מהר!! לפני שבת!!!
אוקי, אוקי, גם השבוע- סיימתי לכתוב את הסיפור ממש ממש עכשיו, כבר חשבתי לוותר על הסיפור השבוע, אבל קביעות זה קביעות, וניצלתי את הזמן בין מטלות הבית- למטלת פורום.
אחת הסיבות שהתחלתי לכתוב סיפור שבועי- היא לאלץ את עצמי לשבת ולכתוב, בשבועיים האחרונים- זה הוכיח את עצמו, בשבועות הבאים- שיהיה לי בהצלחה. 
אז קחו לעצמכם חמש דקות חופש ממטלות הבית, ותהנו (אמן)
סיפור אישי
בישובאל יש כביש, וליד הכביש- מדרכה, ועל המדרכה עמודים, חבילות צ'יטוס ריקות, ונוער פוחז.
ולכל הקונסטרוקציה הזאת- קוראים רחוב, ובאמצע הרחוב- עומד בית דו קומתי, עדין, ומתקלף.
על הבית - יש גג זוויתי, עם רעפים תכלת, בצדו של הגג- תקועה ארובה מקורזלת, מחלידה וכתומה, ותחתיה- שלט: "חנות".
ובתוך החנות- דלפק עץ חום נעים לעין, עתיק, ומאביק,
ועל הדלפק- קופה רושמת, עם פעמון, שמצלצל כל פעם שפותחים אותה, כמו פעם,
ולפני הקופה- ניצב שפם, ומאחריו- אנטוניו, בעל הבית, כשהדבר היחיד שעוד מקשר אותו לנעורים- זו הסכרת שלו.
ומול אנטוניו- עומד אני, עם חיוך נחמד, משקפי חצי מסגרת, ועניבה תכלת עם פסים באלכסון.
"שני סיפורים מצחיקים בבקשה" חייכתי באדיבות, מצפה בכיליון עיניים לקבל את מבוקשי, ולהעלות את מצב רוחי אפילו עוד יותר.
אנטוניו רוקם סיפורים נהדרים, סיפורים הזויים, סיפורים מרגשים, ואנטוניו הנ"ל- עם חיוך תמידי, משרת את הקהל בצורה יומ-יומית, סיפור לכל דורש- וברגש המתאים.
אבל היום, הוא רק הביט בי בתסכול, ואז אמר במהירות: "יש לי סיפור על שני חתולים, אחד לבן, השני לבן כהה, שהלכו לצוד קיפודים ביער, אבל נדרסו משור בר בדרך" סיפר מונוטונית,
"הו לא אנטוניו! זה סיפור עצוב, ואני זוכר שביקשתי במפורש אחד בעל תוכן משמח!"
"לא, זה בסדר, רק הלבן כהה נדרס, הלבן רגיל- עמד בצד וליקק את עצמו" המשיך את הסיפור מהאוויר, "היום, הוא במחלקה שיקומית בלבנכההשטיין, הוא כבר כמעט שותה מרק, וכבר הספיק פעמיים להאשים את היהודים בתאונה, ככה שנראה שהוא יהיה בסדר" חתם.
"נו, שיהיה לו רפואה שלימה במהרה" ציינתי, מקווה שיחד עם מצבו הבריאותי של החתול, ישתפר לו גם הסיפור.
"עזוב חתול, סיפור אחר, טרי בחיתוליו, חד קרן צ'רנובילי תלת ראשי שקיבל קבילה מבית המשפט, רוצים להגדיר אותו כ'אחר', או 'תלת קרן', תלוי בטוב ליבם של השופטים".
"לא, תחליף" ביקשתי,
"במהלך תחרות צלילה באגם לוך-נס, התנין הארוך מקצה הנהר שבר כמה שיאי עולם, וכשבא לצאת- סירת מנוע שחיפשה אחריו פגעה לו בראש, הוא איבד את ההכרה, נעלם".
"לא טוב מוות, תוציא מוות"
"בלי מוות? תן לי לחשוב.. סיפור על מכבי שלקחה את אליפות אירופה?"
"קראתי את זה בעיתון"
"אוך, גם אתה מכיר את זה.. אבל חתיכת סיפור בדיוני, אה? טוב, נסה את זה- נזיר עם פרארי שנכנס לקשיים כלכליים"
"אוך, עכשיו אתה סתם מעוות את המציאות, אנטוניו, הכל בסדר?"
"מת לי האוגר צייד" אמר,
"מת לך האוגר-מה?" למרות טוב ליבו המופלג, התקשתי לדמיין כל סוג של אינטרקציה שלו עם יצור חיי ליותר מהזמן הדרוש כדי לסגור מכירה, ועוד יותר התקשתי לדמיין יצור קטן ופרוותי, בעל לחיים שמנמנות ואף פחוס ורטוב, שמקבל את הסמיכות 'צייד'.
"כן, אוגר הרעיונות שלי, איך אתה חושב שמגיעים סיפורים לעולם שלנו?
שירים- נולדים, סיפורים- ניצודים. לכל אורג סיפורים יש ציידי רעיונות, הם משתעתקים ליקום סיפורי, צדים סיפור שנראה מבטיח, ועפים את כל הדרך חזרה. לי היה אוגר ציד, אבל צד אותו נשר מסיפור אחר " מרמר במבטא איטלקי, מחה דמעה שמנמנה שחצתה את השפם, וכמעט הגיעה לסנטר השני שלו, התיישב על הכיסא העץ שחרק בשמחה לבואו, ומלמל "אני סוגר את העסק ממברו". ושתק.
"אתה לא יכול! אם העסק יסגר- תסגר גם השכונה, היישוב!!
אתה תעלם! אני אעלם! כולנו בתוך הסיפור שלך! אין סיפור- אין חיים" זעקתי לכיוונו.
אנטוניו נבהל, כאילו שלא היה מודע לכובד תפקידו, תהה לרגע,
"רגע, מה ששאתה אומר לי כרגע, זה שבעצם.."
זיק הזוי קפוץ לו לעיניים, הוא לקח נשימה עמוקה, עצם את עיניו בחוזקה....
'פופ'
*****
אם לא הייתם פה- לא הייתי יושב לכתוב, ומה שאומר- שהסיפור הזה ניצוד בזכותכם. תודה!
שבת שלום!
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".
סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ"
שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"
שבוע עשירי: "העיקר הבריאות"
ושבוע הבא גם השורה הזאת תכיל סיפור! 
אהבתי
