"יהודי הוא אדם שמגדיר עצמו כיהודי. אם תגידו שזו הגדרה של סופר, או ליריקן, אני אגיד לכם שזו היתה ההגדרה בהכרזת המדינה – יהודי הוא מי שמחשיב עצמו ליהודי על פי הגדרתו, בתנאי שאינו בן לדת אחרת", כך אמר הסופר א.ב. יהושע במהלך פורום קיסריה שנערך השבוע בחיפה.
הסופר עמד במהלך דבריו על מספר מושגי יסוד ובהם מיהו "יהודי", ומהי "ציונות".
"מיהו יהודי? זאת אחת משאלות הזהות המסובכות ביותר שמתלבטים בה יהודים ולא יהודים. אפילו הגדרת היהודי בחוק השבות התחלפה שלוש פעמים, יש בזה משהו בעייתי שעם בן 3,000 שנה עדיין מתלבט בשאלה הזו.
לפי הגדרת ההלכה, שהיא עתיקת יומין אך אין היא מספקת, הגדרה זו, שהחלה בשיבת ציון: יהודי הוא בן לאם יהודייה. אם נחקור את ההגדרה, נגלה את ריקנותה. יהודי לא נולד על פי הארץ שבה הוא גר, לא לפי השפה, לא לפי עמדותיו וגם לא לפי דרכו.
מבחינה לוגית טהורה אי אפשר להגיד "נוצרי", "יהודי", "מוסלמי" ו"בודהיסט", אלא "נוצרי", "מוסלמי", "בודהיסט" ו"יהודי דתי".
יהדות, מהבחינה הדתית, אינה דת אלא לאומיות – אם תרצו, "עמיות". האם ציון או "האם היהודייה", מצביעה על קבוצת גזע או קבוצה בעלת מוצא אתני מחייב? מסתבר שלא. הדבר האחרון שאפשר לומר על היהודים זה שהם גזע, או קבוצה אתנית. האם היהודייה אינה מחייבת אותי להיות יהודי, והיא לא מחייבת אותי להיות לא יהודי. אם אחרי ההרצאה אני הולך לסטלה מאריס, מרחק חצי קילומטר מכאן ומבקש מהאב דניאל להתנצר, אני חדל להיות יהודי. הגיור או ההתנצרות הם רק מסדרונות לגבי יכולת של המרת הזהות בצורה קלה ביותר. משמע, גם הדבר המינימלי הזה, "אם יהודייה", איננו נחוץ מבחינה לוגית כדי להיות יהודי.
כיום בחוק השבות ניתנה גמישות נוספת, ומספיקים סבא או סבתא יהודיים כדי להיחשב יהודי", אמר הסופר א.ב יהושוע.
"בהתאם למונח החירות - יהודי הוא מי שבוחר להיות יהודי ולא מי שאנוס להיות יהודי. מי שנשאר, נשאר על פי בחירה, ולא מפני שהוא נאנס. הדוגמה של היטלר והנאציזם, שלפיה יהודי אינו יכול להיות יהודי, היא שגויה. זו אמירה הכי מתועבת והכי לא נכונה – היטלר לא מגדיר מיהו יהודי בגלל שהיה לו כוח להרוג אנשים שראו את עצמם או לא ראו עצמם כיהודי.
בניגוד גמור לעניין היהודי, העניין הציוני הוא מאוד פשוט, ובשנים האחרונת הוא נהייה מסובך, הן בגלל הערבים והן בגללנו: היום הענין הציוני הפך להיות במרכז ההתקפה על ישראל, גם בקרב הערבים וגם בעולם הרחב. כאשר יו"ר הסוכנות אומר "אני פוסט-ציוני" מתגלה שגם בתוכנו העניין הזה שנוי במחלוקת. בעוד שבמושג יהודי יש בעיה אימננטית, המושג ציונות היא מושג פשוט. "ציוני" – עד הקמת מדינת ישראל, ציוני היה מי שרצה להקים מדינה בארץ ישראל".
עוד אמר בדבריו: אבות אבותי הגיעו מסלוניקי בתחילת המאה ה-19 – הם לא היו ציוניים. הם באו לגור כאן, לא להקים מדינה. ברגע שהוקמה המדינה, האספקט הציוני היחיד שנותר לה הוא חוק השבות. איזו מדינה רצו להקים? לציונים היו מחלוקות רציניות. ציונות אינה אידיאולוגיה. היא משותפת לאידיאולוגיות שונות וסותרות זו את זו - היא בסך הכל מדברת על נורמליזציה של העם היהודי, שיהפוך להיות שליט לגורלו.
אדם נורמלי זה אדם שאחראי למעשיו. גם אם יש לו סרטן, או אם הוא רוצח – הוא נורמלי. כי הוא אחראי למעשיו. ולכן שולחים אותו לבית סוהר ולא לבית משוגעים. מי שמאמין בחוק השבות הוא ציוני, ומי שאיננו מאמין אינו ציוני – יש אזרחים טובים שאינם מאמינים בחוק השבות. ציונות איננה פטריוטיות. אי אפשר להדביק לכל דבר את המילה ציונות. ברגע שאנחנו מבלבלים בין מדיניות הממשלה, או ההתנחלויות או הנסיגה מעזה עם ציונות – אנחנו מתבלבלים. וזה גם גורם לצעירים לומר שהציונות בגדה, או נכשלה.
"חוק שבות" קיים גם במדינות אחרות, וכשתקום המדינה הפלסטינית יהיה גם לה חוק שבות.
מיהו ישראלי? כאן יש שוב פעם בלבול שלפי דעתי צריך לעשות בו סדר. כשאנחנו אומרים מיהו צרפתי, או אנגלי, או שבדי וכולי, אנחנו מדברים על שתי קטגוריות: אזרחות וזהות. אני אומר את זה כי ההפרדה שנעשית בין היהודיות כמין מאגר של מסורת וטקסיות מהעבר ובין ההווה, יוצרת דיכוטומיה כאילו כל מה שאנו עושים כאן לא שייך לעולם היהודי.
..אנשים שואלים אותי איך נכנסים לזה ערביי ישראל. אני אומר, בסך הכל 60 שנה, בנסיבות קשות מאין דוגמתן, הסיפור שלהם ושלנו הוא סיפור הצלחה, עם כל הטרוניות. במצב של מיעוט לאומי שהיה במלחמה עם הרוב, שני הצדדים היו חכמים וידעו....
אני חושש מהעתיד, שהאיזון הנכון והעדין, שנוצר לא בגלל אהבה אלא בגלל חוכמת חיים,יופר. אני חושש מהעתיד, ולכן הדרך שבה משתמשים במושג 'ישראלי' חשובה כל כך, ובמקום להשתמש כל הזמן במושג 'יהודית דמוקרטית' צריך לדבר על המושג מדינה 'ישראלית דמוקרטית'. כשם שהיום המוסלמים, אם תרצו או לא, תורמים לזהות הצרפתית. הדרך שבה בזמן האחרון חל ההבדל הזה, הניתוק הזה, בין היהודיות ובין הישראליות, במקום שהישראליות תכנס בתוכה את היהודיות, מחריפה, בין היתר, את הוויכוח הפנימי.
אני לא משתמש במושג יהודי טוב או רע, או גרמני טוב או רע, יש מושג שנקרא אדם טוב או רע.
ב-1930 היו כאן, בארץ ישראל כ-3% מהעם היהודי. במשך 70 שנה הגענו לכ-50% אחוז. כאן אי אפשר להתבולל, אפשר להשתנות. בדיוק כמו שצרפתי שאינו מכיר את מולייר ואינו מתעניין בגבינות אינו מתבולל.