוד 3 להרדים. וככה, הם עלו על הגדר וקפצו בשקט לצד השני, כאשר הם נאחזים בחבלים לא לשבור את הרגליים. על ראשם מסיכות נגד החומר, והם מפוזרים אותו. הם מתניעים את המשאיות. הדחפור עמד קרוב לגדר. עקבתי אחריהם במצלמה נסתרת. השעה – 2:45לפנות בוקר. השוטרים נרדמו. עכשיו חוליית השלוש, משתלטים על המשאית מנוף. עוד אחד, שכחתי לומר – אחראי שליטה על המנוף. יש לו שעתיים לבצע הרחבה (הנחת בטונדה אחת = 10 דקות, שז"א 12 בטונדות = 12 מטר לשעתיים). אנחנו צריכים הרחבה הרבה יותר גדולה, אבל מה לעשות – שעה מוקדם עדיין ערים אנשי המועדון (בחסות הוועד למען החייל, כמובן...). הדחפור, בעזרת פצצות פנימיות בגדר, הרס אותה, וכך פער חור. אבל – השארנו פטנט שיורה לצדדים, במטרה להרחיק כל בר דעת. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

הנה החדשות >> תזכורת: קודם יוסף פותר החלומות המשנה למלך, יוסף, פתר בהצלחה את חלומות שר המשקים והאופים. הוא מבקש משר המשקים לזכור אותו, והוא שוכח... >> פרעה חולם חלום. מסוכנות הידיעות 'מלכות שבתפארת גשמית' נמסר, כי המלך פרעה חלם חלום ובו הוא רואה שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות. 7 הפרות הרזות אכולת את 7 הפרות השמנות. פרעה מתעורר, וחולם חלום אחר. 7 שיבולים עבות עולות מן היאור, ו7 שיבולים רזות. הרזות אוכלות את השמנות ולא משמינות. בבוקר, פרעה מזמן את כל חרטומי מצרים לפרש, כולל את ילד הפלא מפרש החלומות חושי- זבל, בסוף המהדורה ישודר ראיון איתו. >> יוסף מפרש את חלום פרעה. לאחר אי הצלחת הפתרון בעיני פרעה, שר המשקים, מתוודה למלך ומספר את סיפורו על יוסף: "את חטאי אני מזכיר היום, פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים, אותי ואת שר האופים. ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא, איש כפתרון חלומו חלמנו. ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים ונספר לו, ויפתור לנו את החלמותינו איש כחלומו פתר. ויהי כאשר פתר לנו, כן היה" אלו היו דבריו. יוסף פותר את חלום פרעה, באומרו שהפרות השמנות והשיבולים השמנות, הן שנות שובע, והרזות - אלו שנות רעב. האכילה היא, שהשנים בהן תהיה בצורת, יהיו חזקות מהשנים בהם יהיה שובע. 'ועדת יוסף' הוקמה לצורך פתרון בעיית הרעב, ומציעה לציבור לאגור אוכל. כמו כן מונה יוסף למשנה למלך, עקב חכמת האלוקים שבו. >> בני יוסף. ליוסף נולדים שני בנים, מנשה ואפרים. מנשה - כי 'נשני אלוקים את כל עמלי וכל בית אבי', ואילו אפרים - כי הפרני אלוקים בארץ עניי. הבנים נולדו ליוסף ואשתו אסנת בת פוטי פרע כהן און. >> נס באוכל יוסף, יוסף מתעשר ממכירת אוכל. לאחר שנגמרו שנות השובע, במצרים נגמר הלחם - או שהיה מתולע. אבל, אוכל יוסף החזיק מעמד, ועל כן במצרים היה לחם, ואילו בשאר הארצות היה רעב. מכל העולם מגיעים אנשים לקנות מיוסף אוכל, והוא מתעשר. >> יעקב אבינו שולח את בניו לקנות אוכל מיוסף במצרים יעקב אבינו, עקב הרעב, שולח את עשרת בניו להביא אוכל ממצרים. שם, הם משתחווים ליוסף, ומבקשים ממנו אוכל. הוא אמר להם שהם באו מכנען לבקש אוכל, בעוד במצרים חסר. בעוד יוסף הכיר את אחיו - הם לא זיהו אותו. כיוון שנכנסו משערים שונים במצרים, חשד בהם כמרגלים, ושאל אותם כמה הם במשפחה. הוא אמר להם שאם יביאו את אחיהם הקטן, בנימין, יאמין להם כי הם לא מרגלים. הוא מציע להם שיקחו אוכל, אבל שאחד ישאר בכלא אצלו כערבון. הם אמרו זה לזה, כך נמסר מסוכנות הידיעות 'מלכות שבתפארת' כי הם אשמים במכירת אחיהם. הוא אוסר את שמעון, ומחזיר להם את כספם יחד עם אוכל בעבורם. כשהם פותחים לתת לחומרים, הם נדהמים ואומרים כי זה צרה מאת ה', על שמכרו את אחיהם. האחים מספרים לאביהם, והוא עומד בסירבו לקחת את בנימין. יהודה נשבע על בנימין, ויעקב מרשה להם לקחתו למצרים, להביא אוכל. >> יוסף בוכה בחדרו. בעקבות הבאת בנימין - אחיו הקטן של יוסף, יוסף בוכה והולך לחדרו. לאחר מכן, יוסף מורה להחזיר להם את הכסף ולמלא את תיקהם תבואה. בתיק בנימין, הוא הורה לשים גביע. לאחר מכן, הורה לכוחות הבטחון של מצרים לבדוק בתיקהם, ולאמר להם מדוע החזירו רעה תחת טובה, וגנבו את גביעו. יוסף מציע לאסור את בנימין, בתמורה לשחוררם. המשך בשבוע הבא :-)

ב"ה פרק ח' החלטתי לנאום הערב. התקשורת הייתה צמאה לנאום, יען כי הרב איתי, המנהיג בפועל – היה נואם רק באולם. אני עצמי, כשהייתי נוהג בג'יפ – להחליף משמרות, לא היתי נראה כמו שהמשטרה זיהתה, אלא אחרת. ידעתי שיש מצב שיחסלו אותי. עליתי לבמה מאולתרת, ונאמתי ברמקולים הרגילים ששימשו להודעות בלתי סודיות. לא פחדתי, ובקול נאמתי את דברי. שלום חברים יקרים. אגב, דוד ניצן – תירגע. אתה לא חבר יקר. אתה לא חבר. הפלאשים סביבי חגגו. הם הגיעו לצלם את דוד ניצן, אבל גנבתי להם את ההצגה. וגם את הזום (הם לא הורשו להיכנס פנימה) היום אנחנו עומדים לפני פשית כוחות הגרוש, יימח שמם, אם כי לא זכרם – תמיד נזכור אותם. הם כבר כמה ימים, במקום להלחם במחבלים, אתם מכתרים אותנו. לא מזמן היתה מלחמה בלבנון.160 הרוגים מהערבים. למה כל השוטרים שפה לא שומרים על הבתים של תושבי המרכז? למה החיילים שפה לא נלחמים בלבנון? פה זה לא אחריות ביטחונית של המדינה שמתקראת ישראל. (בטמבלויזיה אמרו שאני אלחם במדינת ישראל היו שפרשו שאכריז על עצמאות). לכו לנגב נהגי דחפור! יש שם אלפי בתים לא חוקיים. למה דווקא אנחנו? למה בשביל שלא תהיה פה עמונה, אני צריך גדרות בטון אדירות?? מה אכפת לכם? אני יודע מה אכפת לכם. דוד ניצן, אתה פרקת כל עול. יש לך תיקים פלילים!! לי אין בינתיים (אלא אם תפרת לי), אתה מייצג את החופש המדומה. אתה עבד זמן. אני עבד ה'. אני משוחרר. אתה עם תיקים פליליים. אני מציג לדרך שלך אלטרנטיבה. אלטרנטיבה של אמת. של שלום אמיתי – שלום עם ה'. כל ההיסטוריה מוכיחה את זה. דוד ניצן, אתה דתל"ש. אתה יודע את זה. אתה בורח כי זה לא נוח לך. ולך ראש הממשלה, וכל הבכירים בעלי התיקים – לכו הביתה! מה אתם מנהיגים? מי אתם? אתם ברמה של ילד בן 16 ואתם נלחמים איתו. מיד אז, נורה לעברי צרור. מהזווית שלי, מהבמה – יכולתי לראות מי היורה. התקשורת לא ראתה. דוד ניצן ירה, מגג הניידת האישית שלו. מיד הבאתי מצלמה, להוכיח שזה היה הוא. ידעתי שרוצים לחסל אותי, אבל זה היה מהיר מדי. אמרתי משפט אחרון – בעז"ה יהודים, אנחנו ננצח. המשפט של אדיר זיק, שוב הדהד במוחי. כולם ירדו לרצפה. גם אני. לקחתי את המיקרופון ואמרתי עוד משפט. "דוד ניצן. אתה ניסית לרצוח, אני לא נותן בך אמון. לך הביתה. אתה שוב מתעסק עם צעירים ממך וגדולים ממך בשכל". עוד צרור נשמע. מעתה ידעתי שאבלה רק מתחת לקרקע. אבל לא אני שאפחד. יש קב"ה בעולם!! פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק ה' לאחר החלפת המשמרות, ופיזורם במקומות הלינה (בנינים בני 4 קומות כ"א. למה 4 קומות? שיהיה יותר קשה לגרש ויותר קל להתבצר...). הגעתי. שם, השארנו את התקרה (זה תת קרקעי. 4 קומות למטה. נחפר בעזרת חומר נפץ, כמובן...) פתוחה, שלא יהיה ייחוד. היא אמרה לי את הרעיון ההזוי שלה: להקים מדינה. ברגע הראשון זה נשמע לי מוזר. מדינה. עכשיו? בהתחלה לא תפסתי את הרעיון. לרגע חשבתי על השיחה עם הרב איתי, שהייתה לי. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני? למה דווקא את הבחירה הנכונה? מה קשור אלי? תגיד שהוא דתל"ש. אין לי בעיה [אני רק אצטרך למלא כרסי ש"ס ופוסקים להתמודד בויכוחים...], אבל מה הקשר לבחירה נכונה. חשבתי לשאול אותה, ויתרתי על זה. לא מדבר מחוט ועד שרוך נעל. לאחר מכן עברתי לאמיתי – איך נראה לך שנעשה את זה? היא ענתה לי : איך שאבא שלך בנה הכל פה. עדיין לא הבנתי האם היא רצינית או לא, אבל הרעיון להקים את מדינת יהודה, למרות ההצלחה שהצבא לא גילה אותנו ב24 שעות ראשונות שהיינו פה ואפשר לבטונדות הראשונות להתייבש, חשבתי על עצמי כראש ממשלה זמני [שאת מי ימנו אם לא אותי? אבא והרב איתי לא היו רוצים את זה], וגם החשש מפני ממשל דמקורטי, כנסת, שרים, גינוני מלכות, חברות באו"ם [או שלא?] הדפסת שטרות כסף [מה יהיה השווי שלהם בעולם?] הנפקת תעודות זהות, האם תהיה אז עניתי לה את שחשבתי. תחשבי האם יש לך ראש לעסוק בכל אלה: צבא להגנה את יודעת שעל מדינה וישות פוליטית הרבה יותר קשה להגן מאשר על מאחז לא חוקי. תעודות זהות איך תדפיסי שאי אפשר לזייף? ממשלה. חוקים. אין מאיפה לקחת חוקים למדינה יהודית אמיתית בימנו. איך תדעי שהדור הבא לא יהיה חילוני ויהפוך הכל? חברות באו"ם אם כן או אם לא. מלחמה מה יקרה אם ירדן תכריז מלחמה עלינו? מה יהיה על מדינת ישראל? ערבים המדינה עלולה להפקיר אותנו לחסדיהם. חשבתי על כל אלה, היא ענתה לי. היא הוציאה תוכנית מפורטת שדמתה לתוכניות של אבי והרב איתי בטרם העלייה לכאן. היא למדה מהם משהו. אבל... זה לא נשמע לך הזוי? מה את חושבת שתהיה התגובה של שירה ויהודה [שהוא טיפוס ראלי...], אבא שלך – הרב איתי, ואבא שלי ? היא לא נכנעה. לרגע היא הסתכלה לי בעיניים. מיד הורדתי אותן מטה, לתוכנית. בוחן אותה מכל הצדדים. היה שם סיכום מפורט ומנוסח להפליא, כולל בחירת תפקידים מי יהיה מה, איך נכריז על מדינה עצמאית, התייחסות יפה מאוד, מקורות וספרים הכוללים משפט יהודי בימנו, וכן את האפשרות של נהירת אלפי דתיים למדינה שלנו. כמו"כ יצור שטרות כסף, מה יקרה אם מדינת ישראל תחרים אותנו? האיחוד האירופי, הטענות של השמאל ועוד. לרגע באתי לשאול אותה מתי היא עבדה על זה, אבל הבנתי שזה תוכניות מפורטות שהיא מכינה הרבה זמן, ויש לה תשובות להכל. ביקשתי עותק, והיא נתנה לי. אני עוד אצטרך לעיין בהתייחסות שלה לכל הדברים. דברי רבנים בנושא, מה יגידו, מצור גדול יותר ממה שיש עכשיו, פריצה, איך ננהל את המדינה במקרה כזה ? ועכשיו, תחזור הביתה. אני עדיין לא הבנתי מה היא מכינה לי. לקחתי את הקלסר העבה. עליתי בסולם לביתי [קומה מינוס אחד, שלהם הוא בקומה שניה ובינינו יש לובי שמשם יש רישומים וכל העניינים של הניהול, וגם המשרדים של יהודה ושירה. שלי, של אבא שלי של יעל ואיתי נמצאים בקומה מינוס 2]. שם עיינתי בחומר. ראיתי תוכני מתאר אזורית, דרכי הברחות, עקיפות מחסומים בדומה לעובדים הלא חוקיים, ועוד מלא דברים. אבל היה 'חור' אחד בתוכנית – סוכני חרש של השב"כ שיבואו, יחלנו אנשים ויעוררו מהומות. השב"כ מן הסתם, ינסה או שכבר יש לו – סוכני חרש אצלנו. סביר שלא, כיוון שזה אורגן בסודי סודות, אבל אוזניים לכותל... היא רצתה שוב להתדיין איתי על החומר, ואני לתומי לא הבנתי מדוע היא לא מציעה ישר את התוכנית ל 'ממשלה' המשותפת. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק ב' האמת, לא ידעתי מדוע הרב איתי זימן אותי – וגם לא שיערתי. אבל עכשיו הבטחתי את הסיפור המלא – למה התחלתי מהאמצע. אין לי אמא. אבא שלי, עד לפני כשנה, עבד בסטודיו העיצוב המשפחתי. כלומר –בבעלות המשפחה. הוא הסטודיו הגדול במדינה. ולכן, לא חסר לי כלום. לאבא תמיד שכבו כמה עשרות מיליונים בבנק. למרות זאת, לא חיינו כמשפחה בעושר. הייתה לנו וילה טובלת בירק, לפחות כך אבא מספר, באחת משכונות היוקרה בארץ, וג'יפ יוקרתי, שהלך יחד עם אמא לעולם האמת. זה היה נחשב חיי צנעה. אבא בעקרון יכול היה להרשות לעצמו יותר, אבל הוא שמר. בימים של מיתון, הסטודיו פרח – היה מאיפה לשלם משכורות, ולעבוד עם לקוחות גם אם לא היה להם כסף. וזה השתלם לאבא- כשהמיתון ירד, לאבא היה הרבה יותר כסף, והוא יצב את מעמד החברה הלאה. המפנה היה שהיתי בגיל חמש, ואחותי בת עשר. אמא נרצחה מה נרצחה? היא נהרגה בתאונת דרכים!. אז זהו – שלא. היא נרצחה בתאונה עם נהג ערבי, שהסית את הג'יפ שלה שמאלה. רק שלרוע מזלו, גם המשאית שלו נפלה לתהום הדרך. זה היה לפני כעשור וקצת, כשהסניף לפרסום החרדי הוקם והיה צריך לבחור לו מקום בירושלים, אז בדרך הנהג הפיל אותו למטה. אמא נפצעה אנוש, ואיתי היה הזה שהזמין לה את האמבולנס. הוא נטש את הרכב בצד הדרך, ועלה לאמבולנס, לסייע לאמי. באותו ערב אבא קיבל את הידיעה הראשונית, הוא נכנס להלם ולא ידע מה לעשות. הוא התאבל ובכה, ואז קיבל טלפון גם מהרב איתי. זו הייתה ההכרות הראשונה. בשבעה הוא שוב בא לתמוך, ולעזור לנו. הוא ראה את הזוועה שם בכביש. לאחר שאבא חשף אתת המצבה – בשלושים, הוא דיבר הרבה עם הרב איתי, ואט אט חזר בתשובה. לאחר כמה חודשים שלא עבד, עברנו לירושלים, לבית בשכונה חצי דתית חרדית וחצי חילונית. שם במשך הזמן. את אחותי הוא המשיך לשלוח לחילוני. וכך – נפרדתי ממנה. הטלוויזיה זה מכבר יצאה מהבית, וחיי התחילו על רגל ימין. לאחר כשנתיים מגורים בירושלים, אבא חזר לעבוד במשרד בירושלים, ובניהול הכללי מהמשרד שם. ככה היה בשמונה שנים האחרונות, עד לגרוש מצפון השומרון וגוש קטיף. אבא, שנתיים לאחר מכן - החליט לעשות מעשה. אבל מפה זה קשור למשפחה השמאלנית שלנו, שאפילו מנהלת ארגון למען הערבים. הארגון ממן לערבים הרבה דברים. אבא החליט לנצל את העניין כדי לחזור לצפון השומרון. תוך כמה זמן הוא ארגן כמה משאיות בטון, משאית מלאה בחומרים כימיים ליצור כלי נשק, מחרטות וכל הציוד הנדרש, כאילו זה למען הערבים. הוא רכש ארבעה ג'יפים – אחד מהם הוא הג'יפ שלי. הוא אמר לי שיש לו 100 מיליון בבנק, והתקציב יעמוד על 4 מיליון לשנה – הסכום שהוא קיבל על הריבית של זה בהיתר עסקה, זה מה שנקבל לתקציב. וזה המווון כסף, מה שאבא שלי עמל כל החיים. את זה הוא אכסן בחשבון בשוויץ, שאף אחד לא ידע מה הולך שם. הוא פנה לרב איתי, והרב איתי לרגע חשב שאבא השתגע. שאבא שלי הסביר לו יותר, תוכניות מעשיות ועוד – הצלחנו להעביר את המשאיות בטון, את החומרים הכימיים ו 10 משאיות מזון שיספיקו להרבה זמן. אבא על חשבונו מימן הכל, כולל תוכניות למבנים, איך נייצר חומרי נפץ, ושאר מיני משחית לחצוב בהר ולהגנה. בעלי רישיון נשק, וככה הוא והרב איתי תכננו הכל. לאחר מכן אבא שיתף אותי, והרב איתי את יעל בתו. שירה ויהודיה – אחד חבר טוב ופה נכנס לתמונה חבר של הרב איתי, שהיה מנהל האזור מטעם השב"כ. בחרנו גבעה סמוכה לכפר, והתחלנו לחפור מנהרה לשם. רק למחרת בבוקר, הצבא גילה את העניין ושלח ג'יפ להוריד אותנו. הודענו לו שאנחנו נשארים פה – כ 220 נערים ו30 מבוגרים, שהיו מורים ומורות לתלמידים. הרעיון היה מאוד הזוי, והכוונה הייתה שהצבא יוריד אותנו, אבל הוא התעכב בשבוע. בינתיים היו מבנים וכמה הברחות מוצלחות אלינו, ואבא הביא עוד. לאחר שגמרנו את ב 'ממשלה' כפי שהסברתי – יש 6 חברים, אבא, הרב איתי – שאחראי על כל הפעילו התורנית, אני – על הביטחון, יעל – אחראית על כל מה שקשור לבנות, שירה – מבינה בכימיה. ויהודה – חשב כלכלי, שר האוצר שלנו. אחראי על כל החישובים ובעל ידע באדריכלות ואלקטרוניקה. ככה מתנהלים חיינו בגבעה. רגע. קיבלתי הודעה הרגע בפלאפון. זה היה מדוד ניצן, המפכ"ל. פתחתי את ההודעה ו... פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה אלפי אנשים אולם תפילה אולם נגינה לכו – נרננה. ושוב מנגינה, ושוב התעלות לה', לצור ישענו ובריקוד בשמחה מערת המכפלה נקדמה פניו בתודה בניגון הערב בציבור קדוש בזמירות נריע לו ובשמחה גדולה חוצה גבולות כי אל גדול ד' ומלך גדול על כל א-לוהים מערת המכפלה ערב שבת חיי שרה מניין קרליבך. מוקדש לתפארת על אירוח נפלא. נכתב בעקבות קבלת שבת עם הרב שמואל אליהו.

ב"ה דה' הוא אלוקים תכריז כל בריאה לאל כל חי תתפלל חרישית – תפילה הכפירים שואגים לטרף, לבקש מאל אוכלם מצפים, מחכים למזון – שיאפשר את קיומם. ואני, ה' שפתי תפתח אומר בתחילה, אך גם אם אפתח, מניין תבוא הכוונה? הרצון – יבוא ממני, בנך ועבדך- המצפה לגאולתך. אשמח לשם יותר טוב לשיר.

ב"ה הפקד- הקשב! טייסים יקרים, שלום רב. היום נעבור מספר אימונים בהרמה עד 15 קילו ובהרמת בני אדם. אלו דברים שיהיו שימושיים לפעולה. הם הוכנסו לחדר כושר צבאי. נכתב מבחוץ - הכניסה לנשים/גברים בלבד. שוב סינן אדם - הדתיים האלה. כל אחד 'תופס עמדה', וכל רבע שעה מחליפים, ממש כמו יום ספורט בביה"ס, חשב יוסי. ועתה - יש לו משימה- לפנות. כעבור שלוש שעות, שבהן התאמנו הפסיק המפקד לצהרים, ואמר שמי שלא יעבור את האימון - לא יפנה ולא יהיה טייס. האיום הזה היה איום ממשי - ובאימון ערב התוצאות היו טובות יותר. לאחר כמה ימי אימון, נשלחו לכרם שלום, להתאמנות לגרוש הגזעני. החיילים - בלא אבחנה כלשהיא, התחילו לתת מכות באמת 'כמו למתנחלים'. כל מה שהיה להם על מתנחלים הם עשו באימון. התוצאה היתה למחרת בעיתונים, וכל אחד מהם קיבל נזיפונת. כולם ידעו שזה מה שהם רוצים בגרוש - אלימות מרובה וברוטאלית כלפי המגורשים. בערב הקרנה באולם של ממש כמו קולנוע עוד סדרת חינוך. עוד פרטים על המתנחלים, עוד שטיפת מוח. על ממלכתיים, סרבני פקודה ועוד. 'הכל', הם ידעו על הדתיים, ציציות, כיפות, הבדלים מה שהם לא ידעו, זה בדיוק איך להבדיל. זה כמו ללמוד על הודים מסרט של נשיונל ג'אורפיק. בסוף - אתה לא מבין הכל. הסרט נערך ברמה רדודה, קללות, צילומים מהתחנלוית אך ברמה גרפית גבוהה ומושכת עין. כל דתי שרק הרביץ קיבל שם במה, והסרטים ממש התקרבו לסרטי תעמולה אנטשימים. המפקדים והחייילים צפו בשקיקה- זה עדיף מאשר עכשיו להתכונן לעוד טיסה בעומק שטח האויב. לא?. מיום ליום הריקבון בבסיס גדל. המפקד לקח את החיילים וכינס אותם יחד "לאחרונה שמענו גל גנבות בבסיס" "מה? מו ? מי?" "שקט!" "גל, תדבר" גל היה בחור חוזר בתשובה. כולם ידעו שהוא ימני וחשבו שהוא מתנחל. הוא היה שתקן (ממש כמו שחר של הודיה. אולי יותר), ולכן כולם חשבו ככה. "כן. המפקד. גנבו לי לאחרונה הרבה חפצים אישיים. חלק מהכסף בארנק, התקשרו מהפלאפון שלי, אכלו לי מהתיק אוכל, השאירו 'סימנים' באוהל, ובכלל אני מרגיש שמתנכלים לי פה מאחורי הגב" המפקד אמר להם שכולם אמנם משוחררים "אבל אם נתפוס את הגנב - או מישהו צוחק על גל, אבוי לו- יורד הצל"ש. למחרת כל הבסיס הוכה בגל גנבות. החשדות רצו מאחד לאחד, הרכילות גאתה, וכל מי שהיה לו רסיס מידע היה מלך הבסיס. לאחר יומיים כולם ידעו שכולם גנבים. מה לעשות - הגרוש משחית. לאחר מכן התגנבה שמועה שנתפסו שני אנסים במחנה, ואף אחד לא יצא נקי. כל הבסיס התמלא בלש"ע, ואיש לא ידע מה האמת - הוא רק ידע שהוא אתמול 'פילח' למישהו משהו, 'השלים ציוד', ועוד כהנה וכהנה. אף אחד לא הגיע למסקנה ש... הגרוש משחית. המשך יבוא בעזרת ה' יתברך.

