יצירות של מאחורי הקו

ב"ה חג שמח!

הכל מאיתו! לזכר המצלמה... רק שובי אלינו...

רק בחסדיו ג'ון דיר החדש, משקולת קדמית: 1טון. הנהג המדופלם:אבי, רמת-הגולן, חשוון תשס"ט, קילטור- לחיטה בב"א.

רק בעזרתו. שימו אוזניות.. (עכשיו אני בטוחה שככה קוראים לצמח)

בע"ה תנחשו לבד מה הכותרת. (התמונה באורגינל), (התמונה בצביעה קלה לטורקיז) (ואחרונה: בספייה). הייתה לי התלבטות לגבי איזו להעלות, אז מה רע בשלוש ציפורים במכה (במקרה הזה שש) ?

בעזה"ית.

לה"ו וכרגיל, אשמח להערות, הארות ו...כותרת

...עם נזלּת ירוּקַה! צילום: א"א עריכה: אנכי. מוקדש+קרדיט ל א"א.

בעזרתו... התלבטתי רבות באיזו תמונה לבחור- עד שהסתבר שאפשר להעלות את שתיהן! ראשונה היא במבט יותר כולל והשניה יותר מפוקסת, לא החלטתי עדיין מי יותר טובה. לשיפוטכם... ד"א- זה מה שקורה לאספני עלונים נלהבים...

בע"ה הר פארס ברוב הודו והדרו. נערך טיפה: קצת רוויה, חיתוך וטיפה חידוד. מה לעשות, יש גדרות... מהמעריצה...

בע"ה צולם במצלמה RICOH עם פוקוס(ידני), בלי זום. מיקום: בפראג', במפל שמתחת לכביש...

רק בחסדיו! הערות על הקימפוז יתקבלו בברכה.

רק בעזרתו מוקדש למִלכה שאני כ"כ מתגעגעת אליה, לכבוד יום הולדת...

בעזרתו יתברך. לא תהיה לי אפשרות לענות לתגובות, אבל אשמח לביקורת!

