(בתמונה: בית הכנסת בבגדד, צילום: פוטו אלדורדו)
65 שנה לאחר 'הפרהוד' בעיראק נחשפות עדויות חדשות על הפוגרום והפרעות ביהודי בגדד. חלקם אנו מביאים כאן לראשונה. והמסר המרכזי במורשת יהדות בבל: "יש קשר ישיר בין השואה באירופה לבין הפוגרום בעיראק".
במרכז מורשת יהדות בבל שבאור יהודה התקיים השבוע ערב מיוחד לציון שישים וחמש שנה לפרעות ביהודי בגדד ("הפרהוד"), בו נרצחו כמאה ושלושים יהודים בשנת 1941.
השנה נערך הכנס במתכונת מיוחדת ואליו הוזמנו גם הרב החזן אריה עובדיה שהקריא קינה בלחן של יהודי עיראק על הפרעות וד"ר ניסים קזז, שאביו נהרג בפרעות והוא הדליק נר לזכרו. הכנס היה מרגש ובמהלכו נאמרו דברי תורה, תפילת 'אל מלא רחמים' וקדיש לזכר הנספים. בתחילה פתח בברכות מרדכי בן פורת, שסיפר על פעילות המרכז שבראשו הוא עומד.
יגאל לושי, מנכ"ל המרכז, סיפר לערוץ 7 כי הוא היה במשך יומיים עד אישית לפרעות שנעשו ביהודי בגדד. "הייתי בן 10 ונראיתי כערבי לכל דבר, כך שיכולתי להסתובב בין הפורעים ולראות כיצד האספסוף טובח ושודד. הערבים האלה היו עניים מאוד, הבדואים של עיראק, הגיעו מאזורי הפריפריה, נסחפו יחד עם האחרים לכל בגדד להרוג ולפצוע, מעין עליהום".
מנכ"ל המרכז מותח קו ישיר בין השואה בגרמניה ובאירופה לבין הפרעות בבגדד. "באמת למזלנו שלא נהרגו אנשים רבים אבל פרעות היו", אומר מר לושי ומציין כי גם הדוברים בכנס הדגישו את הקשר של ההנהגה המוסלמית בבגדד לבין ראשיד עלי, המופתי בירושלים ובין היטלר בגרמניה.
מר בן פורת ציין שהפרעות היו למעשה הגלגל המניע לעלייה לארץ. "בעקבות ה'פרהוד' התארגנו היהודים במחתרת והגנו על עצמם. לאחר מכן צירפו שליחים מהארץ ועלו". במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" הועלו ארצה כ- 125,000 יהודי עיראק במטוסים חכורים של חברת תעופה אמריקאית. המבצע החל בחודש ניסן תש"י (אפריל 1950) וחלקו המרכזי הסתיים שנה ורבע לאחר מכן - בתאריך י"א בתמוז תשי"א (15 ביולי 1951).
מנהל מכון המחקר, ד"ר צבי יהודה, מפריך את טענות החוקרים שהפרעות באותה תקופה היו אירוע חריג. ד"ר צבי יהודה נסמך על עדות כתובה של יהודי עיראקי המצביעה על רדיפה מתמשכת מצד השלטונות. "הממשלות של עיראק הערביות לא רצו את היהודים ופגעו בהם בכל הזדמנות. זו לא הייתה תופעה חד פעמית אלא תהליך מאז שעיראק הפכה לעצמאית וערבית. הם רצו לסלק את היהודים ולא משנה אם הייתה ממשלה שראשיה ניאו-נאצים או ערבית – את התוצאה אנחנו יודעים וגם אחרי הפרעות המשיכו לרדוף את היהודים, היו מעצרים ותלו אנשים ברחובות כמו למשל את האדם הכי עשיר שהיה מקורב למלך והוא סירב לתת לו חנינה, נתלה בפתח ביתו, הייתה התנכלות שיטתית ליהודים".
מטרתם הייתה לדברי החוקר להבריח את היהודים מהמדינה ולהשתלט על הרכוש שלהם. "כך שכל הטענות שהסיפור הזה היה חד פעמי והיהודים יכולים להמשיך להסתדר שם כפי שעשו במשך כל השנים- לא נכון ולא מציאותי", מוסיף ומסביר בן פורת.
היהודי העיראקי ממנו הביא הוכחות ואסמכתאות לדבריו, גילה בין היתר שהמשטר הקים וועדה לבדיקת פוגרום ה'פרהוד' והמסקנות למעשה נגנזו ולא עשו איתו דבר. ולא רק זאת, המלך לאחר מכן התעלם והתכחש – ולאחר מכן הממשלה העיראקית והבריטים ניסו להעלים את המסמך ולהסתירו מעיני הציבור.
על יחס השלטונות לפורעים ולטובחים באותה תקופה ניתן גם ללמוד מכך שהמושלים ביטלו פסקי דין מוות, חננו ושיחררו אותם לחופשי.
