צעירה כבת 24, תושבת בית דגן, תובעת את בית החולים איכילוב בעקבות צלקת גדולה שנגרמה לה לטענתה בגבה, ואשר לדבריה נגרמה עקב רשלנות בית החולים.
לדברי עו"ד נתנאל בירן, המייצג את הצעירה - התובעת היא אשה צעירה ונשואה, אשר נושאת עד היום על גבה צלקת גדולה ומכוערת, שנגרמה לה לטענתה, כתוצאה מרשלנות לכאורה של הצוות הרפואי באיכילוב. לדבריו, הצלקת נוצרה כתוצאה מכוויה שנגרמה, לכאורה, במהלך ניתוח לתיקון מום בלב, אותו עברה הצעירה בהיותה פעוטה בת שנה וחצי.
בתביעה, שהוגשה לאחרונה לבית משפט השלום בהרצליה, נטען כי מיד לאחר הניתוח, הבחינה אמה של הפעוטה, בנוסף לתחבושת המכסה את אזור הניתוח, בצד שמאל, כי התינוקת נחבשה גם בגבה, מצד ימין.
עוד נטען, כי כאשר התעניינה אמה לפשר הדבר, השיבו לה אחיות בית החולים, שלפעוטה נגרמה כווייה במהלך הניתוח.
בתביעה נטען עוד, כי עניין הכווייה לא הוזכר כלל במסמכי האשפוז, למעט בשני אזכורים קצרצרים ברישומי האחיות: "... הילדה הגיעה עם כווייה בצד ימין כנראה מהדיאתרמיה בחדר ניתוח" וכן "יש למרוח משחת Silverol על הכווייה בגב". (לדברי עו"ד בירן דיאטרמיה הוא שמה של טכנולוגיה ניתוחית המתבצעת באמצעות צריבה חשמלית).
לטענת עו"ד בירן, לאחר האשפוז, אמה של הפעוטה המשיכה לטפל בכווייה, שנרפאה רק לאחר חודשים ארוכים של כאב וסבל, והותירה אחריה צלקת גדולה מאד, כואבת, מגרדת ומכוערת, המלווה את הצעירה עד היום.
בתביעתה טוענת הצעירה כי בנוסף לכאבים ולאי-הנוחות הפיזית, נגרמו לה גם קשיים נפשיים וחברתיים משמעותיים, בעקבות הצלקת והמראה החריג אשר שיוותה לה.
לדבריה, עוד משחר ילדותה, היא סבלה מכינויי גנאי שונים, מצד חבריה לכיתה, וכונתה על-ידם, בין היתר, "הילדה עם הצלקת" (בכדי להבחינה מילדה נוספת בכיתתה, בעלת שם פרטי זהה).
הצעירה טוענת עוד, כי במהלך כל שנות התבגרותה, המשיכה לסבול מלעג ונאלצה להסתיר את גופה, או להימנע כליל מהשתתפות בפעילויות חברתיות שונות, כגון שיעורי התעמלות, רחצה בים ובבריכה, מסיבות כיתה ועוד.
לדברי עו"ד בירן, על אף שהתובעת בגרה וכיום היא נשואה, הצלקת לא פסקה מלהטריד אותה, ולפגוע בדימויה הנשי. עד היום, היא חשה בושה ונמנעת מחשיפת גבה המצולק ומסוגי לבוש מסוימים, והדבר מקשה עליה בחייה כאישה צעירה, ואף פוגע ביחסים עם בן זוגה.
מהתביעה עולה עוד שמלבד ההפרעה האסתטית, הצלקת כואבת ומגרדת עד היום, בעיקר בעת שינויי מזג האוויר.
לדברי עו"ד בירן, כוויה שכזו, באזור שאינו מעורב בניתוח, כוויה שנוצרה כביכול מסכין ניתוחית, או מכל אביזר אחר בו משתמשים הרופאים, מצביעה על התרשלות, לכאורה, של הצוות הרפואי.
לדבריו, "לא רק שהצוות הרפואי התרשל, אלא שגם פעל לטשטוש ההתרשלות, ולא צייד את אמה של הפעוטה במידע רפואי זמין ועדכני, שהיה יכול לחסוך את הסבל לו נחשפה הצעירה במהלך חייה".
לדברי עו"ד בירן, לקשיים האלה קיימת משמעות ייחודית בעניינה, משום שהיא הייתה, כאמור, רק תינוקת בעת הניתוח, כך שלא יכלה לדבר, להסביר או להביע את סבלה הרב, ולא הייתה לה כל דרך לתקשר עם חברי הצוות הרפואי ולקבל הסברים אודות מצבה.
לדברי עו"ד בירן, הצעירה תובעת פיצויים מבית החולים ומחברת הביטוח המבטחת את הצוות הרפואי, על כאב וסבל במהלך השנים, על פגיעה בדימוי העצמי, על עלות הטיפולים בעבר ובעתיד, ועל אובדן השתכרות. לדברי עו"ד בירן, סכום הפיצויים הנתבע עומד על שני מיליון שקלים – אך הועמד על סכום נמוך יותר מטעמי אגרה.
מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה, כי "מדובר בתביעה קנטרנית של אישה שעברה לפני 23 שנה, בהיותה בת שנה וחצי בלבד, ניתוח לב חיוני לתיקון מום מולד בליבה שהציל את חייה. הניתוח בוצע ללא כל סיבוכים, אך עם סיומו, אובחנה כוויה קטנה בגבה של התובעת. סיבת הכוויה היא ככל הנראה נזק טרמי (כתוצאה מחום) שנגרם על ידי מכשיר שבו משתמשים בזמן הניתוח".
"הצלקת שנשארה באזור הימני בגב לאחר ריפוי הכוויה היא קטנה, שטחית, ולא משמעותית בצבע העור, ומאחר וחלפו שנים רבות מאז היווצרותה, היא איננה בולטת לעין, ומהווה לכול היותר פגם אסתטי זעיר. עד היום התובעת לא ביקשה טיפול כירורגי או אחר בצלקת", מוסיפים באיכילוב.