ב"ה פרק ה' - ספינולגים. משרד הפרסום של קדימה - אדלר & חומבסקי בת"א. קטיושות בצפון, שני חיילים נחטפו. תעשו משהוא- א.א. (אהוד אולמרט). כעבור כמה דקות : הודעה לתקשורת - הצנזור הצבאי הראשי. צו איסור פרסום לחצי שעה הקרובה- קטיושות בצפון ושני חיילים נחטפו. על החתום, אהוד אולמרט- ראש ממשלת ישראל. "קונדליסה?" "כן, אהוד" "יורים עלי מצפון. את הרצועה ביתרתי. נחטפו שני חיילים" "יודעת כבר. דן חלוץ העביר לי" "אז להגיב ?" "אם אתה רוצה- אזרחים שלך". קונדליסה חשבה לעצמה - מה הוא רוצה ממני. אידיוט- שיפגיז. מה הוא חושב לעצמו? הוא צריך לדאוג לזה !. אבל אם הוא רוצה- שיהיה אידיוט שלנו. *** "ראובן, תתקשר לאיל ארד ותסביר הכל. יש אור ירוק מהאמריקאים" "התיעצתי איתו כבר, עד שדיברת עם קונדליסה" "ומה הוא אמר ?" "תתקיף. תראה שאתה חזק כמו שרון- אל תשכח - אתה נאמן לדרך שרון! ממלכת כזה. תנאם לאומה הערב" "ומה לומר בנאום ? הוא אמר?" "בטח. שאנחנו עם עורף חזק. ושלא באמת תילחם בלבנון, אבל תיתן רושם כזה לעולם. העיקר הוא איום הטילים מהצפון - אנשים לא אוהבים את זה" "טוב, אני מעביר לדן חלוץ. תודה. בקרוב תקבלו עוד תקציב מרכבת ישראל לקמפיין נגד התאונות רכבת - כביש. אני אדאג לפצות אתכם גם דרך לפ"מ - הוצאת פרויקטים החוצה אליכם. להתראות - ראובן" "להתראות אהוד. ושלא תסיים כמו האהוד הקודם" "אל תדאג לי, הכל יהיה בסדר, עם ה' או בלעדיו" (אין הכוונה לכפור - אלא לייצג את אהוד) *** "שלום דן" "שלום אהוד" "תפנה מהר כוחות לצפון גם. לא רק ביתור הרצועה - מלחמה, ככה אמר לי ארד" "אהוד - השתגעת להלחם? לא רצית להתכנס?" "אין לי בררה. האמריקאים לא רוצים חזבאללה" "אתה באמת נלחם" "לא הבנת ממקודם שאני לא באמת נלחם אלא עושה הצגה ומתקיף מוצבים סורים ישנים? אני רק רוצה מראית עין וחיסול איום הטלים" "והרוגים?" "יקבלו בהבנה. תדבר עם העורכים של מעריב וידעות, ותתאם איתם כמה חשיפות על אנשים שלא צריך אותם -ושלא נאמנים לי. כל אחד יקבל נתח בשר שמן. דאגתי גם להזמין כמה ארוחות עיסקיות וטיסות לחו"ל. והרוגים? הם לא מאתנו - מה אכפת לי - הילדים שלי בחו"ל!" _____________________________________________________ הערה חשובה: זה לא בהכרח מה שהיה, אבל זה בערך. ככה מתנהלת מדינת ישראל. להרחבה ראו את הסרט "כל אנשי הקמפיין" של ענת גורן. לצערי - אין לי קישור.

ב"ה שלום, השבוע פרשת דברים. משה נאם בערבות מואב, מקורות יודעי דבר: זהו הנאום האחרון בטרם הכניסה לארץ. בנאום : * תוכחה סמויה כלפי העם וציווי כיבוש הארץ. משה רבינו, מזכיר ומצווה את בנ"י למנות שופטים טובים, שישפטו משפט צדק. הביקורת ליחסם של הדור הבוגר לילדים שכן ייכנסו לארץ. ציווי לא להתגרות ביושבי הר עשיו, צאציו של עשיו בנ"י מצווים על המלחמה בסיחון. עוג ועמו יוצאים למלחמה ובנ"י מנצחים גם אותם. חלוקת הנחלות בעבר הירדן המזרחי. משה מחזק את יהושע ולנאום בהרחבה תוכחה סמויה כלפי העם וציווי כיבוש הארץ, מתי הוא לראשונה : משה רבינו מבקר את בנ"י, ומזכיר להם, שצוו על כיבוש הארץ בהר סיני(חורב), ועל ההבטחה לאבות, בהמשך החדשות - פרוט מלא על יעדי בנ"י. משה רבינו, מזכיר ומצוו את בנ"י למנות שופטים טובים, שישפטו משפטי צדק. משה מזכיר, שהתלונן לקב"ה 'לא אוכל לבדי שאת אתכם' כי'ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים לרוב', משה גם מברך את בני ישראל שירבו פי אלפי אלפים ממה שהם במדבר. על כן, אומר משה, הוא מינה את ראשי השבטים, שרי עשרות שרי חמישים, ושרי מאות ושרי אלפים, ואותם צויתי לשפוט משפטי צדק, אשר יתיחסו לגדול ולקטן בשווה, ולא יקחו שוחד וישאו פנים. הביקורת ליחסם של הדור הבוגר לילדים שכן ייכנסו לארץ. משה מוכיח את בנ"י על חטא המרגלים, ומתאר את המסלול אשר היו אמורים לעשות לולא החטא, המסלול, שמתחיל בחורב- מקום הציווי, עובר דרך המדבר הגדול והנורא, האמורי-קדש ברנע - ותחנה סופית הר האמורי, שינתן לבנ"י. משה מציין כי הדבר היה טוב בעיניו - והוא בחר איש מכל שבט שלא יהיו תלונות מיותרות. הוא מציין כי למרות שהמרגלים אמרו שהארץ טובה- בנ"י לא עלו. משה אמר ש 'יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם' ובדבר הזה בנ"י חטאו כי אינם מאמינים בקב"ה, שלא אין מצור מלהושיע וכמו שראיתם במדבר "נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת הקב"ה שמע אתכם - וקצף על אבותיכם - ועל כן לא נכנסו לארץ. (הערה לא להקראה: גם אז, הדור הצעיר היה יותר מחובר לארץ). כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא חטאו- יכנסו אתכם - הדור הצעיר - לארץ. חלק מאבותיכם- לאחר שנאמר להם העונש, מרדו בה', ועל כן עלו להר בלא רשות, ומתו. אבל אתם - ה' עמכם, ועל כן אתם מוגנים, ולא יקרה לכם, אלה דברי משה. ציווי לא להתגרות ביושבי הר עשיו, צאציו של עשיו. משה אומר לבני ישראל, בשם ה', שלא יתגרו בבני עשיו - כי הר עשיו הוא ירושה לבני עשיו. כמו"כ - מים ואוכל לקנות מהם, ולא לבקש נדבות. כמו"כ מצווה שלא להתגרות בבני עמון ומואב- בני לוט- כי זה ירושה להם. בנ"י מצווים על המלחמה בסיחון. עוג ועמו יוצאים למלחמה ובנ"י מנצחים גם אותם. ה' מצווה את בנ"י להלחם בסיחון ועוג- והם ינצחו. בנ"י, מבקשים מסיחון ועוג לעבור דרכם,. ולשלם על אוכל ומים - ולא להלחם, והם לא מסכימים. בתגובה, בנ"י נלחמים בהם - והם נגפים בפניהם, עפ"י ציווי ה'. עוג, לא לומד מסיחון ויוצא אף הוא עם עמו למלחמה בישראל, וישראל מנצחים גם אותו. בנ"י שולטים לאחר המלחמה מנחל ארנון עד הר חרמון. חלוקת הנחלות בעבר הירדן המזרחי. יאיר בן מנשה, לקח את חבל ארגוב עד גבול הגשורי, והמקום נקרא על שמו - חוות יאיר. ומכיר בן מנשה- קיבל את הגלעד. שבטי ראובן וגד - קיבלו מגלעדף נחל ארנון, ועד בני עמון. הערבה, הירדן והכינרת. כל זאת - בתנאי שרק בני משפחותיהם ישהו בערים, והם ישהו בכל רחבי הארץ -איפה שיצטרכו לכבוש. משה מחזק את יהושע משה רבינו, מחזק את יהושע-בן-נון, ואומר לו שבכל מקום יהיה כמו שהיה עכשיו. וזה סוף החדשות מערוץ 7 - ללא תולעים - תת אתר לעידוד יצירה יהודית לאומית.

ב"ה 'שלום יהודה' 'שלום שלום' 'מה שלומך'? 'ב"ה בסדר' תקשיב... אתה זוכר ש... ש? 'תכננו לעשות מסוק, זוכר?' 'נו באמת, זה לא רציני... רק סרטטי משהו בשביל הכיף ולקחת את זה קשה !'. 'אז זהו. אני רציני. יש לי 500 ש"ח, אתה בא לפה' 'לא. אתה בא לסבא שלי- נראה מה הוא יכול לעזור!' *** תקשיב, הבחור הזה מפריע לנו. תסתכל מה הוא פרסם שם! מה יש לך נגדו? אז פחות שניים התגייסו! 'לא. יש ירידה בהרשמה למכינות. אבל אני צריך אנשים לקרבי!' 'אז איך נאיים עליו?' 'פשוט מאוד. נוריד לו את העבודה ונזמן לחקירת שב"כ ל'אזהרה'. 'חכה, אני אתקשר לעוזר של אולמרט, מה שהוא יאמר על זה נעשה *** תקשיב, הנוסחה היא מהירות הפרופלור, וכמות החשמל שהוא צורך. את הכמות צריך לחשב לפי המראה ונחיתה. ואתה גם צריך חשמל למצלמה שנמצאת מקדימה. כעבור החופש הגדול, הטיסן היה מוכן. הפעם, וזה הם יצטרכו לעשות לבד, זה את חומר הנפץ.

ב"ה (ההקדמה יותר למטה) משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה בחדר הומה ורבים הצופים סביבו ומולו עומד אויבו ומול אוהדיו ואחיו הוא אומר אתן את מקומי לאויבי ולאחר שהכהו ככל שיכל וקשר את אצבעו אל עמוד ההיכל בצעקת איבריו מצפון ומדרום יוצא על אויבו - המרביץ בדרומו עם מיטב כליו עם מיטב חייליו יוצא למלחמה כמי שקפאוֹ שד. (ותודה ליעקב רובין על הכותרת 'קימת הלביא' במקום 'קפאוֹ שד). הקדמה של סימבה לשיר אותו אדם נלחמים בו כל יושבי החדר והוא יושב בלא תגובה צריך שלום אומר הדוד המנוון סם המוות אורב בדרך של שלום לאויבים והוא חטף כבר מספיק לענ"ד הוא יתחיל ללמוד להחזיר... שיפור שלי להקדמה: אותו אדם הנלחמים בו רבים והוא יושב לא זע, כיוון שדודו רע ומאיים בלתת לאויביו מדינה המוות אורב בדרך הרעה של שלום לאויבים - ועם אחים מלחמה. הוא חטף כבר מספיק, זועקים כל שס"ה גידיו הנוזלים בלי מפסיק. ____________________________________________________ ורק לי יש הרגשה, שזה נכתב ברוח החול, הדיונות של גוש קטיף תובב"א

