'בארה של מרים' הייתה, כידוע, מקור המים של בני ישראל שליוותה אותם בזמן ארבעים שנות הנדודים במדבר ועד בואם לארץ ישראל. כשהגיעו לבסוף לארץ, לא היה עוד צורך בבאר – שהרי בארץ ישראל היו מים בשפע. עוד מתקופת התלמוד ידועה המסורת, על פיה כשהגיעו בני ישראל לארץ נגנזה 'באר מרים' בכנרת. מסורת זו, במיוחד אצל יהודי טבריה והגליל, עברה מדור לדור, אך מיקומה המדויק של הבאר אבד – ומאז מראים אותו רבנים, מדריכים וטבריינים ותיקים יודעי דבר במקומות שונים, רובם בלב ים בכנרת עצמה. מסורת אחת בין יהודי טבריה של הישוב הישן הראתה את מקום הבאר בים מול בית הכנסת העתיק של רבי חיים אבולעפיה ברובע היהודי של העיר; אחרים נהגו להצביע על מקום בלב ים מול חמי טבריה.
כעת נודע כי במחקר היסטורי וארכיאולוגי שערך הארכיאולוג ועובד רשות העתיקות לשעבר יוסי סטפנסקי, שמקום הבאר על פי המסורת הגלילית, כפי שקבע האר"י הקדוש - הנחשב גדול הרבנים שקבע את מקומות קברי הצדיקים וגם את מקומה של באר מרים – הוא לא אחר מחופה של טבריה, על החוף ממש – בקטע שעדיין קיים וניתן לבקר בו. מסתבר שהאר"י – רבי יצחק לוריא אשכנזי (1536 – 1572), גדול המקובלים בדורו ומקור חכמת הקבלה כפי שהיא נלמדת היום – ביקר כאן במהלך השנתיים ששהה בצפת (1570- - 1572), ותיאור המקום רשום בספרו של תלמידו 'שער הגלגולים'. אך תיאור זה, הידוע ברבים, אינו נותן מיקום מדויק של האתר אלא רק מיקום כללי, ועד עתה אי אפשר היה להצביע על המקום מתוך המקור הזה.
הגילוי של המקום המדויק של המקום, שהוא חלק ממחקר חדש ומתמשך על קברי צדיקים ומקומות קדושים הנערך בשותפות עם חוקר קברי הצדיקים הירושלמי ישראל הרצברג, נודע בעקבות חקירת מקור קדום נוסף ופחות ידוע מכתבי האר"י, הוא הספר 'נגיד ומצוה' מפי רבי יעקב צמח שנכתב כ- 60 שנה לאחר האר"י, ושכלולות בו ידיעות מקוריות שהוא שמע מפי בנו של ר' חיים ויטאל, שמואל, כשהיה בדמשק בראשית המאה ה- 17 לספירה. ובכן, בספר זה מוזכר תיאור מדויק של מקום באר מרים, ויתר על כן – במקום זה ממש השקה האר"י הקדוש את רבי חיים ויטאל מן המים הקדושים ואז הוא קיבל 'את כל חכמתו' !
בגלל חשיבות הדבר, מובא להלן ציטוט מן הספר הנ"ל, המתאר חוויה מרגשת שעובר ר' חיים ויטאל עם מורו הנערץ האר"י הקדוש : " כשאני חיים באתי אצל מורי ז"ל [האר"י הקדוש; י.ס.] ללמוד ממנו זאת החכמה הלך מורי ז"ל לטבריה והוליכני עמו... וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים, כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורי ז"ל כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והשקה לי אותם המים, ואמר לי: עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים. ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת"
נציין, שגם בתקופות מאוחרות יותר, אפילו במאה ה- 19 לסה"נ, כנראה שידעו פה ושם יהודים לציין את המקום, כפי שמתאר אותו רבי חיים הלוי הורוויץ בספרו 'חיבת ירושלים' משהת 1844: "כשהולכים מתוך העיר לחמי טבריה כמו באמצע הדרך אשר שם חורבות מי"ג בי כנישתא (= בתי כנסת) יש שם אבנים שנכנסים תוך ים כנרת והולכים עליהם כמה אמות ואומרים סימנא מילתא (= בטוח הדבר) כי שם היא הבאר".
