בשבת - 57 שנה לנפילתם פרשת קרב הל"ה ממשיכה להכות גלים ולעורר עניין גם לאחר 57 שנה, כך מדווח כתבנו יגאל אמיתי.
תזכורת: בקרב קשה בגוש עציון, בו לא היו מעורבים כלל, בג' בשבט תש"ח , 13 בינואר 1948 התקיפו את ישובי הגוש הנצור מאות רבות של ערבים נושאי נשק שהגיעו מבית לחם, ירושלים ואפילו מבאר שבע. הכוח התוקף, נמלט לבסוף תוך שהוא מותיר אחריו יותר מ-100 הרוגים, אך התחושה בגוש היתה קשה מאוד ובתום הקרב אף אזל מלאי התחמושת בגוש.
מטה ההגנה בירושלים גייס כארבעים אנשי פלמ"ח וחי"ש, חלקם מבוגרים יחסית, להחיש תגבורת לגוש, תחמושת, מנות דם וציוד. על החבורה פיקד דני מס, סמ"גד בפלמ"ח.
ארבעים הלוחמים ירדו להרטוב בד' בשבט יום חמישי בשבוע, 15 בינואר, כשנשקם מוסתר בדפנות המשוריינים.
ב-23:05, אחרי מנוחה ותדרוך אחרון, יצאו 38 לוחמים עמוסים בתחמושת ובאספקה רפואית בדרכם לגוש עציון - דרך ממנה לא שבו. המטרה היתה לעבור את הכפרים צוריף וג'בע, שלמרגלות כפר עציון, לפני עלות השחר.
כל הלוחמים, פרט לשלושה שחזרו בדרך, נהרגו. הזעזוע בציבור היה קשה וגרם מהלומה לישוב העברי.
שנים רבות לא היה ידוע כיצד התגלו בחשיכה, מה היה מהלך הקרב והיכן בדיוק הוא התנהל. גופות החללים הושחתו ע"י ערביי האיזור. חלק מהשאלות עדיין פתוחות גם היום.
במוצאי השבת הקרובה, יחשוף יוחנן בו יעקב, חבר כפר עציון, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר וחוקר הפרשה מזה שנים, ממצאים חדשים.
הל"ה התבצרו להגנה הקפית על מה שמכונה היום "גבעת הקרב". הלוחמים הערבים, מתוסכלים מהמכה שחטפו בגוש שלושה ימים קודם לכן, נהרו לכאן בהמוניהם. אחרון המתבצרים שנותר בחיים זרק רימון (ואחר כך אבן) לפני שנורה. בה' בשבט, ערב שבת קודש, ב-4 אחה"צ, הסתיים הקרב.
מפקד המשטרה הבריטי של הר חברון, היימיש דוגין, נזעק למקום ומצא את החללים. הוא מצא גם מכתבים שכתבו אנשי הל"ה, אבל לאלה אין זכר היום.
הל"ה נטמנו בבית קברות מאולתר למרגלות כפר עציון. בעקבות הסכם שביתת הנשק עם ירדן, הועברו עצמותיהם, בחורף תש"י, לבית הקברות בהר הרצל.
אחרי הקבורה נולד ספק מי מהחללים קבור באיזו חלקה, והרב אריה לוין ערך "גורל הגר"א" כדי לקבוע את זהותם.
עתה, טוען יוחנן בן יעקב כי המידע הראשוני על הקרב שהתחולל ועל תוצאותיו הגיע לגורם יהודי כבר בשש בערב, ליל שבת. האצ"ל ביצע האזנות לקווי הטלפון של ערביי יפו, אז עיר עוינת מלאה בערבים ממנה יצאו מחבלים רבים לתל אביב. ההאזנה של האצ"ל צותתה לשיחת טלפון בין כתב העיתון הערבי "א - שעב",בחברון, לבין המערכת ביפו. הכתב סיפר על הקרב, וידע גם לספר כי "נהרגו רבים ועוד עשרות נפצעו". מכאן מתברר כי חלק המלוחמים אולי נרצחו, בהיותם פצועים ושבויים.
האצ"ל לא העביר ידיעה זו הלאה כי איש בציבור טרם ידע באותה שעה, על יציאת המחקה לכפר עציון.
עוד עולה ממחקריו של בן יעקב, כי בניגוד לדעה הסוברת שמקום "גבעת הקרב" התגלה רק לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות תיחקורו של דוגין המפקד הבריטי, הרי ש מתברר עתה כי למטה ההגנה בירושלים הועבר מידע מודיעני על מיקום מדויק של האירוע, כבר חמישה ימים אחרי הקרב. ואולם בלהט הקרבות של מלחמת העצמאות נשכח המידע, והתגלה עתה ע"י בן יעקב, בארכיון ההגנה.
