שוויון הזדמנויות

את פסק הדין הזה קראתי פעם ועוד פעם. צבטתי את עצמי, שתיתי כוס מים, ועדיין אני לא לגמרי בוטח בחושיי. אם הזיתי את מה שייכתב בשורות הקרובות - עם קוראיי הסליחה. חם כאן באוגוסט.

מדובר בעתירה שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים אישה בת חמישים שסיימה לימודי משפטים ועברה את חודשי ההתמחות. הכול טוב ויפה כמעט, אלא שלאותה אישה יש מחלה נוירולוגית חמורה שלא מאפשרת לה לזכור חומר לימודי יותר מחודשיים. הבעיה היא שבחינות לשכת עורכי הדין, שאותן היא צריכה לעבור כדי להיות מוסמכת כעורכת דין מן המניין, נעשות בשתי פעימות. האחת - בחינה בכתב על כל החומר הנלמד, והשנייה בעל פה - גם היא על כל מה שתלמיד משפטים צריך לדעת כדי להיות מוסמך לעורך דין. אשר על כן פנתה האישה לאבחון ביחידה להפרעות בזיכרון בבית החולים בלינסון. רופאי היחידה אישרו את הבעיה הקוגניטיבית החמורה של הגברת, והמליצו ללשכת עורכי הדין לאפשר לה להיבחן תוך הקלות מפליגות: היא תכתוב את המבחן בחדר נפרד. חומר הלימוד של הבחינה יחולק בעבורה לארבעה חלקים שונים שעל כל אחד היא תיבחן בנפרד, ובהפסקה של חודש בין חלק לחלק. כל זה לגבי הבחינה שבכתב. בנוגע לבחינה בעל פה המליצו הרופאים שלא לבחון אותה כלל "עקב קושי בארגון החשיבה והדיבור שלה תחת לחץ".

מצוידת באבחון פנתה האישה ללשכת עורכי הדין וביקשה ששאלון הבחינה האמריקאי יחולק לחמישה חלקים, והיא תיבחן עליהם בחמישה מועדים שונים - בכל מועד על פרק אחד בלבד. הלשכה הסכימה לחלק את החלק הראשון של הבחינה לשלושה, אך עמדה על כך שהאישה תיבחן על שני הפרקים האחרונים ברצף. היא הצטיידה באבחון נוסף שקובע כי מצבה הקוגניטיבי רק הולך ומחמיר ועתרה לבית המשפט. שם קבע השופט דוד מינץ כי לשכת עורכי הדין גוזרת על האישה גזירה שהיא אינה יכולה לעמוד בה, ואילץ את הלשכה להכיר במבחן בכתב שנעשה פרקים פרקים.

הבחינה בכתב עברה בהצלחה, ועתה הגיעה העת להיבחן במבחן בעל פה - מבחן שבו נדרש עורך הדין המיועד להוכיח לבוחניו כי הוא שולט בכל מכמני המשפט. אלא שאותה אישה לא יכולה להוכיח דבר שכזה, שהרי היא אינה זוכרת את החומר הנלמד אלא לתקופה של מספר שבועות. אשר על כן היא פנתה ללשכה וביקשה להיבחן רק על פרק אחד מתוך כל החומר הנלמד - הפרק האחרון שהיא נבחנה עליו במבחן בכתב ועודו מצוי בזיכרונה, שהרי כל השאר נשכחו ואינם. הלשכה דחתה את הבקשה בטענה שבכך היא מוותרת על ארבע חמישיות מהחומר שעורך דין נדרש לשלוט בו בטרם יקבל את הרישיון לעסוק במקצוע. האישה שבה ופנתה אל בית המשפט המחוזי בירושלים. הפעם ישב בדין השופט דוד חשין.

האישה טענה כי סירובה של הלשכה פוגע בשוויון ההזדמנויות שלה כנכה וגורם להפלייתה לעומת אחרים. לטענתה, על הרשות הציבורית מוטלת החובה לשלב אותה בחברה, ולשם כך עליה לבצע לעיתים 'הפליה מתקנת' שתשווה את היכולת שלה לצלוח את הבחינה ליכולתם של אחרים, שאינם סובלים מליקוי למידה ונכות כמו שלה. בעתירה נטען שהחלטת הלשכה שלא לאפשר לה להיבחן רק על מקצת החומר המשפטי פוגעת אף בזכותה החוקתית לחופש העיסוק, כקבוע בחוק יסוד: חופש העיסוק. זאת משום שככל שמסוגלותה של העותרת לעבור את הבחינה לא תשווה למסוגלותם של אחרים, ברי כי הדבר ימנע ממנה לעסוק במקצוע עריכת הדין, אותו למדה במשך שנים רבות תוך עמל רב.

לעומת זאת טענו באי כוח הלשכה, בהיגיון מסוים, שלא היה ראוי להיעתר לבקשה, שכן האישה עצמה מודה כי אין באפשרותה לבצע חלק ניכר מהפעולות המיוחדות לעורך דין על פי חוק. לטענת הלשכה, רבות הן הדוגמאות למצבים שבהם אין פתרון למוגבלותו של אדם, מצבים שבהם אין אפשרות שהאדם בעל המוגבלות יבצע תפקיד הדורש מיומנות מסוימות. אכן, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שואף ליצור שיווין בין אנשים עם מוגבלויות לבין אלה שלא סובלים מהן, אולם אין החוק דורש התעלמות מהמוגבלות כאשר זו פוגעת בדרישות התפקיד.

