הטרור כמוצא ממעגל העוני
הטרור כמוצא ממעגל העוני

פיגוע התאבדות בקו 32, על יד בית הספר אורט ספניאן, החריד את ירושלים. תשעה עשר גברים נשים וילדים נרצחו בפיגוע, שבעים וארבעה נפצעו. מאות אנשים איבדו בו ביום בן משפחה או חבר קרוב.

גזר הדין של בית המשפט הצבאי אשר גזר על שני מתכנני הפיגוע עשרים מאסרי עולם, זיכה אותם בעקיפין במיליוני ש"ח מהרשות הפלסטינית. על פי נתונים שאספה 'מבט לתקשורת הפלסטינית', מאז נגזר דינם ועד היום קיבלו מתכנני הפיגוע מהרשות הפלסטינית משכורות חודשיות בסכום כולל של מיליון וחצי ש"ח. בשנים הבאות הם צפויים להמשיך ולקבל משכורות עתק שיצטברו למיליונים רבים.

מדי שנה מעבירה הרשות הפלסטינית משכורות בסך 1.2 מיליארד ש"ח למחבלים ובני משפחותיהם. כספים אלו מועברים על פי חוק של הרשות והם מהווים חלק נכבד מהתקציב השנתי הרשמי של הרשות. לאחרונה אף הכריז אבו מאזן כי גם אם יעלה לו הדבר במשרתו הוא לא יפסיק לשלם את משכורתו של "שהיד או אסיר".  

מטרת העל של הרשות הפלסטינית בתשלום משכורות אלו היא עידוד בני עמה לביצוע פעולות טרור, ועידוד אלו שהשתכנעו לכך לבצע את פעולת הטרור בצורה רצחנית ומרובת קרבנות ככל הניתן. על כן הותאם גובה המשכורת למשך שנות המאסר שנגזרו על הטרוריסט. מי שנשפט לשנתיים מאסר יקבל 1,400 ש"ח בחודש, אך מי שנשפט לשלושים שנות מאסר ומעלה יזכה למשכורת עתק – במונחים פלסטיניים – בסך 12,000 ש"ח. כך מעודדת הרשות הפלסטינית את בני עמה לצאת ממעגל העוני אל מעגל של כסף ודם.

בה בעת, בהתאם לנספח פריז להסכם אוסלו, מעבירה ישראל לרשות הפלסטינית כספי מסים שגבתה עבורה. הסכום המועבר על ידי ישראל עומד על כמיליארד ש"ח בכל חודש. ישראל יודעת כי חלק נכבד מהסכום שהיא מעבירה עושה את דרכו אל אלו שטבחו באזרחיה, אך בשם הדבקות בהסכם ממשיך הכסף לזרום ומגביר את זרימת הדם. דבקות זו היא חד צדדית. הרשות הפלסטינית אשר התחייבה במסגרת הסכמי אוסלו כי תילחם בטרור, מפנה את הכסף שהיא מקבלת מישראל לדרבון הטרור.

בעת האחרונה הבינה קבוצה של חברי כנסת מימין ומשמאל – בראשות חברי הכנסת אבי דיכטר ואלעזר שטרן – כי הטירוף חייב להיפסק וכי אין הסכם לחצאין. הם הגישו הצעת חוק הקובעת כי ישראל תקזז מכספי המסים המועברים לרשות הפלסטינית סכום השווה לסכום המשולם כמשכורת למחבלים.

הממשלה החליטה כי החוק חשוב מדי מכדי שיוגש כהצעת חוק פרטית, אימצה אותו וחנקה אותו. הצעת החוק של הממשלה זהה לזו של חברי הכנסת מלבד סעיף קטנטן הקובע כי הקבינט יהיה רשאי להחליט שלא ליישם את החוק מטעמים של ביטחון לאומי ויחסי חוץ.

את החלטת הקבינט לא צריך לנבא, היא משתקפת היטב במצב הנוכחי. על פי חוק משנת 1994 המיישם את הסכמי אוסלו, רשאי שר האוצר לקזז מכספי המסים של הרשות הפלסטינית חוב שהיא חייבת לישראל או לחברה ישראלית או לאדם בישראל. אין צריך לומר כי שרי האוצר לדורותיהם הקפידו באדיקות רבה שלא להשתמש בסמכותם זו 'מטעמים מדיניים'.

כך למשל, לפני כשנה, לאחר שבית המשפט בירושלים חייב את הרשות הפלסטינית בתשלום הוצאות בסך חצי מיליון ש"ח והיא סירבה, הגיש משרדנו לשר האוצר דרישה לקזז את הסכום מכספי המסים. הפנייה נתקלה בסירוב מוחלט. רק לאחר שהזמנו פקידי ממשלה בכירים לחקירה בהוצאה לפועל, ולאחר שהרשות הפלסטינית הסכימה לקיזוז כדי למנוע אי נעימות זו – קוזז הסכום.

גם חוב מאות המיליונים של הרשות הפלסטינית לחברת חשמל, לא קוזז על ידי שר האוצר, והחוב הוסדר רק לאחרונה בהסכמת הרשות. בפועל סמכות שר האוצר לקזז, הומרה לסמכות הרשות הפלסטינית להסכים לקיזוז.

לפני מספר שבועות, השתתפנו – שותפי עו"ד אריה ארבוס ואני – בדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת בו נדונה הצעת החוק. בדיון, הגנו נציגי משרד הביטחון על הצעת הממשלה בטענה כי החוק חייב להיות גמיש כדי לאפשר מנעד רחב של מענים בהתאם למציאות המדינית-ביטחונית המשתנה.

בעיניי, הגיוני ונכון לאפשר לממשלה גמישות בהתאם לצורכי הביטחון ובהתחשב ביחסי החוץ, אך הממשלה האמורה להחליט בעניין אינה ממשלת ישראל אלא הממשלה הפלסטינית. יישום החוק החדש יהיה מסור בידה.

אם תחליט להמשיך לשלם משכורות למחבלים יקוזז מכספי המסים המועברים לה סכום זהה. אם תחליט להפסיק לממן טרור מטעמים של ביטחון לאומי ויחסי חוץ, או אפילו משיקולים מפתיעים של מוסר ואהבת אדם, יופסק הקיזוז. כך יימצא האיזון הדרוש בין נחיצות החוק לבין הגמישות למציאות המשתנה כפי שנדרש על ידי פקידי משרד הביטחון.