שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, עודד גרשון, גזר על משה יהב, בן 63, קנס בסך של 200,000 ₪ או שנה מאסר תמורתו, חילוט סכום של 400,000 ₪ מתוך כספי ביטוח המנהלים של הנאשם שעוקלו בצו בית משפט לטובת אוצר המדינה , 3 שנות מאסר על תנאי ולמאסר של שנתיים לריצוי בפועל.
יהב עובד ציבור, הורשע בהסדר טיעון, בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, לקיחת שוחד ומירמה והפרת אמונים. יש לציין כי השופט גרשון לא קבל את הסדר הטיעון כלשונו ופסק בנוסף על העונשים המוסכמים בהסדר הטיעון את הקנס בן 200,000 ₪ , שלא נכלל בו.
השופט גרשון ציין את הדברים הבאים בגזר הדין כי "העבירות נעברו ע"י הנאשם בשיטת פעולה מתוחכמת. על שום כך הצליח במעלליו על פני תקופה ממושכת. חומרה נוספת נלווית לעבירות שעבר הנאשם בשל כך שהן נעברו פעמים רבות, במשך תקופה ממושכת של כ- 3 שנים, תוך מעילה באמון מעבידתו ותוך נטילת שוחד כדי להגדיל את הכנסותיו שלו למרות הפגיעה בכיסה של מעבידתו".
עוד הוסיף השופט גרשון כי הנאשם הגיע לתפקיד בכיר בחברה שהיא שותפות בין חברת רפא"ל, השייכת למשרד הבטחון, לבין חברת אלביט מערכות בע"מ. על שום כך הוא, כמו כל עובדי החברה, הינו עובד ציבור. טענותיו על כך שלא ידע על היותו עובד ציבור, נסתרו מניה וביה בדבריו שלו עצמו כשסיפר על הגדולות והנצורות שעשה בשליחותו של משרד הבטחון.
השופט הבהיר כי למותר לציין שדווקא בכירותו בחברה שבה עבד מוסיפה ומעצימה את חומרת העבירות שעבר וככל שתפקידו של עובד הציבור בכיר יותר, כך הנזק הנגרם על ידו בעת שהוא עובר עבירות של שוחד גדול יותר.
השופט גרשון ציין כי עבירת השוחד משחיתה ומזיקה לחברה יותר מעבירות רבות אחרות וכי היא פוגעת באושיות השלטון היא פוגעת בשוויון שבין האזרחים, וסופה שהיא פוגעת גם באמון הציבור ברשויות השלטון. על שום כך שומה על בית המשפט להכביד את ידו בבואו לענוש עבריינים העוברים עבירות שוחד.
אשר לטענותיו בדבר מצבו הבריאותי ציין השופט כי אכן, הנאשם חולה וסובל מבעיות רפואיות. ברם, מצבו הרפואי של הנאשם היה כזה עוד לפני שהחל במסכת העבירות נשוא האישום וכי מן הראוי שידע כל עבריין בפוטנציה כי ליקוי במצב בריאותו אינו מעניק חסינות מפני ריצוי עונש מאסר בפועל. "אכן, יש לקחת את מצבו הבריאותי של הנאשם הספציפי בחשבון בטרם יגזר דינו, ברם, אין פירוש הדבר שבית המשפט צריך להימנע מלשלוח אדם לכלא כאשר מקומו צריך להיות דווקא שם".
השופט גרשון הבהיר את החלטתו לחרוג מההסדר הטיעון בדברים הבאים:" ... נראה לי כי ראוי לבטא את החומרה הרבה שבה רואה בית המשפט את העבירות האמורות בהטלת קנס הולם. כאן המקום לציין כי הסך של 400,000 ₪ שעל חילוטו הסכימו הצדדים אינו בבחינת קנס. מדובר בחפץ, כסף, שביחס אליו נעברו העבירות ועל שום כך מוסמך בית המשפט לצוות על חילוטו לטובת אוצר המדינה...כשלעצמי אני סבור שמי שעובר עבירות כאמור, שמהן הפיק תועלת כספית, ראוי שבית המשפט יענוש אותו גם בכיסו. נראה לי כי הטלת קנס בשיעור הולם תאזן, במידת מה, את החסר בשנות מאסר כפי שבא לידי ביטוי בעונש המאסר המקסימלי עליו הסכימו הצדדים".