לפני כחמש שנים, בשנת תש"ע, החליטו שליחי חב"ד בנפאל, הרב חזקי וחני ליפשיץ, לערוך ליל סדר באזור מיוחד וקשה להגעה. מדובר בעיירה המנותקת מנאנג, השוכנת בגובה של כ‑3,600 מטר, ובה חייב לעצור למשך 24 שעות לפחות כל מי שמתכנן את הטרק הידוע והנחשב אראונד אנאפורנה בהרי ההימליה.
העצירה נועדה כדי להתרגל להפרשי הגבהים. זהו אותו טרק שבו מצאו את מותם ארבעת המטיילים הישראלים באסון סופת השלגים בחודש תשרי האחרון.
ההכנות לליל הסדר ארכו שבועות, ולצורך כך גויסו שני בחורי ישיבה ישראלים, חיים ברוד ומנדי וולסוב, שלמדו באותה שנה בישיבה בצרפת. השניים, כיום בני 27, הגיעו לנפאל כבר בתחילת חודש ניסן. העברת הציוד, שכלל מצות ויין, מקטמנדו למנאנג הייתה מבצע לוגיסטי מורכב ביותר במדינה לא מפותחת כמו נפאל. מקטמנדו נשלחו המוצרים לפוקארה, מרחק תשע שעות נסיעה. למנאנג אי אפשר להגיע ברכב, ולכן נשלח הציוד במסוק למנחת מאולתר סמוך לעיירה, ומהמנחת הועלו המוצרים לכפר באמצעות סבלים מקומיים.
וכך, באמצע שום מקום, בבוקרו של ערב חג הפסח, נחתו לפתע במנאנג שני חב"דניקים עם מצות ויין ושאר מצרכים. לאחר מציאת גסט האוס מתאים לעריכת הסדר, החלו בהכנות קדחתניות שכללו את הכשרת המטבח, שריפת חמץ ובישולים לחג. את האש מדליקים על מדורות עצים, ואת המים צריך להביא מברז מרוחק.
המטיילים הישראלים שהגיעו למקום לא חלמו שיהיה להם ליל סדר. לדברי ברוד, רוב הצעירים שמטיילים בנפאל בתקופה של פסח מתכננים את הטרקים בהתאם לחג, אך את הצעירים במנאנג בדרך כלל התאריך לא כל כך מעניין, ולכן הם הופתעו. "הם היו נסערים. בהתחלה כמה מהם היו אפילו אנטי, ואמרו: 'לא רצינו אתכם, אם היינו רוצים - היינו מגיעים לקטמנדו או לפוקארה' (שם עורכים ליל סדר בבתי חב"ד, א"ש). אבל בסופו של דבר הם ראו את הכוונות הטובות, ושלא הגענו כדי להחזיר אותם בתשובה או לכפות עליהם משהו, הכול בסבר פנים יפות ובנועם. אני לא חושב שהיו ישראלים באותו לילה במנאנג שלא השתתפו באותו ליל סדר".
הצעירים הישראלים סייעו רבות בהכנת הסדר, וכשהערב ירד הכול היה מוכן. בלי חשמל ולאור נרות, ישבו 70‑80 ישראלים, רובם צעירים בטיול שאחרי הצבא, וקיימו סדר פסח כהלכתו. כל אחד קורא בתורו קטע מההגדה, שליחי חב"ד מבארים ומסבירים, הרבה שירים, וב"שולחן עורך" כל אחד אומר כמה מילים. "הייתה אווירה מאוד מיוחדת", מספר ברוד. "הסדר נמשך עד לשעות הקטנות של הלילה, סיימנו אותו כשכבר התחיל להאיר היום. זה היה ליל סדר של שבירת מחסומים. אנשים שהסתכלו על חרדים ועל דתיים בכלל כעל משהו מפחיד ואיום, פתאום יושבים בקצה העולם, בגובה של 3,500 מטר, ומדברים על מהות החג, על יחסי חרדים, דתיים וחילונים. מאז בכל ליל סדר - אני נזכר באותו סדר, ומתגעגע לאווירה הקסומה שהייתה בו. זו הייתה חוויה של פעם בחיים".
ככל הנראה זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחגג ליל סדר בעיירה הנפאלית המנותקת. מאז נפתחה במקום נקודה של חב"ד, ובכל שנה עורכים שם ליל סדר. מפאת בעיות תקציב, כבר לא נוחתים שם בבוקרו של ערב החג עם מסוק, אלא מגיעים עם חמורים שסוחבים את כל הציוד, מרחק של שבוע וחצי עד שבועיים הליכה מפוקארה. מעין יציאת מצרים קטנטנה.