הכנסת אישרה בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק המסדירה את מעמדם של הסבים והסבתות בקשר המשפחתי שלהם עם נכדיהם.
בית המשפט יוכל להורות על הסדרים נוספים למפגשים של הסבים והסבתות עם נכדיהם במקרים נוספים בהם ההורים אינם מתפקדים ולא רק במקרה של הורים שמתו.
כיום מסדיר החוק את האפשרות שבית המשפט יורה על הסדרי ראייה וקשר בין הורי ההורים לנכדיהם אך ורק במקרה בו נפטר ההורה אולם לא במקרה בו ההורה נעלם, זנח את ילדיו כמו גם במקרים מורכבים נוספים. בפועל, נזקקים בתי המשפט לתביעות סבים בעניין קשר עם נכדיהם גם במצבים נוספים, אך העניין אינו מוסדר בחוק, ההסמכה לכך בחוק אינה ברורה, וגם המדיניות והפרשנות המשפטית בעניין זה שונה מבית משפט אחד למשנהו.
לאור זאת עלה הצורך לתת אפשרות לבית המשפט להורות על הסדרים בדבר המגע והקשר שבין נכדים להורי הוריהם, ולאפשר לילדים הצעירים לחוות את הקשר עם הסב והסבתא על מנת שקשר זה יתרום להם ולעיצוב אישיותם.
המציעים ציינו, כי אין חולק, כי במצבים חריגים, טובתו של הקטין אינה עולה בקנה אחד עם רצונם של הורי ההורים להיפגש עם נכדיהם, והצעת החוק אינה מבקשת התערבות בית המשפט במצבים אלו. הסמכות הניתנת לבית המשפט היא לקבוע הסדרים לקשר בין הסבים לנכדיהם אך ורק מתוך נקודת המבט של טובת הילד.
ח"כ זבולון אורלב, יוזם החוק עם ארגון רבני צוהר, אומר כי "מחקרים רבים מצביעים על חשיבות הקשר שבין הסב והסבתא לנכדיהם כמקור ליציבות רגשית של הנכד, כאבן יסוד בהתפתחותו החינוכית והתרבותית וכמעודד כבוד בין דורי . מעבר לכך, הקשר שבין סבים לנכדיהם מאפשר לנכד להבנות כחלק וחוליה מרצף הדורות ויש בכך תרומה חשובה לעיצוב זהותו האישית של הנכד".
יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), מיוזמי החוק, הוסיף כי "הצעת החוק תעשה "צדק משפחתי" ותתקן עוול ארוך שנים שממנו סובל ציבור רחב. הזכות של קטינים לקשר עם סבם וסבתם היא זכות בסיסית של הילד, אשר מביאה לידי ביטוי את טובת הילד ועושה צדק עם מספר גדל והולך של משפחות בהן הסבא והסבתא מורחקים מילדיהם למרות האהבה והמסירות שלהם כלפי אותם נכדים".