אבל המידע המדהים ביותר, העולה מסקירת כל העדויות של הכפריים הערביי שהשתתפו בקרב, הוא כי למעשה התנהלו שני קרבות.
עם התגלותם בשעה שש לערך, החל קרב ראשון שנמשך בערך עד השעה עשר וחצי בערך. לא ידוע לנו מה היו תוצאות קרב זה, אך בסיומו רוב המחלקה היתה עדיין בחיים. בשעה עשר וחצי השתרר שקט, והערבים הזעיקו כוחות רבים כדי לצור על היחידה המבודדת. יתכן כי לאחר השקט ניסו הלוחמים לפרוץ מספר פעמים לכיוון הגוש, אך נתקלו בכוחות עדיפים מהם וחזרו להסתתר, בין צוקי הסלעים והצמחיה העבותה שבוואדי.
דני מס, המפקד, החליט לחתוך צפונה, לחצות את נחל עציונה, למצוא מסתור ואולי להמשיך לעת ערב לעבר הגוש.
בשעה שתיים וחצי בצהריים, לאחר ארבע שעות של דממה מתוחה, כשהערבים פתחו באש מאסיבית לעבר הלוחמים, היו הל"ה כנראה על כתפי הגבעה שנודעה לימים כ"גבעת הקרב". הלוחמים העפילו על הגבעה ושם נפלו רובם, עד האחרון שבהם.
עוד חשף בן יעקב, בשיחה עם סוכנות הידיעות הישראלית, כי כל הלוחמים זוהו כבר בעת קבורתם בכפר עציון. ליד גופת כל אחד, לפני ההלוויה, ניצב שלט עם שמו ושני נרות.
גם לאחר הקבורה בכפר עציון, נשאר תרשים שלבית הקברות המסמן בדיוק, היכן קבור כל מי מהלוחמים. ואולם , בסערת הקרבות של שלושת החודשים הבאים, ובעיקר בגלל נפילתו של גוש עציון, ערב הקמת המדינה בד' באייר, נשכח התרשים - ואבד.כך נוצר הספק בדבר זיהויים, ונוצר הצורך לערוך את גורל הגר"א.
ביום ראשון הקרוב, בשעה 10:30 יערך בהר הרצל בירושלים, מקום מנוחתם האחרון, טקס האזכרה הממלכתי לשלושים וחמישה לוחמי "מחלקת ההר". יו"ר הכנסת ראובן ריבלין ייצג את הממשלה.
תזכורת: בקרב קשה בגוש עציון, בו לא היו מעורבים כלל, בג' בשבט תש"ח , 13 בינואר 1948 התקיפו את ישובי הגוש הנצור מאות רבות של ערבים נושאי נשק שהגיעו מבית לחם, ירושלים ואפילו מבאר שבע. הכוח התוקף, נמלט לבסוף תוך שהוא מותיר אחריו יותר מ-100 הרוגים, אך התחושה בגוש היתה קשה מאוד ובתום הקרב אף אזל מלאי התחמושת בגוש.
מטה ההגנה בירושלים גייס כארבעים אנשי פלמ"ח וחי"ש, חלקם מבוגרים יחסית, להחיש תגבורת לגוש, תחמושת, מנות דם וציוד. על החבורה פיקד דני מס, סמ"גד בפלמ"ח.
ארבעים הלוחמים ירדו להרטוב בד' בשבט יום חמישי בשבוע, 15 בינואר, כשנשקם מוסתר בדפנות המשוריינים.
ב-23:05, אחרי מנוחה ותדרוך אחרון, יצאו 38 לוחמים עמוסים בתחמושת ובאספקה רפואית בדרכם לגוש עציון - דרך ממנה לא שבו. המטרה היתה לעבור את הכפרים צוריף וג'בע, שלמרגלות כפר עציון, לפני עלות השחר.
כל הלוחמים, פרט לשלושה שחזרו בדרך, נהרגו. הזעזוע בציבור היה קשה וגרם מהלומה לישוב העברי.
שנים רבות לא היה ידוע כיצד התגלו בחשיכה, מה היה מהלך הקרב והיכן בדיוק הוא התנהל. גופות החללים הושחתו ע"י ערביי האיזור. חלק מהשאלות עדיין פתוחות גם היום.
במוצאי השבת הקרובה, יחשוף יוחנן בו יעקב, חבר כפר עציון, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר וחוקר הפרשה מזה שנים, ממצאים חדשים.
הל"ה התבצרו להגנה הקפית על מה שמכונה היום "גבעת הקרב". הלוחמים הערבים, מתוסכלים מהמכה שחטפו בגוש שלושה ימים קודם לכן, נהרו לכאן בהמוניהם. אחרון המתבצרים שנותר בחיים זרק רימון (ואחר כך אבן) לפני שנורה. בה' בשבט, ערב שבת קודש, ב-4 אחה"צ, הסתיים הקרב.