ומכאן שברור הדבר שבאר מרים זוהתה בין או ליד עמודים עתיקים, שזוהו עם אחד מבתי הכנסת העתיקים של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד.
מצויד בתיאור זה, סקר סטפנסקי את טבריה – וגילה, שאכן העמודים המתוארים במקורות עדיין נמצאים באתרם – אם כי שקועים היום בחוף טבריה, מדרום לחוף העירוני, בינו לבין החוף של מלון הולידיי-אין (לשעבר מלון גני חמת) ! יתר על כן, הוא איתר צילום ישן של המקום בארכיון רשות העתיקות בירושלים – המראה תמונה מרהיבה ומקורית של העמודים כאן, מקבץ מרשים שמעיד, ללא ספק, שכאן עמד מבנה קדום (שזוהה בעבר כ-'בית הכנסת הישן' של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד). ובכן, בתקופת האר"י הקדוש (המאה ה- 16 לסה"נ) קטע זה של החוף היה מכוסה במי הכנרת, כאשר מפלס הים היה גבוה בכ- 2 מטרים מהמפלס של היום, ואז כוסו העמודים במים ומהמים האלה נתן האר"י הקדוש לתלמידו רבי חיים ויטאל לשתות. היום, בעקבות ירידת המפלס, נסוגו המים כמה מטרים מזרחה ומקום העמודים חשוף לעיני כל...
מכאן, שלפחות על פי האר"י הקדוש, אין צורך וטעם לחפש את באר מרים בלב הכנרת... מקומה בעצם על חוף יבשה היום, ולרבים היודעים על סגולות מי הבאר (לרפואת מחלות רבות, כידוע מפי המקורות) – הגישה למים אלה, הסמוכים למקום העמודים שנתגלה כעת, היא ממש קלה היום, ואין עוד צורך לצאת ללב ים כפי שעושים זאת מאות רבות של מאמינים...
רק חשוב לזכור, שמי הכנרת כשלעצמם אינם ראויים לשתייה, כל עוד לא עברו כלוריניזציה ורצוי לחשוב פעמיים לפני ששותים ממי האתר...
כעת נודע כי במחקר היסטורי וארכיאולוגי שערך הארכיאולוג ועובד רשות העתיקות לשעבר יוסי סטפנסקי, שמקום הבאר על פי המסורת הגלילית, כפי שקבע האר"י הקדוש - הנחשב גדול הרבנים שקבע את מקומות קברי הצדיקים וגם את מקומה של באר מרים – הוא לא אחר מחופה של טבריה, על החוף ממש – בקטע שעדיין קיים וניתן לבקר בו. מסתבר שהאר"י – רבי יצחק לוריא אשכנזי (1536 – 1572), גדול המקובלים בדורו ומקור חכמת הקבלה כפי שהיא נלמדת היום – ביקר כאן במהלך השנתיים ששהה בצפת (1570- - 1572), ותיאור המקום רשום בספרו של תלמידו 'שער הגלגולים'. אך תיאור זה, הידוע ברבים, אינו נותן מיקום מדויק של האתר אלא רק מיקום כללי, ועד עתה אי אפשר היה להצביע על המקום מתוך המקור הזה.