"....ותשׁקֹט הארץ ארבעים שנה" שקט. במשך ארבעים שנה, פשוט שקט. ארבעה עשורים של שתיקה מבורכת. בני ישראל צדיקים. במשך ארבעים שנות שקט, אים מתאווים לבגוד במנהיגם, בתורתם, בבראם. בעד החלון הפתוח נישא סיפורינו אל תוך בית המגורים הֵפשוט, השלו כל כך, בשלהי כפר יהודי זעיר. אילו יעמוד אדם, ויגביה קומתו נוכח פני הֵחלון הפתוח, יזכה לחזות בהתרחשויות מְסקרנוֹת בתולדותיה של משפחה צעירה, בשוך תקופת ימי המקרא. הלהבות הלוחשות, החגות סביב עצמן בריקוד מהפנט, ליחכו את משטח האבן האיתן עליו ניצבות, יפות וגאות, חלות הנאפות לכבוד שבת קודש. חלות אלו, מעשה ידיה להתפאר של הגברת רחל לְבית משפחת האִמרי הן, אשת האיכר, גדעון בן אִמרי. על מחצלת הקש שבחדר המרכזי רבצו הילדים, וקול שחוקם מרנין רוח יושבי הבית. העוללים הרכים, שלשה במספר- לצאצאי משפחת האִמרי, משפחה ענפה ומכובדת, שקועים היו במשחק ילדות המשובב נפשם ולא נתנו תודעתם לאמם המשגיחה בהם מבעד לאדי התנור החם הפשוטים במטבח הבית. עניין של מה בכך עבור הגברת רחל לבית האִמרי להשגיח בילדיה בעת בישוליה המתמידים ערב השבת. בכל כ"ב שנותיה אוּמנה רחל בעבודת משק בית, וקודם ד' שנים, כאשר הגיח בנה הראשון לאוויר העולם האביבי, השקט, מאז אף ידעה עיסוקיה ורכשה מיומנויות רבות המסייעות להצבת משק בית הגון. בעוד מבטה הנינוח צופה בשלושת אוצרותיה הרכים במשחקם, נעמד אהרן בנה הגדול, כאמור ד' שנים לו, וניגש לקראתה באמרוֹ "אמא, הבי לי כד מים, בבקשה," "מה לך בכד המים, בני?" הקשתה רחל אמו. "צמא אני," השיבהּ, כפשוטו. נטלה אמו כלי חרס זעיר, מלתהו במים מן הכד הגדול שאתו מלאה הבוקר בלכתה לבאר, והגישתהו לִבְנַהּ. הרווה אהרן צמאונו במים הצלולים. שבה רחל לבישוליה, שב אהרן למשחקו יחד עם אחיו הקטנים. בעבור זמן קצת שב הילד כשכלי החרס בידו, הושיטוֹ לאמו, וביקש- "אמא, מלאי בעבורי שוב את הכלי במים, בבקשה," "ומדוע?" תמהה רחל, "הרי הרווית מכבר את צמאונך, מדוע נזקק אתה למים פעם נוספת?" "צמאה הכבשה," הורה באצבעותיו לעבר הטלה הרך הנראה מבעד לדלת הבית הפתוחה לכל דיכפין. בשנית מילתה האם מים בכלי החרס, והגישתהו לבנהּ. יצא אהרן את ביתו וניגש אל הגדר שסביב לעדר. פתחהּ בזהירות, נכנס בעדה, סגרהּ, ניגש אל הטלה והשקהו במים הצלולים שבכלי החרס. שבה אמו לבישוליה. שב הילד למשחקו. לאחר שעת שלווה חש הילד בשלישית לאמו, כשבידיו כלי החרס. "אמא, מלאי לי שוב מים בכלי, בבקשה," "ומדוע לך הפעם מים, בְּני?" "להשקות הצמח שבגינה." השיב בנינוחות. מילתה האם מים בשלישית, וצפתה בבנהּ הממהר