בית משפט השלום באשדוד הרשיע אדם אשר התנגד למעצרו בידי שוטרים וקרא לעברם קריאות גנאי בעבירות של התנגדות למעצר, הכשלת שוטר והעלבת עובד ציבור.
מנגד, זיכה השופט את אותו אדם מעבירות של איומים ותקיפת שוטר, תוך שהוא קובע כי איום בתלונה או תביעה על שופט איננו אסור כשלעצמו, ומהווה חלק מתגובה טבעית של אדם על מעצרו.
השופט ציין כי "לא די כי יאמרו דברים שיש בהם להפחיד ולהקניט, אלא יש צורך כי יאמרו דברים שלא כדין, ואף קבלת הפרשנות המרחיבה על פיה "שלא כדין" אין משמעו איום במעשה עבירה דווקא, אין משמעה כי האמירה, על פיה תוגש נגד השוטר תלונה למח"ש, או שתהיה פניה לעו"ד, או שתוגש תביעה נגדו לבית משפט- מהוות אמירות מאיימות על פי החוק".
"כבר ציינתי בעבר כי לטעמי אלו הן אמירות לגיטימיות הנאמרות עת חש אדם סובייקטיבית, כי השוטר נהג בו באופן פוגע, ואפילו אם אין מקום באופן רציונאלי לתחושתו זו, והיא נובעת אך ורק ממבנה אישיותו הספציפי ויחסו כלפי אנשי סמכות ומרות. בהיתקלות הלא שוויונית של אזרח מול שוטר, שהוא בעל סמכויות וכוחות – שלאזרח מן השורה אין, עצם חוסר השוויון יש בו באופן אינהרנטי להקים בלב אזרח לעיתים תחושת חוסר אונים ואוזלת יד, וכל שנותר לו, אם חש צורך להגיב כדי לשמור על תחושת הכבוד העצמי, זה להגיב באמירות כגון אלה", הוסיף השופט.
מנגד קבע השופט, כי האמירה נאצי הינה העלבת עובד ציבור מהסוג הגרוע ביותר, "לטעמי, לקרוא לשוטרים נאצים, במדינת ישראל היהודית , זו פגיעה שהיא מעבר לפגיעה בשוטר עצמו. זו אמירה הפוגעת במשטרה ובתפקודה, ולא יעלה על הדעת שבית משפט בישראל יתיר לאזרחי המדינה לקרוא לשוטריה נאצים. למילה זו קונוטציה קשה ביותר. הקמתה של מדינה יהודית באופייה , בה משרתים בעיקר שוטרים יהודים- באה בין היתר כדי למנוע הישנות מראהו של הקלגס הנאצי במדים המתעמר בבן מיעוטים בשל דתו ולאומיותו. הדברים ידועים וברורים ואין מקום להכביר מילים על כך".