הערב (שלישי) יחגגו המוני בית ישראל את חג השבועות, חג מתן תורה, אשר בו אירע המעמד הגדול והנשגב של קבלת התורה לעם ישראל מהקב"ה בהר סיני.
רבבות מתושבי ירושלים ואורחיהם צפויים כמידי שנה להגיע במהלך החג לכותל המערבי ולפקוד את שריד מקום בית המקדש. רבים יהיו ערים בלילה ויקיימו את מנהג 'תיקון ליל שבועות' המסורתי, עד אשמורת הבוקר, בה ישמעו בקריאת התורה מחדש את עשרת הדברות שנאמרו בהר סיני.
לפי המדרש, כל נשמות ישראל בכל הדורות, היו במעמד זה, ראו את השכינה, ושמעו את עשרת הדברות מפי ה'. במעמד הר סיני הוטבעה תכונת יראת האלקים בבני ישראל והיכולת לקבל את התורה ולקיים דבריה. במעמד הר סיני קיבל העולם את דרך החיים המוסרית אשר עתידה להביא את העם והעולם אל גאולתם השלמה.
בהר סיני נאמרו עשרת הדברות, אך הם כוללים את כל התורה כולה, ואכן משה רבינו נשאר בהר עוד 40 יום ו40 לילה, ושם קיבל מהקב"ה את כל פרטי התורה.
תרי"ג (613) מצוות נתנו לישראל, 248 מצוות עשה, כנגד רמ"ח איבריו של האדם, ו365 מצוות לא תעשה, כנגד שס"ה גידים שבאדם, וכן כנגד 365 ימים של השנה. מצוות התורה משלימות את האדם ומביאות אותו אל תיקונו השלם, לאור באור החיים.
בני ישראל אמרו במעמד הר סיני, 'נעשה ונשמע' אך בתלמוד מסכת שבת מוסבר כי אף על פי כן, כפה הקב"ה את קבלת התורה על ישראל, 'כפה עליהם הר כגיגית', והמהר"ל מסביר הטעם כדי שנתינת התורה תהיה עובדה נצחית ומוחלטת אשר לעד לא תשתנה. אילו התורה הייתה מסורה לרצונם של בני אדם, היה קם דור אחר, אחרי כמה דורות, ומחליט שאינו רוצה בתורה. עתה שהתורה ניתנה על פי הקב"ה ובלי קשר לרצונם של ישראל, נקבעת עובדה נצחית, שאין כח ביד אף אדם לשנותה. עם ישראל הוא עם הסגולה, ובהתאם למדרגתו האלקית כעם סגולה, ניתנה לו דרך חיים של קדושה, המתאימה לחיי עם הסגולה.
חג השבועות כהמשך לחג הפסח
חג השבועות נחוג בכל שנה ביום החמישים לחג הפסח. המספר חמישים מבטא שלמות. ואכן כל ימי ספירת העומר אנו משתוקקים להגיע ליום זה שבו ניתנה תורה. כל תכלית חג הפסח, יציאת מצרים, הייתה כדי שעם ישראל יבוא להר סיני ושם יקבל את התורה. חג מתן תורה משול במקורות לחתונה בין כנסת ישראל לקב"ה. 'ויום חתונתו זה מתן תורה' (משנה תענית). ואכן ביום זה הגיע עם ישראל לשיא הקשר עם הקב"ה. מאז החל העולם כולו לצעוד בדרך אחרת, מוסרית יותר, דרך שנותנת את התקווה המוסרית לעולם, לתיקונו, לשלמותו, ולגאולתו.
מנהגי חג השבועות
נהגו להתפלל ערבית דווקא בזמן צאת הכוכבים ולא קודם לכן, כדי שיהיו שבע שבתות תמימות, ויסתיימו בשלמות 49 ימי ספירת העומר, ואז נוכל להיכנס ליום החמישים, חג השבועות.
בחג השבועות נהגו לאכול מאכלי חלב, משום שהתורה נמשלה לחלב, שנא' 'דבש וחלב תחת לשונך'. וכן לבטא את קיום ההלכה בדקדוקיה, ולערוך הפרדה בין בשר לחלב. וכן בני ישראל אחרי מעמד הר סיני שחזרו לאהליהם אכלו מאכלי חלב, לפי שלא יכלו לדאוג מיד לכלים מוכשרים לצורך אכילת בשר. וזכר לאכילה זו אף אנו אוכלים מאכלי חלב.
