על דוד הרמלין שצבע את שיערו בכתום כמחאה על תוכנית ההתנתקות, נאסר להכנס לכנסת כל עוד שערו צבוע כתום. הרמלין הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובה ביקש כי בית הדין יורה לקצין הכנסת וליו"ר הכנסת להתיר לו להכנס למקום עבודתו.
הרמלין טוען שההחלטה למנוע ממנו כניסה עם שיער כתום פוגעת בחופש הביטוי ובחופש העיסוק שלו.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי הרמלין הופיע בבוקרו של ה 27 ביוני כששערו צבוע כתום. בשעות אחה"צ הודיע לו קצין הכנסת יצחק שד"ר כי נאסר עליו להיכנס למשכן הכנסת כל עוד צבוע שיערו כתום. לכשניסה הרמלין לשכנע את שד"ר לבטל את האיסור, נענה כי אין בכוונתו לנהל עמו מו"מ. הרמלין ציין בפני שד"ר כי מאחר ואין איסור כללי על עוזרים פרלמנטאריים לצבוע את שערם, הרי שלא ניתן להמציא עתה איסור לצבע כתום דווקא, רק בשל היותו מסמל את ההתנגדות להתנתקות. כשנשאל הקצין כיצד היה נוהג לו היה צובע שערו לצבע בלונד, ענה הקצין: "כשתצבע לבלונד – דבר איתי". על כך השיב הרמלין, שאמירה פוליטית הגלומה בצבע שיער היא חלק מהתנהגות נורמטיבית של צביעת שיער, המותרת במשכן הכנסת. בסיום-השיחה שב ואסר שד"ר על הרמלין להיכנס למשכן כששיערו צבוע כאמור.
בתביעתו כותב הרמלין כי ב 4 במאי נשלחה איגרת לכל העובדים ע"י מזכיר הכנסת ואשר התייחסה לקוד הלבוש של העובדים במשכן הכנסת. באיגרת נכתב כי "בצוות ההנהלה הוחלט להמליץ שלא להטיל איסורים או לכפות מדים אחידים, אלא לפנות אליכם עובדות ועובדי הכנסת בבקשה להימנע מלהגיע למשכן בגופיות, חצאיות מיני וחולצות בטן...בהיעדר מדים אנו מנסים למצוא את האיזון בין זכות העובד/ת להחליט על הבגדים אותם ילבשו לעבודתם, לבין הבקשה להופעה צנועה ומכובדת ההולמת את כנסת ישראל".
הרמלין מוסיף כי "אם בנושא לבושו של אדם, עובד הכנסת, הוחלט שלא להטיל איסורים אלא רק לדרוש מהעובדים לאזן בין הדברים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגופו של אדם ממש, בצבע שערו, שלא ניתן לאסור על העובד לצבוע את שערו, מה גם ששער בצבעי האדום השונים הנו אופנתי ויש לא מעט נשים, העובדות בכנסת והצובעות את שערן בגוונים אלו ומעולם לא נאסרה עליהן הכניסה למשכן".
איסור הכניסה בשל צבע שער, היא פגיעה חמורה בחופש הביטוי טוען הרמלין והקביעה כי "צבע שערו של אדם, העובד בכנסת, הינו כ'הפגנה פוליטית' על פי הגדרות החוק, הינה תמוהה וחסרת יסוד מבחינה משפטית. קביעה כזו, אינה שונה מקביעה כי צבע הלקה על ציפורניה של עובדת זו או אחרת בכנסת, בצבע כתום למשל, הינו בגדר הפגנה כאמור, ותישלל ממנה הזכות להיכנס למקום עבודתה".
עוד טוען הרמלין כי בהחלטה יש פגיעה בחופש העיסוק "אם יגן המבקש על גופו ועל כבודו והאיסור על כניסתו לכנסת יעמוד בעינו, הרי שלא יוכל למלא כראוי את חובותיו כלפי המעסיק, והוא אף עשוי להיות מפוטר ממקום עבודתו בשל כך. הנה כי כן, יש כאן פגיעה חמורה בחופש-העיסוק שלו".
מאחר ומדובר ביחסי עובד ומעביד בין הרמלין לבין כנסת ישראל "מתבקש בית הדין הנכבד להורות כמפורט ברישא לבקשה זו, ולהוציא צו מניעה דחוף כנגד החלטת המשיבים לאסור את כניסת המבקש למקום עבודתו הסדירה במשכן הכנסת, בגין תספורתו ו/או צבע שערו של המבקש", נכתב בבקשה.
