"מה? שוב? הרי רק לפני זמן לא רב כבוד הרב החליף את התפילין שלו, האם כבר הם נפסלו?" שאל הסופר סת"ם את הרב מבריסק (הרב יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל). הרב הביט בחיוך בסופר וענה לו בשאלה: "האם החלפת חליפה מאז החתונה, או שאתה עדיין הולך עם אותה חליפה?" ענה הסופר: "בוודאי שהחלפתי, הרי עברו מאז מספר שנים וכל אדם מחליף את בגדיו לחדשים מידי פעם". "אם כך הרי תמיהתך אינה במקומה" אמר הרב, "כפי שמקובל להחליף את הבגדים בחדשים מידי פעם, כי האדם רוצה בחדש ויפה, כך אני חשקה נפשי מידי פעם בתפילין חדשות".
פעם ניגש הרב לאדם באמצע תפילת שחרית ואמר לו: "התפילין שלך אינן כשרות! אתה צריך לקחתן לבדיקה". האיש שמע כמובן לדברי הרב, והתברר כי אכן התפילין היו פסולות. האיש שראה בכך מופת עצום ניגש אל הרב ושאלו בהתרגשות איך ידע שהתפילין פסולות רק מלראותם מרחוק. ענה לו הרב: "הפסוק אומר `וראו כל עמי הארץ כי שם ה` נקרא עליך ויראו ממך` ודורשים חז"ל שאלו התפילין שגורמות לרואה אותם לירא. והנה כשראיתי את התפילין שלך הם לא גרמו לי לשום יראה ופחד ולכן הבנתי כי התפלין אינן כשרות.
...למחרת בבוקר התעורר אחי מנדל ודאגה אחת בליבו. כיצד נשיג תפילין? הוא יצא והתרוצץ בכל חלקי המחנה והחל בחיפושים קדחתניים, וזאת לאחר שמנדל החליט שהוא לא יאכל דבר לפני שיניח תפילין. הוא גילה פושע פולני שהיה אחראי על שריפת החפצים של היהודים המומתים הי"ד, והציע לו את מנת הלחם שלו תמורת זוג תפילין. הפולני הסכים והביא לאחר מספר שעות שקית קטנה ובתוכה סידור קטן וזוג תפילין. אולם לצערנו גילינו כי שתי התפילין הינן של יד, והפולני הסכים להחליף רק בתמורה למנת לחם נוספת.
עשרות יהודים היו מתגנבים מידי בוקר קודם ליציאה לעבודה לצריפנו והיו מניחים את התפילין מאחורי חומה של אנשים שהסתירה אותם. כשרבו המבקשים ולא ניתן היה לאפשר לכולם להניח, התחלק התור לשניים - תור לתפילין של יד ותור לתפילין של ראש. לפחות יניחו אחד מהם אם לא את שניהם.
יום קשה היה, היום בו הגרמנים גילו את התפילין וציוו עלינו לשורפם בטכס רב רושם. אחי החליט שלא ייתן לדבר הנורא הזה לקרות ויהי מה. שיחדנו את שומר הצריף כדי שיכין לנו שתי קוביות עץ שחורות שאליהן חיברנו מעין רצועות ששיוו להם מראה של תפילין ואותן שרפנו לעיני כל המחנה. וכך זכינו ב"ה להניח תפילין גם בתוך התופת הנוראה.