בעיצומם של "תשעת הימים" כינס מכון "שילה" את ישיבת הצוות הקיצית הפעם בקהילה הטיפולית "רטורנו".
קהילת רטורנו נמצאת במיקום פסטורלי בהרי בית שמש. המכון משתרע על פני שטח גדול, עם נוף מרהיב של הרים מיוערים, וכולל מספר מבנים נמוכים ועצים עתיקים.
פגשנו את אוריאל רייך, מנהל קהילת הבוגרים, שסיפר לנו על המקום. המקום מיועד לאנשים דתיים או חרדים עם בעיה של התמכרות לסמים, אלכוהול והימורים, כשבפועל מגיעים גם אנשים עם שילוב של התמכרויות בתחומים נוספים, כמו התמכרות לאינטרנט, בנוסף להתמכרות לאלכוהול, הימורים או סמים.
למעשה, ישנן שלוש קהילות טיפוליות נפרדות במקום: קהילת הנוער, קהילה לנשים וקהילת הגברים. הגמילה הפיזית נעשית במקומות אחרים ולרטורנו מגיעים לאחר מכן, כדי להשתקם. מדובר בתוכנית מובנית של מספר חודשים, הכוללת טיפולים מסוגים שונים, ותוכנית טיפולית המבוססת בין היתר על שיטת 12 הצעדים.
אוריאל תיאר כי השימוש בסמים הידועים נמצא במגמת ירידה, בעוד השימוש בסמי הפיצוציות, שיש קושי להגדיר אותם כאסורים מבחינה חוקית, נמצא בעליה. חלק מסמים אלו מורכבים ברובם מרעל עכברים, ועלולים לגרום לנזק בלתי הפיך למוח. למקום מגיעות גם נשים חרדיות עם בעיה של התמכרות, למשל למשככי כאבים.
אוריאל סיפר לנו על מספר שיטות טיפוליות ייחודיות. במרכז הכפר הטיפולי ניצב גונג, המשמש לכנס את הקהילה למטרות שונות. אחת ממטרות הגונג היא "הקפצת רגש". כאשר מישהו מבין המטופלים נמצא בסערה רגשית, הוא מבצע "הקפצת רגש". הוא ניגש אל הגונג ומכה בו מספר פעמים. כל חברי הקהילה עוזבים את עיסוקיהם, ומתכנסים סביבו במעגל. הוא מספר להם מה שעל ליבו, והם מנסים לתת לו תמיכה בדרכים שונות. זה יכול לקרות בכל שעות היממה, אפילו באמצע הלילה. מספר מטפלים העירו שהיו שמחים לאמץ שיטה דומה למשפחה הפרטית שלהם.
א', אחד מהמטופלים במקום, שיתף אותנו בסיפורו האישי, במהלך חייו שהוביל אותו להתמכרות להימורים, שקרים וסמים. הוא סיפר לנו איך במהלך הטיפול במקום, הוא מעז לראשונה לשתף ולעבד טראומות מעברו.
פגשנו גם את הפסיכולוג הממיין, גיל ברוורמן, שסיפר לנו על תהליך הקבלה למקום, ואת הרב אקשטיין, מייסד רטורנו, שהציג את תפיסת עולמו והמניעים להקמת המקום.
לסיום, ערכנו סיור במקום. כך ראינו את הגונג המפורסם, ולידו את "הספסל", המשמש גם הוא ככלי טיפולי. כאשר אחד החברים עובר על אחד מכללי המקום, ראש הקבוצה שלו (מטופל ותיק יותר) יכול לזמן אותו ל"ניעור", הנערך ליד הספסל. קיימים כללים ברורים איך זה נערך ניעור. שני מטופלים התנדבו להדגים לנו.
המנוער עומד בראש מורכן, ידיו מאחורי גבו, ומאזין בשקט ובלי לענות. ראש הקבוצה מפרט ומסביר לו מה עשה. לאחר מכן על המטופל המנוער להישאר לשבת על הספסל ולהרהר בשקט במה שקרה. אם הוא מעוניין להגיב, הוא יכול לעשות זאת רק לאחר שעה, לאחר שניתן לו זמן להירגע. ליד הספסל, השוכן בצל עץ עתיק ויפה, מוצב שלט קטן "ניעור מציל חיים". המטופלים שיתפו אותנו בסיפור של אחד מחבריהם, שהיה במשפט. התובעת פנתה אליו ישירות, נזפה וגערה בו ארוכות. התגובה הטבעית שלו למצב כזה היתה להשתולל ולהפוך שולחנות. אולם, מאחר שהיה מנוסה ב"ניעורים", אמר לעצמו שמדובר בניעור חמור. הוא נשאר להקשיב בשקט ובראש מורכן, ולבסוף אף היה מסוגל לומר לה תודה.
בדרך החוצה, בעודנו מתפעלים מהנוף המקסים, הרגשנו שיש למקום הזה כוח. נראה שאכן לשילוב של ניתוק מהסביבה הרגילה וחיים בחיק הטבע, טיפולים רגשיים, כללים ברורים וקבוצה תומכת, יכול להיות כוח מבריא ומרפא.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, צוות מכון שילה