בשנים האחרונות רווח הטרנד של הוצאת הגיגים אישיים. אנשים יושבים וחושבים על המון דברים חכמים שרצו להגיד לעולם, מחפשים עורך ובית דפוס שיוכלו לעזור להם בהפצת הבשורה הייחודית שלהם וכך עוד ספר יוצא לאור.
ומסתבר, שלספרים האלו יש ביקוש. בין היתרונות בהם הוא שאפשר לקרוא מעט בכל פעם, שאפשר לעצור כשרוצים ולא נשארים במתח, שאפשר לצטט מהם כשרוצים להגיד משהו מתוחכם.
הגיגים לפעמים נשמעים אחרת לחלוטין כשמשאירים מהם רק את הטקסט, ללא הקונוטציות הנלוות למילים מסוימות, או החריזה שלהן. או כמו שאומרים הפולנים "באידיש זה נשמע יותר טוב" (שזה, בדרך כלל, נכון).
דמיינו לעצמכם שכל אחת מהמילים טיפש, אידיוט, או כסיל וכו' מתאימות רק למילה אחת בשפה כלשהי. הרי לא במקרה בחרתם להשתמש דווקא במילה זו, נכון?
בהוצאת דביר החליטו להמר ולהוציא ספר מתורגם מהז'אנר הזה של ההגיגים, הימור שכנראה היה מחושב מבחינתם, והתרגום נעשה בזהירות. מכיוון שלא קראתי את המקור אין לי דרך לדעת עד כמה שמר על רוח הדברים, אך הוא לבטח הצליח להעביר את המסרים בעברית.
האם כל המשפטים מחכימים?
קשה להשוות בין "יש אנשים המצליחים להצחיק, רק כשהם מנסים להיות רציניים", "חברות שהגיעה אל קיצה, לא היתה חברות, היה בה לפחות פראייר אחד", ו"עונשו של החמדן, הוא התרוששות ושל רב החמדנים - התעשרות".
יש כאלו המעלים חיוך, יש שמעוררים למחשבה ויש כאלה שמה לעשות, מעלים בך תהיה אם לא הבנת או שבאמת אין שום אמירה במשפט שקראת זה עתה.
ורק בנוגע לשם "מיטת סדום-תובנות מעשיות". סדום הוא אוסף של קונוטציות שליליות, החל בגזל וכלה בבנות לוט, אך נראה שהמחבר והמתרגם התעלמו מכך. השימוש במושג בא להביע את דעתו של הסופר על החיים: אנו לוקחים דברים ומכריחים אותם להשתנות בניגוד לטבע, במקום להשתנות בעצמנו, ממש כמו מיטת סדום שלא הותאמה למידות האדם אלא האדם למידותיה.