לא לעיתים קרובות מוצאים את עצמם שני השופטים הבכירים בבית המשפט העליון, הנשיאה דורית ביניש וסגן הנשיאה השופט אליעזר ריבלין, כשהם במיעוט מול דעותיהם החולקות של חבריהם לבית המשפט.
הסיטואציה הנדירה הזו אירעה הבוקר, כאשר פורסם פסק דין בבקשה לדיון נוסף שהגיש יוסף אונגרפלד, אשר הורשע בעבירת "העלבת עובד ציבור" לאחר שהניף מול משטרת חדרה כרזה ועליה נכתב "צריך לפטר את א' א' (אחד השוטרים בתחנה - ש.פ) בגלל שיתוף פעולה עם עבריינים כלפי אלה שהתלוננו נגדם[.] משטרה לא צריכה תפוחים רקובים".
אונגרפלד הורשע בבית המשפט השלום בעבירה של "העלבת עובד ציבור" ונידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך800 ש"ח או 8 ימי מאסר תמורתו. הרשעתו של אונגרפלד אושרה בבית המשפט המחוזי וערעור נוסף שהגיש ברשות לבית המשפט העליון נדחה אף הוא. אונגרפלד לא אמר נואש והגיש לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף בעניינו ובבקשה הזו התגלעה מחלוקת קשה בין השופטים.
מצידו האחד של המתרס ביקשו השופטים ביניש, ריבלין ואדמונד לוי לזכות את אונגרפלד, לאחר שקבעו כי הגנתו של חופש הביטוי גוברת במקרה זה על יסוד ההעלבה, וזאת משום שמדובר באמירה שהיא ביסודה עובדתית ואינה בגדר "דבר ביזוי או גידוף". גישה זו קובעת, כי יש להבחין בין "ביקורת" ל"גידוף", וכדברי הנשיאה ביניש, "מקובלת עליי עמדתו של המשנה לנשיאה לפיה לשם הגדרת גבולות העבירה של העלבת עובד ציבור יש להנהיג מבחן תוכני שיבחין בין ביקורת – גם אם היא קשה ובלתי-מוצדקת – לבין העלבה".
לעומתם סברו יתר השופטים בהרכב המורחב, אשר מנה תשעה שופטים, אילה פרוקצ'יה, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ואסתר חיות, כי במקרה כזה אכן מתקיים היסוד של העלבת עובד הציבור, ואכן אמירה מעין זו איננה "חוסה" תחת כנפי חופש הביטוי.
לדעתה של השופטת פרוקצ'יה, "האשמת שוטר בשחיתות-מידות, ובשיתוף-פעולה עם גורמים פליליים שכנגדם הוא אמור לפעול במסגרת תפקידו המשטרתי, אינה מצויה ברף-הסיבולת שעובד ציבור נדרש להפעיל בגדרי תפקידו. מתקיים, אפוא, בעותר היסוד העובדתי של העבירה, ומתקיים בו, למצער, יסוד נפשי של מודעות לטיב המעשה ולנסיבותיו, אם לא כוונה של ממש לגרום למתלונן עלבון וביזוי כבד".