ב"ה פרק כ"ט שוב אני כאן. כבכל יום, לא משעמם. יש משפחות חדשות, ויש להם סידורי עבודה. כרגע המטרה היא לקלוט בקרוב אלפי אנשים, לעיר חדשה (תוכניות מתאר – אולי תראו ואולי לא, לא יודע בינתיים). צריך לתכנן מיקומים וכו'... זה קצת קשה, אבל יש אפשרות לזה. צריך כבישים, מקומות תעסוקה (בכל אופן זה לא 400 איש...) וכיו"ב. אבל זה בקטנה עוד לכסף שזה לוקח. אבל גם זה כלום, כי יש למשטרה תוכניות, ויש משהו שחשוד בעיני כמנהרה משטרתית. אין חדש תחת השמש - אמר שלמה, והוא צדק לגבי היום הזה. אז מחר... >> >> >> השבועיים נגמרו, ומאז עברו עוד שלושה שבועות, וזה אומר קצת שישו ושמחו מבחינת המשטרה. כיוון שלא חתמנו על הסכם – המשטרה הגבירה סיורים. באוויר – בקילומטרים שלידנו, היא גם די התערבה, וצילמה הכל כולל הכל. אני מקווה שאין להם רנטגן לדעת איפה יש לנו מתכון, חיזוקים מבניים וכו' –כי אז הם יוכלו ביתר קלות לפגוע. מכל מקום – משטרת ישראל, מתנהגת אלינו כאילו אנחנו ארגון טרור. אני מקווה לתת להם היום 'הפתעה' קטנה, בדמות יהודה אמר לי שחייבים דחוף לעשות ניסוי במערכת האיראנית, כי אין אף אחד שממש יודע להפעיל, ובשעת השי"ן תהיה בעיה כי לא יודעים, וגם מאז הורכבה שוב (היא הוברחה בחלקים) והותאמה לצרכנו – לא נוסתה, למרות שהמערכת מתוכננת יפה ובבקרה היא מאוד טובה. אבל איך ננסה? הרי אין שום טיל שיורים עלינו – אמרתי לו. אל תדאג, יהיה. וכמו נבואה שמגשימה את עצמה – זה קרה. בערב הגיחו מתוך ערפל לא ברור 3 מטוסים. אחד צילום, אחד חבלה ואחד צנחנים. אחד חיבל בגדר. הצנחנים, הנשק אזור עליהם, לבנות חבלה ושלל מטענים עליהם, יורדים אלינו אט, דקות שנדמות כנצח. ואז עוד שני מטוסי צניחה. עוד טיל לגדר בצד שני. הוכרזה כוננות על, והודענו למשטרה שאנחנו מיירטים ויורים מה שבא לנו. ושוב המטוס עולה, מסתובב - וחוזר לירות טיל. שלושה חורים. ארבעה כבר. הודעתי ואז במרחק מטרים ממני נחת צנחן. לרגע הטענתי את הנשק וכיוונתי אליו. הוא נכנע. ואז שמתי לב שציצית מבצבצת מהמדים. הוא ירד אלי וחייך. היתי בטוח שזו הצגה. כמה חבר'ה מלידי קפצו עליו והורידו לו את הציוד. לא ידעתי מה לחשוב עליו. רק הוריתי לעשות סריקות על כל השטח (שכבר היה בלי עין הרע - גדול מאוד). 'אני היחיד', אמר לי. השאר נחתו בחוץ. הקשר שלו אמר אותו דבר – אבל זו לא הוכחה לאמינות, כידוע. לאחר שעבר בדיקה מקיפה פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק כ"ו אתם חושבים שהחיים שלי טובים מאוד, נוסעים, מסיירים, מעבירים, מנהלים, חושבים ומתכננים... אז יש לי גם לימודים (כל פעם עם חבר אחר, לא תמיד אני נמצא בישיבה) אבל מה שכן – אני חייב בכל יום לפחות בשני 'סדרים' בגמרא, כמה שיעורים במקצועות שונים (חשבון, מדעים [מועבר ע"י המחלקה המדעית והמורים/ות שם, כולל ניסויים בתנאי מעבדה...], לשון/הבעה וכו'... כל זה, בנוסף לעיסוקים שסיפרתי כבר... ועכשיו בשורה טובה :יש חפרפרת מקורבת לרה"מ, שמעבירה לנו נתונים כל הזמן, למרות שאנחנו לוקחים את זה בעירבון מוגבל (יכול להיות שהם מעוניינים שנדע משהו) בינתיים זה אמין (כמו אצל סוכן כפול), אבל לך תדע... מכל מקום, מקימים את הרפת עכשיו, והסדרנו מקומות לשתילה, וכן שיעור קבוע לעוסקים במלאכה בנושא המצוות התלויות בארץ (ערלה, טבל, שביעית). כמו"כ נוסף שיעור על הגינות עסקית (למקרה שנצטרך) ואיך ומה לספק לרשויות השלטון אם מישהו ייעצר או ייחטף ע"י רשויות השלטון. מה לומר בחקירות וכו'. יש גם שיעור אמונה, להעמקת האמונה בבורא עולם. החפרפרת אמרה שהממשלה העבירה החלטה להמשיך את ההסכם עימנו, אך במקביל לאמן חיילים לפרוץ את המתחם (ע"י הקמת דגם באחד מהרי הצפון), וכן כוחות אוויר לפגיעה בגדרות, כוחות מיקוש, הסתערות, וכל זאת לקרוב ל 600 לוחמים (המספר המדויק לא אצלם), שכל מטרתם היא להשמיד להרוג ולאבד. כמו"כ נבחנת אפשרות של הנחתת כוחות במסוקים או צניחה ממטוסים ע"מ לעקוף את הגדר שלנו. במודיעין אוספים מידע כמה שהם יכולים, בשב"כ – המאוימים את זה קיבלו כולם בביפר, נראה איך להתמודד עם זה (המערכת האיראנית שיש לנו, לא בטוח שתעבוד, כי נאמר לי שלא נוסתה מעולם על חי). אימון כוחות שלנו. ריצה, הסתתרות, הסתערות על הכוחות הנוחתים. אימון יריות חירור על מצנח. זריקת רימון הלם. הפעלת מטענים קטנים לעבר כוח פורץ. חדירה. זיהוי כוחות ידידותיים, הפעלת קשר, ובקיצור – כל מה שצריך בצבא. אימון הפעלת מטענון צד לטנקים, מקומות תורפה במיגון. מקומות השבתה למנוע, מקומות פיצוץ מיכל הדלק (ב 'מרכבה' הוא נמצא קדימה), וכל מה שיש גם לארגון טרור. ועכשיו לפינת השכנים: יש להם RPG. עכשיו גם לנו יש (החבר של הרב איתי השיג לנו....) מה שאומר שאין דחפור או טנק מוגן מפנינו (במלחמת לבנון חוסלו כמה טנקים ככה... הבעיה שיש רק חמישה שישה, ובכל המודלים יש לפחות שישה דחפורים. מצד שני, העמדה העליונה שלנו מאפשרת יריות לעבר כל מה שעובר למטה. אבל, הגדר בינתיים מתרחבת לגבעות שבצדדים, מה שעשוי להותיר אותנו ללא אפשרות מענה בזויות מסוימות. אם יירצה ה', יהיו עוד מטולי RPG, לאפשר הגנה סדירה. דוד ניצן שלח לי הודעה 'שלחתי סיירת ג'יפים להמשיך את ההסכם לעוד חודש, אח"כ נפגש בכלא.' שלחתי חזרה 'אתה בעמדה נחותה. לא אני. למה אתה לא אומר מראש להמשיך את ההסכם? למה אתה שולח בלי להודיע' 'חצוף', השיב לי. השבתי לו 'אתה רוצה שאני אחתום בלי לכנס ישיבה של החבר'ה?. אני לא מוכן' שלחתי עוד הודעה 'תגיד להם שימתינו קצת. אחרת הם עלולים להיתקל בבני הדודים'. הוא שלח לי שהוא רוצה עכשיו, אחרת לא תהיה הזדמנות. 'אני מחכה לערב, מחר אשיב תשובה ואז תשלח'. קלקלתי לו את התוכנית. הוא נאלץ להסכים (אחרת אנחנו לא נחתום). מסתבר שהם חלשי אופי כלפינו, אם המדינות הכללית שלהם (פחד מהעולם לפגוע בערבים שלידנו), לא תשתנה, כל אחד מכם יוכל להתחיל לכתוב יומן- 'היציאה מישראל. סיפור אמיתי על המדינה שבדרך לזבל'. אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב. ישיבת הממשלה שלנו נפתחה באיחור קל, הרב איתי לא הגיע כבר כמה דקות. פתחתי את הישיבה: דוד ניצן, יהודה קטע אותי. מה אתה מזכיר שמות של רשעים? ולא סיכמנו שעכשיו מדברים על השטויות שעשית שהזמנת עכשיו פרות ועיזים וחרגת ממסגרת התקציב? אתה יודע שגם ככה חסר, ויש לנו 7 מליון ₪ לשנה, ובזבזנו כבר קרוב לשני מיליון בפחות מחודש על ההקמה של הכל פה. 'אל תשכח שזה חושב והורד מחשבון 45', הזכרתי לו, וחוץ מזה – אתה לא יודע על מה דיברתי. הרב איתי נכנס. היתי בטוח שהוא לא יגיע. הוא פתח בדבר התורה שלו, בחיוך, ואז נתן לי להתחיל, כרגיל. אבל אני צריך ללכת לסיור עכשיו. נמשיך אח"כ. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק כ"ה המשטרה והצבא, ראו שאנחנו מתקדמים כל הזמן, ואנחנו קרובים למצב של חיים תמידיים, הם כיבדו אמנם את ההסכם של שבועיים, אבל גם שם נשמעו הקולות להתיר את דמנו בכלל, כלומר – שנהרוג כמה חיילים, ואז יתקיפו אותנו. בשביל זה, הם ביימו 10 ג'יפים צבאיים מתוחכמים וחדישים (או לפחות – כך הם נראו בהתחלה...) , אך לא ממוגנים עם שתי משאיות מנוף ודחפור, אלינו – כדי שנתקיף אותם. אלה, היו צמודים זה לזה והתקדמו לגדר, כדי שנתקיף. שאלו אותי מה לעשות – עניתי פשוט ביותר – להביא את שתי המשאיות, ולהרים את הג'יפים פנימה. לאחר מכן, לשלוח את החיילים, ולהשאיר בשטח את הדחפור, להשתלט עליו, ולהכניס אותו פנימה, יש הרבה מה לעשות. כמו"כ, הכרזנו על הפרת ההסכם כלפי המדינה – ובתמורה להמשכו, אנחנו לוקחים את הכלים האלו (תדמיינו לבד כמה הם עולים. הסכום במיליונים). המדינה לא נשארה שקטה, והבלגן חזר. טענו כאילו חטפנו חייל. הוצאנו ניירות מהג'יפים הצבאיים, והוכחנו לפי המסמך נסיעה כמה חיילים היו. הם טענו ששיקרנו, עד שהם שלחו שליחים לשער, קיבלו לראות את המסמך, וגם אנשי תקשורת. אז הם התקפלו, ויש שקט לעוד כמה ימים. ברוך הוא וברוך שמו. והאמת והשלום אהבו. בינתיים לפחות. אחד הג'יפים, נשלח לפרוק, להוציא ממנו טכנולוגיות ומידע איך להשבית בלא לפגוע (בנפש, כמובן). זה גם המודיעין הכי טוב שיש. לאחר הפרוק, הזמנו את הצבא לקחת שישה ג'יפים. ארבעה אנחנו משאירים כעירבון (וגם אפשרות טובה לחסל בלי להשאיר עקבות...). כל זה נחמד, אבל יש קצת בעיות חדשות : o ביסוס – היאך ? o הפרת ההסכם ע"י הצבא- מה נעשה אז? o המשך ההסכם? o אנשים לניהול שלוחה 2 o התמודדות עם ארגוני טרור מתוחכמים יותר את כל אלה תכננו להערב, לישיבת הממשלה. איך להתבסס? שאלה טובה מאוד. ההצעה הראשונה- הכנת אוכל עצמי כלומר: שתילה כבר עכשיו של עצי פרי, גידול ירקות (ללא תולעים!!). כמו"כ גם דיר עיזים ורפת. הם יגיעו היישר מישראל, ויעברו שיקוף למנוע הצמדת מרגלים אליהן. למצוא מקום גידול לשדות חמשת מיני דגן. מקור מים מעבר ללחות האוויר (אקוויפר ההר), הפרת ההסכם? אם הצבא יפר שוב ולא ניקח שלל – נהיה חופשיים להפר, וגם ניזום לקיחת רכוש. המשך ההסכם? לא בעיה. אחרי אבדות גדולות ברכוש לצבא, אני מקווה שהם ייכנעו. התמודדות עם ארגוני טרור איך להתמודד עם הטמנת מטענים וחדירה? האם לאמן את הכוחות שלנו לעניין או שאין סיכוי שזה יקרה, עקב היחס האוהד שלהם?. הוחלט שלאמן רק אם יישאר זמן. אנשים לשלוחת חבל עזה. הצעתי את חגי, אך הוא צעיר מידי, ככה נאמר. אני עדיין רוצה אותו, אבל לא משנה. זה כבר עסק פרטי שלי... יהודה אמר שרק לאחר ביסוס מלא ומאזן מיסים חיובי (כלומר – הכנסות גדולות מהוצאות, ע"מ לקבור לעיתות מלחמה). לאחר הביסוס – שלוחה בחבל עזה, הוחלט ש 'כשנגיע לגשר נעבור אותו' וחבל להשקיע מאמצים (למרות ששם ההברחות יהיו יותר קלות, אפשר לבנות דווקא צמוד לגדר ולקוות שהצבא יאפשר). למחרת בבוקר, ישבתי במשרד להזמין עשרים פרות, עשרים עיזים (איפה נכניס? נמצא מקום כבר). הובטח לנו את ראשי הבקר האלה וציוד רב נוסף עד לסוף השבוע הבא, עם תום ההסכם. כמו"כ הזמנו כמה מאות שתילים מסוגים שונים, גם הם עד לסוף השבוע הבא. גם מערכות מים, מערכת הוצאת מים מלחות גדולה יותר –לאפשר השקיה), ועוד כמה 'מרעין בישין' לאפשר את זה. כוח אדם – יש 75 איש חדשים, הם יעבדו בזה. פתרון מצוין לכולם. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק כ"ג האמת, שלא היה מה לספר אז לא סיפרתי. במחלקה המדעית יש 'סתם' פיתוחים וניסויים, שאין לי ממש מושג לאן יובילו. מה שכן – 'הארגזים' עכשיו עולים במסוע לכיוון המחסן המרכזי. עוד מעט יבואו 'לפרוק' אותם, וז"א הרבה כוח אדם, בגדים חדשים וגם תקוות חדשות. חגי בינתיים שוקד על הלימוד. עוד אחד כמו הרב איתי (והאמת – באמת חסרה פה עוד דמות כזו). החבר'ה אוהבים מאוד את הרב איתי, והשיחות שלו מאוד שקטות. אבל שוב אני חורג. בישיבת הממשלה הועלה העניין של החדשים – מה לעשות איתם, יש מצב שהשב"כ גייס אותם, ולכן, כך אני אמרתי – לא לצרף אותם לכל מה שאנחנו יודעים (מעבדות הנפץ התחתוניות, מסוע ההברחה – על שניהם הם לא יודעים, הם הועברו בארגזים סתומים עם חורים מאוד מאוד קטנים, לאוורור וכו'. בינתיים הדפסנו בשנית את החוברת של נעם פדרמן, 'בתי סוהר לא יפחידנו', כדי להסביר לכולם מה לעשות. הבהרנו גם, שסייג לחכמה שתיקה, ומי שלא מפנים את זה- עלול להביא את כולם להפללה, ולתיקים גדולים שלך, וגם אז לא תדע. כמו"כ, הסברנו לכולם את העניינים של לוחמה כימית – שהמשטרה עלולה להפעיל. מול זה, סוכם בישיבת ממשלה – שברגע שנוכל, נחסן את כולם נגד מה שאפשר לעשות לנו. ככה אלה החיים במדינת ישראל. נכון, זה לא יהיה החבר'ה החדשים – התחילו לקדם עניינים, בעיקר בתחומים של מה שלמעלה (מה שלמטה זה לא העסק שלהם), והריגול של לוויני הצבא ראה הרבה התקדמות. זה טוב לאיום. כמו"כ, הם בנו בניין חדש, שהוא כאילו המנהלה שלנו (או בעברית : מטרה לחיסול ממוקד). בישבה הועלה רעיון גאוני: לבנות את הגבעה ממול, לערבים, ואח"כ ליישב אותה על ידנו, כאשר ישלחו כמה מהחבר'ה שלנו. זה ממש יעזור, וגם ייתן לנו שליטה רחבה יותר, בסופו של דבר גם על הערבים (להם תכננו מפות מסודרת של צירים ותנועה אלינו ואל מדינת ישראל. תכננו גם, לא לשלוט על כל הכפר, אלא על חלק. זה גם מאוד יקשה על צה"ל לפעול נגדנו). וככה, באישורים ממדינת ישראל והמשמר האזרחי (בניה ערבית או לא?) החלה הבנייה, ואיתה החפירות מתחת לכפר הערבי. החדשים איישו הרבה תפקידים, שלא היה בהם מה להזיק. התחלנו להפעיל את המידור ביתר שאת – כדי למנוע ידיעת פרטים חדשים. כמו"כ הכנו תוכניות להסעת אנשים בין שתי הגבעות, הנמכת מנהרות, וכרייתן. התחלנו לעבוד על הרבה חלקים של המכונה, אחרים יגיעו מבחוץ. למערכת אנטי טילים השגנו כתובת – איראן. כמה שזה לא צפוי, דרך החבר של הרב איתי הועברה אלינו מערכת איראנית. בהתחלה שברנו את הראש על לתרגם אותה, ואח"כ – זה כבר נמצא. היא הוסתרה בבנין החדש, בקומה התחתונה. למטה יש קפיץ ענק, שמשחרר אותה למעלה (וזאת כדי להימנע מחיסול) ושם היא יכולה לשגר וליירט טילים כרצונה. המערכת שהועברה לארגוני הטרור, הורכבה על ידנו ופשוט עיקרנו וסרסנו אותה, כדי שלא תוכל לתת מענה לחיסולים של צה"ל. וחוץ מזה –הערבים החלו ליישר את השטח לגדר, ולמושבה השנייה. הם לא יודעים מה אנחנו מתכננים להם בכלל, והם בינתיים מסתדרים איתנו יפה (יש להם בעיה בעיקר עם המדינה, שמתרפסת בפניהם). במסגרת הקרן המשפחתית, הכל ממומן כמובן, לנו, בייחוד עם החדשים – אין את התקציב. ויש גם עוד חדשות טובות: האיחוד האירופי, תרם גם לפרויקט. חלק מהכסף 'זלג', אלינו – וחלק, הועבר למטרתו האמיתית, כמובן שזאת יילקח אלינו, אבל יש לנו עניין שיהיה שקט, אז יהיה. המסחר שלנו עם הערבים, לא היה קיים בכלל (חוץ מאשר עם החבר של הרב איתי, אבל הוא לא ערבי). בכל אופן, כיוון שיש חן מהקב"ה בעיני הגויים, אז שם לא התנכלו לנו. מה שכן, רכב צבאי ישראלי יחיד, אם היה מגיע – הערבים היו תוקפים. הג'יפ שלי – מעולם לא נפגע, והם לא הראו יחס עוין. להם היה טוב איתנו, כי זה היה מעביר אליהם את תשומת הלב הבין לאומית, וכמובן – את ה$ הבינלאומיים, כמובן – כי אנחנו מרעים להם, אז צריך לרחם עליהם. הוצע לבנות גדר נגדנו מסביב לכפר הערבי. מי אם לא אני אשמח, שהרי הם חוסכים לנו כ"כ הרבה כסף אח"כ. כל אלו - זה החדשות הטובות. בינתיים גם הגבול גדל כל הזמן, וזה כ"כ כיף לראות איך עובדים על הגבעה ממול, ועוד במימון של השונאים... בנתיים, עלה החשבון, במקום 7 מליון ₪ לשנה, עלה ל8 מליון לשנה. זה משמעותי. ושוב הביפר. נראה מה יש לו לומר. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק כ' אני נסעתי בג'יפ שלי. חגי הפעם לא פה. עוד מעט מגיעים למגדל 4. הי! מה זה? כמו שאמר חגי ב 'נבואה'- הם אכן מביאים דחפורים, ועוד בדיוק מהדגם שהוא אמר. רואים את זה מאוד ברור, ואפילו ארבעה. המדגם שלו קלע בול. יש שכל לבחור. הטילים כמעט והיו מוכנים מצאנו באינטרנט תרשים מדויק של צורה אוירו-דינאמית, והיה לנו גם – טיל משלנו, וזה דבר מצוין. עכשיו רק נשאר לנסות אותו בשטח. הבעיה, שבניגוד ליריות (שזה דבר זול...) אז הטיל הוא יקר. מאוד אפילו, יחסית. אה, ונשאר עוד משהו, לייצר אותו. אבל לייצור 'המוני' (כ 200 יחידות), נצטרך מחרטה יותר גדולה. ביקשתי מידידנו, החבר של הרב איתי. מעניין מתי ישיג אחת. ירייה, קונים במכולות את זה, צריך לייצר (וזה 'קצת' קשה), בייחוד בכמויות שאנחנו צריכים או עלולים לצרוך הצבא המשיך בביצורים נגד פיצוץ גלגלי האוטובוסים בידי מגדילי השמירה שלנו, כל פעם בטריק שונה. אבל אנחנו גם התחכמנו: במקום לשלוח לצבא ממגדלי השמירה, שלחנו ממסוקים זעירים, שעשו את המלאכה טוב יותר. על מסוק כזה לא כל כך קל לירות – זה בורח ברגע שמישהו מטעין את הנשק. כמו כן, ידוע מהם התנאים לשחרור הנצרה של הנשק, ומי שמשחרר ללא צורך עלול לחטוף משפט. ואם תאמר – ניירט מחיל אוויר ? אז גם זה אי אפשר. זה דבר קטן, ולמרות שיש לצבא יכולת להפציץ ע"י מטוסים, הוא מעדיף שלא הערבים יעשו מהומה (אנחנו לא נחשבים. עוד מתנחלים...) הסדרה המשיכה להצטלם, ואני רציתי – שכל מה שיוצא הלאה, יעבור דרכי או כל חבר אחר בממשלה. המטרה היא למנוע ממידע מודיעיני ולו הכי קטן להגיע לידי המשטרה, אנחנו לא צריכים שידעו שיש לנו קומות מתחת למינוס אחד, מקסימום מינוס שתיים. למרות היותנו מיעוט, היה לנו יתרון – לנו אין ציבור שאינו עובד או מאבטח כמעט, ועל כן אנחנו יכולים להחזיק. לעומת זאת, אם היו יותר ילדים – ההוצאות היו מרובות לעומת ההכנסות. אוף! שוב הלאתי אתכם בנהלים כספיים ונתונים משעממים (תודו שפרק הקודם כמעט הפסקתם לקרוא!), נחזור לעניינים מעניים יותר, כמו המשטרה והיס"מ. הם כנראה דחו את זה ממוצ"ש. הם שוב המעיטו את הכוחות. - |||||| ||||||| |||||| |||||||| |||| |||||| ||||| ||| || ||| |||| |||||||| - מוצ"ש. במהלך השבת (שבה חגי עלה לתורה, וחטף על הראש. והרבה... גם ממני...), הגיעו למעלה מ40 אוטובסים (ספירה של המגדלים) ובהם יותר מ2000 חיילים ושוטרים. כמו"כ, הביאו 'תגבורת' לדחפורים, חלקי חילוף, משאית מלאת שכפ"צים ואפודים קרמיים חדשים (איפה היה כזה דבר במלחמת לבנון?). הביאו משאית, שאני זיהיתי אותה כמשאית חומרי נפץ, היא משוריינת, אך יש לה זרוע, כמו מנוף – אבל מקופלת. הם הביאו כלי משוריין מוזר, שצריך לשמש כחמ"ל. הנוכחות של חיילים הייתה גבוהה משוטרים, אלא אם כן זה יס"מ/ימ"מ/מג"ב, שמהם היו הרבה מאוד. בנוסף לכל אלה – 4 טיוליות עצורים משוריינות (בשבילנו, אם תהיתם), נושאי גייסות משוריינים (נגמ"ש), ושלל טילונים בגדלים שונים. כמו"כ, כמה משאיות בטון יישרו שטח שיינה (אני כל הזמן גזלתי מהם..) לכל החיילים והשוטרים. הובאה גם משאית חמ"ל משוריינת בנוסף לכלי המוזר. היה שם כמעט כל חיל הנדסה, ובקיצור – מחנה צבאי שלם. שחכו שרק לפני כמה זמן היו פה קרוב לשלוש מאות מחבלים, והם יצאו בנס. טוב, נו – ידוע שלישראלים יש זיכרון קצר. במוצ"ש, הפעלתי מזל"ט, והראיתי לחגי. אח"כ עלינו למגדל לראות את הכלים עם הגלגלים המחוררים. אח"כ, שמנו את החומר המתקשה וסתמנו לאחד הדחפורים את האגזוז. חייל אחר, חטף 'פצצת סרחון', וכל מדיו נרטבו. הוא כמובן קיבל טרמפ הביתה. כל אחד – לפי מה שהתחשק לי להתעלל בו, תלוי ברמת הרשעה. ליס"מ, למשל, חומצה קלה על הפנים תספיק לטיפול הוגן (שבוע אשפוז, לערך). ככה עושים, אבל את זה אפשר פרטנית ולא כללית, וזו הבעיה שלנו. צריכים לחשוב על הכל. לא להתעלל באחד, וזהו. אתה לא יכול לעבוד ככה. אתה חייב 'להכניע', משהו חזק שיכנס בכולם. הם החליטו להחזיר לנו במכט"ז. עוד באותו ערב, החבר'ה עבדו על מגבים, שמנקים את כל מה שרק ישפריצו להם על השמשה הממוגנת. ככה עובדים. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק י"ז ושוב אציק לכם. האמת – לא יותר מדי, רק עוד עמוד וחצי אחד, כמו בכל פרק. אבל לא זה העניין (שוב...) אלא העניין שמחר אנחנו מתכננים העלאה ראשונה למסוק. לא ברור כרגע מי ינסה אותו (מעולם לא עברתי קורס טיסה, מפאת גילי...), אבל אני מקווה שימציאו משהו שינסה בלעדנו. היום בערב, הבן של הרב איתי יעלה ש"צ פעם ראשונה, הוא בר-מצווה. פעם אחת אוכל להחזיר לשובב הזה כגמולו... טוב, נו – ככה זה כל המשפחה שם (פרט לרב איתי... הוא קצת יותר רציני). והפעם יהיה לזה צידוק... אחרי התפילה, הרב איתי רוצה להעביר לנו שיחה. אני ישבתי בכותל המזרח (למה לכל הרוחות? מה אני חשוב כ"כ?). הרב איתי היה טיפה קדימה לי. "בד"כ, כשאני אומר שיחה, אני מדבר על הפרשה. הפעם, אני רוצה לדבר על משהו אחר. על לעשות בשקט וענווה. כתוב, בספר שמות, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול: כלומר – צריך להסתכל, לראות שאין אף אחד, לעשות – ולכסות. לא צריך, שכולם יראו שאנחנו מתנגחים בצבא ובערבים. זה מה שצריך לעשות, כיבוש – כמו יהושע, אבל כל עוד זה לא מסודר, ואנחנו תחת שלטון זרים – צרי להכות ולטמון בחול". הרב אמר עוד, אבל אין לי כוח לפרט. העיקר הוא מה שאמרתי. מחלקת הדוברות הציעו משהו: להפיק סדרה עלינו, 'המתבצרים'. המטרה : עוד כסף לקופה, וגישה נכונה יותר לכל בית בישראל ובעולם. הרייטינג – גבוה יהיה, גם מהארץ וגם מהעולם, כיוון שכל החומר שייצאנו עד עכשיו, ושקיים עלינו בכלל, לא עולה על 24שעות הסרטה, כאשר אנחנו נחשבים לרייטינג גבוה. בבריטניה, נמכרה קלטת באורך 30 דקות לאחת הרשתות הגדולות בכמה אלפי דולרים. איכות החומרים שסיפקו הערבים – מאוד נמוכה ומעטה, ולא ראויה לפרסום. הם יתכננו את העלילה, אני לא מתערב. הם טובים בזה. בערב עלה בנו של הרב איתי חזן. אני מאוד אהבתי את הסלסולים שלו, שאחרי התפילה כמעט שכחתי על ישיבת הצוות. אבל הבן של הרב איתי הוציא אותי מהריחופים מיד ביציאה מביה"כ. אין לך ישיבת צוות, צחק לי. הוא התכוון לרמוז עוד משהו. לפחות כך אני חושב. הישיבה עברה כרגיל, דיווח מדעי, החלטה להעביר תפקידים, וכל מה שהולך כרגיל. לאחר מכן התיישבתי על החומר – סרטוטים בעיקר, של תוכניות לעתיד. מוזיאון, התקנת לוחות מודעות, תכנון שבילים, ותוכנית להקמת מרפאה אזורית לתושבינו. כמו"כ נתוני סטטיסטקה יבשים, נתונים כספיים קצת ועוד. לאחר מכן עליתי למשרד של יהודה, שם דנתי איתו היכן ואיפה צריך לקצץ, טכנולוגיות למכירה, טכנולוגיות פרטיות, סדר חברות הקש של אבא – ואיך להעביר את הכספים הלאה בהסתר. הכל התנהל יפה, והאמת – כמו ארגון טרור קצת.... אז מה? למי זה מפריע – העיקר שזה עולה. יהודה גם הראה לי, נכון לעכשיו את תוואי הגדר, ההגדלה, מה שהיה פעם והתוכניות לעתיד. אזורים שהמשטרה מיישרת, מיקומים מדויקים של מיקומי דחפורים, וגם נייר מאוד מעניין שבדרך לא דרך הגיע אלינו: תוכנית בערך חמישה עמודים, לגרש אותנו. היו להם שם כמה טעויות, כמו במיקומים של מבנים (בייחוד תת קרקעיים – שם לא הייתה להם הערכה מדויקת. גם לא בכלי הנשק, למזלנו). לקחנו משם כמה טכנולוגיות ומבנה D9. הנייר אגב, עופף באוויר נייר אחר, מתגולל ברשת וכל מי שרוצה יכול להוריד אותו, אבל הוא מזוייף או ישן. יהודה אמר שיש מצב שזה להטעיה, אבל זה נשאר בגדר 'יש מצב', וכנראה זה האמיתי. מה שבטוח – המשטרה שפכה הרבה כסף על התיאורים הגרפיים והמקצועיות. כל יום שהות שלה פה זה כמה מיליונים, תעשו חישוב לבד, בהנחה שיום שוטר/חייל עולה 350 ₪, ויש להם אלף, זהה 350,000 ₪ ליום. ממש בזבוז. אבל זה עוד לא הכל. מה עם שירותי ביון(לך תדע כמה זה עולה...), ולא ממש מצליחים. כולם ב'ממשלה' מקורבים. אני עדיין הייתי בספק לגבי רעיון יעל להקים מדינה. נראה כבר. ויש בעיה שלא חשבתי עליה – מדינת ישראל תחשב תוקפנית כלפי מדינה אחרת זה עלול לשים בסכנה את פרנסתם של אלפי יהודים. תהנו. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה

