בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל צו הרחקה מהבית שהוצא כנגד גבר, וקבע כי הרחקת אדם מביתו לצמיתות תיעשה במקרים נדירים בלבד.
בכך הפך בית המשפט את פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה בעיר, אשר קבע כי יש להרחיק את הגבר מביתו, וציין כי לא שוכנע כי המערער "מסוגל להשתלט על עצמו בנוכחות אשתו במצבים שבהם יימצא לבד איתה בארבע עיניים בתוך הדירה".
כמו כן קבע בית המשפט למשפחה, כי נוכחותו של הגבר בדירה מעמידה את המשיבה בסכנה מיידית ומוחשית לשלומה.
בית המשפט המחוזי הפך כאמור את פסק הדין, תוך שהוא מבהיר, כי "על מנת להוציא בן זוג מביתו שלו בעילה של אלימות במשפחה יש להוכיח קיומה של סכנה מוחשית ומיידית המרחפת על ראשו של הצד הטוען כי הוא קורבן; שמעשי האלימות הינם בעלי חומרה מיוחדת; מי הוא האחראי למריבות, ומתי החלו; וככל שמדובר באלימות רוחנית - יוכל הדבר לשמש בסיס לצו הרחקה, אך ורק במקרים חריגים".
בנוסף הדגיש בית המשפט, כי "גם אם התקיימו כל התנאים, הצו יינתן רק לתקופה קצובה. צו המונע באופן מוחלט וללא קץ את כניסתו של בן זוג לדירת בני הזוג יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר אין פתרון אחר למניעת הטרדות ומעשי אלימות מצד בן זוג אחד כלפי משנהו אלא באמצעות מתן הצו, וכאשר נראה שאין סיכוי, כלל, שבן המשפחה האלים, המורחק מביתו, ישוב מדרכו הרעה ויחדל מאלימותו הקשה".
"במקרה זה אפוא, לא זו בלבד שעצם התמשכותה של התקופה שחלפה מאז מתן צו ההרחקה המקורי, כשלעצמה, יש כדי לשמש גורם כבד משקל כדי להכריע כנגד מתן הצו, אלא שגם לא מתקיימים התנאים הנדרשים למתן צו שכזה, כאמור. התרשמותו של בית משפט קמא מהמערער כי הוא אינו מסוגל לעמוד בהבטחותיו לשלוט בעצמו, כמו גם הסברה שהמערער אינו נקי מסמים והוא אינו משתף פעולה על מנת להיגמל מכך, אינה מבוססת כדבעי ומכל מקום אין בה כדי לשלול את זכות קניינו של המערער מחלקו בדירה", קבעו השופטים והתירו לבעל לחזור לדירתו, תוך שהם דוחים את מועד החזרה ב-25 יום על מנת לתת לאישה שהות להיערך לכך..