אזור חוות שבעא מוזכר בימים האחרונים כ'מחיר' עיסקה מדינית שאותו תצטרך ישראל לשלם במסגרת הפסקת אש. מזכירת המדינה קונדוליסה רייס מציעה נסיגה מהחוות בתמורה לכוח בינלאומי חזק והחלפת מחבלים בחיילים החטופים. רה"מ אולמרט ע"פ דיווח בהארץ, נכון לדון במסירת החוות אחרי יישום החלטה 1559 , פירוק החיזבאללה מנשקו ו'הכרזה סורית שמדובר בשטח לבנוני שתקבל הכרה בינלאומית'.
מהן 'חוות שבעא' ולמי הן שייכות? ייתכן שמענה לכך נמצא בדברים שפרסם לאחרונה מנהל המרכז למיפוי ישראל ולשעבר מפקד יחידת המיפוי הצבאי אל"מ במיל' חיים סרברו בעלון המל"מ. סרברו מתייחס לאזור חוות שבעא אותו הוא מכנה "אזור כתף שיאון" שברמת הגולן. הסטורית שטח זה מעולם לא היה בשטחה הריבוני של לבנון אלא ברמת הגולן תחת שלטונה של סוריה.
מדובר באזור שבו נמצא "הר הבתרים המתנשא לגובה 1296 מ' מעל פני הים. על מדרונו אתר קדוש המכונה 'מקאם איברהים אל-חליל'. לפי המסורת היהודית והמוסלמית נכרתה כאן ברית בין הבתרים ומכאן הבטיח הקב"ה לאברהם: 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת' (בראשית טו, יח). בסביבת המקאם נמצאות שרידים רבים המעידים על קדמות המקום". "במפה הסורית שעליה נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין סוריה לישראל ב 1974 נכללות החוות בשטח רמת הגולן. גם בכל המפות הלבנוניות שפורסמו מאז עצמאות לבנון 1943 מופיע אזור החוות ברמת הגולן מדרום לגבול סוריה לבנון", כותב סרברו.
בשנת 81 הוחל על האזור החוק הישראלי במסגרת חוק רמת הגולן ובשנת 00 החליט ראש ממשלת ישראל אהוד ברק על נסיגה לקו שיתווה האו"ם עפ"י החלטה 425. לבנון תבעה אז את האזור וישראל התנגדה לכך כיון שסימון ה'קו הכחול' באזור זה "חורג מקו הגבול המנדטורי שבין ארץ ישראל ללבנון. האו"ם החליט לסמן את הקו גם באזור זה, ועם זאת החליט שהאזור הרלוונטי המכונה 'חוות שבעא' איננו שוכן בלבנון".
סרברו מדגיש כי מהלך הנסיגה הישראלית מלבנון עפ"י החלטה 425 "חיזק את יוקרתו של האו"ם ושל מזכ"לו קופי ענאן והחזירם למעגל של השפעה מדינית באזור לאחר תקופת שפל שבה מעורבות האו"ם באזור היתה בעיקר באמצעות כוחות הפיקוח יוניפי"ל בלבנון ואונדוף ברמת הגולן". יחד עם זאת הכרה בטענות הלבנוניות לריבונות על החוות, הגם שאין להן בסיס יש בה כדי להעמיד את האו"ם בפני מבוכה. האו"ם לדבריו מפרסם בשיטתיות מפות ותרשימים של אזורי פעילות כוחותיו ברחבי העולם בכל התרשימים משורטט הגבול המוכר שבין סוריה ללבנון כגבול הגזרות שבין כוחות יוניפיל לאונדוף. לפיכך אם יקבל האו"ם את הטענה הלבנונית בענין 'חוות שבעא' משמעה שהאו"ם פועל בגזרה זו באופן בלתי חוקי מאז 1974".
לסיכום דבריו כותב אל"מ במיל' סרברו כי חוות שבעא הן שטח "המסומן מחוץ לשטח לבנון. אפילו בכל מפות האו"ם, לרבות מפות יוניפי"ל, אונדוף והסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה משנת 74, מסומן השטח מחוץ לשטח לבנון. לא ידוע על שום תלונה רשמית שהגישה לבנון למי מהגורמים בטענה על טעות. אפילו נגד ישראל, שיושבת ברמת הגולן ובאזור הנדון מאז 67 כשחוק הגולן מ 81 חל גם עליו, לא הגישה לבנון תלונה רשמית עד שנת 00 בנושא זה. המסקנה החד משמעית היא שאזור זה המכונה אזור חוות שבעא לא היה מעולם בתחום ריבונות של המדינה הלבנונית העצמאית והוא נכלל באזור רמת הגולן והחרמון".