ב"ה שחררו את העצורים מאתמול, פרט לאחד שהחליט להתנגח ברשויות החוק. פרק י"ב ארגוני הטרור בכפר הערבי ראו את מה שהולך. הם לא יכלו שלא לצחוק על היהודים הטיפשים שנלחמים בעצמם. אבל אם הם נלחמים בעצמם – אפשר לנצל את זה לקידום מטרותיהם. וככה, חולייה מובחרת של הערבים, נכנסה למחנה המשטרתי. התלבטתי מאוד מה לעשות. ידעתי שיכול להיות שיש בזה לא תעמוד על דם רעך. השאלה היא אם השוטרים הם רעך. מצד שני, יכול להיות – שהאדם עצמו רוצה בכך (המשטרה לא הראתה סימנים של התנגדות השוטרים מפחדים מעצמם שישפטו אותם על הריגה בטעות), אבל אז – גם בהתאבדות יש את העניין הזה!! אבל נחסכה ממני ההתלבטות של השנייה. היריות של הערבים כבר הדהדו באוזני כולם. 4 שוטרים נפגעו קל. אמבולנסים התקדמו, עכשיו כבר לא יכולתי לזהות את החוליה שהתחפשה לשוטרים. עשרות נפגעי חרדה (אצלנו התרגלו שיש יריות בכדי לפגוע אצל המשטרה התרגלו שיש יריות לא לפגוע. אבל שזה פוגע ואתה חושב שזה לא צריך לפגוע...) אבל בזה זה לא נגמר. עוד צרור אחד. הפעם 4 חיילי מג"ב. המשטרה לרגע מפסיקה את הפעילות סביבנו. כל המגדלים דורכים את הנשק לירייה פרטנית. כוונות. איתורית. אני איבדתי את הקשר עין, אבל אמרתי את האזור. אצלנו היה רגוע – אין פצועים ואין הרוגים – יש גדר על מי שלמטה (הטילים עדיין לא שגורו אלינו – והמנהרות - קצת קשה לחפור. רק עם חומרי נפץ ואת זה אפשר לשמוע, אם כי אין אפשרות לדעת מידע מדויק). לפי שמיעתנו – לא היה. כך שהסיכון היה רק כלפיהם. עוד צרור. עוד שוטר אחד נפצע ברגליו, הם יורים מהסתתרות. מידע ראשוני שהעברתי, ממגדל סמוך זיהו תנועה חשודה. הם כיוונו את המצלמה לשם. הם היו בחזות של שוטרים ממש. לא ידענו אם לירות או לא – כי אולי זה מארב. לא ידענו לצד מי להיות – הערבים או 'אחינו' מיס"מ. הרוב היו רוסים וגויים אחרים. המפקדים היו יותר 'יהודים', ככה גם זה נשמע בקשר –ככל שאתה יורד ככה % היהודים יורד, ועולה % בני המיעוטים. המפקד בשטח, דוד ניצן, ניהל הכל מהחמ"ל. היו לו עוזרים אישיים והרבה שטויות. צפיתי אליו מהמגדל. הוא היה עסוק. כשהקשבתי לקשר למה, פשוט מאוד: במקום להתעסק בחוליה שחדרה, הוא תכנן למחר את הגרוש שלנו... לא היתי בהלם. נוהלים רגילים בצה"ל והמשטרה. נתתי הוראה שלא לפגוע באמבולנסים, למרות שיכול להיות שיש בפנים שוטרים. זה מה שהתקשורת צריכה עכשיו – להפליל אותנו לחלוטין. אנחנו מספיק מוכפשים. החוליה, שעכשיו עפ"י הערכות שלנו מנתה 4 מחבלים, המשיכה לחבל. היא גנבה למשטרה דחפור ממוגן, והחלה הורסת את הגדרות של המשטרה. אנחנו – ידענו שזה מבחינת הערבים קו גבול נפרץ, וירינו על הדחפור. לאחר 3 צרורות על מטרה אחת, חדר המיגון. משם זו כבר לא הייתה בעיה להרחיב את החור. כיוון שידענו שיש ערבי, לא היה אכפת לנו. ואז הייתה דממה. שריקה. טיסה. בווווווווווום! טיל נפל על המארב. הטיל הרג את המחבלים. אבל - אז היה עוד טיל. המלחמה גדלה. לנו לא היה מענה. התפללנו שזה לא יהיה עלינו. ירדתי לצוות המדעי. שם חיכתה לי הפתעה. מוט מעוגל בקצה ואלכסוני. ועוד אחד. ועוד אחד. שלושה קטנים גם. חלק מעוגל במעט. תכירו: המסוק החדש. למי זה? לך. כל הצוות ענה. לרגע היתי בשוק. ואז הם הובילו אותי לחדר הבא :הכיסאות, המערכות- איך שהם יראו אצלי וטיוטא של ספר הדרכה. בחדר הבא עמדו כמה מזל"טים. חשיבה יפה קדימה יש להם. בחדר הבא כבר ראיתי כמה חידושים: דגם הדמיה, עם שליטה ברוח ולחץ אוויר לניסוי המזל"טים. מה שהם בנו זהה, אבל 'קצת' יותר גדול. עליתי למעלה, לצוות הכימיה. שם הם הכינו חומר נפץ למזל"טים. גם זה טוב. מלמעלה נפסק הקרב. הצבא בחן נזקים. לפי הזווית – זה לא אנחנו. דווח בקשר המשטרתי. אבל במבזקים: המתבצרים: טיל נורה לעבר כוח המשטרה. כאילו אנחנו אשמים... באותו ערב האתר הופל. טרור. זו השיטה. חתמנו שהאתר רע, לא מדייק ולא מביא עובדות נכונות אודות הכיבוש הישראלי. לא השארנו עדויות, ועפנו משם. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק י' אתרי האינטרנט גדשו מפה לפה. הידיעה שהשמדנו דחפור, עשתה בושות לצבא. הוא הטיל צו איסור פרסום. אנחנו התרנו אותו, ושלחנו לכל העולם תמונות של ההתפוצצות וגם של החייל חי. הצבא והמשטרה טענו שזייפנו, אבל העולם קנה את זה. העולם אוהב מלחמות בין יהודים, Ynet וnrg אוהבים מלחמות בין דתיים מה רע כשהאויב שלך נלחם בעצמו?. אבל, אויב אויבי – אוהבי! ועל כן, מי שלא חיבב את מדינת ישראל – העדיף אותנו. גם חשבו שאנחנו גוף הכותרות זעקו: המתבצרים: פיצצנו דחפור של צה"ל. או: דחפור של צה"ל, הופצץ בידי המתבצרים. כתבות מכפישות ובלתי אמינות שוב התפרסמו בהד רב באתרי האינטרנט, ואלפי טוקבקיסטים הוציאו את האותיות ממקלדותיהם כדי לומר עלינו מילה או שתים. באתר מסוים שלא אזכיר את שמו, התפרסם סקר, מי יותר גרוע. בני סלע או אני. תוך שבוע אחד, נכתבו יותר מ200 מאמרים עלינו, התפתחויות ועוד. האסטרולוגים, התחילו לומר שיש לנו מזל, ואחרים טענו שאין. אותו כוכב אומר כל פעם אחרת (אמרנו שקשה לראות את צדק? אולי זה משפיע על החיזוי??). כל פעם גם הופצו שמועות, כמו: המתבצרים רכשו שבטים ערביים להגן מפני המשטרה, ומחול השדים צריך להיגמר. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אליך עיננו. התפללנו שהמשטרה תניח אותנו לנפשנו, להקים מה שאנחנו רוצים. זה כבר לא שטח של מדינת ישראל הריבונית (חוק ביצוע הגרוש, שם, שם). אבל, בממשלה לא חשבו כמונו. הם חשבו שאנחנו מסכנים את ריבונות מדינת ישראל, וכל מיני שטויות והבלים. ועל כל זה חיללו שבת קרוב לארבעת אלפים אנשים. המשטרה לא הייתה חכמה להזמין בטון שמתייבש מהר. ואז, ירינו וזה נפל. זה היה נחמד לראות את מה שהמשטרה הזמינה נשפך על הרצפה, ועוד מעט יהיה כמו אבן שאין לה הופכים. תוך כמה דקות, פוצצו רוב הגלגלים באזור. הזחלנים מצאו עצמם תחת מטר יריות כבד למנוע, וניסיונות לסתימת אגזוז. המשטרה הבינה, שיהיה קצת קשה עלינו. 250 איש שמשגעים מדינה שלמה. המשטרה ללילה זה חליטה להתקפל, אבל אני נשארתי ערני, עוקב אחר מספר עצמים גדולים בלתי מזוהים באפילה –שיירת של עשרה אוטובוסים מלאים בשוטרים. האוטובוסים חשוכים לחלוטין, ונוסעים במהירות צב. הודעתי בקשר להשמיד להם את הגלגלים. וכך היה. אבל לא הכל פשוט כ"כ. דוד ניצן, כמונו – יש לו גם יועצים ואסטרטגים. בטוח יותר ממני. על זה לא חשבתי: מתקפה אווירית עלינו. זה קצר הרתעה, ניתן להנחית יס"מ ממסוק צבאי, הוא מיועד לזה. הבעיה היא אחרת. הפלת מסוק = הרוגים כמעט בטוח. אין מצנחים לכולם תמיד (ראינו במלחמת לבנון...) ולהרוג – אנחנו לא רוצים. לא פצענו עד עכשיו (פרט לפולשים. על זה כבר כתבתי...). ולצורך כך, עכשיו – למרות שכבר מאוחר, שלחתי לביפר של 'הממשלה' והצוות המדעי, לעבוד על טיל שיפגע במסוק, אבל יאפשר לו לנחות בלא לפגוע בנו. בינתיים, הוריתי לשים טילים דמוי נ"מ, כדי להפחיד את הצבא והמשטרה. אבל כמו שלי יש רעיונות, גם להם יש. הלכתי לישון. השעה לא הייתה מלבבת, אבל עשינו חימום קטן על מה שיהיה.הבנתי שזה לא הסוף, זה אפילו לא ההתחלה. הסתכלתי על המסך. תנועה חשודה. משאית עם מכולה ובתוכה קורעי אפים, חנקים ושלל 'חיות הקודש' של המשטרה. יס"מ. צעקתי למערכת ההגברה: אם לא תסתלקו, נהפוך אתכם לסלק. הם לא הסתלקו. צבע אדום ומרדים נזרק על פניהם. הפעם מנענו את זה, אבל לא בטוח שזה יעבוד הלאה. חומרים כימיים זה די מסוכן, ויש אפשרות לכתב אישום על יצור נשק שלא כדין (אם כי נעבור עליו ממילא אחרי פרשת הדחפור) המשטרה התלבטה אם לפרסם או לא את העניין. אנחנו גם ככה יותר משבוע פה וזה בושה רצינית. ולכן – פשוט אמרה לא. ואם המשטרה אומרת לא, אנחנו כן. וככה התגלגלו התמונות, ואיתם המשך ההכפשות, אבל עכשיו כבר לא היה ממש אכפת לי, הכפישו אותי מספיק. עכשיו מפרסמים הכל. ההחלטות השרירותיות שלי לא תמיד עשו טוב לכולם. מעתה צו איסור פרסום (בעצם – אין אצלנו כזה דבר. חוץ מלשון הרע) או ליתר דיוק צו פרסום - יצטרך לעבור את כולם. לא עניין אותי, כי תמיד כולם כמעט הלכו אחר, והיתי מעין מנהיג כזה. לא בהכרח אהבתי את זה, אבל זה נתן לי נופך אחר להרבה עניינים. שליח ציבור, למשל. (ושוב – סיימתי בטוב. אני משתדל לפחות!) פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה לאחר שובי מחומש (עוד אחזור!!!:-) אני מתחיל לחשוב שהעניין אפשרי, עם כמה תנאים מסויימים, שלא קיימים כיום. יש גבעות חשופות באזור עם שטחים להקמת גדר בטון, כפר ערבי גדול (שכם) אם כי קצת בעיה למצוא משם נתיב הברחות לציוד (אלא אם זה תחמושת -), אין שם כ"כ מקום ליס"מ ומשטרה ודי קשה להקיף (בשא-נור, למרות היתרון של מבנה קיים לשיפוץ (המצודה), יש מקום למשטרה/צבא שדי בעיה לגדר). שוב... הכל עניין של רצון. אני מאמין שאפשר לחזור, עם הצבא או בלעדיו. הוא יגיע אחרינו, לפעמים העם צריך לפקד על הצבא. זו דעתי (אם כי הרב דב ליאור אמר היום בחומש שהמדינה והצבא הם שלנו והשתלטו עליהם גורמים חלושים). בנתיים, ערבי שיסכים למכור לנו (לך תכיר סוכני מוסד/שב"כ...) אין, עם פרוץ השלום... (הרב דב ליאור, שם,שם) פרק ז' בנסיעה דווח לי על הגדלת כוחות המשטרה וחיסול של מחפר צבאי. זו פעם ראשונה שמחסלים ומוציאים משרות לגמרי מחפר צבאי. הוא הכשיר קרקע לאוהלי המשטרה והתקרב יותר מדי לגדר, אז פשוט שלחנו עליו כמה פצצוניות קטנות ובלתי מזיקות בעליל. הם צחקו. אבל זה היה רציני. ידעתי שזה יתפוס כותרות יקדם את, חס וחלילה – את קץ הימים שלנו פה. למחרת – בכותרות העיתונים הגדולים היה : המתבצרים (כינוי שהודבק לנו...) השמידו מחפר צהלי. הנהג יצא בנס. שקר גס – לא פגענו ולא התכוונו לפגוע בו. כותרת משנה : החשד כי המתבצרים מחזיקים יותר מטון (מאיפה יש להם את הנתון הזה? יש לנו רק כמה עשרות ק"ג בקושי...) חומרי נפץ. המשטרה: הפינוי הולך להיות אלים. בכתבה, מזהיר דוד ניצן מפני הרב איתי, שהוא אדם קיצוני שחובה להשליכו לכלא תחת טיפול פסיכולוגי. הוסיפו הרחבה על שיטת הממשל שלנו, שאנחנו דיקטטוריים. שאלת המימון גם עשתה לה כנפיים והם טענו שאנחנו פרצנו לבנקים ערבים וגנבנו מיליונים שקלים לצורך העלייה לקרקע. היו כאלה שטענו שאנחנו מגדלים ומייצרים סמים. המפכ"ל אמר הערכות שאנחנו נערך כנגד המשטרה את ראשי חבורות הפשע המאורגן בארץ, וניסו לקשר ביני לבין מישהו ממשפחת פשע שלמד עם אחותי בכיתה א'. השם שלי, בעז – הוכר בכל הארץ יותר מאשר בני סלע. נחשבתי לאסיר יותר מברגותי ושלל האנשים(??) שיש בכלא הישראלי. קריקטורות של אנשי שמאל השוו אותי לשטן, ולמעכב השלום (עובדה שתושבי הכפר הערבי ניסו לירות על השוטרים ולא עלינו, ובכל כל אלה, היו על כתפי. לא פחדתי, ותכננתי בערב לשאת נאום. לרגע הרעיון של הקמת מדינה היה נראה לי הכי באופק, כדי שהצבא והמשטרה לא יחולו עלי. שקלתי גם להחזיר את תעודת הזהות שלי, שהונפקה לא מכבר. הלאום בה היה 8 כוכבים. > > > > ידעתי שהערבים הם פרטנרים לשלום, ואילו אנחנו אויב מסוכן. לא הרתיע אותי, אבל ידעתי – שככה, לא נוכל לחיות בשלום עם המדינה השכנה. די פחדתי מפילוג בעם – אבל ידעתי שאם אין בררה אין בררה. בישיבה בערב התעסקנו יותר באיך למנוע את החדירה של כוחות היס"מ והמשטרה לפה, מאיפה להתקיף ואיפה להשתיל יחידות עילית למנוע את הדבר. הקמנו מכון כושר וקרב מגע. המטרה : מלחמה הוגנת, והמשכת האחיזה בארץ. בערב העלנו את נושא הקם להורגך השכם להורגו. אבל – אול הם מעדיפים לדעת דפוסי פעולה – ואז ירצו אותנו בחיים. יכול להיות שלשם הרתעה ירצו אותנו מתים, בכל אופן – הינו המבוקשים בארץ, יותר מכל מחבל. נסעתי שוב בג'יפ שלי, בין המגדלים. עליתי לחדר הפיקוד, שם ראיתי מחפר צבאי מתקרב לליד קופסת פיל 4. לאחר הוראה שלי המחפר הפך להיות מחורר, האגזוז סתום והרשנו לצבא לגרור אותו. המנוף של המשאית 'בטעות' התקרב לגדר הבטון. הצבא שוב לא עמד בהבטחות לגרור ומשם להעלות לתיקון. היורה האוטומטי חיסל אותו, והם נאלצו לפעול כפי שהתחייבו לי. באתרי האינטרנט החילוניים ההשמצות שוב עלו, כאילו אנחנו אלה שהפרו את ההסכם עם הצבא. לא עניין אותי יותר מדי. ביקשתי מהן רק לתייק את החומר יפה, שנוכל ביום מן הימים לחשוף לעם היושב בכל מדינת ישראל, את העניינים והאשליות שמכרו לו מנהיגיו במשך שנים. הוסף עוד תקן למודיעין. עוד בת שתפקידה היה לתייק את החומר ולהעביר הלאה. עשרות מסמכים כל יום שצריך לתעד. כמעט ולא היה אדם אחד שלא התייחס לעניין שלנו. "המתבצרים" כותרת תסריט אימים של שמאלן. אלפי חיילים דתיים יערקו מהצבא עם טנקים, מסוקים ומטוסים ויצטרפו להפיכה צבאית בישראל, שעליה אפקד. הם טענו שאחסל את כל מי שילך נגדי, שאכבוש בכוח את מדינת ישראל. אשמיד את המסגד בהר הבית, ואשלח טילים אטומים לאיראן, מה שיגרור מלחמה בין לאומית. ובגלל זה אני מסוכן לציבור, ו 'חובה קדושה' כמה שיותר מהר, לשים אותי בכלא יחד עם 'יגאל אמיר ושאר הקיצונים הימניים', או 'במכון לחולי נפש'. אהבתי את התסריט שלו לסרט מדע בדיוני. החלטתי להסריט את זה ולהפיץ לכל העולם את האדיוטיות שלו. אם יהיה כוח אדם, גם נעשה את זה. בינתיים אין דבר כזה. בערב, יעל ביקשה ממני להישאר איתה אחרי האסיפה. נאותתי לבקשתה. הרב איתי וכולם עלו למעלה, אני נשארתי למטה. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק ד' כן, דיווח ישיר, קופסת פיל (מגדל שמירה – פילבוקס... אז תרגום עברי חופשי) ארבע, הערבים מעלים טילים לגג בית הספר ומכוונים לעבר הצבא. חובה להשמיד ומיד, אחרת הבא יעלה מסוקים ויפגע גם בנו בכוונה או בטעות. הקול המוכר- החברה של 4 תמיד תופסים הכל ראשונים. טוב, אני הקמתי את המגדל שלהם... יהודה ביקש שאבוא לחדר הישיבות. שם הוא הסביר לי על פיתוח חדש שיוריד חשדות פגיעה מאיתנו – כדור משנה מסלול. מנוע זעיר שמתכוונן למטרה כאילו הערבים או הצבא ירו. 'תודה שזה מקורי'. הודיתי לו. ואז עלה במוחי רעיון – להשמיד את הטילים של הערבים עם זה, כדי שאם זה דמה- לא יחשדו בנו ויגידו שאנחנו מעוררים פרובוקציות. וכך עשינו. הטילים הושמדו כעבור חצי שעה, ואיתם קומה של ביה"ס הערבי. זה עזר לנו להבריח עוד חומרי בניה שערבבנו יחד עם הריסות מבנים, שגם אותם קנינו משכנינו ה'יקרים'. לאחר כחצי שעה,החבר'ה מהאזנה שמעו בקשר של צה"ל, שחייל קרא למפקד להראות לו את הטילים. כשהמפקד בא, הוא ראה את קומת ביה"ס ההרוסה. הוא דיווח שהייתה תאונת עבודה, בעוד שהטילים היו משתגרים על הצבא בלעדנו. האמת – אם היתי יודע שלא יהיו נפגעים בנפש, לא היתי מצטער ולא היתי מחסל את הטילים. אבל אין לסמוך על ערבים. **** שוב ישיבת ממשלה, כבכל ערב. הפעם לא אני הצגתי את הנתונים המדעיים, לא ביקרתי שם. רק אמרתי על העדכונים, ההמצאות החדשות והיכולות שלהן, וכן על זה שהצבא, כך לפי הקשר- מתכנן להנחית את החיילים אחרי בלוק כלשהו כדי שלא נוכל לחסל את הגלגלים של המכונות שלו. יהודה הציג את התוכנית הכלכלית שלו, איך לחלק את ה4 מליון שיש לנו לשנה הקרובה. יש בעיה, האחזקה עולה כ 6 מיליון לשנה, כ2,500 ₪ לנפש, ויש גם הוצאות מיוחדות. אבא אמר שיש שישה מליון, עקב תוספת שהגיע מרווחי החודש האחרון – המשרד סגר קמפיין ענק עם חברה בינ"ל שהולכת להגיע גם פה לארץ, והם משלמים טוב מאוד, ויש להם מגוון רחב של מוצרים מכל מיני סוגים. אם כן, אמר יהודה, שיש מספיק בכדי להמשיך את המימון ואת השהות פה, למשך השנים הבאות. יהודה ציין, שיש פה פוטנציאל אדיר של תשלום מיסים, אחזקת שטחים והשכרתם, מיגון וכו' עם האנשים פה. יעל הציע רעיון: להרחיב את המקום שלנו. אין שטחים חקלאיים, ואין זרימת אוויר. יהודה ושירה ישר התנפלו עליה, איך את רוצה לעשות את זה? אני הצעתי שנבריח את החומרים של חומר ההרדמה, ונרדים את כל השוטרים. בסוף האסיפה, הוחלט שלא תהיה תוכנית כלכלית מצומצמת, אלא הרחבה, ואושר להבריח כמה שצריך וכמה שיותר מהר. שוב יצאתי לסיור ערב- החלפת משמרות. אהבתי את הרוח, ופתחתי את החלון לנשום את אוויר צפון השומרון. אוירה של ארץ ישראל מחכים. אז למה ראש הממשלה, המפכ"ל והרמטכ"ל כל כך טיפשים? או שמא זה מחכים רק חכמים. כך או כך, ממבטי השוטרים שניבטו אליו מכל מגדל שמירה, הוא הבין שלא מדובר בשוטרי דור דעה [דור המדבר] אלא בשוטרים אחרים לגמרי. אלה לא סנהדרין, ובטח שלא שלוחי בית דין, אלא – אלה בשרות שלטון החוק (הצדק כבר נזמן אבל עדיין זה יותר טוב מכלום, הרהרתי לעצמי, והמשכתי בנסיעה הלאה. קיבלתי SMS להגיע לחדר הישיבות לאחר הנסיעה. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק א' לאחר שתיקת מוזה, החלטתי כן לכתוב משהו. זה רץ לי בראש מזמן, אבל עכשיו מגיע גם לכם :-). הסיפור הוא סיפור אמת פנטזיה שלי. משה אמר גם שזה הזוי ששיתפתי אותו בזה. נכנסתי לדמות של בעז - אני הכי מזדהה איתה. השיבה לצפון | צחקן סיפור הזוי, שאני מקווה שחלקו הטוב יתממש. נהגתי בג'יפ שלי, לאורך גדר הבטון שניצבה מימיני,בודק מי עובר ומה הוא מניח. אני פה שר הבטחון, חשבתי לעצמי בצחקוק קטן. מחוץ לגדר ניצבו שורות שורות של שוטרים ויס"מ, ושלל מרעין בישין. ואז תפסתי לי בזווית העין את הרכב של המפכ"ל דוד ניצן. הוא בטח רוצה להגיע להמשך המשא ומתן איתי. כמה חבל שאני לא ערבי. עברתי בין העמדות, מעודד את החברים ששומרים שם. הם קידמו אותי ואמרו לי בעז, מה הינו עושים בלעדיך? השבתי להם בחיוך – הרבה דברים... המשכתי בסיור עם הג'יפ עד שהגעתי לעמדה הראשית וחדר פיקוד מגדלי השמירה, שם ראיתי את המצלמות וכוחות המשטרה שמסביב. התייעצתי עם הפקחים שם מה כדאי לעשות, ועד כמה אלימות. אחר כך אעביר את הנתונים לרב איתי, ליעל, שירה, יהודה, וכמובן – אבא. אמא כבר לא תהיה לי. אחות ישנה בפועל, לא קרובה אלי והיא גם לא פה. לאחר מכן ניגשתי לביתי, וירדתי למטה, לחדר הישיבות. הרב איתי אמר כמה דברי תורה, ואז הצגתי את הסיקור הכללי בפני הוועדה שכללה כפי שאמרתי את הרב איתי, יעל, שרה, יהודה ואבא. כולם ישבו שם. אז ככה. יש מסביבנו כ1,000 שוטרים וחיילים. הם מכתרים אותנו. מצב המזון מצוין, התחמושת גם. היום בלבד הוברחה כמות שמספיקה לעוד יומיים, וזה מצוין. במכון המדעי הן עובדות שם על פיתוחים של חומרי הרדמה בשביל לא לפגוע בשוטרים, אלא רק להרדים אותם כדי שלא יפגעו בנו. בתחמושת יש מספיק בשביל להמשיך את העיר התחתית, ובבטון – קשה מאוד להבריח, אנחנו פועלים לבניית בית ספר ערבי אזורי חדש, כדי להקל על ההברחה לכפר הסמוך לפי מקורות המידע שלי- הצבא מתכנן פשיטה בקרוב, עלינו להיות מוכנים לכל תרחיש מטעם השלטון בישראל. יש לנו את האפשרות להכריז עצמאות, אבל זו בעייתית מאוד – כי זו הכרזת מלחמה ואנחנו פה רק 250 איש, והממשלה תאשר לערבים להגיע לפה ולהרוג אותנו. התחמושת תספיק, אבל לא להרבה זמן במקרה של תרחיש כזה. רק אתמול נתתי הוראה לפצוע ערבים, הם מסכנים אותנו. הרב איתי אמר שהפתרון להרדים שוטרים ולסלק אותם מהשטח זה דבר טוב, לא צריך סתם לפגוע. אבא אמר שלפגוע, כי ככה השוטרים יעשו שיקול פעם הבאה וזה עובד אצל החרדים מצוין. יהודה סבר שהם פושעים וצריך לדאוג 'להעלים' אותם לתאי כליאה. שירה אמרה לו שזה יגזול מאיתנו כוח אדם ומזון, ולכן לוותר על זה. אני ויעל נותרנו לשתוק, וההחלטה נותרה – הרדמה בלבד בינתיים. יצאתי שוב לג'יפ, מסתובב סביב גדר הבטון שמפרידה ביני ובין החיילים והשוטרים. היתי מאושר באיזה צד אני. ברשת התקשורת שלנו הופיע הודעה מהרב איתי. הוא רוצה שיחה פרטית עימי. הסכמתי, כמובן **** השיחה התקיימה כהרגלנו בחדר צדדי לחדר הישיבות. הוא פנה אלי בשאלה: אתה יודע מי זה המפקד פה בשטח – המפכ"ל דוד ניצן? עניתי לו שלא. הוא ענה לי שהוא מכיר את הטיפוס הזה מקרוב. אני והוא, הוא התחיל – הינו ביחד בישיבת הסדר. הוא היה בקיא בש"ס מאין כמוהו, ועילוי גדול. השאיפות שלו בקדושה לא היו כמו שלי אז – אלא פחות. אבל הוא למד יפה. הוא כבר מהתיכון התנדב במשמר אזרחי. במשא"ז הוא התקדם דרגה ועוד אחת, ונהיה מפקד חבורת משא"ז, ולאט לאט עלה. עד פה הוא היה בסדר בעבורי. הוא אפילו גרר אותי להתנדב שם, אבל לא היתי שם הרבה והבנתי שהכל שקר, והמשטרה לא באמת מגנה עליך. בפעם האחרונה שהיתי שם היא הפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא התחיל להשתלב שם חברתית. כל החבר'ה לא היו דתיים. אבל אז אחת משכה אותו, והוא אחריה... . כמו שמשון ודלילה. רק שלדלילה שלו קראו דליה. וככה הוא הגיע להיות מי שאתה מכיר. הוא דתל"ש. הוא עזב את הישיבה, והמשיך להתקדם שם. להיות שוטר. תוך זמן מהיר מאוד – כ15 שנה, וזה הרבה- הוא נהיה המפכ"ל. עד היום הוא רוצה לנקום בי, על זה שהערתי לו על העניין ולקחתי אותו לשיחה איתי. המשפט האחרון שאמר לי בשיחה ההיא, לאחר שדליה הלכה: אתה לא תבין. אני היום החלטתי שאני עוזב הכל, וכל ההוכחות הכל טוב ויפה עד שזה נוגע אלי. עד היום שמרתי איתה נגיעה, עכשיו אני הולך להתחתן ברבנות וזה נס, קח את זה ככה. שלום ולא להתראות. אבל אנחנו כן מתראים עכשיו. שוב. הפעם אתה צריך לעשות את הבחירה הנכונה. להיזהר. בהצלחה. אני חייב לטוס, הבטחתי שיעור עכשיו. שחכתי לספר בכלל איפה אנחנו, מי אני וכו'... בנתיים תדעו שאני בן קצת יותר מ16, אבל כל השאר בפרק הבא. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"החדשה בפרשה חיי -שרה התשס"ז נכתב בידי היוצר המוכשר צבי ישראלי עריכה וקריינות : צחקן.הנה החדשות, ותחילה עיקרן: * שרה מתה אברהם מבקש מבני חת מקום קבורה לשרה. אברהם משביע את אליעזר שיחפש אישה ליצחק. אברהם מתחתן עם קטורה(הגר) שרה מתה אברהם מבקש מבני חת מקום קבורה לשרה. שרה אימנו נפטרה בחברון, והיא בת מאה עשרים ושבע שנים. אברהם אבינו, יוצא לחברון שם נקבר אדם הראשון וחוה אישתו, והוא פתח גן עדן - לקבור את שרה אישתו. שם הו פונה לבני חת "תנו לי אחוזת קבר, ואקברה מתי מלפני" (כ"ג/ד), כדבריו. בני חת ובינהם עפרון, עונים לו שיקבור היכן שירצה, אבל כאשר הוא מגיע למשא ומתן עם עפרון על מערת המכפלה ,אברהם מציע כסף ועפרון לא עומד בדבריו, ומציע למכור תמורת ארבע - מאות שקל כסף ללא אשראי, אברהם מסכים, קונה את המערה וקובר את שרה שם. אברהם משביע את אליעזר שיחפש אישה ליצחק. אברהם קורא לאליעזר ומשביע אותו שיחפש ליצחק אישה מבית אביו, אליעזר נשבע ולוקח איתו לארם נהריים עיר נחור אחיו הרבה רכוש ועשרה גמלים. כשהוא מגיע לעיר הוא הולך להשקות את הגמלים מהבאר לקראת הערב, הוא אומר לעצמו שיבקש מהנערות שבאות לשאוב מים שישאבו לו מים לשתות ואם יראה נערה שתסכים הוא ידע שהיא המתאימה, הוא פוגש את רבקה בת בתואל ומבקש שתשאוב לו מים לשתות והיא אומרת שתשאב לו מים וגם לגמליו תשאוב, אליעזר מבין אברהם מתחתן עם קטורה(הגר)