הגילוי של המקום המדויק של המקום, שהוא חלק ממחקר חדש ומתמשך על קברי צדיקים ומקומות קדושים הנערך בשותפות עם חוקר קברי הצדיקים הירושלמי ישראל הרצברג, נודע בעקבות חקירת מקור קדום נוסף ופחות ידוע מכתבי האר"י, הוא הספר 'נגיד ומצוה' מפי רבי יעקב צמח שנכתב כ- 60 שנה לאחר האר"י, ושכלולות בו ידיעות מקוריות שהוא שמע מפי בנו של ר' חיים ויטאל, שמואל, כשהיה בדמשק בראשית המאה ה- 17 לספירה. ובכן, בספר זה מוזכר תיאור מדויק של מקום באר מרים, ויתר על כן – במקום זה ממש השקה האר"י הקדוש את רבי חיים ויטאל מן המים הקדושים ואז הוא קיבל 'את כל חכמתו' !
בגלל חשיבות הדבר, מובא להלן ציטוט מן הספר הנ"ל, המתאר חוויה מרגשת שעובר ר' חיים ויטאל עם מורו הנערץ האר"י הקדוש : " כשאני חיים באתי אצל מורי ז"ל [האר"י הקדוש; י.ס.] ללמוד ממנו זאת החכמה הלך מורי ז"ל לטבריה והוליכני עמו... וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים, כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורי ז"ל כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והשקה לי אותם המים, ואמר לי: עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים. ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת"
נציין, שגם בתקופות מאוחרות יותר, אפילו במאה ה- 19 לסה"נ, כנראה שידעו פה ושם יהודים לציין את המקום, כפי שמתאר אותו רבי חיים הלוי הורוויץ בספרו 'חיבת ירושלים' משהת 1844: "כשהולכים מתוך העיר לחמי טבריה כמו באמצע הדרך אשר שם חורבות מי"ג בי כנישתא (= בתי כנסת) יש שם אבנים שנכנסים תוך ים כנרת והולכים עליהם כמה אמות ואומרים סימנא מילתא (= בטוח הדבר) כי שם היא הבאר".
ומכאן שברור הדבר שבאר מרים זוהתה בין או ליד עמודים עתיקים, שזוהו עם אחד מבתי הכנסת העתיקים של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד.
מצויד בתיאור זה, סקר סטפנסקי את טבריה – וגילה, שאכן העמודים המתוארים במקורות עדיין נמצאים באתרם – אם כי שקועים היום בחוף טבריה, מדרום לחוף העירוני, בינו לבין החוף של מלון הולידיי-אין (לשעבר מלון גני חמת) ! יתר על כן, הוא איתר צילום ישן של המקום בארכיון רשות העתיקות בירושלים – המראה תמונה מרהיבה ומקורית של העמודים כאן, מקבץ מרשים שמעיד, ללא ספק, שכאן עמד מבנה קדום (שזוהה בעבר כ-'בית הכנסת הישן' של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד). ובכן, בתקופת האר"י הקדוש (המאה ה- 16 לסה"נ) קטע זה של החוף היה מכוסה במי הכנרת, כאשר מפלס הים היה גבוה בכ- 2 מטרים מהמפלס של היום, ואז כוסו העמודים במים ומהמים האלה נתן האר"י הקדוש לתלמידו רבי חיים ויטאל לשתות. היום, בעקבות ירידת המפלס, נסוגו המים כמה מטרים מזרחה ומקום העמודים חשוף לעיני כל...
מכאן, שלפחות על פי האר"י הקדוש, אין צורך וטעם לחפש את באר מרים בלב הכנרת... מקומה בעצם על חוף יבשה היום, ולרבים היודעים על סגולות מי הבאר (לרפואת מחלות רבות, כידוע מפי המקורות) – הגישה למים אלה, הסמוכים למקום העמודים שנתגלה כעת, היא ממש קלה היום, ואין עוד צורך לצאת ללב ים כפי שעושים זאת מאות רבות של מאמינים...
רק חשוב לזכור, שמי הכנרת כשלעצמם אינם ראויים לשתייה, כל עוד לא עברו כלוריניזציה ורצוי לחשוב פעמיים לפני ששותים ממי האתר...