אל הפרח שבגינה להשקותו. "אמא!!" חזר שוב אהרן בדהרה כשכלי החרס בידיו, אך אמו נטלה את ידו הזעירה בידיה, כרעה על ברכיה, וכשניצבה לגובה עיניו אמרה, "אהרן, הנך ילד גדול מכבר. מלא בעצמך את הכלי. אינני יכולה להתפנות לכך כרגע, מבשלת אני לכבוד שבת!" הנהן אהרן בראשו. שבה רחל לבישוליה. סב אהרן לעבר התנור הלוהט הטומן בּחֻבּוֹ חלות לשבת. קרב אל התנור וניגש אל הלהבות הקרובות אליו. הושיט את ידו האוחז בכלי החרס אל תוך הלהבות, אך פתאום נצרבה אצבעו כשנכוותה מן החום. כלי החרס נפל והתגלגל על רצפת החימר. אהרן אחז באצבעו והחל מתייפח. "מה קרה, אהרן יקירי?" נפנתה בעדו אמו המבוהלת, ומשהראה לה את אצבעו שאלה- "כיצד נכווית? האם שלחת ידך אל התנור? הרי מים ביקשת!" באמרה כך טבלה מיד את אצבעו בכד המים הצוננים הגדול, עד שנשתכח אט- אט מבכיו, ושאל- "אמא, מדוע כשביקשתי מים, מזגת בעבורי מים אל תוך הכלי, אך האש, בשונה מן המים, אינה נמזגה?" חייכה האם ואמרה "ילדי, מדוע ניסית לקחת אש בכלי החרס?" "משום שהפרח שתה יתר על המידה ורציתי לייבש את המים שהציפו האדמה שסביבו!" צחקה האם בהתפעלות מתמימות ילדה, רכנה ונטלה את כלי החרס הקטן, מילתהו שוב במים, וטבלה את אצבעו הצורבת שם. "הנה," אמרה, "כך תוכל לשוב לשחק עם אחיך." שב אהרן אל אחיו הקטנים וסיפר להם אודות מקרהו. אולם צעירים היו מכדי להבין מדוע האש אינה נמזגה כשם שנמזגו המים בקלות אל תוך הכלי, וגם אהרן צעיר היה, אך נגע הדבר ללבו מאד. גדל אהרן והתפתח. מתינוק הפך נער, מנער לבחור, בגר, החכים בתורה ואף נשא אשה. כאשר נולד בנו הראשון, ונתקבצו בני המשפחה ביום השמיני לבריתו, טרם הכנסו לברית משה קרא אהרן בהיחבא, בחסות ההמולה לאחיו הצעיר אריה, האח אשר נולד שנה תחתיו ויחד אתו כיהן כבכור על תשעת אחיהם הקטנים, וביקשוֹ לשיחה תכופה תיכף יחל טקס הברית. "אחי," פתח אהרן באמרו לאריה אחיו, "אמור לי, הזוכר אתה את שאירע לי באחד מימי השישי, כאשר נכויתי באצבעי מן התנור האופה חלות לשבת? הייתָ אז בן ג' שנים, כאשר הייתי אני מבוגר מאתך בשנה." זכר אריה את המעשה. "ובכן, מיום זה ואילך איני חודל מלהפוך במוחי חידה, לגבי תכלית האש והמים. מדוע המים והאש, שהרי שניהם יסודות מקבילים, המים מכבים את האש והאש מייבשת המיים, מדוע האש הנה שונה כל כך בתכליתה מן המים? מדוע אין למזוגה אל הכלי? מדוע גוברים המים על האש, אולם האש מזיקה לאדם בהרבה מן המים?" ובכן, במשך ארבעים שנה, בהן שנותיו החשובות, לא קיבל אהרן כל מענה לחידותיו. ועד פרוץ המלחמה הראשונה שלאחר שקט ארבעים שנות...