ב"ה מתחילים ברגל ימין... להורדה לחץ כאן כתב: יעקב הקריא וערך : אנוכי מלל : ערב טוב לכם מיערות לוריין, הערב נעשה סקירה מהירה על הפרשה. אלו הכותרות בשבועון היום שהי'ה:. * בריאת העולם . בריאת האדם . חטאו של אדה"ר. ולימוד לדורות: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, לא ימנע מהרחמים. בריאת העולם. בכ"ה באלול בתהו ובהו, נברא עולם יש מאין. במשך שישה "ימים" נבנה העולם, בכל אחד מהם משהו אחר. ביום הראשון -, ברא ה' את האור והחושך. ביום השני - , את המלאכים, הפילוג בין מים עליונים לתחתונים, חלק ניכר מהמים - נשארו למטה בימים ובאגמים ביום השלישי -, הרבה מהמים הלכו לימים ואגמים, והשאר - למי התהום. כמו"כ, נבראו הדשא, הצמחים והעצים עם פרותיהם. נמסר כי האדמה חטאה, ועשתה את העץ בצורה שאינו אפשרי למאכל. ביום הרביעי-, נבראו המאורות, שיקבעו את המועדים, החודשים והשנים. ביום החמישי-, נבראו כל חיות המים והדגים, ונבראו גם תנינים גדולים, שיש סוברים כי מדובר בדינזאורים. ביום השישי -, הארץ הוציאה את הבהמות השקצים והרמשים, ההולכים על הארץ. בריאת האדם לקראת פנות ערב ביום השישי א' תשרי נברא בן אנוש ראשון, במדריגה הכי נשגבת עד שמלאכים חשבוהו לאלוקים. הוא ידע לקלוע למהותו של כל יצור בעולם, ועליו נאמר "וָתְּחָסְרֶהוּ מעט מאלקים". חטאו של אדם הראשון. כעבור שעתיים האנושות כבר הספיקה לרדת מדריגה יחד עם כל הבריאה, בחטא הידוע של האכילה מעץ הדעת. הנחש היה חזק בשלו להחטיא בני אדם. ובעקבות שקרהּ של חווה לָנחש, שאסור לגעת בעץ הדעת - דחפה הנחש ונגעה בו. מייד אמר לה שתאכל, והיא חטאה והחטיאה את אדם, והקב"ה הענישו בְזֵעַת אַפּיךָ תּׁאכַל לֶחֶם ואותה בקשיי הריון. כתבינו המדרשסטים מוסרים שעונשים אלו היו טבעיים עקב ירידת המדריגה של כל העולם. דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות כמו כן נבראו כמה דברים בין השמשות. פי הארץ פי הבאר פי האתון הקשת המן המטה השמיר הכתב והמכתב התשובה ולוחות. ויש אומרים אף המזיקים (שדים) קבורתו של משה, אַיְלוֹ של אברהם, וי"א אף צבת בצבת עשויה. גולתה האש. במוצאי שבת קודש, בה חזר האדם בתשובה - גילה האדם את האש בשפשוף בין שתי אבני צור. לכן, כל מוצאי שבת מברכים 'בורא מאורי האש'. חשיבות סיפור הבריאה למהלך הדורות. "'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" הרמב"ן (ופרשנים נוספים) מדגישים את העובדה שפסוק זה הוא יסוד האמונה בא-ל ובלעדיו אין כל תוקף למצוותיו. רק האמונה שה' ברא את העולם ומחדשו בכל רגע מאין ליש, נותנת תוקף מחייב למצוות שהבורא יתברך ציווה אותנו לעשות. העובדה שיהודים חיים ויוצרים בארץ ישראל אינה מקרית היא מכוונת ע"י בורא העולם ומנהיגו. האמונה בבורא העולם מחייבת לסמוך עליו ורק להודיע לתובעים את האמת: זה שלנו כי כך קבע ה' יתברך בתורה הקדושה. [מאמר על הרש"י הראשון בתורה {המדרש על בעלות ארץ ישראל}] ולעיתים במקום לספר דברים בנוסחים מליציים, עדיף להטיח עובדות בשפה פשוטה ולא להיתלות בגויים איטנרסנטים... [גם זה להקראה] תם ולא נשלם לעולם, החדשות נמסרו באדיבות חדר החדשות T.H.F שימו לב! עבודה על מהדורה היא כ 4 שעות. אנא התחשבו. תודה לאלה שלא שלא כתבו. מערכת החדשות. הסתדרנו בלעדכם, נקווה שתתחילו כבר עכשיו עם נח בטרם תטבעו במבול... (אגב,היער ישאר יבש. דאגתי לזה, ונח הבטיח שלא יקח ממנו עצים).

ב"ה מוקדש לבינשים שלנו: אריה יעקב ועוזיה.

ב"ה אני מתנצל מראש בפני כל אלה שחושבים שזה הזוי. זו האמת. תראו את הסרט של ענת גורן - כל אנשי הקמפיין. לא ראיתם - לא הבנתם איך המדינה מתנהלת... ואם לא תכתבו שאתם רוצים להמשיך אני לא אמשיך. *** "בא תסתכל מה עשינו היום כי לא נתת עבודה" "כן, תמר ויעל, אני מיד ניגש" כתבנו פה תוכנה הזויה. היא מוציאה שמות לתוכניות... זה מדהים. צריך לכתוב לה על התוכנית הזו, והיא נותנת לה שם מהתנ"ך/חז"ל, וגם משמעות כל שהיא. בא נניח נכניס את ההתכנסות למערבב המילים. היא נותנת רעיונות חזרו : 250 תוצאות לחיפוש : "פינוי ישובים מיהודה ושומרון" "עמרי" "שרון" "נוה - עתיד" "חמוד" "חצוף" "הוא יודע גם לסתור את עצמו, הא", אמר ראובן בלגלגלנות. בלבו הוא חשב על זה שזה דבר מצוין, לא יצתרך לחפש לשונאים. "חרדיות" "עזבו את זה, תעבדו על הרכבת!" "לא אמרת להם?" "הם יצאו לחופשה" (גבי וירון). חכה, ראובן - לא ראית הכל... . זה מבוסס חיפוש איטרנט, כך הסבירו תמר ויעל. יש פה גם אפשרות לפי משקלים, הטיו, דגשים, נוחות דיבור... אתה לא תאמין כשתסתכל על זה. ראובן התיישב ברצינות, והוא חיפש שם למבצע שאולמרט מתכנן בלבנון. הוא הכניס למחשב "לבנון - מבצע לסילוק טילים" השמות שהמחשב נתן היו מגוונים, אחד מהם - גבורת אריה, השני - עם לבנון, שלום, הגולן ועוד. "אני רוצה את התוכנה" אמר ראובן. תוך כדי כך, הוא התקשר לבדוק מה לגבי המחתרת היהודית שהוא מתכנן - כשהו חושב איך יגלה אותה. מחבינתו זו בעיה גדולה - איך לגלות מחתרת - ושהיא לא תהיה בהכרח שלו. הוא חייב להעלות את התמיכה באולמרט, הסקרים יורדים, הקטיושות עולות, ואולמרט במצב רע. מה הוא עושה?, חשב לעצמו - האם כן לתקוף - לא לתקוף? הוא המשיך עם התוכנה, וגילה שם כמה דברים מעניינים. מחר הוא יבקש מהם לתכנת לו משהו אחר, טיפה יותר טוב. מעקב נוסף אחר החיפושים בגוגל על הכנת חומר נפץ, והכנת אתר ימין קיצוני בנושא. יש לו הרבה עבודה, עכשיו צריך לעשות ישיבה עם כולם ולהעלות את העניינים על השולחן. נכון שהוא הבוס פה, אבל - הוא לא יחיד, לצערו ולשמחתו. את הבחירות לפחות הוא עשה בסדר, והעביר את אחורה לשלטון. הפלאפון של ראובן צלצל. "ראובן, מה נשמע,? היום אני לא מגיע" "למה?" "שלחו לי צו מילואים" "אני מיד אדאג לבטל אותו, אתה בא! מה זה לא בא? אנחנו חייבים מוחות כמוך - עכשיו בדיוק אולמרט בבעיות!!. ואל תשכח שהיו הימין הקיצוני ברוטר כתבו על זה שהבנים שלו בחו"ל, מסרבי גיוס, אז אתה חייב לבוא לפה דחוף!!" "אההה.. טוב -הבנתי... אתה יכול לשחרר גם את הבן שלי ממילואים?" "בבקשה, אל תדאג...." "תודה, ראובן!" *** סבא הגיע לביקור פתע אצל הנכדים. היתי שם גם - כהרגלי בקודש. הוא לקח אותנו לחדר צדדי, והסביר לנו את הנורא מכל... יעקב, אחיו הגדול של יהודה הלך לעולמו - ה' יקום דמו. מיד פרצנו בבכי, וגם סבא. עכשיו הבנו למה הוא הגיע. "לאחרים אני אספר אח"כ", הסביר. וטוב שגם אתה פה - אמר לי. אני לא מתכוון לשבת בשקט בזמן שהילדים של אולמרט בחו"ל, אל תגידו, אבל אתם עכשיו הולכים איתי לחדר הסודי של המעבדה, איפה שהכנו את התרכובת לדלק, ואנחנו מכינים שם חומר נפץ. אני יודע שזה מסוכן, אבל אני חייב לנקום את מות נכדי. עכשיו אתם באים - אנחנו האמת, לא חלמתי על זה. המקסימום שעשיתי בנושא הוא לתלות שלט אין ערבין אין פיגועים, אבל עכשיו שזה בידי זה כבר קצת מסוכן, חשבתי. אבל אם סבא של יהודה אומר- הוא יודע. נסעתי איתם ברכב, כאשר אנחנו עוברים על ניירת של חומר נפץ, ותרשימים שיש לו. הפעם זה רציני, ולא נצטרך לעשות את זה לבד. *** מה עם האתר? אני רוצה מחתרת!! המקום הכי טבעי לחפש חומר הוא באינטרנט... תן סקופ! משהו שיוביל לשנוא את המתנחלים למרות שהם ההרוגים העיקריים שם. אז תמשיך לחפש חומר בערבית, תתרגם ותעלה - דיברתי עם המתכנתות שלנו - תמר ויעל לארגן לך משהו. אל תשכח לדבר עם יוני לגבי העיצוב של האתר- שיראה פשוט, בתקווה שהוא זוכר מה זה בעידן הפלאש והוודיאו- אינטרנט, לאחר ששלחנו אותו לקורס. ראובן הלך הביתה, כאשר במוחו מתרוצצות מחשבות

ב"ה לאחר בקשות והפצרות, וקריאת כל מיני סיפורים ודברים, החלטתי שאני ממשיך - מקווה לטוב. ב. "אז אתה בא ?" "אני נשאר פה!" <שוב אני לא יודע לדבר!!!> "למה?" קמתי והלכתי. עכשיו אני לא חופשי. וצריך לעשות פה את כל הסבוב. אוף! עולם דפוק!. יש יחס אישי... אבל זה רק הוא, והוא טוען שרק המנהל. הלכתי בוכה עם המדריך. הגענו פנימה. שוב החדר שלי. שוב הכר. ושוב הבכי שפורץ בלא גבול. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!! הרהרתי לעצמי. הכל שולט בערבוביה. הכל יחד!. שמחה- על המדריך, עצב- על החיים ובכלל... מי אני? מה אני? מאיפה?... *** "אני לא חושבת שטוב לו שם", אמרה היועצת החינוכית למנהל. "אז אולי נעביר אותו חדר!" "לאן בדיוק? עם משה?" "בדיוק" "בטוח לגבי שמעון?" "כן. חתמנו את הנושא!" "ומה לגבי אסף?" "אסף הוא נטע זר" "ככה את מדברת עליו?" "כן. הוא לא מתאים לפה. חבל עליו - יש פה עוד בתי יתומים בכפר!" "בית יתומים לילדים מיוחדים. זה לא בשבילו. את כפיר שלחתי לשם" "ותגיד לי את האמת" אמרה היועצת בטון רציני מאוד. "למה אתה כ"כ מגן עליו?" המנהל חשב על מסגרת התקציב של משרד החינוך. כל עשרה ילדים כמה הוא מקבל. אסף היה העשירי- שהשלים לו ל350. 349, הוא ידע- יוריד לו בתקציב. הוא צריך את זה. "כי הוא ילד מיוחד. רוב הילדים פה הם של חד הורים, שלא רוצים להיתלות בילדים - או שירדו לסמים (האבא/אמא החד הוריים). הוא מיוחד בכך שאין לו את שניהם. מבינה?" בזו הסתיימה השיחה. *** בא תראה איזה מגניב !. "תשמיע... תשמיע שוב!! היועצת? המנהל? על מה הם משוחחים שמה?" "על אסף ומשה... נכון מגניב? שמתי את זה בחלון... בזמן שהמנהל דיבר עם היועצת. תודו שזה טוב!!! הנה. באו תשמעו מה הוא אומר עלי: "הוא ילד מיוחד" ועל אסף "ירד לסמים" הוא השמיע לכולם. אסף עמד בפינה, מבוייש. הוא חייב לברוח למדריך - אבל הוא ראה את כולם מתקרבים אליו, מסמנים לו 'תפסנו אותך', בדרך להעביר אותו את הגדר למכון הגמילה....

ב"ה היועץ של מפלגת קדימה, שהיה בעבר עובד המחלקה היהודית, חזר לעבודה ע"י פרוטקציות, ועכשיו- ע"ח מדינת ישראל, הוא נוסע לאלון מורה. תגיד לי, מה אתה רוצה שאני אעשה פה?? 'שתהיה סוכן. תברר ותשכור/תקנה דירה! יש תקציב, ותעשה את זה כמה שיותר מהר!'. 'טוב. בסדר'. היישוב אלון מורה. פה לפנות... והנה ביה"ס... . 'איפה השכונה החדשה'? 'תסע לשם, זה עדיין גבעה. יש שם דרך עפר, שם תרד, אח"כ שמאלה ומשם הלאה תעלה לגבעה עם הכביש'. 'תודה!'. הג'יפ לא התקשה ממש לעלות ולרדת בגבעות. ג'יפ, לא?. שלום חבר'ה, אמר - כאשר הכיפה על ראשו. הוא יצא מהאוטו. הם די נדהמו לראות אדם בן 30, לא נשוי, מגיע עם רכב (ג'יפ יוקרתי!) לגבעה. הוא לא נראה כ"כ דתי. הוא הציג עצמו כחוזר בתשובה, ורוצה לגור איתם בגבעה - כאשר למרגלותיה בתים בשבלי בניה מתקדמים (לא קדימה!). הוא לא הרגיש לא מסורי לגור פה - בהתנחלות, אבל משהו פה בחבר'ה משך אותו...

ב"ה האמת - מעולם לא אהבתי את המרכז המצחין, ובניגוד לעוזיה, שירת הים, והציונית- ועינב<?> אני לא בעל מקום ספציפי. כמו אבי, אשרי יולדתו הסתובבתי בחדש - ישן מקום בו ריבוע ועיגול מסתובבים יחדיו. גם מקום המשולש לא נפקד- והשלום - תחתיו. הכל מלא אנשים, ובדברים שאיני רואה מה שנותר הוא להביט ברצפת הרחוב ההומה מנסה פה ושם לראות ומתאהב עם רוח ימית, עם רוח גבית, מחדש, תל - אביב. *** בימים האחרונים היתי הרבה בתל - אביב. אצל אחותי 3 פעמים ובתערוכה של מרצדס***

ב"ה מקשיב מאזין, וחושב על דאבדין ומשתכחין, על המת - שגזרה עליו להשתכח. על הצמח, שפתאום נובל - במקום לפרוח. על הרב, הגאון - אולי מישהו יזכור - לדראון. אבל חבל ארץ שנעזב מדוע לא זכרו - כל מי שלא, צרוע וזב? מדוע לא ארגנו - ולו משהוא אחד לזכר חבל ארץ נדיר שנכחד? ואני, אנה מפניך אלך - ואנה מפניך אברח לכן תעזור לארגן משהוא של יהיה עֹרבא פרח.

