'יפה כלבנה', אביתר בנאי
'יפה כלבנה', אביתר בנאיעטיפת האלבום

'יפה כלבנה', אביתר בנאי

אלבום חדש לאביתר בנאי הוא לא עניין של מה בכך. הקודם שלו, 'לילה כיום יאיר', יצא לפני כארבע שנים, והפער הזה בין האלבומים אכן יוצר ציפייה בריאה, ובהמשך גם אימפקט טוב.

אם ב'עומד על נייר', שבו החל בנאי את שלבי התשובה, הוא רק נגע ורפרף קלות על טקסטים יהודיים, וב'לילה כיום יאיר' כבר נסע על אורות גבוהים, שר שיר מושלם על אהבת התורה ('אורייתא'), חזר לפיוט מבית אבא ('כוכבי בוקר') ובאופן כללי התלהב מאוד מהעולם החדש שגילה זה עתה, באלבום החדש הוא צולל הרבה יותר עמוק פנימה. עכשיו הטקסטים כבר עוסקים בעולמו של אדם דתי. לא בנקודת המפגש ובתחושת המפץ הראשוני, אלא בשלבים מתקדמים יותר. וכן, זה מעניין כמו שזה נשמע.

'יפה כלבנה' הוא גם אלבום פחות מיינסטרימי מקודמו. אין כאן כמות גדולה של להיטים מובהקים, וגם 'תל אביב' ו'גנב' הפופיים והקלילים יחסית, הם לא דבר שמחליק בקלילות בגרון. זה קורה גם בגלל ההפקה המוזיקלית, האלקטרונית-מרחפת, של אמיר צורף. סגנון ההפקה נוכח כאן מאוד, ולמרות שהוא לא זר לבנאי, שממילא משייט במקומות המוזיקליים הפריכים והאווריריים האלה כל הזמן, הפעם הוא הלך עם זה צעד נוסף קדימה.

אבל יותר מכול, נראה ש'יפה כלבנה' הוא אלבום של בירור פנימי. "כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שהשתניתי. השינוי היה מהיר מדי וחיצוני", שר בנאי בשיר 'תל אביב'. מילים קשות, כנות ולא פשוטות. נראה שזו למעשה נקודת המפתח של האלבום כולו. בנאי מנמיך טיפה את האורות, מברר מה מכל זה היה חיצוני ולא באמת שלם, אוסף את עצמו מחדש ויוצא הלאה עם אלבום פחות להיטי ויותר רגוע. לכך הוא מוסיף טקסטים מעוררי מחשבה (טוב, האמת היא שזו הייתה תמיד הנקודה החזקה שלו) ואווירה הרבה יותר חורפית, שמזכירה ספסל בחצר תחת עץ הרימונים, כפי שהוא מתאר באחד השירים באלבום המיוחד הזה, שמכיל הרבה יותר מתרי"ג צלילים.