נהגו לקרוא את מגילת רות העוסקת בתולדות משפחתו של דוד המלך שנולד ונפטר בחג השבועות. וכן המגילה עוסקת כולה בעניין החסד שעשה בועז עם רות המואביה, והרי התורה כולה היא תורת חסד. תחילתה בגמילות חסדים וסופה בגמילות חסדים.
נהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת
בבתי כנסת רבים נוהגים להיות ערים ולומר את תיקון ליל חג השבועות. בבתי המדרשות, ובישיבות, נהגו לעסוק בתורה כל הלילה.
חג השבועות במקדש
חג השבועות הנו אחד משלושת הרגלים, שבהם היו עולים ישראל לרגל, פסח, שבועות וסוכות. כל איש מישראל שהיה עולה לרגל היה מקריב את שלושת קרבנות החג, קרבן עולת ראיה, קרבן שמקריבים על הזכות לעלות לרגל ולזכות לראות את פני השכינה. קרבן זה היה עולה כולו למזבח. קרבן שלמי חגיגה, וקרבן שלמי שמחה, קרבנות שלמים שהיו נאכלים גם לבני אדם.
בחג השבועות היו מקריבים קרבן מיוחד בבית המקדש שנקרא 'שתי הלחם', קרבן זה הורה על ייחודו של חג השבועות לעומת חג הפסח, שבו נאסר עלינו לאכול חמץ, ואילו בחג השבועות, לאחר 49 ימי ספירת העומר בהם עם ישראל הזדכך, הוא הגיע למעלה גבוהה שלא רק שלא נאסר עליו החמץ, אלא אף יכל להקריבו על גבי המזבח.
חג הביכורים
החל מחג השבועות, היו מביאים את הביכורים, היינו הפירות הראשונים שהבשילו בשדה לבית המקדש, לכן חג השבועות נקרא גם 'חג הביכורים'. פירות הביכורים היו משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל שהם: ענבים, תאנים, ורימונים, זיתים ותמרים. התקופה שבה היו מביאים ביכורים היא מחג השבועות ועד חג הסוכות, בו היו אומרים גם את נוסח וידוי הביכורים, ומסוכות היו ממשיכים להביאם עד חג החנוכה אבל לא אומרים את נוסח הביכורים. הסיבה שהביאו את הביכורים משבועות ועד לסוכות היא משום שבעונה זו גדלים ומבשילים פירות האילן, וזה הזמן להביאם לבית המקדש.
מנהג התפילה בכותל בחג השבועות
כזכר למצוות העליה לרגל, ישנם רבים מתושבי ירושלים, הנוהגים ללכת לכותל המערבי בבקרו של חג השבועות ולהתפלל שם את תפילות שחרית ומוסף. הבקר של חג השבועות, הוא אחד הימים המלאים ביותר בכותל המערבי מכל ימות השנה. רבבות מבני ירושלים מתרפקים על הכותל ומתפללים בו את תפילת החג בתקווה לחידוש בניין המקדש ולקיום התפילה 'והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו, והשב כהנים לעבודתם וכו'".
תפילות החג
תפילותיו של החג הן ככל שלושת הרגלים. וכן בקידוש אומרים 'אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצוותיו, ותתן לנו ה' אלקנו באהבה מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, את יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו, מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים".
בתפילות מתפללים תפילה המיוחדת לחגים. בתפילת שחרית אומרים את ''ההלל', וקוראים בתורה את עשרת הדברות שנאמרו בסיני. לאחר מכן מתפללים תפילת מוסף של שלוש רגלים.
ביום עצמו, ישנם רבים הנוהגים לאכול דווקא בשר כמו בכל חג, וזאת על פי מנהגו של רב יוסף כפי המסופר בתלמוד מסכת פסחים, שהיה אוכל בשר משובח לכבוד החג, ושמח שמחה גדולה באומרו כי זהו יום שנתנה בו תורה, ואלמלי יום זה כמה יוסף איכא בשוקא (כמה יוסף היו בשוק, ומה היה הייחוד שלו, לולי התורה שזיככה אותו ותיקנה אותו והפכה אותו להיות רב יוסף).
חג השבועות נחשב גם ראש השנה לפירות האילן. וכן זמן המסוגל לקבלת התורה מחדש.