ב"ה פרק כ"ב והוא אכן רצה. מהר מאוד הכלי הושבת, והוכחנו שלא צריך חיבוקים בשביל לקבל דברים. וגם לא התרפסות. רה"מ הכריז ש 'ניצחון המתבצרים, הוא זמני בלבד'. הפעם ידעתי שהוא דובר אמת. במודלים היו כמה אפשרויות של הצבא לגבי הריסת הגדר פיצוץ בערת אדם מוגן פיצוץ בעזרת רובוט יתרונות/חסרונות רובוט- נחסל עם טיל. אדם – אם נירה, זה לא יזיז לו. יש שכפ"ץ. אם עם רובוט – אז נחסל את הרובוט. זה מבחינתם, משמע שעדיף להם אדם מוגן. אז פשוט: נודיע שאנחנו זורקים פצצות בלי חשבון על כל מי שבא, לא משנה מה הוא. זה ירתיע אותם להביא אנשים ע"מ לפוצץ אותנו. אבל מה עם טיל? חיל אוויר? כמו שהם עושים למחבלים, שני טילים על מגדל שמירה פה (לא לפני מסע התרת דם), ואז אין להם בעיה. מול זה, אין אופציה משלנו – אין לנו מערכות יירוט טילים. זה גם בעיה לבנות, ועלות של דבר כזה זה הרבה יותר מ120 מליון שקלים, זה מיליארדים רבים מאוד. גם האפשרות לפתח דבר כזה, שיהיה יעיל – לא קיימת. הוא צריך להבדיל בין מטוסים למסוקים, גודל, מהירות, גודל טיל לחיסול, מוכנות תמידית ליירוט, וכו' – עולות הרבה מאוד, ואין לנו כוח אדם. זו הפעם הראשונה שניצבנו בפני בעיה כזו, אבל נצטרך לפטור אותה לבד. לרגע התייאשתי. ומה יעשו לי בחקירות שב"כ? האם מעתה אצטרך להיות נווד לנצח? פליט פוליטי? ולך תאחסן 250 איש בלי שהשלטונות ידעו עליהם בכל רחבי העולם, ולהתנתק מהמשפחות וכו'... לרגע הכל היה נראה אבוד. לרגע... ואז צפצף הביפר. 'איומים על שאר הבנות (תזכורת : רק חלק מהאולפנה והישיבה פה) ותלמידי הישיבה שנשארו במדינה הסמוכה (מה שנקרא היום 'מדינת ישראל'). החלטתי שצריך להביא אותם לפה. ואז שוב חזר הייאוש הזה. ואם נביא אותם לפה – לא יחקרו אותם עוד יותר? ויתעללו בהם? דוד ניצן, שלח לי סמס. להתראות בכלא,אני החוקר האישי. נ.ב.יש מצב שיהרגו אותך. הבנתי שצדקתי בהשערה, ממני הם חייבים להיפטר. אני לא אתן... אבל איך לא אתן? ואז נזכרתי בנשק של כל יהודי– איזה טוב ה'. ירדתי לחדר הסודי והדלקתי על כמה דציבלים. רק ככה התפרקתי מכל מה שצברתי עד עכשיו. ומעתה – לטעון מחדש, להמשיך לעבוד. ככה ממשיכים החיים הרגילים. הרגע שמעתי שהם מתכננים שבועיים רענון, לתת לנו חופשי, ואח"כ ללמוד משגיאות המצור הנוכחי (שבועיים ללא הצלחה). ואז קיבלתי הודעה לביפר, בא"ת – ב"ש. תטסטפ שינבמפא שקגל. או בעברית: אנחנו במשאיות בדרך. לקח לי זמן לקלוט ולתרגם, אבל השוטרים סתם שברו את הראש. שלושת המשאיות, ובתוכן ארגזי עץ, משלימים את המעבר של כלל המוסדות לפה. וזה תגבור רציני בכוח האדם, כי עכשיו הרבה פחות % מהתל"ג לנפש הולך על בטחון. משמע: יש יותר תוצר לאומי = יותר בחשבון בשווייץ, יותר ריבית ויותר התפתחות. אבא הורה לי לפצל את החשבונות, שאם ייתפס אחד לא ייתפסו את כל השאר. האפשרות הכספית, נבעה מהעובד שעדיין לא קישרו בן הסטודיו אלינו, מה שאומר שהסטודיו דפק קופה נאה, שחלקה עבר לחשבונות שלנו, מה שאומר, גם בלי תל"ג גבוה. אמנם זה מוריד את הרבית – שעליה כידוע אנחנו חיים, אבל מוריד את הסיכון. זה גם טוב. עכשיו צריך לקוות שהכוח אדם החדש ייתן לנו פיתוחים חדשים, מכירות חדשות, ואולי גם מערכת יירוט תילים מתקדמת, מהסוג שאנחנו מאוד זקוקים. בינתיים יש שבועיים להתארגן ולהמשיך לעבוד על מה שחשוב באמת. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג |

