יוני, זה היה קוצר וקולע. תודה 
מסתבר שאת הבדיחות הפנימיות- כדאי לשמור לעצמי.
תודה על התגובות הכנות!
כבר פחדתי שהפורום נמנע מלבקר.
זה יותר קטע מסיפור קצר, אבל הוא יעשה את העבודה במצב הנוכחי. 
"שבת חגיגית"
בצהרי יום שבת חמים וממושך, נועם תהה עמוקות בשתיקה, ואז הרים את הראש, תלה בי מבט תהומי, ופסק בקצרה "אני רוצה חתיכה מעוגת הגבינה" שתקתי מולו, משחזר את תכולת המקרר בראשי, חייכתי, ואמרתי "נשארה חתיכה אחת, אין טעם לפרוס אותה" הסברתי,
"טוב", המשיך- "אז היא בשבילי" אמר,
"אנחנו אחרי ארוחה בשרית" הזכרתי לו, ממשיך להרחיק אותו מהחתיכה המיועדת לי, הוא השתתק, ואז אמר "אז בא נלך מכות".
מכל ההצעות הגרועות שלו עד כה, זו היתה ההצעה הגרועה בטובה ביותר. "טוב".
"נפסלת! נגעת ברצפה, 3-1 לי" צהלתי, מסתבר ששנה שלימה בחוג קרב מגע עשתה את שלה,
"לא אתה גרמת לי להגיע לשם, עשיתי זאת מרצוני החופשי" התנגד לניצחון הנחרץ שלי,
"אם כך- אני מוסיף לעצמי נקודה מרצוני החופשי" התעקשתי על שלי, משחזר עקרונות מחצי השנה חוג 'דיבייט לילדים ונוער',
"אבל זה נוגד את החוקים" מחה בתוקף, תפס את ראשו בידו במחווה דרמתית, להבהיר לי שהוא רציני,
"איזה חוקים? בחירה חופשית לא תקיפה בלוח הניקוד" הכאתי עם יד ימין על יד שמאל הפתוחה, מחקה בדמיוני שופט עליון לפחות, שלושה חודשים בדרמה,
"היא תקפה בחוקים שלי" עצם את עיניו, שילב את ידיו, מתעלם מהפסק שנחרץ,
"אז אני מוציא את החוקים שלך- מחוץ לחוק" חיכיתי את תנועותיו, מגזים בתנועות, שיבין שאני שולט,
"אתה לא יכול, גם זה נוגד את החוקים בבוטות" הוא שחרר את הידיים שלו בבת אחת, משחרר את כעסיו מהכבלים שהחזיקו אותם,
"לא מתקבל על הדעת!" המשכתי לשמור על קו ההגנה הרציף שלי,
"אז אני אעזור לך להכניס את זה לשכל!" אמר, ושלח אגרוף לכיוון הפנים שלי, הורדתי את פלג הגוף העליון שלי בסיבוב עד למצב המקביל לרצפה, ובעטתי בו בחזה, גופו התעוות, הוא התעופף לרגע באוויר עם ידיים פרוסות, והתרסק בפינת השטיח, מתקפל לתוך הכאב של עצמו.
קפאתי, התעשתי, רכנתי לכיוונו "תרגיש טוב" אמרתי,
"אני ארגיש" אמר,
"טוב" חזרתי,
"טוב" הסכים.
חיכיתי שהוא יקום. הוא לא קם. "אתה רוצה קרח?" התעניתי,
"כן" הסביר,
"טוב" אמרתי,
"טוב" המתין.
חיכיתי מעליו. "אתה מוכן ללכת להביא לי קרח?" שאל,
"בהחלט" עניתי בלי לזוז,
"אתה מתכוון ללכת להביא לי קרח?" חזר ושאל,
"ללא ספק" הנהנתי עם הראש לאות אישור ורצינות,
"לך תביא לי קרח!" צעק,
"בשמחה!" עניתי,
תמכתי בברכי לכדי עמידה, צעדתי למקרר, פתחתי את המקפיא, סגרתי אותו, חזרתי עד אליו, רכנתי, "אין קרח" אמרתי, הוא שתק לרגע, חשב מחשבה עמוקה או שתיים (תלוי באורך המחשבות שלו, לא יודע) ואז פסק "אז בא נלך מכות".
מכל ההצעות הגרועות שלו עד כה, זו היתה ההצעה הגרועה בטובה ביותר. "טוב" צחקתי.
*****
ועכשיו- אני אשמח לעצה מכם.
איך כותבים דו שיח ארוך- ועדיין מאפשרים לקורא לעקוב בקלות?
אני מתחבט בזה כל פעם מחדש.
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".
סיפור שנכשל: "מיומנו של כותב גוץ"


אהבתי 
]