במרכז מורשת יהדות בבל ממשיכים לחקור ולגלות שמות של יהודים שנרצחו או שנפגעו בפרעות וממשיכים לעדכן את רשימותיהם.
עדויות רבות נאספות במרכז ולפני כמה שנים פרסמו ספר בנושא. אך העדויות ממשיכות לזרום ולפני זמן לא רב הגיעה אליהם עדות מצמררת על אדם שהיה באותו זמן בגיל 6, והיה עד לפריצה של שכניו לתוך ביתם.
השכנים 'נעתרו' לבקשתה של המשפחה היהודית שלא לפגוע בהם ואל הבית נכנס שוטר שהתחיל לירות בבני המשפחה אחד אחרי השני. הילד עמד מאחורי השוטר, ראה כיצד יורים והורגים את כל בני משפחתו. הוא הצליח להתחמק ולברוח.
לדעתו של ד"ר צבי יהודה, הפרעות אורגנו באופן די מסודר. "מתי התחילו הבעיות? בזמן שיש הסתה במסגדים, יוצא המון משולהב ופוגע בכל מה שקשור ליהודים. אלה שיצאו ממסגד חולקו לגזרות ויש עדויות כיצד הכשירו אותם. כשהפסיקו את הפרעות אמרו להם להמשיך ובמשך יומיים עברו בשיטתיות, מקום אחר מקום, ורצחו ביהודים. המטרה שלהם הייתה ידועה, כמובן, לחסל את היהודים. בסופו של דבר, מה שהציל את היהודים- כשהתחילו להגיע אנשים מפרברי בגדד בעקבות השמועות על הביזה והשוד, התחיל המשטר לפחד וירו בבוזזים. אמנם מאזורים אלו באו להנות מהשלל ולא להרוג, אבל זה הפחיד את השלטונות".
מנהל מכון המחקר מבקר את הממסד במדינת ישראל ואת 'יד ושם', שלא מעלים למודעות הציבור את נושא הפרעות בארצות האיסלאם. "באותה תקופה היו כוחות נאציים בעיראק עצמו ואי אפשר היה לנתק את הפרעות ממה שקרה באירופה. המשטר היה קרוב לנאצים והערבים הגנו על המשטר הזה, הדבר קרה בדיוק כשהמשטר התמוטט והבריטים ניצחו והגיעו לבגדד".
דווקא בארה"ב לדבריו החליטו במוסדות ממלכתיים ובמוסדות אקדמיים להכיר בפוגרום כחלק מלימודי השואה, והם מוכנים לעשות תצוגות במוזיאונים ולכתוב בהרחבה על נושאים אלו בספרים, אבל אצלנו מערכת החינוך והממסד לא מוכן להתעסק, דבר מקומם שבארה"ב שלא כל כך קרובה אלינו מכירים בפרעות וכאן השלטון שלנו – לא מעניין אותו ולא משנה אם יו"ר הכנסת עיראקית ויש שרים עיראקיים".
הוא מציין כי ביום הזיכרון לשואה קוראים גם את שמותיהם של הנרצחים בעיראק בתקופת מלחמת העולם השניה, אבל במוזיאון עצמו לא מוזכר דבר לגבי הפרעות ביהודי עיראק. "למעשה , צריך להבין שהפרעות גרמו לחיסולה של הקהילה וכיום אין יהודים בעיראק. לכן, אנחנו בונים מחדש את המוזיאון שלנו בעזרת יהודי מארה"ב, שיושב בוועדת התביעות ומסייע לניצולי שואה. הוא נותן לנו תמיכה לבניית המוזיאון ומחלק מלגות".
עניין נוסף וחשוב שמזכירים החוקרים בהקשר ליהודי עיראק הוא הקשר שלהם להצלת ניצולי שואה מאירופה. הניצולים הוסתרו אצל היהודים בעיראק עד שהוברחו בדרכים לא דרכים לארץ. גם יהודים שהגיעו עם הצבא הפולני שחנה בעיראק, ברחו והסתתרו אצל הקהילות היהודיות. אחד המפורסמים הוא בעל קניוני עזריאלי שהגיע לבגדד והסתתר זמן מסויים עד שעלה לארץ ישראל.
"יהודי עיראק עסקו ועזרו גם לניצולי השואה- גם רופאים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית בשנות ה-30 נקלטו בבגדד. בתקופת מלחמת העולם השנייה היו גם הרבה יתומים שהגיעו לפרס והיו צריכים לעבור דרכם".
בקינה שנאמרה במהלך הטקס הזכירו את הפרעות, חילולי בתי הכנסת וספרי התורה. היושבים בכנסת ובממשלה לא טרחו להגיע לכנס למרות שהוזמנו, וראשי המרכז מקווים שהדברים יחדרו ויגיעו אל העם.