ב"ה פרק י"ט ירדתי למחלקה המדעית. מעניין שם בד"כ. 'שיגור' המסוק נדחה, יש עוד דברים לתכנן. בייחוד שהם מתכוונים לפשוט היום, או מחר. או ביום ראשון. קיצר, מאוד בקרוב. אבל לחגי היה רעיון מגניב : במקום חומר נפץ שעלול לסכן את הנהג, 'שרשרת' של 5 'טילונים'... כל אחד מהם עושה קצת, עד שהם משביתים אותו לחלוטין. כעבור 5 שניות, זה מגיע גם למיכל הדלק (לוקח יותר זמן אם המנוע כבוי..) והכל מתפוצץ. עבודה כזו, נגד D-9. הממוגן שוקל כ62 טון, ולהרים את זה, זה כמו טנק ממוצע (60-70 טון!). (מקור: אתר קטרפילר. תמונה של הדגם המדובר: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/3/30/D9R_rpg-armor06.jpg ). מדובר כמובן בפגיעה מהצד (דבר שיוצר בעיה – יותר קל לפגוע מקדימה), לתוך מכסה המנוע. המטרה היא להשבית את הכלי. רוב המדגמים שעשינו, הראו כמה דברים: ראשית – על הדחפור מהסוג הנ"ל לא מאיימים כדורי רובה. שנית – אם ישתמשו, יביאו לפחות שלושה ארבעה או חמישה מכיוונים שונים, מה שיקשה על לחימה ממקום אחד. שלישית – יש מצב שיקנו D10 (67 טון, ללא מיגון), או D11 (68~ טון, ללא מיגון), שעליהם אין לי ממש מושג איך אפשר לשגר משהו שיועיל. רביעית – הוא הורס כבישים השאלה היא אם הם יתחשבו בזה ולא יעלו אותו על דרכים שסללנו כבר. חמישית – לנו אין דרך לעשות 'התנגשות', הכלי תחבורה היחידים שיש לנו הם ארבעת הג'יפים, או המקדחה, הדחפור (טרקטור רגיל לחלוטין), ומשאית המנוף שבינתיים מרחיבה את הגדר, ואנחנו חייבים אותה על מנת להמשיך לשפץ ביתר שאת את מה שנפגע, זה עושה את העבודה יותר קלה ומהירה. זה השיקולים, עכשיו צריך לחשוב עליהם, מה שבטוח, לנו לא יוותרו, ואין עלינו מדיניות הבלגה. אולי באמת עדיף להיות ערבי... בכל אופן, התחלתי לחפש מידע על הכלים האימתניים האלה. מסתבר שצדקתי, הם מסוגלים להוריד כל גדר שבא להם, כולל את שלנו (שכזכור – היא בטון מזוין יצוק). לכלים האלה יש תפקיד, והם מבצעים אותנו מצוין (480 כוח סוס, לשם השוואה, לאוטובוס מפרקי יש כ360 כוח סוס, והוא שוקל 28 טון. כלומר, 12 כוח סוס) לטון. אותו יחס, רק שבאוטובוס מפרקי זה עבודה 'קצת' יותר קלה, שמתפרסת על יותר שטח בהנעה גלגלית, בעוד שבD9 היא זחלית. אבל חגי אמר שהפתרון הוא לעשות כאלה שרשראות על הגדרות, אחד לכל כ30 מטר, וככה כל דחפור שרק מתקרב, מקבל מנה יומית. זה יחובר למצלמות מרכז השליטה, ומשם העבודה כבר יותר קלה. בכל אופן, זה יפגע בחורי אוורור המנוע. כמו"כ, חומר אחר שמתייבש מיד אחרי ש 'יורים' אותו, יוכל לסתום את יציאת גזי הפליטה של המנוע. לשני אלה, הצבא לא ממש ערוך. אבל, אם יחליטו לשלוח נגמ"ש, ויצאו ממנו אנשים עם שכפ"צים, ולשים חומרי נפץ – מה אז נוכל לעשות? חור בגדר, יקשה מאוד לתקן אותו בזמן אמת. עד כה, הם אפשרו לנו לתקן (עם תצפית אדוקה מאוד – איזה הגנה יש בתוך הגדרות) הם לא עלו על זה שעל הפלדה עצמה, מותקן חוט חשמל, שמי שינסה לחפור בגדר יתחשמל). עוד אפשרות, שיגור טילים ע"מ לחדור את הגדר. הם מסוגלים לזה (אחרי שארגוני הטרור יתחילו את זה עוד כמה תרחישים אפשריים, אני אעלה אותם לדיון בישיבה של מחר (ביום שישי יש ישיבה בבוקר). הלילה שקט בינתיים, אני יורד למחלקה המדעית, לתת להם את המידע הזה, ושיעשו איתו ועם העצה של חגי מה שהם רוצים. לא עסק שלי כל עוד זה לא אושר. ושאת המסוק יעזבו בינתיים, יש דברים חשובים יותר. אני לא צריך את הכבוד הזה. | > > > < < < | דיווח: מוצ"ש הפריצה לפה. הם כל פעם דוחים. אני מקווה שבשבת לא ינסו לעשות לי צרות, כי אנחנו מנועים מלהגיב בשבת (רק במקרה של פריצה כוללת, אנחנו צריכים לדאוג – כי אתה לא יכול לדעת מה עושים בחקירת שב"כ, זה עלול להגיע למוות, ועל כן – יש מצב להיתר, וחוץ מזה שזה מסוכן בגלל הערבים, שעלולים לנצל את העניין כאשר המשטרה תשב בשקט באין מפריע). אבל זה עוד לא הכל: החברות הסלולאריות (שמניחות, מן הסתם, שאנחנו נחזור לפה...), ביקשו לבנות אנטנה זמנית משותפת, כי האנטנות האזוריות קורסות. אי לכך, הם מעוניינים שצה"ל ייתן להם משטח בטון, להניח עליו את האנטנות (בבסיס יצוק, כמובן). אם הם מאמינים שנשאר פה, אז גם אנחנו צריכים, לא כל שכן?. למחרת בבוקר, לעיני ה 'ממשלה', הצגתי את הנתונים על הדחפורים, גודלם, משקלים, הדגם שיש לצה"ל, היכולות שלו, אפשרויות חומר הנפץ ועוד. את הישיבה לא קיימתי בחדר הרגיל, גם חגי פה (ולו אין גישה לכל מה שלמטה מקומה -2, נכון לעכשיו). ב"ה. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק ט"ז היה מאמר אחד שמאוד נהניתי ממנו, הועבר אלי עותק. פורסם בכבוד רב באתרי האינטרנט ובעתונת (שאגב, הציעו לנו מינוי חינם, לנו ולכל 'תושבי' המדינה שלנו. איזה אדיבות!. מובן שוויתרנו על זה...) הנה הוא, ככתבו וכלשונו. להשאיר את המתבצרים בשומרון – מכתב פתוח לדוד ניצן, מפכ"ל משטרת ישראל. שלום רב, אני מניח שקראת כמה ספרים שלי, אני מתחיל לחשוב עכשיו על דרך חדשה וטובה לגבי המתבצרים. ראשית, אני מניח שכמפקד בשטח,למרות היותך מפכ"ל (ועל זה מגיע לך ישר כוח!), אתה יודע יותר טוב עוד נתונים על המתבצרים הפרזיטים, שאחת הסיבות שהם שם היא התחמקות משרות צבאי. כידוע, ה'מנהיג' שלהם, בן 17 לערך, והוא – מתכוון שלא להתגייס. אחד מעמיתי לפרופסורה, אמר לי שאחיין של אשתו, שלח לו את צו הגיוס הראשון. כידוע, המתבצרים הם אנשים מאוד אלימים, הם השמידו ציוד צבאי בערך רב מאוד, ועל כן – אני לא רוצה אותם במדינה שלי. הם רק מזיקים, ועושים 'ונדליזם', מי צריך אותם כאזרחים? הם לא משלמים מיסים – מי צריך אותם כאזרחים? הם מייצרים חומרי חבלה – מי צריך אותם כאזרחים? הם מגדלים צמחי סמים ומבריחים אותם לישראל – מי צריך אותם כאזרחים? הם יורים כמו בארצות עולם שלישי, כל אדם מגיל 10 מחזיק רובה – מי צריך אותם כאזרחים? אין להם חינוך בסיסי הם מתנהגים כחיות – מי צריך אותם כאזרחים? הם משמיצים את מדינת ישראל בעולם – מי צריך אותם כאזרחים. הם מסכנים את השלום המיוחל יותר מהמתנחלים – מי צריך אותם כאזרחים? הם ארגון הפשע הגדול ביותר בישראל – מי צריך אותם כאזרחים? אני קורא לך, ולממשלה – לשנות כיוון. במקום להלחם, ולבזבז זמן וכסף יקרים, לעזוב את חולי הנפש האלה. שהקיצונים הערבים, שמסכנים את השלום אמנם פחות מהם, יחסלו אותם. למען השלום – אני קורא לך להפסיק להתעלל בהם. לתת לזמן לעשות את שלו. הם ייכנעו. למען מדינת ישראל – אני קורא לך להפסיק להשקיע משאבים מכספי משלם המיסים הישראלי. למען העולם החופשי – אני קורא לך להפסיק לבזבז כוח אדם משטרתי עליהם, ולהתחיל לטפל בפושעים, גם אם הם פושעים פחות מהפושעים ששם. למען העולם כולו, למען הגנת הטבע – אני קורא לך להפסיק להפעיל כלים כבדים שוטי סולר. על החתום, יו"ר שלום עולמי. עד כאן לשונו. אני ישר חשבתי להגיב, אבל החלטתי לחכות לישיבת ממשלה. בטח נוכל לנסח יחד יותר טוב. בשלב כלשהו, גם לתבוע דיבה. מחירים בעיתונות, של פרסומת בגודל דומה, עולה כמה עשרות אלפי ₪, ואותם נוכל לתבוע בסכום זה. כמו"כ נוכל לתבוע על עוגמת נפש ועוד, למרות שביהמ"ש מוטעה, ולדון אותו בבית משפט שלנו זה לא אובייקטיבי. אפילו בביה"ד של סאטמר זה לא אובייקטיבי. אבל למי שיקרא את זה –נכתוב איפה הוא מגבב שטויות. שרות צבאי – מתי כתבתי לכם על התחמקות? אני היתי מתחמק בגלל שזה לא צבא סתם משהו שקוראים לו כך (הערבים יודעים יותר טוב ממני). כמו"כ אין גם שם של עמית לפרופסורה, ואחיין של אשתו – איזה מן מקור זה... השמדנו ציוד צבאי – איזה בדיוק? זה שבא להפיל מגדל שמירה ובכך לפצוע/להרוג 5 אנשים? ונדליזם?אלימות? מישהו ראה פה מתקן מקולקל ? מישהו ראה פה שניים הולכים מכות זה עם זה? חומרי חבלה - מעניין למה אנחנו מייצרים חומרי חבלה. אולי כי המדינה הנפלאה שלך רוצה לקחת אותנו לכלא ולהתעלל בנו שם למען יראו וייראו? אולי בגלל שהערבים אנשי השלום מעוניינים בנו כ"כ? מיצירם סמים? - מישהו פה עישן בחייו משהו כזה? הזריק אולי? משום מה אני לא מכיר... יורים מגיל 10 ? אולי הערבים. לאף אחד מהילידים של הרב איתי (שהם בגילאים מגוונים, בין השאר אחד בן 10...) אין נשק ו/או ידע להשתמש בו. אין לנו חינוך בסיסי. אז איך יש לנו מחלקה מדעית כ"כ טובה? משמיצים את מדינת ישראל - אולי כי היא נותנת לנו במה ומאלצת אותנו להשתמש במה שהיא נותנת לנו? ארגון הפשע הגדול בישראל – ממתי אנחנו ארגון ? לא הכרזנו שום דבר. ולכל החבר'ה ממשפחות הפשע יש קצת יותר מ250 שכירים ואנשים קשורים. חולי הנפש – לא שידוע לי שמי שמאמין בתורה הוא חולה נפש. הקיצונים הערבים פחות מסוכנים מאיתנו - אז למה הם יורים קאסמים? למען הגנת הטבע - להזכירו, פה אנחנו שותים מהאוויר, ומקבלים חשמל מהשמש. מה יותר נקי מזה? שלום עולמי – שם יפה לארגון. יש לך טעם... עפתי. להת' גם אני עף, לכתוב עוד פרק - שניים... פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק י"ד היריות נורו לא ברצף קבוע. פעם אחת לעשר שניות, פעם ל12 ופעם שתיים לשניה. הדבר מאוד מפחיד – כי אם יש סדר אפשר לחמוק ממנו. הוא התקדם עם המשאית (כושר הרמה קרוב ל 600 קילו!) והעביר בדקה לערך כל אחד. מהירות מאוד מרשימה יחסית לאחד שהתאמן במשחקי מחשב וסימולאטורים. המהירות התאפשרה בעקבות ישור השטח שערכו הצבא והמשטרה. אבל זה עבד. ככה הגדלנו את הטריטוריה שלנו בעוד קצת. זה היה שיפור של עוד כ 100 מ"ר. השיפור היותר גדול – האפשרות שלנו לקדוח (במקום להשתמש בחומרי נפץ – שהורסים את היסודות של המבנים האחרים, וכן – אפשרות מבוקרת יותר). עוד הרחבה. ועוד אחת – עכשיו ניתן גם להזיז את הגדר, וככה לכבוש בסיפוח זוחל עוד דברים. והגדר הישנה? מחזור. צריכים ממשהו לעשות את הכבישים הפנימיים, וגם אומנות, שאח"כ נמכרת תחת שמות בדויים בישראל (אחרת ידעו שזה אנחנו ויחרימו את הסחורה) עוד דרך להרוויח כסף נקי. >> >> >> 'בעז, בעז, תתעורר' מה קרה, שאלתי בבהלה. 'תרגע, רק השמש עלתה קצת. אתה מאחר לותיקין'. אני עוד צריך לאסוף את השומרים, ויש יום עבודה ארוך. נטלתי ידיים, קמתי ואמרתי ברכות השחר (כזה אופייני. אני לא יכול לכתוב משהו יותר מעניין??) תפילה. ועל ניסך שבכל יום ויום, ואני נזכר בנס של אתמול שהשוטרים לא נכנסו. במשך היום הזה המנוף עוד ימשיך להרים את הגדרות עוד מטר – שניים קדימה. הצבא והמשטרה יישרו את השטח בעבורם, עכשיו הגיע הזמן לנצל את זה. אצלנו, חילוף המשמרות היה בהתאם לתפילת ותיקין. אצל השוטרים שבילו אמש, השעה המומלצת הייתה 9, מה שהיווה יתרון ערנות. עד הזריחה הוא קידם. שוב נסיעת הבוקר לאורך הגדרות. תענוג אמיתי. האוויר זורם, המנוע – שקט, ואתה הולך עכשיו לקיים מצווה של 'לא תעמוד על דם רעך' –עזרה בהגנה. יש לי את הסיבוב הזה 3 או 4 פעמים ליום, תלוי בעייפות של החבר'ה. אבל אני מקבל את זה יחד עם סדר היום (שאצלי זה דבר עמוס. למרות שהניהול שלנו הוא 6 ל 250, שזה יחס של 1/41 (במדינה מתוקנת יש הרבה פחות...), עדיין יש הרבה עבודה. היה ערפל קצת. ועוד קצת. ועוד קצת. למשטרה זה לא שיחק. למניחי הגדרות שלנו זה מאוד שיחק, אבל גם לערבים. מה היה אצל הערבים? מלחמות פנימיות. הם תכננו, 2 ארגונים ערבים לעלות, כל אחד בשביל להוכיח שהוא יותר גבר בלרצוח יהודים. כפועל יוצא, הם רצחו זה את זה גם, מ 200 מכל ארגון שעלו, נשארו 180. וככה הם עלו. המשטרה, כשראתה – ראתה מאוחר מדי. הגדרות שלהם לא חזקות (הם תכננו לעוף מפה מהר. אנחנו עושים להם בושות וצרות גדולות...), והערבים מהר חדרו. הם גם קיבלו זריקת עידוד מהחוליה שחדרה. לנו לא הייתה בעיה, לציוד שלנו (להזכיר – הוא יועד לטווח גדול יחסית וזהו. מחכים להתפתחות. הלכתי לישון עכשיו, אני סחוט. שיהודה ינהל את כל השאר. שלחתי לו הודעה למכשיר ביפר-פלאפון. הטלתי את האיסוף על יהודה. אבא שוב העיר אותי לישיבת הממשלה. הפעם היה דיון איך להעלות את מספר התושבים. הוצעה ההצעה להעביר דרך הכפר הערבי ומשם למסוע. אבל אם אחד מהם יהיה סוכן שב"כ, הוא יאסור גם את חבר של הרב איתי, יגרור השתלטות של צה"ל על הכפר (זה לא רע כ"כ...) ואיסור העברת סחורות מעבר לקצבה אליו וממנו. ומבחינתנו – זה חורבן. לכן, כך סיכמנו בסוף – שפשוט נשאי הכל 'בתוך המשפחה' – ה 250 שפה. יהודה הציע לעשות פריצת מחסומים של המשטרה –אבל רק 'מיוחסים' ידעו על העניין של ההברחות, על כמויות הנשק, הגנה ועוד. הועלה גם הנתון של % המגנים – מ 250 אתה צריך 75. מ 300 – אתה צריך שמונים. מ 1,000 – אתה צריך 150, שזה חסכון אדיר. ככל שאתה יותר גדול – ככה אתה יכול לתת פחות % לצבא. וזו היתה הבעיה העיקרית. הרב איתי אמר שהרבה – זה לא תמיד טוב. עמ"י קטן, והכל גדול. כדור הארץ קטן, ומערכת החלל גדולה, אבל הכל בשביל הכדור הקטן שלנו. ההצבעה הסתיימה ללא תוצאות, בינתיים. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק י"א יום ראשון בבוקר. תפילת שחרית בוותיקין. הלילה היה עמוס מאוד, חיסול שיירת אוטובוסים, דחפור מפוצץ, מניעת מכולה, ומטח יריות במקום המשטרה לעבר הכפר הערבי. לילה ארוך. כרגיל, לא ישנתי הרבה. עפ"י ההערכות שלי, היו בדרך לפה יותר מעוד 1,000 שוטרים, ביניהם מג"ב ויס"מ. כ4,000 אנשי משטרה, זה היה שיא של המשטרה. במרכז הארץ דווחו מאתרי החדשות מקרי אונס, רצח ופשיעה – ולמשטרה לא היה איך להתמודד. ידעתי שיאשמו אותנו, אבל בפועל הם אשמים. עפ"י חוק אין להם סמכות פה. המשטרה ניסתה לקרב דחפורים. בהתחלה שמרנו על מרחק של עשרה מטרים, אח"כ זה היה בן שמונה לשמונה עשר. היו קרבות קשים –כי לנו היה מוסר ולהם לא. אנחנו ירינו לגלגלים, הם ירו לראש. אותי בכלל הם רצו לחסל, ולא יצאתי מעבר לחדר שלי ולבניין 4. הם ידעו שאם יחסלו אותי, הכל יחוסל. אני לא חשבתי ככה. להיפך – אם יחסלו אותי, יהיה פחות טוב להם, ילחמו וירו ראש בראש. בינתיים, יחסית לכך שניסו לחסל אותי פעמיים – אנחנו נוהגים המשטרה הביאה תגבור, ואנחנו עבדנו מסביב לשעון בכדי להבריח אוכל. חשמל – פשוט וקל – הוצאנו מהשמש. את המים מלחות האוויר (יש מספיק שטח, פה לא תל אביב) וככה היה לנו את שני הדברים האלה. את הביוב הזרמנו לערבים, בהתחלה, ולאחר מכן למערכת שהשאירה מדינת ישראל מתנה לרוצחים. שיפצנו והביוב זרם. אף אחד אפילו לא שם לב, זה לא הרבה, כי היה נוהל חסכון במים תמיד. המשטרה קרבה שני דחפורים ושני מנופים עם מכולות. החברה שלנו לא נשארו חייבים, וירו על המכולות. התוצאה: אי כשירות לשימוש. המנוף גם הוא קיבל על הבוכנה והלך שוב לכל הרוחות, אבל כאשר המשטרה הביאה מתחת למגדל דחפור וניסתה להפיל את הגדר, למעלה ירו לעבר רגלי הנהג. המשטרה ניצלה את העניין וצלפים ירו לעברנו על מנת להרוג אש חיה. החלטתי לעלות, ולדבר. בקול גדול ולומר – אנחנו לא מפחדים. לא בתי סוהר, לא משטרות. לא שאתם פי 8 ויותר מאיתנו, אבל אנחנו לא אלה שנכנע. אתם אלו שייכנעו. ההיסטוריה מוכיחה אחרת ממה שחשבתם. זה היה עלול לעלות לי בחיי. סידרתי לעצמי מהצדדים שקי חול כתפאורה, ועליתי למעלה. שני צרורות מהצרים [=השוטרים] נורו עלי. אתם עכשיו נסיתם לחסל אותי בפעם השלישית עוד צרור. הוא פגע בשק חול הקדמי. רביעית, סליחה. מה אני עשיתי לכם? אני לא מגדל פה שום צמחים אסורים אני לא מפר שום חוק שהוא עולה על בר דעת. אני עובר על חוק אחד ויחיד, שלא כתוב בשום מקום בחוק של מדינת ה'יהודים' – אני יהודי אמיתי שלא מפחד מכם. לא אלות, לא יריות, לא יס"מ, לא שוטרים, לא מג"ב, לא טנקים ולא מטוסים ומסוקים יפחידו אותנו. ועכשיו, לאחר שירתם עלי – אין לי שום בעיה מוסרית ערכית לירות בכם – הקם להורגך השכם להורגו. כל שוטר, שלא מעוניין להסתכן בנפשו, שבטעות נפגע בקבוצת השוטרים הרעה שיורה עלינו, ומקבלת את החלטות הגויים והשרים בעלי הכבוד והממון – שזה כל מה שמעניין אותם בחייהם, שילך עכשיו. השמדנו כמה דחפורים ומכולות. כל בעל מכולה, שייקח מכולתו מפה. היא עלולה להיפגע בידנו או בידי צרינו-צוררנו. אנחנו לא רוצים לפגוע, אבל גם לא רוצים להיפגע. עד הצרורות האלה, שתקנו. עכשיו, הזמן להגיב. עוד צרור אחד. רציתי אצתי לתוך ביתי בטרם יוחרב, ונכנסתי למקלט לנהל משם את המלחמה. ירינו ללא הפסקה, ולא היו 10 שניות בלא פיצוץ, או מקרה חבלה קטן באחד הכלים המשטרתיים. לרוב זה היה תקלות קלות – פנצ'ר וזכוכית שבורה. במקרים בהם ירו עלינו אש – זה היה גם תקלות במנוע, עד שריפת הכלי. המשטרה המשיכה ליישר קרקע כדי להגדיל את מקום מושבה, להלחם בנו יותר טוב. אין אויבים ואין פושעים – רק אנחנו. אלה שוטריך, או ליתר דיוק מפקדי שוטריך – ישראל. פה זה לא נגמר. נתתי הוראה לחדש את הגדר בכל המקומות, ולעבות אותה. מיום ליום התעבה צינור ההברחות, וגדל מסוף המטענים בכפר הערבי הסמוך. מה שהיה פעם חנות קטנה לממכר מוצרי בסיס, הפך להיות מרכול, ואיתו גם גדלו ההברחות הרבות, עד כדי תכנון מסוע מפה לשם, כדי להעביר את המוצרים אלינו, ביניהם חומרי חבלה להמשך הלחימה. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק ט' ערב שבת קודש. כל התאורה הודלקה, לכבודה והדרה של שבת. בית הכנסת, שבשעות האחרונות שלפני שבת נגמרה בנייתו, עמד במלא תפארתו. כיבדו אותי בעליה, קרליבך. אלא מה?. התקשורת לא הורשתה לצלם. מי שיצלם – אחת דינו – לא לקבל מאיתנו יותר חומר בלעדי. העיתונאים מבינים את זה. לכו נרננה, לה' – נריע לצור ישענו!, נקדמה פניו – בתודה! בזמירות נריע לו. כי אל גדול ה', ומלך גדול על כל א-לוהים.... שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ, שירו לה', ברכו שמו – בשרו מיום אל – יום ישועתו. ספרו בגויים כבודו – בכל העמים נפלאותיו. לחשוב על המשמעות של זה עם הניגון, עם העלי'ה. עם ההתקרבות. עם הכמעט נגיעה (שהרי זה לא גשמי) בה' יתברך. כזה רצון. כזה חשק!. שכל העולם ידע על הקב"ה – על מה שעשה. כי גדול ה' ומלך גדול על כל א-לוהים...הוד והדר לפניו, עז ותפארת במקדשו... אז ירננו כל עצי יער, מלפני ה', כי בא, כי בא לשפוט הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים. לכה דודי לקראת כלה – עוד מעט גאולה! עוד מעט הסופי... ואז –צרור יריות מפלח את בית הכנסת. המשטרה הקימה במרחק מה מגדל שמירה, ומהם ירו ישר לראשי. היריות חלפו מעלי –שוב. גם הפעם אסור לי להסתובב חופשי? בבית הכנסת שאבא שלי תרם?? מה קורה פה?. לא הפסקתי את התפילה. עוד צרור. הרב איתי מתחיל לדרוש. אני להתרכז כבר לא יכולתי. הלכתי הביתה - כלומר – לבית השני שלי, חדר הפיקוד. שם ראיתי את המצלמות סורקות. היה שם גם חזרה על מה שהיה, כל פעם על מסך אחר, אבל רק קטעים רועשים או תזוזתנים מאוד. היריות נראו בברור מגיעות ממגדל שמירה של המשטרה. החלטתי שבמוצ"ש, שוברים כלים, ומתחילה המלחמה. אחים? מי שיורה - אח? לא. נכנסתי שוב לביהכנ"ס. לחשתי לרב איתי את העניין, ולאח"כ שחזרו לי על מה שאמר - הבנתי איך באומנות מופלאה קישר בין הדברים שאמר בתחילה וכיוונם לאחד, לדבר אחר – לחזק את כולם לקראת המלחמה, שתבוא לאחר כמעט שבוע פה. שחרית לשבת כבר לא התפללת בקומה העליונה, אלא במניין השומרים (היום שניים כאלה, התפללתי בראשון). החלפתי את אחד מחיילי, שרצה קצת לישון. רציתי לראות את העניין מקרוב, מקופסת פיל 4 – חדר פיקוד מלחמתי ראשי (שלי נחשב עורף). הצבא קידם כוחות רבים, הוא ניצל את הפוגת השבת שלנו (סיורים מופחתים, וכל מיני נהלי שבת כדי כמה שפחות לחלל), כדי לירות עלינו צרור, ולא נוכל להגיב. מוצאי שבת, אנחנו מתכוונים להשיב מלחמה שערה, עם כמה שפחות לפגוע בשוטרים – כי הם לא אשמים תמיד. מנחה לשבת, גם התפללתי במניין שומרים. לא היה אסון גדול, למרות שברוב עם הדרת מלך. שבוע הבא, נהיה מוכנים יותר לשבת ואוכל לשבת (לעמוד!) בבטחה מול ארון הקודש, ולהתפלל שוב, לקדוש ברוך הוא. הכוחות להערכתי, נעו בין פי 4 כוחות לוחמים מולנו, לפי שמונה! היחסים לא היו הוגנים כלל. במהלך השבת, הובלו עשרות כלי משחית משטרתיים (מכת"ז, ושלל מכונות לפיזור הפגנות), וצבאיים (ד-9, ד-8, דחפורים להכשרת תעלות לכוחות הגרוש) ואזרחיים (מערבלי בטון – ליצוק מוצבים נגדנו, דחפורי הריסה מסוגים משוכללים יותר, שופלים, מכולות) ואפילו תותח חצצית. צה"ל גיבור על 230 נערים ו20 מבוגרים. מיד מוצ"ש תפילת ערבית, להתרפק על השבת שעברה, ולקבל כוח אחרון בטרם היציאה לשבוע קרבות קשה, ואם ההתכוננות הזו – מי ישרוד בכלל. >> מוצ"ש המשטרה הרשתה לכתבים רק מקום אחד. אנחנו עשינו עבודה הפוכה: שיגרנו מהזווית שלנו, מאות תמונות וסרטי וידאו לכל העולם, להראות מה מתכננים נגדנו, ומה עושים למי שמפריע לשלטון החוק (הצדק דווקא לא. הוא נשאר למעלה כשאיפה אחרי הכסף, הכבוד, האוכל, הלבוש. איפשהו למטה... אני עדיין לא מצאתי אותו...) של מדינת 'היהודים'. המשטרה לא אהבה את זה. דוד ניצן (או שמא זה היה העוזר שלו? הוא מעדיף להישמע אינטליגנט ולא לקלל) שלח לי SMS רבוי נאצות וקללות. החלטתי שאני לא אשתתף במשחקי הצומי שלו. ואז, נורתה הירייה הראשונה. דחפור ממוגן עשה צעדים מהירים לגדר שמתחת לקופסת פיל 3. הוריתי לפוצץ, אם לא יפסיק להתקרב. הוא לא הפסיק. הנהג בפנים היה בעל שכפ"ץ, כך שזה לא איים עליו. זרקתי את הפצצה הראשונה מהמגדל שלי, לצד הטרקטור והוריתי למגדל 2 לעשות זאת. בום אדיר נשמע. הגדר לא ניזוקה, המטענים היו מאחורה. המצב התחמם, אני ירדתי תחת אש לחדר פיקוד תחתון, שם חיכו לי הרב איתי, יעל, שירה, יהודה וכמובן- אבא. כן, אני רואה שאיחרת, אמר לי הרב איתי בקריצה. חיסלתי טנק בלי לפגוע בגדר. ככה צריך לעשות הלאה. העברתי הוראה בקשר. רק כך. כולם צחקו. [חייבים לסיים בדבר טוב!] פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ה' מלך!!! ראשית חכמה יראת ה', בעז"ה היום אני נוסע לצפונ"ש. תאחלו לי ב"הצלחה ותתפללו שכוחות הגרוש לא ימנעו מאיתנו זכות זו. פרק ו' אבל לא ידעתי עוד מה מתוכנן לי מאלוקים. המשטרה היום ירתה שלוש יריות באוויר ביחד מארבעה כיוונים. מפגן ראווה לרגל הוספת עוד 50 שוטרים לכוח הקבוע לידנו. שוטרים באו והתחלפו, ולא נשאר אחד יותר מיומיים. אחת ליומיים המטכ"ל, דוד ניצן, היה נוחת במסוקו. הכפר הערבי הסמוך, המשיך בתוכניות ההרסניות שלו. לעיני הם נצפו מתקרבים לגדר הזמנים שהקימה המשטרה. למרות שהינו מוגנים, החלטנו להגיב. השוטרים ירו כדורי גומי, אני למרבה התדהמה, יחידת המודיעין בקשר מצאה שאלה – מי ירה על הערבים? החקירה נמשכה. לאחר יומיים, הם הגיעו למסכנה בלתי הגיונית (בגלל שירינו בכדורים מיוחדים שהסתירו) מצד המשטרה, שזה אנחנו. במקביל, ההכפשות עלו, כאילו אנחנו מעוניינים להשמיד את הכפר הערבי הסמוך, כאילו אנחנו מתכוונים לירות על שוטרים על מנת להרוג, והכותרות חגגו. אפילו קשרו אותנו לפיגוע בהר הבית או ל'זרוע גדולה במכה או בוותיקן". כותרת אחרת זעקה: הקיצונים הימניים מסכנים את מדינת ישראל, כמאמר מערכת. ההכפשה לא נגמרה. 'אשרי השוטר שאת המתנחלים יגרש' ו'הם מסוכנים יותר מארגוני הטרור'. לא היה עיתון חילוני שהיה יוצא לאור ללא הכפשה. הממלכתיים, כתבו בעיתונות הדתית שצריך לשפר את המדינה, אבל להאמין בה ולדבוק בדרך הרב קוק. אחרים, עשו השוואות וניתוחים, ואמרו שרק מיעוט מזערי תומך בנו. אנשים חשובים אמרו שזה לא נכון לשייך אותנו עימהם. אני לעצמי – שמחתי. עכשיו אדע יותר טוב מי לנו ומי לצרנו. בעתיד, שנוכל טכנית לסגור חשבון - ונעשה זאת, נוכל לדעת עם מי. אבל, התעלמתי מהמגנים. מידי שבוע היתי מקבל לדוא"ל עותקים של עלוני הפרשת שבוע. הממלכתיים – נגד אל תצטרף למדינת יהודה, כותרת מאמר של אדם מפורסם. חובה להשפיע מבפנים, אי אפשר לזרוק לים כ"כ הרבה יהודים. המרוץ נגד הזמן המשיך, וכל יום הוברחו יותר דברים דרך הכפר, שאט אט גדל. פשוט מאוד: כדי שנוכל להבריח, אבא לחץ לפתח שם את התשתיות. אבא גם אמר על אפשרות של לכבוש את הכפר, כולל טיהור ממחבלים והשמת יהודים שם. מודיעין לשם כבר היה לנו, כולל מפה מדויקת שקיבלנו מהמבריח שלנו. השאלה היא – רק מתי נעשה זאת. בינתיים אנחנו לא מספיק אפילו בשביל להחזיק את עצמנו. אין מחזור כלכלי והיצור נמוך מהיצוא. אבא אמר שהוא לא יכול אבל ידעתי שלא נוכל לעשות שום דבר עד של נסלק את משטרת הגרוש מפה, ולהתחיל לנהל חיים נורמאליים יותר, שאינם אפשריים עם גדרות הבטון בגבולות הנוכחים. צריך שדות, יצור עצמאי, כדי להביא עוד אנשים. אם כל אדם היה מביא 300 ₪ לחודש, יכולנו להוסיף עוד 25 ואיש, וככה עם הזמן להתמסד ולהעלות את ההכנסה הממוצעת, כדי שה 6 מליון לחודש יממנו את ההתפתחות. אבל התל"ג לנפש היה קטן, והיה צריך לפעול בהרבה מישורים כדי להעלות אותו. וכשאין גבולות מספיק גדולים כדי אוכל בלבד, איך נוכל להמשיך ככה? את כל השאלות האלה תכננתי להעלות בישיבה של מחר, לבחון דרכים להגדיל את הגדר, להגדיל את ההברחות ולפתח יצוא, בעיקר טכנולוגי. ניירות אין בעיה להעביר בנתיב ההברחות ומשם הלאה לחברות גדולות בישראל ובעולם. כך נולדה החברה, שהייתה בבעלות חברות קש של אבא – טכנולוגיה טובה. מוחות לא חסרו אצלנו. באנגלית זה נשמע יותר טוב. ג'ו יהודי, וזה גם דומה ל GOOD – טוב. אז טכנולוגיה טובה, גם ליהודים. ככה התחלנו להזרים טכנולוגיה. התחלנו במכירת המרדים שלנו לחברת תרופות גדולה, ודרך כמה חברות קש מכרנו לסוכנויות ביון (ובכדי להסתיר – היה אסור למכור את הפטנט לישראל ולמדינה שלנו...) את הכדור שפונה תוך כדי ירייה. הפטנטים הוסיפו לקופה של אבא עוד כסף, מה שאפשר טכנית עוד אנשים והעלה משמעותית את התל"ג, אבל זה רק חד פעמי. הוא שוב העביר לבנק את הכסף. מדובר היה בסכום של יותר מעשרה מליון דולר, שזה אומר 40 מליון שקלים. וזה הרבה מאוד – עוד מליון >מה הקשר ראשית חכמה? להכניס גם פה דברי תורה!. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה פרק ג' שלום לך! אני דוד ניצן. רק שתדע זה שאתה תקבל ממני. אל תשכח את זה. בינתיים אנחנו עושים משא ומתן. איפה אתה רוצה להיפגש? לא יודע למה, היה ברור לי שאני לא עושה איתו משא ומתן. אני כבר הרי יודע מי הוא, ומאיפה הוא מגיע. החלטתי לכנס שוב הערב את ה 'ממשלה' שלנו, ולהתדיין בעניין. שוב נפתח דיון. אני אמרתי שאני לא רוצה משא ומתן. אין להם גבולות, הם צרים עלינו 'רציני' עכשיו. אבא אמר שהוא לא מאמין. את החקירה על אמא סגרו, במקום להלחם בתופעה. יעל אמרה שאת דוד ניצן צריך סה"כ להעמיד על מקומו. יהודה, אמר שניתן להרדים אותו ולהפטר ממנו בדרך 'טבעית' ע"י הורדתו מדרגתו. שירה, הפנאטית בינינו אמרה שיש לו דין רודף. הרב איתי לא הביע דעה, אבל הוא אמר שמה ששירה אמרה לא הוכח, ומה שיהודה מציע עלול להסתיים בכישלון. הוחלט לא להיכנס למשא ומתן. בישיבות, הדבר הכי מרכזי בצחוקים היה האיזון. אתה לא ראלי, הייתה טענה נפוצה. כנ"ל אתם יודעים, ההחלטה פה מאוד מאוזנת, ושטויות כאלה. אצלנו לא הייתה משטרה. היה הערות זה לזה, בניין עצמי. מעולם איש לא גנב, והחיים הפנימיים התנהלו על מי מנוחות, כל אחד בתחומו. לכן גם לא ראינו לנכון למנות שר פנים. במשך הזמן, אבי עסק יותר בתכנון ההברחות והתחכום, ואני בניהול הכללי יחד עם יעל שירה ויהודה. השלטון שלנו היה דיקטטורי, אבל זה לא הפריע לאף אחד –כי הקשבנו לכולם. כשהתחיל המצור – האנשים התחילו להילחץ. הסברנו שאנחנו לא פותחים במשא ומתן כי אנחנו לא סומכים על המדינה שהפקירה. כולם הסכימו. המצור הקשה עלינו להבריח בדרך הקלה כמו שעשינו בהתחלה, אבל הושלם לו המעבר לכפר הערבי הסמוך, ומשם הברחנו בחסות ביה"ס שהלך ונבנה שם. בינתיים היו לו קרוונים שלא הצלחנו להבריח אלינו, ועוד. אבא לחץ שלא יסיימו לבנות כדי להבריח עוד. אבל עכשיו קצב הבנייה הואט, אין אפשרות להבריח. משאיות האוכל המשיכו לפרוק כפי שסוכם אוכל. אח של הרב איתי דאג לארוז, לשלוח לכפר ומשם אלינו. ככה זרמו אלינו מצרכים חשובים. הבנות עבדו על חומר להרדים שוטרים, ובמעבדה החדשה (קומה מתחת לרגילה) התחילו לעבוד על חומרי נפץ קטנים שניתן להשתיל בכל מיני מיקומים ולהשבית כלי. הנזק שדבר קטן כזה יכול לעשות הוא גדול, כי העלויות חילוץ גבוהות. חשבנו על פיתוחים חדשים, מיקוש אזורים מפני מני משחית (תוכנית שמעוקבת עקב המצור) בעזרת מכונה. הצבנו מכונות ירייה אוטומטיות עם מצלמות על הגדר, כדי לשלוט בהם מלמטה, תא פיקוד תחתון. לשם הורשו להיכנס רק חברי יממשלה'. אני אהבתי את האזור. שנאתי את גדרות הבטון, אבל לא הייתה לי בררה. התחלנו למלא שקי חול ולהתכונן להתבצרות. ***** למחר בבוקר הכל התבהר יותר. האוויר הצח חזר לראות, ויצאתי לסיבוב הראשון עם הזריחה, על הג'יפ, מסתובב שוב סביב הגבעה. הפעם יש איתי את שומרי הבוקר, שעוד כשעה ילכו להתפלל ולעבוד. אותם, אני משאיר בעמדות ולוקח את האחרים להתפלל ולישון. שמעתי מהם את סקירת הלילה, כמה כוחות משטרה קודמו ואיזה רעיונות יעזרו להם. וככה עלה בידנו הפנצ'רן. זה מתכת מחודדת שנורת לעבר גלגל, וקורעת אותו. יש לו מכונת ירייה בהתאמה למהירות של המשאית. יש גם הגנה על בני אדם : רק גוף שגודלו 2*2 מטר ומעלה עובד אוטומטית עליו. כינסתי את צוות הפיתוח. את החריטה זו לא הייתה בעיה, גוף מתכת מחודד, שנורה למרחק. המנגנון הינו מנגנון רובה רגיל, ומה שנשאר הוא זיהוי עצמים – מגלה כיוון מרחק שמחשב מהירות. גם זה היה לצוות החכם, ותוך יומיים הפנצ'רן יהיה מוכן. לאחר מכן היה לנו שיפור יותר מסובך, לגבי כלים זחליים. פה הוא דרש כיונון מבני אדם. מדובר בירייה רגילה שמותאמת לחדור את פח הכלי ההורס, ולהשמיד את החיבור בין הצלעות בזרוע שלו. כל אלה נשלחו לפיתוח לבקשת השומרים. אלו כלים בלתי מזיקים לבני אדם, כפי שהחלטנו אתמול בישיבה הראשונה של הערב. כך, נעקב ונדחה יותר את גרושנו [שוב] מפה. וכל זה לא הספיק. הינו הרבה אנשים ומזון זה דבר שאוזל. אבא הורה להגדיל את הברחות המזון, קרי – להגדיל את ביה"ס הערבי. פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |

