להשקיע בהוראה / אורי רשטיק, יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל
כולנו התגאינו כשהתפרסמו שמותיהם של זוכי פרס הנובל החדשים, וגילינו שהם החלו את דרכם האקדמית במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. אבל חשוב לזכור שחוקרים מצליחים אינם נוצרים יש מאין. כדי לפתח מוחות מבריקים חייבים להתחיל מוקדם. חייבים להשקיע משאבים בעידוד רכישת ידע כבר בגיל בית הספר היסודי, ולהמשיך לעודד את הסקרנות, היצירתיות והחשיבה המקורית גם בתיכונים.
יתר על כן, במסכת אבות נאמר "אם אין קמח, אין תורה". אמרה זו נכונה ביותר גם במקרה זה, שכן כדי לזכות בפרסי נובל, החוקרים זקוקים קודם כול לתשתיות מדעיות ראויות שיאפשרו להם לחקור ולהתפתח. כדי שטובי המוחות יבחרו לחקור כאן בישראל, במקום לנסוע להרווארד, סטנפורד או אוניברסיטאות מובילות אחרות בעולם, מדינת ישראל חייבת להשקיע משאבים בקליטת סגל בכיר, פוסט-דוקטורנטים ושיפור התשתיות המדעיות הקיימות.
הדרך לעוד פרסי נובל כחול לבן עוברת גם ביצירת מאגר של מועמדים צעירים, שיהפכו בעתיד לחוקרים גדולים. אותם מועמדים הם הסטודנטים והסטודנטיות שהתחילו בימים אלו את דרכם באקדמיה או שנמצאים בעיצומה. לצערנו, על אף הציפייה שלנו שהמוסדות ישפרו את ההוראה, ישנה דווקא ירידה באיכותה, על פי סקר שערכה התאחדות הסטודנטים. ראשי המוסדות האקדמיים צריכים לראות בנתוני הסקר תמרור אזהרה, ולהשקיע יותר זמן ומשאבים בשיפור איכות ההוראה. תקציב ראוי יאפשר קיום של סדנאות לקידום הוראה והכְנסת עזרים טכנולוגיים לכיתות, שיקדמו את תהליך ההוראה ואת ההבנה של הסטודנטים.
לבסוף, יש לזכור שאמנם פרסי נובל ישראליים הם פסגת ההישגים האקדמיים, אך חשוב לא פחות לפתח את כל שדרת ההשכלה הגבוהה בישראל, על כל תחומיה. לכן, יש להשקיע משאבים גם בתחומים כמו מדעי הרוח והנדסאות וטכנאות. השקעה שכזו תביא לצמיחה של המשק הישראלי ושל החברה כולה.
לטפח את ההון האנושי / הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, נשיא אוניברסיטת בר-אילן
ראשית, יש להשקיע במערכת החינוך כבר מילדות, ואחר כך להמשיך לטפח את הרמה הגבוהה של ההשכלה הגבוהה בישראל.
טיפוח אינו קשור לתקציבים דווקא, אלא למודעות ולהנגשה לציבור. יש להמשיך ולשכלל פעילויות שמנגישות את המדע אל העם והציבור, כמו ליל המדענים ותערוכות מחקר ופיתוח, וכן לתמוך בתחרויות של רובוטיקה וכדומה.
כמו כן צריך להשקיע בתקנים, בתשתיות מחקר ובמעבדות, כדי שהדוקטורנטים המצטיינים יוכלו להתברג במערכת בארץ ולא לרעות בשדות זרים. נוסף על כך, יש מדענים ישראלים מוכשרים שפועלים בחו"ל, ועלינו לחפש דרכים כדי להחזירם הביתה. לשם כך התחילה הממשלה להקים מרכזי מצוינות בין-אוניברסיטאיים.
זאת ועוד, יש לחזק את השיתוף פעולה הבינלאומי שלנו, כי במסגרת שיתופי הפעולה הללו קושרים קשרים עם המדענים המצטיינים בעולם ואיש מפרה את רעהו. עובדה היא שבכל פרס נובל יש כמה מדענים שמקבלים את הפרס באותה הקטגוריה, כי בדרך כלל מדובר במדענים ששיתפו פעולה ביניהם.