הרמלין טוען שההחלטה למנוע ממנו כניסה עם שיער כתום פוגעת בחופש הביטוי ובחופש העיסוק שלו.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי הרמלין הופיע בבוקרו של ה 27 ביוני כששערו צבוע כתום. בשעות אחה"צ הודיע לו קצין הכנסת יצחק שד"ר כי נאסר עליו להיכנס למשכן הכנסת כל עוד צבוע שיערו כתום. לכשניסה הרמלין לשכנע את שד"ר לבטל את האיסור, נענה כי אין בכוונתו לנהל עמו מו"מ. הרמלין ציין בפני שד"ר כי מאחר ואין איסור כללי על עוזרים פרלמנטאריים לצבוע את שערם, הרי שלא ניתן להמציא עתה איסור לצבע כתום דווקא, רק בשל היותו מסמל את ההתנגדות להתנתקות. כשנשאל הקצין כיצד היה נוהג לו היה צובע שערו לצבע בלונד, ענה הקצין: "כשתצבע לבלונד – דבר איתי". על כך השיב הרמלין, שאמירה פוליטית הגלומה בצבע שיער היא חלק מהתנהגות נורמטיבית של צביעת שיער, המותרת במשכן הכנסת. בסיום-השיחה שב ואסר שד"ר על הרמלין להיכנס למשכן כששיערו צבוע כאמור.
בתביעתו כותב הרמלין כי ב 4 במאי נשלחה איגרת לכל העובדים ע"י מזכיר הכנסת ואשר התייחסה לקוד הלבוש של העובדים במשכן הכנסת. באיגרת נכתב כי "בצוות ההנהלה הוחלט להמליץ שלא להטיל איסורים או לכפות מדים אחידים, אלא לפנות אליכם עובדות ועובדי הכנסת בבקשה להימנע מלהגיע למשכן בגופיות, חצאיות מיני וחולצות בטן...בהיעדר מדים אנו מנסים למצוא את האיזון בין זכות העובד/ת להחליט על הבגדים אותם ילבשו לעבודתם, לבין הבקשה להופעה צנועה ומכובדת ההולמת את כנסת ישראל".
הרמלין מוסיף כי "אם בנושא לבושו של אדם, עובד הכנסת, הוחלט שלא להטיל איסורים אלא רק לדרוש מהעובדים לאזן בין הדברים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגופו של אדם ממש, בצבע שערו, שלא ניתן לאסור על העובד לצבוע את שערו, מה גם ששער בצבעי האדום השונים הנו אופנתי ויש לא מעט נשים, העובדות בכנסת והצובעות את שערן בגוונים אלו ומעולם לא נאסרה עליהן הכניסה למשכן".
איסור הכניסה בשל צבע שער, היא פגיעה חמורה בחופש הביטוי טוען הרמלין והקביעה כי "צבע שערו של אדם, העובד בכנסת, הינו כ'הפגנה פוליטית' על פי הגדרות החוק, הינה תמוהה וחסרת יסוד מבחינה משפטית. קביעה כזו, אינה שונה מקביעה כי צבע הלקה על ציפורניה של עובדת זו או אחרת בכנסת, בצבע כתום למשל, הינו בגדר הפגנה כאמור, ותישלל ממנה הזכות להיכנס למקום עבודתה".
עוד טוען הרמלין כי בהחלטה יש פגיעה בחופש העיסוק "אם יגן המבקש על גופו ועל כבודו והאיסור על כניסתו לכנסת יעמוד בעינו, הרי שלא יוכל למלא כראוי את חובותיו כלפי המעסיק, והוא אף עשוי להיות מפוטר ממקום עבודתו בשל כך. הנה כי כן, יש כאן פגיעה חמורה בחופש-העיסוק שלו".
מאחר ומדובר ביחסי עובד ומעביד בין הרמלין לבין כנסת ישראל "מתבקש בית הדין הנכבד להורות כמפורט ברישא לבקשה זו, ולהוציא צו מניעה דחוף כנגד החלטת המשיבים לאסור את כניסת המבקש למקום עבודתו הסדירה במשכן הכנסת, בגין תספורתו ו/או צבע שערו של המבקש", נכתב בבקשה.