השופט חשין קבע שכפי שהלשכה מתאימה את בחינותיה לעיוורים ולחירשים באופן המאפשר להם לעבור את הבחינה, כך מוטלת עליה החובה לאפשר גם למי שאינו זוכר דבר לעבור את הבחינה. ועל כן האישה תיבחן על החלק האחרון, חמישית החומר שלמדה, ועל הנושאים הספציפיים שבהם עסקה בהתמחות. היא בוודאי תרצה להיבחן במהירות לפני שגם המעט הזה יתרסק אל תהומות השכחה. צריך לציין כי השופט חשין מפורסם כשופט משובח וקל וחומר כאדם שנמצא בדרך כלל בחושיו. כנ"ל גם השופט מינץ. אולי זה רק אני. חם כאן באוגוסט.

על גבו של ילד חולה

בראשית החודש אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע את בקשת רשם העמותות לפרק עמותה שעסקה באיסוף כספים למען ילדים שחלו במחלות קשות. חקירת הרשם החלה כאשר אל משרדו הגיעה תלונה של משפחה שטענה כי רק רבע מהכספים שהתרימה העמותה עבור בנם הגיעו ליעדם. עוד נטען שהעמותה המשיכה את מסע ההתרמה גם לאחר שהמשפחה הודיעה לה כי היא מבקשת להפסיק את ההתרמה דרך העמותה, ולא חדלה מכך אפילו לאחר שהילד נפטר. חקירת הרשם העלתה אי סדרים שונים, אך עיקר הקצף יצא לאחר שעלה החשד שתביעת דיבה כושלת שניהלה העמותה נגד משפחת הילד שנפטר מומנה גם היא מכספי התרומות שנאספו שם כביכול למענו של אותו ילד.

נתונים שעלו במהלך המשפט מלמדים על חוסר יעילות המצוי לעיתים במפעל העמותות המתמקצעות באיסוף תרומות. הם מלמדים על הצורך של תורמים לברר היטב למי הם תורמים, ובוודאי על הצורך של משפחות שנקלעו למצוקה קשה לברר היטב לפני שהן נעזרות בעמותה קיימת לצורך מצוות צדקה. על פי הנתונים שהציג הרשם, העמותה המדוברת הוציאה בשנת 2009 כ260 אלף שקלים להוצאות גיוס כספים, על מנת לתמוך במשפחות החולים בסכום שלא עלה על 230 אלף שקלים. בשנת 2010 היחס רק החמיר. העמותה הוציאה 536,454 שקלים על הוצאות פרסום, 125,652 שקלים על הוצאות משפטיות, 59,690 שקלים על הוצאות רכב, ו81,135 שקלים על הוצאות הנהלה, ובסך הכול למעלה מ830 אלף שקלים. כל זה כדי לתמוך בחולים בסכום של 350 אלף שקלים בלבד.

השוטרים ייסעו

לפני כתשעה חודשים נעצרו שלושה צעירים יהודים בחשד שביצעו במשך תקופה פעולות 'תג מחיר' באזור דרום הר חברון. על פי החשד ריססו השלושה, אהרון סידגורסקי, נתנאל קלרמן ויחיאל לקס, כתובות על מסגדים בשני כפרים באזור והציתו כמה מכוניות בעיירה דהריה. החקירה שהובילה למעצר הופקדה בידי צוות חקירה מיוחד שהורכב משוטרים ממשטרת חברון ושוטרים מהמטה הארצי בירושלים. לאחר המעצר הופקד הטיפול בתיק בידי פרקליטים מפרקליטות מחוז דרום, שמקום מושבה בעיר באר שבע. גם כתב האישום הוגש לבסוף לבית המשפט המחוזי בבירת הנגב.

מקום מגוריהם הרשום של שלושת הנאשמים הוא בניצן, בקדומים ובבית אל, והם הגישו בקשה להעתיק את מקום התנהלות המשפט מבאר שבע לירושלים. בבקשה שהגיעה לדיון בפני נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, טענו הנאשמים כי מאזן הנוחות נוטה לירושלים לא רק בשל היישובים שהם מתגוררים בהם, אלא גם מפני שבכתב האישום מופיעים לא פחות מ75 שוטרים שרובם מתגורר באזור הבירה. העברת מקום הדיון לירושלים, כך הם טענו, תחסוך משאבים רבים גם למדינה.

את תשובת המדינה לבקשה הביא לא פחות מראש המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש. הוא טען כי בשל מיקומם הדרומי של האירועים שעליהם הוגש כתב האישום הופקד התיק בידי פרקליטי מחוז דרום, והטרחתם כל הדרך לירושלים תפגע בשגרת העבודה במחוז. השופט גרוניס קבע כי זכותה של המדינה לשקול בעצמה את מי היא בוחרת להטריח, את שוטריה או את פרקליטיה, והותיר את ניהול המשפט בבאר שבע.