ההון העיקרי של מדינת ישראל הוא ההון האנושי. זהו המשאב הטבעי הגדול שלנו. מטבע הדברים הפוטנציאל האנושי הזה מגיע לידי מימוש דווקא בערים הגדולות ופחות בפריפריה. אחד הדברים שצריך לטפח הוא את הפריפריה בכל הקשור למדעים. בהיותי שר המדע השקענו בירוחם והקמנו מתנ"ס מדעי וחוגים מדעיים, וראינו תוצאות – תלמידים זכו במקומות ראשונים בתחרויות בינלאומיות.
לא לרדוף אחרי הפרס / פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל, האוניברסיטה העברית
כל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו. חז"ל אמרו זאת על יחידים וזה אמור גם על אומה שלמה. בשביל לקבל פרסי נובל וכדי להיות חממה לנובל, צריך להתעלם מהפרס. זו לא מטרה ראויה בשביל יחיד ולא בשביל ציבור, ומי שיתאמץ לזכות בפרס לא יזכה בו. חז"ל צדקו בדבריהם.
אם אדם מקדיש את עצמו למדע כי הוא רוצה לדעת כיצד עובד עולם הטבע, כיצד פועל עולם החברה, ואם אדם מלא סקרנות ותומך במדע לא בשביל פרסי נובל אלא כדי להבין איך העולם פועל, אז אולי יהיו לו פרסי נובל.
אומרים שצריך להשקיע יותר כי יש 'בריחת מוחות', אבל לדעתי, מי שלא רוצה לחיות בארץ, יותר טוב לו ולנו ולעולם אם הוא לא יחיה פה.
אם שואלים איך אנו יכולים להיות גדולים בתורה – זו שאלה לעניין. גם גדולים במדע. אבל לא איך לקבל פרס נובל במדע. צריך לשאול מה אנו צריכים לעשות כדי לקדם את המדע בארץ. כל פרס נובל, כולל של צ'חנובר ושל שטכמן ושל ורשל ושל כהנמן ושל יונת ושלי, כל אלה בנויים על תלי תלים של עבודות של אנשים אחרים. במקרה אדם אחד מקבל ולא אדם אחר. פרס נובל הוא קצה הקרחון של עבודה מאומצת למען המדע.
בלימוד תורה אין פרס נובל, והדבר נכון גם ללימוד מדע. פרס נובל הוא דבר יפה, ושמחתי לקבל אותו, אבל מה שבאמת יפה בכל הסיפור הזה הוא שפתאום כולם מדברים על מדע ומתעניינים בתחום והנושא עולה לכותרות ומופיע בתקשורת הכללית. החשיבות אינה בפרס עצמו אלא במדע.
תשובות הגולשים:
בזכות התורה / אריק קרמר, ירושלים
הגניוס היהודי הוא האחראי לפרסי הנובל, כך אומרים. ולא היא. לדעתי, ההסבר האמיתי לחוכמתם של בני עמנו קשור לתרבותנו שהפכה את הלימוד לערך מרכזי במהות קיומנו. לא בכדי בקוריאה לומדים תלמוד. העם היהודי הוא היחיד שמאז ומעולם בניו ובנותיו ידעו לקרוא. וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה - אדם חייב ללמד את עצמו ואת בנו ובן בנו תורה, ולחלק את זמנו שליש לתורה שבכתב, שליש לתורה שבעל פה ושליש יבין וידמה דבר לדבר וכו'. רבות הן הדוגמאות של תלמידי ישיבה שעברו לאקדמיה, ועד מהרה נהיו לפרופסורים. אי לכך יש להגדיל תורה ולהאדירה, וממילא תתעצם גם החוכמה.
לחזק את האקדמיה / טליה, לביא
חממה נוצרת מהתנהלות רצופה ולא מאינטרס ממוקד אחד. לפי דעתי, אם ישראל רוצה, וברור שהיא רוצה כמו כל מדינה אחרת ברחבי העולם, להוציא מתוכה זוכים שונים בפרס הנכסף, היא צריכה להנהיג שינויים שורשיים ורפורמות בכל התחומים האקדמיים, שבסופו של דבר יגרמו לצמצום תופעת 'בריחות המוחות', ולעלייה במוטיבציה של הציבור לרכישת השכלה.
כל אלו בסופו של דבר יגרמו לכך שיהיו לנו עוד זוכים. אבל הרווח הנקי והחשוב לא פחות, לפי ראות עיניי, הוא עצם העובדה ששלל התחומים האקדמיים השונים יקבלו משקל שונה בציבור הישראלי.