ב"ה ב"ה יתברך יום ראשון, י"ט כסלו תשס"ז גבולות היצירה לענ"ד יצחק למפרט ככותב וכמנהל אתר, הגבולות של היצירה חשובים לי. בין אם זה כאשר אני מתלבט ככותב לכתוב סצנה, לבין האם אני מחליט לאשר אותה. כיום, לא כתובים שום כללים באתרי האינטרנט, וככותב, מפרסם, ובעל יצרים – אני חושב שכדאי להגביל אותם, בטרם הגבולות יטשטשו, בדומה לתרבות המערב, שבשם הנאורות מותר הכל. אני חושב, שבשם היצירה- לא כל דבר מותר (אגב, אני הכי שונא עברות בשם היצירה). ליצירה יש גבולות. אני לא חושב שיש להתיר ציור לא צנוע, או פיסול או כתיבה – בגלל שהוא במדיה אחרת. לכן גם אסור לגלוש באתרים לא צנועים (Ynet, nrg, נענע, תפוז ורבים אחרים). כל הדברים והגירויים האלו, יפתו את האדם לעשות דברים שכרגע הוא אינו חושב עליהם. אם כי, ברדיו למשל – יש המתירים קול אישה. הכל תלוי במידת הגירוי. השפעת הקריאה אדם שקורא על משהו, זה מעודד אותו בתוכו לעשות את זה. אם אקרא הרבה על חילול שבת מבלי להקיא את זה מיד (בדומה ללשון הרע שלא לתועלת שנשמע בטעות), אני אושפע מהעניין לרעה. ולכן – אפילו אם אחד גם כותב, אני לא צריך להעביר את המחשבות הזדוניות של הדמויות למישהו אחר ובכך לגרום לאדם לעשות עברה. אני לא אכתוב תיאור של מעשים מגונים. אני גם לא אכתוב עליהם מעבר לנימה מקצועית (כמו שכשאומרים על מישהו שהוא בן של מישהו, אף אחד לא חושב איך הוא נולד), כי מכאן זה מגיע מהר לעברות. לכן – צריך להיזהר בלשון, ולחשוב על כל מילה ומה ההקשרים שלה. כמו"כ – יש השפעה מאופי והנהגת הדמות – אם אני רואה דמות דתית אמיתית או דמות טובה אחרת שחוטאת – זה אחר לחלוטין מאשר אם יכתב על דמות לא דתית או גויה שחללה שבת. קלות ראש. לכתיבה ולאופן הכתיבה יש השפעה על הקורא. לכן חז"ל אסרו להיות בקלות ראש עם נשים, למשל. תיאור של צחוקים – כאשר גם הקורא צוחק ומבין שזה לא רציני, עלול להוביל ביותר קלות לפרש את העניין כעברה. לכן – ביצירת הומר – בדוק יותר טוב את ההקשרים. הכללים בעבורי. יש שיגידו שכללי מחמירים. זה אכן נכון במידת מה. ראשית – הכל תלוי בדמות, בהבעות שהיוצר מביע וביוצר עצמו. אדם שיש סיכוי שיותר קרוב לעברה מסוימת – אם יכתב עליה, הרי שיש מצב שאנשים יחשבו שהוא מכיר אותה אישית. על עברות קלות שכולנו עוברים – יש פחות בעיה (כולל על תיאורי לשון הרע וכיו"ב, למרות שהיא לא עברה קלה). צניעות רוב הגבוליות היא בנושא הזה. אני יודע זאת כעורך וככותב. היא גם הכי מעוררת (ה)קשרים אסורים. נגיעה לענ"ד, היא הגבול, וחיבוק בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה. תיאורי בגדים. אין צורך לתאר בדיוק איך הדמויות לבושות, במידה וזה לא צנוע. ניתן לציין מקום מגורים (עיר באזור ת"א) או אזור (צפונים) או לפי סגנון דיבור. אפשר לציין ג'ינס, או לבוש שפת הים. לא חובה ולא ממש מומלץ לתאר מקומות בגוף. בתסריט, שבו התיאורים הם חלק בלתי נפרד מהיצירה- כדאי מאוד לעדן את הסגנון, או לבטל את הסצנה (גם אם היא חשובה- יש דברים שניתן לעשות ככתוביות. חילול שבת את זה מותר לציין, לצערנו – יש הרבה מחללי שבת. מותר לתאר תהליך של דתי להוספת המילה לשעבר. מותר גם לשבור מוסכמות (כמו אצל הרבה אנשים שחושבים שאם ידליקו את האור בשבת הם יתחשמלו ושטויות כאלה). אני חושב שהעניין מוסיף לטוב היצירה ואין להמנע ממנו,בתנאי שעומדים בכללים שלמעלה. חטא שאינו נפוץ כשמתארים חטא (כמו שתיארתי את הסיאנס ב'יתום') שאינו נפוץ, לא לתאר הכל, להחסיר פרטים. אדם לא חייב בגללי לחפש להשתכנע לרעה, למרות שלצערי אין לי שום אפשרות למנוע ממנו. כמו"כ כדאי לציין שהוא אסור. פשעים נגד הארץ ושלל פשעים ידועים אין שום בעיה לענ"ד, ואין גם שום עניין לכתוב שזה חטא. כולם יודעים זאת. שפה. כדאי להשתמש בשפה גבוהה ובתיאורים מרננים, ובמשלב לשוני גבוה. זה מוסיף כבוד. לעומת זאת, כשמתארים נערי רחוב, ברור שהם לא ידברו במשלב לשוני גבוה. במקום לכתוב קללה, ניתן לומר 'אילן ראה את יוסי שותה עוד בקבוק בירה ולא נותן לו, וסינן קללה עסיסית לעברו', במקום לתאר את הקללה. ככל שתדעו להתאים יותר טוב לדמויות את הדיבור ללא קללות, ככה יאהבו יותר את הכתיבה שלכם, בחברה מתוקנת. הבנו את הכללים, אבל(כמעט) כל אחד כותב גבולי. הקביעה הזו נכונה גם לגבי. אני בעל שכל ולכן לא כל מה שאני כותב אני מפרסם, ולא כל מחשבה זדונית שלי אני כותב. אני חושב פעמיים מה ראוי לפרסם ולא יעורר הקשר רע לקורא. לכן – אם כתבת גבולי – מחק עשה תשובה אם זה עבר את הגבול, ואל תשלח. מה שאצלך לא יהיה בהקשר מסוים – יהיה אצל השני, לכן חשוב גם מה שאנשים יבינו מהעניין. לכן – חשוב מאוד להקפיד על העניין. לסיכום אני לא כופה על בני אדם את דעתי, אני רק מסביר אותה ומקווה לתגובות. מה שכן, לאחר ההסכמות שנגבש בין העורכים – יש סיכוי שהמסמך הזה ישתנה. בכל אופן, בנתיים אני חושב ש'ללא תולעים' – עומד בתנאים בכבוד. יצחק למפרט Itzak@lampert.ath.cx www.inn.co.i/tolaim

ב"ה להורדת המהדורה לשמיעה הבסיס נכתב בידי היוצרת המוכשרת שירה חדשה. שיפוץ וקרינות : צחקן והרי החדשות, ועיקרם תחילה : בני האדם והחיות משחיתים דרכיהם הקב"ה מתכנן להביא מבול. פרטי התיבה. פרטי המבול. כריתת הברית. חטא דור הפלגה. בני האדם והחיות, רק 10 דורות אחרי בריאתם משחיתים את דרכיהם הקב"ה מתכנן להביא מבול. בני-האדם והחיות השחיתו את דרכיהם ומילאו את הארץ חמס. ה' ראה את מעשי בני-האדם והחליט להשמידם מן הארץ. ממקורתינו נמסר, כי הקב"ה החליט להשמיד את דור המבול בגלל חטאים שבין אדם לחברו. סוכנות הידיעות "חז"ל" מוסרת, כי "לא נחתם דינם אלא על הגזל", שהיו גוזלים פחות משווה פרוטה. התיבה: בעקבות החטאים, ה' מדבר עם נח, היחיד שלא השחית דרכו, ונחשב לצדיק יחסית לדורו, ומספר לו על המבול הקרב עוד 120 שנה. לנח היו שלושה בנים- שם,חם ויפת, והוא חי 950 שנה. (600 שנה לפני המבול ועוד 350 שנה אחריו). לעומת אביו -למך- שחי 777 שנים. ייחוסו של נח: נח בן למך בן מתושלח בן חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן בן אנוש בן שת בן אדם הראשון). ה' מצווה עליו להכין תיבה,כדי להציל את משפחתו וחלק מהחיות מהמבול המתוכנן. נמסר כי מהחיות הטמאות- שניים ומהטהורות- שבע. נח עסק בבניית התיבה 120 שנה, בה היה לבני האדם זמן לחזור בתשובה התיבה הייתה עשויה מעצי גופר, ונח בנה אותה תאים-תאים. נח ציפה את התיבה מבפנים ומבחוץ בזפת. מידות התיבה- אורך התיבה: 300 אמה (בין 150-180 מטרים.) רוחב התיבה: 50 אמה. (בין 25-30 מטרים.) גובה התיבה: 30 אמה. (בין 15-18 מטרים.) ה' ציווה את נח גם לעשות צוהר לתיבה. מקורותינו נחלקו האם מדובר בחלון או שמדובר באבן טובה שתאיר את התיבה. התיבה הייתה מחולקת לשלוש קומות, העליונה- לבני-האדם. האמצעית- לחיות. התחתונה- לזבל. פרטי המבול כעבור 120 שנה, נח השלים את התיבה, והמבול בא לעולם להשמיד את בני האדם והחיות אשר השחיתו דרכם. המבול התחיל בי"ז לחודש השני ונמשך ארבעים יום וארבעים לילה. מי המבול גברו וגברו עד שהגיעו ל15 אמה (7 מטרים) מעל גובה ההרים. למרות שהמבול נמשך רק ארבעים יום, נח והחיות נשארו בתיבה 150 ימים בתיבה, כי המים עדיין כיסו את העולם. בי"ז לחודש השביעי נחה התיבה על הרי אררט. כריתת ברית הקשת: הקב"ה כורת ברית עם נח ומבטיח לו שלא יוריד שוב מבול לעולם. אות הברית בין הקב"ה לנח הוא הקשת. מאז כשאנחנו רואים קשת בענן אנו מברכים "זוכר הברית".הברכה מופיעה בסידורים. חטא דור הפלגה: מספר דורות אחרי המבול זממו בני-האדם לבנות מגדל שיסמל את אחדותם ולהגיע באמצעותו לשמיים ולהילחם נגד הקב"ה. והם אכן התחילו לבנות מגדל עצום ובאמצע שלבי בנייתו ה' בלבל את שפתם ובכך בעצם פרק את אחדותם. ה' הרס את המגדל והפיץ אותם לכל עבר. ה' לא השמיד את דור הפלגה למרות חטאם הנורא מכיוון שהחטא שלהם היה בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו, כמו דור המבול. בזה הקב"ה רצה להדגיש לנו את חשיבותה של האחדות למרות שמקורה היה בחטא. אברהם אבינו נולד בסימן טוב ובמזל טוב, נולד לתרח בן בשם אברם. אברם, עתיד לשנות את פני העולם ולהביאו להכרה בא-ל אחד. לא הושגו פרטים נוספים עד לסגירת המהדורה.

ב"ה שתי עוברות היו ושתיהן הריחו אוכל הלכו לרבי יהודה ההוא שחתם את המשנה אמר להם: לחשו לעוברים הגידו להם- היום יום הכיפורים! אחד שמע, ונס פתאום – יולדתו – צמה! והעובר השני רשע מרחם לא חמל, ואכל לחם וממנו יצא רשע.

ב"ה בוזְה אני לחכמים מזוייפים שומרי חלונות רבהּ שפתחו את השער לצר.

ב"ה תפילת מנחה. אסף חושב על החצי יום הזה שעבר עליו. מה עשה בו? שיעור אנגלית - ראה סרט, שיעור גמרא - הוא לא הבין שום דבר בסוגייא, אולי מילה שתיים. מה הוא כבר עשה לבוראו?. נכון, מצבו אמנם קשה כרגע, ה'חברים'רוצים להציק. אז הוא החליט דווקא עכשיו להוציא את כל המרץ שלו, להיות עכשיו שליח ציבור. אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה, אמר בנימה גבוהה ככל שיכול, בעודו שומע את החברים מצחקקים, 'מה הוא חושב לעצמו, ממש יהורם גאון', 'לא', מישהו ענה לו הוא 'אריק אינשטיין', וצחוק חרישי נשמע מאחורי גבו. 'נדמה לכם. עם התעודה שלו הוא אולי יהיה מאבטח, נסגור על נעמי שֹמְר', העיר אחד. אחר ענה לו שְמְר, והנ"ל ענה לו 'נו, אל תתן לעובודת לקלקל את התיאוריה!!" "תהלת ה' ידבר פי, ויברך כל בשר שם קודשו לעולם ועד, ואנחנו נברך י-ה, מעתה ועד עולם', 'יתגדל ויתקדש שמה-רבא', ומאחוריו הוזכרו שמות של זמרים. הוא הרעים קולו שוב, ונכנס בחירשות לשמונה עשרה, מתאמן לקראת חזרת הש"ץ, ומוצא דיקדוקי הגיה בסידור הגדול.ואז הוא עצר. לפני שהוא אומר ברוך אתה ה', א-ליהנו וא-לוהי אבותינו, א-להי אברהם, א-להי יצחק, הוא מתכנס בתוך עצמו, חושב על הברכה, וקודם כל על היותו שליח ציבור. הוא אוהב את זה. כרגע הוא עטוף בטלית גדולה ויפה, כחול לבן שפתיל תכלת מבצבצץ ממנה, כפי שביקש. הוא חושב רגע ואומר לה' "ה', אתה יודע שאינני כלום, ושערכּי, אינו אלא כלום, אבל אני מבקש ממך, שבזכות, שבזכות? חשב לעצמו, למי פה יש זכות?, תמה לעצמו. למי?" ואז הבין את מה שאמר המדריך. שוב הדהד במוחו "אתה התרגלת גם לקטר על המציאות, ואז אף אחד לא חבר, כי אף אחד לא אוהב שמקטרים, וככה את ממלכד את עצמך". שוב ושוב זה חזר. והוא התחיל למצוא את הנקודות הטובות שבכל אחד. הנה "שחר, לא רצה להציק לי", וככה הוא התחיל מונה כמה, ואז דן לכף זכות את כולם, את אי הידיעה, וכו'. ואז הוא התחיל להתפלל.ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך - כן, פי שלא שווה כלום יגיד תהלתך!. שפתי שיוסדן מעפר - עפר א"י יגידו תהילתך!". א-להי אברהם, א-להי יצחק, א-להי יעקב, וכן- גם א-להי אסף. התפילה עברה עליו טוב, והוא התחיל שוב להתפלל את חזרת הש"ץ. כל מילה - הרגיש שיוצאת מפיו פנינה. בקול, בכח ובכוונה, כמו אמן יהא שמה רבה, בגמרא המפורסמת. *** "שחר", תתחדש על הפלאפון. מה יש לך בו? תראה, תראה! נו, אל תהיה כזה!!. שחר שוב ושוב ברח מהחבר'ה, והם רדפו אחריו. שחר היה מסוג האלה שיום הולכים הביתה ויום ישנים בישיבה, כי הוא מכבס ועושה הכל בבית, אבל אמא שלו לא ממש מחבבת אותו והוא לא אותה, אבל נשמר קשר שתיקה. שחר אהב את זה. פעם אחת הוא התחיל להזדהות עם אסף. פעם אחת. מה עשיתי לו? חשב לעצמו. הנה עכשיו מענישים אותי.הוא מצא את אסף, יוצא מחדר האוכל. 'הי, זה נכון שיש לך פלא חדש?', ביקש שחר מאסף, אסף ענה בהססנות 'כן'. הוא אמר לשחר את המספר, והוא רשם אותו בסלולרי. 'אתה המספר השלישי שלי', אמר לו, ואסף החזיר 'שלא תדבר לשון הרע בפלאפון', וחזר חזרה להמשיך לאכול וללכת למגמה. בנתיים החבר'ה התלהבו מדברים אחרים, כוכב נופל, כוכב מת - מזה משנה כבר אם זו העונה ה200, וכל פעם רוסיה אחרת זוכה, או איזה מישהו שמי בכלל חשב עליו, אפילו אם הוא אומר שמע ישראל. הדבר הזה התחיל להמאס על שחר, והוא ידע שהוא חייב להפטר מהחבר'ה, מקור הצרות - כך חשב. מילא עד עכשיו היה מענה, עונה ראשונה, עונה שניה, עונה שלישית, 'החזרה בגדול' הרביעית, אח"כ 'העונה במדים', ועוד כל מיני חרטוטים בשכל. מה הוא צריך את זה. לשם מה???.

ב"ה אסף פתח את התא האישי. חבילה מסבתא. בטח עוד סבון, חשב לעצמו. כאילו שזה מה שחסר לו.הוא פתח, והנה לפניו פלאפון. "לאסף, גם אני השתכללתי. אני רוצה 'לשדרג' את היחסים ביננו - ועל כן אני נותנת לך את המתנה. מצורפות חוברות שימוש והנחיות, באהבה, סבא וסבתא. הוא הוציא את הפלאפון, וחשב איזה טובה סבתא. ממש נקודת אור. ואז הבזיק בתוכו אור פנימי - איזה טוב ה'!! עכשיו תגיד תודה לשליחה- סבתא - ותלך. לו ידע שזה אחד המכשלות הגדולים, הוא לא היה עושה את זה. בטלפון היו שלושה שמות - סבא, סבתא, בית - סבא וסבתא. הוא לחץ על התקשר לסבתא. כבר לא יזדקק לטלפון הציבורי ולתור המזדרך אחריו. טן. טן. טן. "שלום אסף!" "שלום סבתא" "עכשיו אני אדע כל פעם שאתה מתקשר אלי..." "איזה יופי... רציתי לומר ממש תודה!" "אל דאגה, אסף!. אתה בקרוב בא לפה, נכון?" "בעז"ה" "אני מחכה כבר... בנתיים אתה יכול לשוחח איפה שאתה רוצה. סליחה על העיכוב - הוא חודש אצלי. עד שדוד פנחס למד אותי להשתמש בזה..." "אני מיד קלטתי... פשוט יש פה לכל החברים" "טוב- נו, אתם צעירים עדיין וערים לכל חידושי הטכנולוגיה. אני זוכרת איך התלהבנו מהשיגור לירח, והחלום של כל ילד היה אסטרונאוט. אח"כ באוניברסיטה כולם רצו ללמוד מחשבים, אני עברתי את כל הבחינות אבל כשראיתי איזה גודל זה- ויתרתי, היום אולי הייתי משתמשת. ורק שתדע שהדוד פנחס גם רוצה לחבר אותנו לאינטרנט" "ב"הצלחה לכם... אני מחכה ממש, סבתא!!" "בסדר, יקירי מתוקי". האמת - אסף שנא שככה סבתא קוראת לו, אבל תמורת פלאפון הוא שתק. לא נורא, חשב לעצמו. "להתראות!" "נשיקה מחיפה ועד אליך!. להתראות!" *** שחר, אמר משה "בא נתנקל לאסף..." "מה יש לך ממנו?" "סתם.. נו - מה אכפת לך? אתה באמת חושב שהוא אותו דבר כמוך הפספוס הזה?" "חחח... הוא ילשין למדריך" "את מי המדריך מפחיד?" "אבל אתה יודע... רושם ראשוני עליו..." "הוא לא כזה. הוא לא יגיד. לא ראית שיש לו מצבוח טוב?" "וזה סיבה להרוס לו?" "אוף, נו, עקשן" "אני בא", אמר. במוחו היצר הרע סימן V, היצר הטוב X, אבל זה לא מה שעלה לו בראש כרגע, אלא אצל [הכוחות הפנימיים שלו.] זו שפה של ילד? *** "הנה... יש לו פלאפון... בטח הוא גנב אותו" "פלאפון?" הזדעק אסף. "אז מה זה הבליטה בכיס?" אסף חייך - הפלאפון בצד השני. "זה הסידור". "כן ? למה הוא כ"כ ארוך ?" אסף הראה להם את הסידור. הם משתאים לו, הפעם הם לא הצליחו. אבל מי כמוהם יתייאשו? "תגיד לי, למה אתה מתעכב פה כל הזמן? למה אתה מציץ לתאים?" אסף היה נבוך. זה לא שהוא מסתובב פה הרבה, זה שהוא פה עכשיו. אבל הוא הבין מי הם, ורץ שוב לכיוון הגדר, בעודו חושב "אבא, למה? אלוקים.... למה? מה עשיתי???"

ב"ה היה זה שמשון. נער גבוה מתולתל, בן 21. הוא כבר אחרי צבא, עם רובה מגדל עדר כבשים. כבר מזמן מרכלים עליו שהוא בדרך להתארס, למרות שהוא בסה"כ מגדל רחלים. הוא 'אחראי המאחז', החל מהבניה וכלה בשיווק הצמר והחלב. הוא המנהל. יגאל נכנס. הכיפה מוקמה במקום טוב- סריגה עבה, שיראה כמו נער גבעות אמיתי. הציצית היתה קצת לא מסודרת טוב, אבל הם מחלו לו, שהרי הוא יהודי. יגאל לא הציג את עצמו - הוא העדיף להשאר חסוי. שמשון הפעם היה בגבעה ולא עם הכבשים טלי היתה איתם, ועם הכלב - רוטי - השומר של המאחז (קיצור של רוטווילר, או בכינוי- רוטי פוטי). "שלום. מי אתה?", כשהוא מתחיל לחשוב שמדובר באיש 'שלום עכשיו' מהאלה שמבקרים חדשות לבקרים, עם ג'יפ ומסוק מלמעלה. הם כל הזמן ממחזרים את עצמם - לא יותר מששה אנשים ומליארד דולר. רק שהפעם הוא התחפש לשם כך. "אני יגאל. מי אתה ?" "שמשון. המנכ"ל פה..." "מה התקציב שלכם לחודש" "אתה חושב? אין לי אגורה בכיס! אני חי מה'! והוא תמיד עוזר לי. אם לא היה היום שלושת השבועות היתי שם גם מוזיקה בשבילך!. ורק שתדע- ה' ממש טוב !!!" לפני ששמשון המשיך, יגאל עצר אותו "לפני שאני מצטרף... אם אפשר לדעת - נקודת ציון, כמה ערבים אכלתם לארוחת צהרים (הוא אמר בצחוק -והתכוון ברצינות), כמה תנים נושכים אתכם בלילה, כמה פעמים ביום אנשי 'שלום עכשיו- מלחמה אח"כ' נמצאים פה - והכי חשוב- כמה טרשים יש פה - ספרתם?" "נקודת ציון? ארץ ישראל. זה קטן -הנה תסתכל על מחזיק-המפתחות שמושלך פה בארץ. אתה רואה אותנו בגלבוס? ערבים לארוחת צהרים? אני לא קניבל! תנים? לא לחינם יש לנו את רוטי. הוא לא פה, אלא עם טלי... . אנשי שלום עכשיו ('אתה', חשב לעצמו), אחד לשבוע. הם מתעדים כל טרש פה- תשאל אותם. מבחינתי כל טרש הוא יהלום - אני לא מצליח לספור! איזה טוב אתה ה'- יש לי אורח - אז בא תכנס לקראוון שלנו!" מצוין, חשב יגאל לעצמו. קראוון - מתחת למדרגות - זה המקום להניח את חומר הנפץ. הלך לפינה, הוציא את המחשב כף יד שלו מהכיס ורשם את העניין.

ב"ה למחרת בישיבה. שיעור מדעים. הפעם, יהודה סיכם טוב. גם אני. חומר נפץ, בד"כ אבק שרפה, הוא חומר שבמגע עם חום מגדיל את הנפח שלו, בצורה בל תשוער, של לעיתים אפילו פי 400 מנפחו הקודם. הפעם נלמד על אבק שרפה, והשימוש שלו במלחמות. עפ"י האגדה את האבק שרפה גילה סיני, אלא שהוא יתפוצץ לו בפנים, ואני בבטן חשבתי על הגרוש הגזעני... . מאז, נהרגו מליונים מפצצות, והוא ההרוג הראשון בהיסטוריה. הגדה? לא ?. אבל גם את זה שמרתי בבטן. אבק שרפה עשוי מ... ומ... ומכאן כבר הבנתי שאין דרך להשיג. יש עוד סוגי חומר נפץ, אבל אבק השרפה הוא העיקרי. 'כיום, מכינים חומרי נפץ במפעלים צבאיים, באונברסיטאות לצורך ניסויים, ובכורים אטומים'. 'ואיך זה מגיע לטרור'? דרך האינטרנט, בד"כ. זו אחת נסיבות שביה"ס לא מרשה. בערך ישבתי עם אבא קצת, להוציא מידע על חומר נפץ וכיו"ב ועכשיו, קיבלתי מספיק, כדי להתעסק עם זה. **** חדר האסטרטגים של קדימה, אחרי נצחון גדול בלבנון עם הרוגים. הכתומים האלה לא מפסיקים להתחצף - והקיצוניים מתנהגים יותר מדי יפה. תוציא לי מיד טרור יהודי! מה נראה לך אני? אה? אין לי רעיון! אז תגרד - התמיכה בהתכנסות יורדת !!! 'טוב'. אני אנסה משהו. באיזה ישוב? 'אני רוצה להוכיח שגם אלון מורה, הם לא ממלכתיים, אלא מסכנים את מדינת ישראל. אולי פיגוע שנמנע ע"י המחלקה היהודית בשב"כ'. 'אנסה להכין תוכניות' 'יש אופציות בנוסף למשכורת, אל תדאג!'

להורדת הקובץ לחצו כאן בס"ד הקלטה ביתית. ותודה למשה אחי על שהסכים להקליט לנו ועל האיכות! לחן: דדי גראוכר ביצוע: אורגנית - אחותי צפורה חלילית ומלודיקה - אילה דרבוקה - אנוכי... תודה רבה לאבאמא שארחו את אלפן ההקלטות בבית (או את הבית באולפן ההקלטות?) תוספת בשבילכם : מודגש נטוי וצל - הכל אני אוהב בגופן אריאל. (יציאות צחקן לגבי מעבר לתפוח, סקייפי,שם, שם)