מהן 'חוות שבעא' ולמי הן שייכות? ייתכן שמענה לכך נמצא בדברים שפרסם לאחרונה מנהל המרכז למיפוי ישראל ולשעבר מפקד יחידת המיפוי הצבאי אל"מ במיל' חיים סרברו בעלון המל"מ. סרברו מתייחס לאזור חוות שבעא אותו הוא מכנה "אזור כתף שיאון" שברמת הגולן. הסטורית שטח זה מעולם לא היה בשטחה הריבוני של לבנון אלא ברמת הגולן תחת שלטונה של סוריה.
מדובר באזור שבו נמצא "הר הבתרים המתנשא לגובה 1296 מ' מעל פני הים. על מדרונו אתר קדוש המכונה 'מקאם איברהים אל-חליל'. לפי המסורת היהודית והמוסלמית נכרתה כאן ברית בין הבתרים ומכאן הבטיח הקב"ה לאברהם: 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת' (בראשית טו, יח). בסביבת המקאם נמצאות שרידים רבים המעידים על קדמות המקום". "במפה הסורית שעליה נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין סוריה לישראל ב 1974 נכללות החוות בשטח רמת הגולן. גם בכל המפות הלבנוניות שפורסמו מאז עצמאות לבנון 1943 מופיע אזור החוות ברמת הגולן מדרום לגבול סוריה לבנון", כותב סרברו.
בשנת 81 הוחל על האזור החוק הישראלי במסגרת חוק רמת הגולן ובשנת 00 החליט ראש ממשלת ישראל אהוד ברק על נסיגה לקו שיתווה האו"ם עפ"י החלטה 425. לבנון תבעה אז את האזור וישראל התנגדה לכך כיון שסימון ה'קו הכחול' באזור זה "חורג מקו הגבול המנדטורי שבין ארץ ישראל ללבנון. האו"ם החליט לסמן את הקו גם באזור זה, ועם זאת החליט שהאזור הרלוונטי המכונה 'חוות שבעא' איננו שוכן בלבנון".
סרברו מדגיש כי מהלך הנסיגה הישראלית מלבנון עפ"י החלטה 425 "חיזק את יוקרתו של האו"ם ושל מזכ"לו קופי ענאן והחזירם למעגל של השפעה מדינית באזור לאחר תקופת שפל שבה מעורבות האו"ם באזור היתה בעיקר באמצעות כוחות הפיקוח יוניפי"ל בלבנון ואונדוף ברמת הגולן". יחד עם זאת הכרה בטענות הלבנוניות לריבונות על החוות, הגם שאין להן בסיס יש בה כדי להעמיד את האו"ם בפני מבוכה. האו"ם לדבריו מפרסם בשיטתיות מפות ותרשימים של אזורי פעילות כוחותיו ברחבי העולם בכל התרשימים משורטט הגבול המוכר שבין סוריה ללבנון כגבול הגזרות שבין כוחות יוניפיל לאונדוף. לפיכך אם יקבל האו"ם את הטענה הלבנונית בענין 'חוות שבעא' משמעה שהאו"ם פועל בגזרה זו באופן בלתי חוקי מאז 1974".
לסיכום דבריו כותב אל"מ במיל' סרברו כי חוות שבעא הן שטח "המסומן מחוץ לשטח לבנון. אפילו בכל מפות האו"ם, לרבות מפות יוניפי"ל, אונדוף והסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה משנת 74, מסומן השטח מחוץ לשטח לבנון. לא ידוע על שום תלונה רשמית שהגישה לבנון למי מהגורמים בטענה על טעות. אפילו נגד ישראל, שיושבת ברמת הגולן ובאזור הנדון מאז 67 כשחוק הגולן מ 81 חל גם עליו, לא הגישה לבנון תלונה רשמית עד שנת 00 בנושא זה. המסקנה החד משמעית היא שאזור זה המכונה אזור חוות שבעא לא היה מעולם בתחום ריבונות של המדינה הלבנונית העצמאית והוא נכלל באזור רמת הגולן והחרמון".