בע"ה, בשוך המאה הקודמת, התקופה תקופת האחרונים, שָבְתוּ ר' ישראל ה"בעל שם טוב" וחסידיו שבת לי-ה. עם צאת השבת, מיהר הרב לזרז תלמידיו, אח סיימו לבדול בין הקודש לבין החול, עלו אל העגלה ויצאו לדרכם אל מקום וזמן לא ידוע, כנהוג אצל רבם. יצאו הרבי וחסידיו לדרכם הארוכה. גמעו סוסיהם מרחקים אדירים בזמן צר,שכן השם יתברך הזמן אינו מפרע כנגדו. לעת מרחקים עצומים מעירם, פנו סוסי הרתמות אל קרביו של יער עב, והילכו בו שעה ארוכה. סקרנותם שלתלמידי הבעל שם טוב כמעט קט והגיעה לקץ שלוותה, והנה נתעצרו הבהמות (סוסים). בצאתם את העגלה נתגלה לעיניהם צריף צר ורעוע בקרחה של יער. תכף מיהרו הרבי וחסידיו ונתדפקו על דלת הצריף הנושנה. הדלת חרקה על צירֵיה הרופסים שעה שפתחהּ במאור-פנים יהודי דל ועני, כמיצג ביתו. ביקשו הרבי והחסידים לסעוד עמו סעודת "מלוה מלכה" לכבודה של שבת. לוו הרבי וחסידיו יחד עם מארחם את שבת קודש בצאתה. ולאיש, אין תנאיו מספיקים, בשל ממנו הדל, לארוחה מפוארת כמנהג הרבי... לנו הבעל שם טוב וחסידיו אצל ביתו של העני באותו הלילה. בהפצע החמה קמו לתפילת ותיקין במניין מספק, ובסיומה- דרשו הרבי ותלמידיו ארוחה של הבוקר. אבד האיש עיצות מחכימות, קם והלך לשוק למכור את כבשתו. במעות אשר נתנו לו כתמורתה, קנה בעבורם מאכלים. נמשך הדבר שלושה יממות, ונכסיו הדלים-מילא של העני נתדלדלו אף עד מאד. לבסוף, עלו הרבי וחסידיו לעגלתם ובברכת כל טוּב הארץ פנו לדרכם. בצפו אחר כרכרתם המתרחקת, חישב העני את שעליו לעשות. והנה, חדר לתודעתו קול ילדו הרך המושך בכנף בגדו וקורא "אבא! אבא, רעבים אנו ודבר לא נותר למאכל!" בזאת פרץ העני בבכי אל הבורא וקרא כנגדו "בוראי, מהו רצונך מאתי?? ילדיי רעבים בשל הכנסת אורחים ולי אין מענה כלפיהם! אנא, בורא! מעודי לא תבעתי מאתך דבר! אך עכשיו נתון אני לחסדיך בלבד, הושעני!!" אך פסק מבכיו והנה הופיע גוי, בגדיו מהודרים ופניו מחוייכים קמעא, ובא בפתח חצר צריפו של העני חביבוׁ, ובפיו בקשה. "בֹא ידידי, הנה לך מטבע זהב. צא אל השוק וקנה בעבורי יין משובח. בכסף הנותר תוכל להשתמש כרצונך." שמח עד מאד היהודי בטוב שנזדמן לו, חיבק את הגוי ומיהר אל השוק. קנה העני יין, ובנותר רכש בשר ומשבחים לבני ביתו. בשבו, שמח הגוי ביין שקנה לו ידידו, ושב לביתו שמח וטוב לבב. כך נמשך הדבר לכדי ימים. באחד הימים, ביקש הגוי לשוחח עמו ביחידות. "האזן חביבי," פתח את דבריו בעלצה "בת יחידה לי, ואינה נוהגת בי כראוי לאב. כשם שסבורני ידוע לך הדבר- עשיר גדול אני ובעל ממון רב, אולם לביתי הסוררת אין אני חפץ להוריש את מעותיי. לשם כך, ומשום שנהגת בי בכבוד ובידידות ושמחתני לאין שיעור, אתן לך מכספי, ואתה בכסף הזה תקים לי חווה חקלאית, משום שידועני כי מבין גדול אתה בתחום תורת האדמה. את שכרך תקבל מאתי." הודה לו היהודי וגם להקב"ה שנענה לתפילתו, וצעד בעקבות ידידו הגוי אל המקום בו נטמן הממון. בהגיעם, חשף בפניו ידידו זהב רב מכפי שהעלה בדעתו. היהודי נתן את הבטחתו לפתוח במלאכת בניית חוה חקלאית, עוד היום! לשנים נעשה היהודי עסקן עשיר ונודע בעסקיו הכשרים. מדי יום שב היהודי היה להרהר במקרה שאירע עם היהודים שבאו לבקר בביתו לפני שנים, כשרש היה ודל נכסים ואירחם בצמצום, אך לאחר לכתם זכה בעושר גדול ונכבד. לכן גמל בלבו החלטה ללכת ולברר את שהיה. רתם היהודי העשיר את סוסיו לעגלתו המפוארת ויצא לדרכו. בשוך מסעו נזדמן לו והגיע לעיר בה חי הרב המפורסם הבעל שם טוב, שאודות נפלאותיו שמע רבות אך מעולם לא עמדו לרשותו אמצעים בהם יוכל ללכת אל הרב. חזקה עליו דעתו והלך לבקר אצל הרב. בהכנס היהודי אל חדר הרבי, מיד הכיר בפניו את הרב העומד בראש אורחיו מלשעבר! מיד פרץ בתחינות נרגשות אל הרבי "כבוד הרב! לולא ידעתי כי אתה הוא אורחי הייתי מכבדך פי כמה וכמה!! אך דל מנכסיי הייתי מלסוע ולפגוש ברב ואת פניו לא הכרתי, לכן לא זיהיתיך מיד! האם ימחל לי הרב על האירוח הדל שקיבל בביתי??" שמע זאת הרב וקם מיד מכסאו בכדי לחבקו בחום, ואמר לתלמידיו בהתרגשות גדולה- "האינכם מזהים? זהו העני שקיבלנו בבמוצאי שבת אחת במאור פנים לביתו ואירחנו למספר ימים על אף שעני גדול היה, לפני מספר שנים!" כאשר ביקש היהודי העשיר, בחיל ורעדה, ויחד עמו חסידי הרב, הסבר מן הרבי אודות אותו מקרה תמוהה, פתח הבעל שם טוב בהסברו. "האיש העומד מולכם איש צדיק וישר הוא, השמח בחלקו אף בעִתים בהם נכסיו דלים, ומעולם אינו תובע מהקדוש -ברוך -הוא דבר. ראיתי אנכי את השכר הרב המובטח בעבורו כגמול על מעשיו הישרים, אך משום שמעודו לא פנה בתחינה אל הקדוש ברוך הוא לקבלו, משום שכל כך שמח בחלקו היה, לא נוצרה דרך אפשרית בה יוכל לקבל את שהובטח לו...לכן כשנשלחנו אנו אליו ולא הרפינו ממנו במשך שבוע ימים עד שהותרנוהו חסר כל לחסדיו של הבורא לא נותר לו נכתב בהשראת הטבע העצום ונערך בהשראת שירים של מיטב הזמר היהודי החדיש... קרדיט להקב"ה. מוקדש לאיילת! ישועות ונקמות.