מפקד המשטרה הבריטי של הר חברון, היימיש דוגין, נזעק למקום ומצא את החללים. הוא מצא גם מכתבים שכתבו אנשי הל"ה, אבל לאלה אין זכר היום.
הל"ה נטמנו בבית קברות מאולתר למרגלות כפר עציון. בעקבות הסכם שביתת הנשק עם ירדן, הועברו עצמותיהם, בחורף תש"י, לבית הקברות בהר הרצל.
אחרי הקבורה נולד ספק מי מהחללים קבור באיזו חלקה, והרב אריה לוין ערך "גורל הגר"א" כדי לקבוע את זהותם.
עתה, טוען יוחנן בן יעקב כי המידע הראשוני על הקרב שהתחולל ועל תוצאותיו הגיע לגורם יהודי כבר בשש בערב, ליל שבת. האצ"ל ביצע האזנות לקווי הטלפון של ערביי יפו, אז עיר עוינת מלאה בערבים ממנה יצאו מחבלים רבים לתל אביב. ההאזנה של האצ"ל צותתה לשיחת טלפון בין כתב העיתון הערבי "א - שעב",בחברון, לבין המערכת ביפו. הכתב סיפר על הקרב, וידע גם לספר כי "נהרגו רבים ועוד עשרות נפצעו". מכאן מתברר כי חלק המלוחמים אולי נרצחו, בהיותם פצועים ושבויים.
האצ"ל לא העביר ידיעה זו הלאה כי איש בציבור טרם ידע באותה שעה, על יציאת המחקה לכפר עציון.
עוד עולה ממחקריו של בן יעקב, כי בניגוד לדעה הסוברת שמקום "גבעת הקרב" התגלה רק לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות תיחקורו של דוגין המפקד הבריטי, הרי ש מתברר עתה כי למטה ההגנה בירושלים הועבר מידע מודיעני על מיקום מדויק של האירוע, כבר חמישה ימים אחרי הקרב. ואולם בלהט הקרבות של מלחמת העצמאות נשכח המידע, והתגלה עתה ע"י בן יעקב, בארכיון ההגנה.
אבל המידע המדהים ביותר, העולה מסקירת כל העדויות של הכפריים הערביי שהשתתפו בקרב, הוא כי למעשה התנהלו שני קרבות.
עם התגלותם בשעה שש לערך, החל קרב ראשון שנמשך בערך עד השעה עשר וחצי בערך. לא ידוע לנו מה היו תוצאות קרב זה, אך בסיומו רוב המחלקה היתה עדיין בחיים. בשעה עשר וחצי השתרר שקט, והערבים הזעיקו כוחות רבים כדי לצור על היחידה המבודדת. יתכן כי לאחר השקט ניסו הלוחמים לפרוץ מספר פעמים לכיוון הגוש, אך נתקלו בכוחות עדיפים מהם וחזרו להסתתר, בין צוקי הסלעים והצמחיה העבותה שבוואדי.
דני מס, המפקד, החליט לחתוך צפונה, לחצות את נחל עציונה, למצוא מסתור ואולי להמשיך לעת ערב לעבר הגוש.
בשעה שתיים וחצי בצהריים, לאחר ארבע שעות של דממה מתוחה, כשהערבים פתחו באש מאסיבית לעבר הלוחמים, היו הל"ה כנראה על כתפי הגבעה שנודעה לימים כ"גבעת הקרב". הלוחמים העפילו על הגבעה ושם נפלו רובם, עד האחרון שבהם.
עוד חשף בן יעקב, בשיחה עם סוכנות הידיעות הישראלית, כי כל הלוחמים זוהו כבר בעת קבורתם בכפר עציון. ליד גופת כל אחד, לפני ההלוויה, ניצב שלט עם שמו ושני נרות.
גם לאחר הקבורה בכפר עציון, נשאר תרשים שלבית הקברות המסמן בדיוק, היכן קבור כל מי מהלוחמים. ואולם , בסערת הקרבות של שלושת החודשים הבאים, ובעיקר בגלל נפילתו של גוש עציון, ערב הקמת המדינה בד' באייר, נשכח התרשים - ואבד.כך נוצר הספק בדבר זיהויים, ונוצר הצורך לערוך את גורל הגר"א.
ביום ראשון הקרוב, בשעה 10:30 יערך בהר הרצל בירושלים, מקום מנוחתם האחרון, טקס האזכרה הממלכתי לשלושים וחמישה לוחמי "מחלקת ההר". יו"ר הכנסת ראובן ריבלין ייצג את הממשלה.