65 שנה לאחר 'הפרהוד' בעיראק נחשפות עדויות חדשות על הפוגרום והפרעות ביהודי בגדד. חלקם אנו מביאים כאן לראשונה. והמסר המרכזי במורשת יהדות בבל: "יש קשר ישיר בין השואה באירופה לבין הפוגרום בעיראק".
במרכז מורשת יהדות בבל שבאור יהודה התקיים השבוע ערב מיוחד לציון שישים וחמש שנה לפרעות ביהודי בגדד ("הפרהוד"), בו נרצחו כמאה ושלושים יהודים בשנת 1941.
השנה נערך הכנס במתכונת מיוחדת ואליו הוזמנו גם הרב החזן אריה עובדיה שהקריא קינה בלחן של יהודי עיראק על הפרעות וד"ר ניסים קזז, שאביו נהרג בפרעות והוא הדליק נר לזכרו. הכנס היה מרגש ובמהלכו נאמרו דברי תורה, תפילת 'אל מלא רחמים' וקדיש לזכר הנספים. בתחילה פתח בברכות מרדכי בן פורת, שסיפר על פעילות המרכז שבראשו הוא עומד.
יגאל לושי, מנכ"ל המרכז, סיפר לערוץ 7 כי הוא היה במשך יומיים עד אישית לפרעות שנעשו ביהודי בגדד. "הייתי בן 10 ונראיתי כערבי לכל דבר, כך שיכולתי להסתובב בין הפורעים ולראות כיצד האספסוף טובח ושודד. הערבים האלה היו עניים מאוד, הבדואים של עיראק, הגיעו מאזורי הפריפריה, נסחפו יחד עם האחרים לכל בגדד להרוג ולפצוע, מעין עליהום".
מנכ"ל המרכז מותח קו ישיר בין השואה בגרמניה ובאירופה לבין הפרעות בבגדד. "באמת למזלנו שלא נהרגו אנשים רבים אבל פרעות היו", אומר מר לושי ומציין כי גם הדוברים בכנס הדגישו את הקשר של ההנהגה המוסלמית בבגדד לבין ראשיד עלי, המופתי בירושלים ובין היטלר בגרמניה.
מר בן פורת ציין שהפרעות היו למעשה הגלגל המניע לעלייה לארץ. "בעקבות ה'פרהוד' התארגנו היהודים במחתרת והגנו על עצמם. לאחר מכן צירפו שליחים מהארץ ועלו". במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" הועלו ארצה כ- 125,000 יהודי עיראק במטוסים חכורים של חברת תעופה אמריקאית. המבצע החל בחודש ניסן תש"י (אפריל 1950) וחלקו המרכזי הסתיים שנה ורבע לאחר מכן - בתאריך י"א בתמוז תשי"א (15 ביולי 1951).
מנהל מכון המחקר, ד"ר צבי יהודה, מפריך את טענות החוקרים שהפרעות באותה תקופה היו אירוע חריג. ד"ר צבי יהודה נסמך על עדות כתובה של יהודי עיראקי המצביעה על רדיפה מתמשכת מצד השלטונות. "הממשלות של עיראק הערביות לא רצו את היהודים ופגעו בהם בכל הזדמנות. זו לא הייתה תופעה חד פעמית אלא תהליך מאז שעיראק הפכה לעצמאית וערבית. הם רצו לסלק את היהודים ולא משנה אם הייתה ממשלה שראשיה ניאו-נאצים או ערבית – את התוצאה אנחנו יודעים וגם אחרי הפרעות המשיכו לרדוף את היהודים, היו מעצרים ותלו אנשים ברחובות כמו למשל את האדם הכי עשיר שהיה מקורב למלך והוא סירב לתת לו חנינה, נתלה בפתח ביתו, הייתה התנכלות שיטתית ליהודים".
מטרתם הייתה לדברי החוקר להבריח את היהודים מהמדינה ולהשתלט על הרכוש שלהם. "כך שכל הטענות שהסיפור הזה היה חד פעמי והיהודים יכולים להמשיך להסתדר שם כפי שעשו במשך כל השנים- לא נכון ולא מציאותי", מוסיף ומסביר בן פורת.
היהודי העיראקי ממנו הביא הוכחות ואסמכתאות לדבריו, גילה בין היתר שהמשטר הקים וועדה לבדיקת פוגרום ה'פרהוד' והמסקנות למעשה נגנזו ולא עשו איתו דבר. ולא רק זאת, המלך לאחר מכן התעלם והתכחש – ולאחר מכן הממשלה העיראקית והבריטים ניסו להעלים את המסמך ולהסתירו מעיני הציבור.
על יחס השלטונות לפורעים ולטובחים באותה תקופה ניתן גם ללמוד מכך שהמושלים ביטלו פסקי דין מוות, חננו ושיחררו אותם לחופשי.