ה' מלך האיכות קצת נדפקה בגלל הזום, ולא רציתי שידפק עוד אז היא נשארה בקטן... העין היא של אחייניתי המקסימה!

בעה"ית נעים להכיר, זו אותה חיפושית מהתמונה הקודמת (וגם אותו הפרח ) התמונה הועלתה לזכר המצלמה שנפחה את נשמת הבטריות שלה באמצע להיסגר, ומאז היא שובקת.. זכרונה לברכה. ושוב, אשמח לכותרת חדשה!!

בעזרת המלך ושוב, אם יש למישהו כותרת יפה...

בע"ה. הפוקוס של המצלמה קצת מטשטש יותר ממה שמבקשים (זה ביָדני, בכל זאת...) אבל לפי דעתי זה יצא דווקא די בסדר.

בעזרת אבאל'ה יתברך! איכות דפוקה.... (אבל צילמתי את זה מהפלאפון!) איכשהו בצילום היד נראת יותר שמנה (?!) אבל תסלחו לי?!

בחסדיו נמרח פה ושם, בניסיון להראות מכל הצדדים הוקדש לאחותי הקטנה..

בחסדיו פטל במפל עיט. יום חמישי. לא נגעתי.

בע"ה.

זהו, לא יהיו יותר תמונות עיניים. מבטיחה.

בעזה"ית. מיתר תמיד נשאר מיתר.

בעזה"ית! ניסיון למסגרת לבן+ירוק, הירוק הסכים לעלות רק בצד אחד.

בע"ה זה צילום, לא ציור. האיכות בכוונה לא חדה.

בעזרתו יתברך הכותרת זה- חיפושית אדומה על פרח 'אדמונית' (מזן 'שרה' אם שאלתם את עצמיכם), צולם במצלמה RICOH מקרטעת ללא זום, עם פוקוס ידני ובלה בלה בלה... היא קצת מרוחה כי החיפושית לא הסכימה לעצור לחצי שניה שאוכל לצלם אותה. אחרי מרדף מתמשך הצלחתי כנראה לתפוס משהו...

בעזרתו! אם למישהו יש כותרת...

בעזה"ית! צולם בשיעור מתימטיקה... עמכם הסליחה!