יצירות של מעוף הציפור

הוא נשר וכל עלי העץ הביטו בו ברחמים מסכן כבר מזמן הוא היה יבש הוא נשר וטפטופים דקים מהשמיים ביכו עליו אומלל כבר זמן רב שהתבהר צבעו ורק הוא שנשר הרגיש מאושר משוחרר תמיד חלם לבקר בעולם הגדול והרוחות סביבו הבטיחו הן ישאו אותו לשם אך גם עכשיו כשהוא מאושר הוא מרגיש המתויג שנשר הוא נשר כי כולם האמינו שרק לזה הוא מוכשר להיות זה שנשר...

מאחוריהם נחילים מדמעת עינם שעוד נותרה על העפר בנייך מותירים טיפת דמם האחרונה עפרות הדרכים ללא חת ממך תובעים הדין בראותם האמת נשחת אל רחמיך זועקים: מי ינטור עמך הנטוש יחזיר ביתם הכבוש? מי יישאם למושב עולמים ישיבם ממדברות עלומים? בגרונם הניחר זעקו בראותם כי בוששת מהגיע אך לצדם לא ראו צלך התמידי, המרגיע ידיך הסוככות לעד צעדיך אחריהם בשממה מזורך בכל חיל ורעד קולך שלמרחק נשמע כשבכו מטורח המסע לא יבשה עיניך מדמע כשנהיים לרחוק נישא לעזרתם ליבך כמה בצעדם מיוסרים ואבלים אף אתה קרעת בגדך בהלכם חסרי מנעלים בעפר מלאת ראשך מאחוריהם צעדייך נראים בצעקתם השמעת נחמה תמיד כשצלך מבקשים נראית רגלך טבועה

בדרכי אליך, אמא זיכרון עמום סיפר לי על אבנים חבורות על כיפה שנישאת ועל עץ בדרכי על אם הדרך זיכרון שעוד נותר בי צייר בן רצוץ טרדות אל אמא הוא רץ ואין מוחה כעת חלפו דורות הלב גדוש חושק לחלוק לך אמא אל חיקך לשוב ומבעד לדמעות על כאב הגעגוע חוד שיני האריות בחלקת אימי טבוע על מצבת משכנך מחפשת ידי סימנים המבטיחים- זו חלקת אימי את צעדי הבוטחים מחליפות פסיעות חשש כי אויבינו, אמא כגחלת בוערת לחש ואם תתהי על מראי על תווי פני שאבדו על גבי ששפף על בגדים שבלו אכן, טורח דרך בתוארי חמד לו חלק וחזיון פנים של ילד זמן גלות דיכא אך הבטחה קטנה לוחש לך על גחלת שמורה גם כשתוארי בידי גלות הושלך- להבתה- אש בוערה בחזיון נגדי יומם וליל משפחתנו שוב חוברת בבגדי פאר מן העבר אל ארמון אבא חוזרת

ציור קיר שציירתי באמצעות מכשיר 'איירבראש' (החדר קטן ולכן לא הייתה אפשרות לצלם ברור יותר... :)

גם כשישלוט האפל לעולם לא יגע הוא בכל גם כשיבוא ערפל לא ידומם הוא הקול אור עמום עוד יציף יעורר בי מיתר רדום ניחוח רווי יפיץ ישלח אל מסע קדום

מעבר למתווי האופק כשכל השבילים כלים והגבולות לא עוד חלים מעבר לחוקי אדם כשמוסרים כבלי הטבע וקול אמת טהור בוקע שם נוצה רכה מונחת על צרור דפים ריקים במתינות הם מחכים ליד שבקווים של קסם תרקום מילים במנגינה רוויה בנשמה ללב שמתוכו ישפוך שיר עטוף ברגש שהתחולל בפנים שם, חרש לאמת ששם קיימת למילים שמתחילות מעבר לגבולות

בני יחידי אשר אהבתי בן זקנותי אשר חיכיתי, קיוויתי בבואך מה שמחתי אף עקרתי שהזקינה ותצחק למבשריה תפילותיה שמע הנה באת, נחמה בן היה לי, ולא נחמתי ביאתך לא בואו זרעי שהובטח שירבה וירש והנה קולו ואומר הנני האעלך לעולה בני? דמך, זרעי, אשלח? הבטחתו לי היאך? בעשן מיתמר אחזיר נשמתך? אשלח, בלי אומר בני, לי נחמה?! אך הקול שהבטיח הוא הקול שביקש לא נסוגתי, בני לרחמיו לא אתעקש למחר אשכים ידי תחבוש החמור ונלך שנינו יחדיו נערינו מאחור מחר על מזבח גופך אשא רצוני שם אקריב עם נשמתך כעולה תמימה תאכל בעשן אהבתי לך, בן ישא הכבשן יסמאוך דמעות מלאכים ואנוכי לא אמנע כי רצוני- רצון אלוקים וניסיונו- לי מתנה

משיכות מכחול ספוג בצבעי גבורה וחסד בחוטי שני ארוג יבשת עם האשד רקמה רבת גוונים במחט של זהב משובצת חן פנינים וברק השנהב מגע קלידים עדין מנגינת חיים מפיח בזרוע הימין גן קסום מפריח כנפיים משיקות עדויות פאר נוצות על מדבר מרחפות יערות העד חוצות בינות שבילי החמד אופק מתפאר בצי חיות בצמד יוצרות מחול סוער והוא כלי חסר מיתר מנגינה ללא מילים ציור ושטח בו נותר אילן רצוף עלים עד שצלמו עליו צעד מחלקו בו נפח תקווה ינצור לעד על ידו גן יטופח