במרכז מורשת יהדות בבל ממשיכים לחקור ולגלות שמות של יהודים שנרצחו או שנפגעו בפרעות וממשיכים לעדכן את רשימותיהם.
עדויות רבות נאספות במרכז ולפני כמה שנים פרסמו ספר בנושא. אך העדויות ממשיכות לזרום ולפני זמן לא רב הגיעה אליהם עדות מצמררת על אדם שהיה באותו זמן בגיל 6, והיה עד לפריצה של שכניו לתוך ביתם.
השכנים 'נעתרו' לבקשתה של המשפחה היהודית שלא לפגוע בהם ואל הבית נכנס שוטר שהתחיל לירות בבני המשפחה אחד אחרי השני. הילד עמד מאחורי השוטר, ראה כיצד יורים והורגים את כל בני משפחתו. הוא הצליח להתחמק ולברוח.
לדעתו של ד"ר צבי יהודה, הפרעות אורגנו באופן די מסודר. "מתי התחילו הבעיות? בזמן שיש הסתה במסגדים, יוצא המון משולהב ופוגע בכל מה שקשור ליהודים. אלה שיצאו ממסגד חולקו לגזרות ויש עדויות כיצד הכשירו אותם. כשהפסיקו את הפרעות אמרו להם להמשיך ובמשך יומיים עברו בשיטתיות, מקום אחר מקום, ורצחו ביהודים. המטרה שלהם הייתה ידועה, כמובן, לחסל את היהודים. בסופו של דבר, מה שהציל את היהודים- כשהתחילו להגיע אנשים מפרברי בגדד בעקבות השמועות על הביזה והשוד, התחיל המשטר לפחד וירו בבוזזים. אמנם מאזורים אלו באו להנות מהשלל ולא להרוג, אבל זה הפחיד את השלטונות".
מנהל מכון המחקר מבקר את הממסד במדינת ישראל ואת 'יד ושם', שלא מעלים למודעות הציבור את נושא הפרעות בארצות האיסלאם. "באותה תקופה היו כוחות נאציים בעיראק עצמו ואי אפשר היה לנתק את הפרעות ממה שקרה באירופה. המשטר היה קרוב לנאצים והערבים הגנו על המשטר הזה, הדבר קרה בדיוק כשהמשטר התמוטט והבריטים ניצחו והגיעו לבגדד".
דווקא בארה"ב לדבריו החליטו במוסדות ממלכתיים ובמוסדות אקדמיים להכיר בפוגרום כחלק מלימודי השואה, והם מוכנים לעשות תצוגות במוזיאונים ולכתוב בהרחבה על נושאים אלו בספרים, אבל אצלנו מערכת החינוך והממסד לא מוכן להתעסק, דבר מקומם שבארה"ב שלא כל כך קרובה אלינו מכירים בפרעות וכאן השלטון שלנו – לא מעניין אותו ולא משנה אם יו"ר הכנסת עיראקית ויש שרים עיראקיים".
הוא מציין כי ביום הזיכרון לשואה קוראים גם את שמותיהם של הנרצחים בעיראק בתקופת מלחמת העולם השניה, אבל במוזיאון עצמו לא מוזכר דבר לגבי הפרעות ביהודי עיראק. "למעשה , צריך להבין שהפרעות גרמו לחיסולה של הקהילה וכיום אין יהודים בעיראק. לכן, אנחנו בונים מחדש את המוזיאון שלנו בעזרת יהודי מארה"ב, שיושב בוועדת התביעות ומסייע לניצולי שואה. הוא נותן לנו תמיכה לבניית המוזיאון ומחלק מלגות".
עניין נוסף וחשוב שמזכירים החוקרים בהקשר ליהודי עיראק הוא הקשר שלהם להצלת ניצולי שואה מאירופה. הניצולים הוסתרו אצל היהודים בעיראק עד שהוברחו בדרכים לא דרכים לארץ. גם יהודים שהגיעו עם הצבא הפולני שחנה בעיראק, ברחו והסתתרו אצל הקהילות היהודיות. אחד המפורסמים הוא בעל קניוני עזריאלי שהגיע לבגדד והסתתר זמן מסויים עד שעלה לארץ ישראל.
"יהודי עיראק עסקו ועזרו גם לניצולי השואה- גם רופאים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית בשנות ה-30 נקלטו בבגדד. בתקופת מלחמת העולם השנייה היו גם הרבה יתומים שהגיעו לפרס והיו צריכים לעבור דרכם".
בקינה שנאמרה במהלך הטקס הזכירו את הפרעות, חילולי בתי הכנסת וספרי התורה. היושבים בכנסת ובממשלה לא טרחו להגיע לכנס למרות שהוזמנו, וראשי המרכז מקווים שהדברים יחדרו ויגיעו אל העם.