בימים האחרונים רבו הפרסומים סביב בתי ספר ומוסדות חינוך שהחליטו להתקין מצלמות בנקודות מפתח במתחם בית הספר על מנת להתמודדות עם תופעות של אלימות וונדליזם. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם עו"ד דן חי, מרכז תחום פרטיות בלשכת עורכי הדין, על חוקיות המהלך.
מדבריו של עו"ד חי עולה כי הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. כבר בפתח הדברים הוא מבהיר כי לא רק התקנת מצלמות בבתי ספר היא בעייתית אלא גם כאשר מדובר בהתקנת מצלמות באולמות תצוגה ובמרחב הציבורי על ידי עירייה הרי שהדבר מורכב בהיות המצלמה פוגעת בפרטיותו של האזרח. הדברים מתחדדים ומקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בתלמידים, לעיתים קטינים.
עו"ד חי מבהיר כי על מנת לקבל החלטה מושכלת וראויה באשר להתקנה על הנהלת המוסד החינוכי לקיים דיון רציני ומקיף בשאלת האפקטיביות של מצלמות לעומת אמצעים אחרים, שאולי אינם פוגעים כל כך בפרטיות. כמו כן יש לבחון את המיקומים הנכונים והראויים, כמו גם את השעות בהן נכון וניתן להפעיל את המצלמות. עוד הוא מוסיף ומציין כי עצם קיומו של השיח הנדרש במוסדות החינוך ושאלת השותפים בו, גם היא אינה פשוטה כלל ועיקר שכן התלמידים, מי שאמורים להיות בני השיח של הנהלות בתי הספר, אינם אלא קטינים שאינם רשאים לוותר על פרטיותם האישית ללא אישור האפוטרופוס האחראי עליהם, ברוב המקרים אלו ההורים.
לטעמו של עו"ד חי בתי ספר מתלהבים יתר על המידה מהאמצעי שנקרה לידיהם, והם מתקינים מצלמות מבלי לקיים את שיקול הדעת ההכרחי בעוד מדובר בתחום שלא ניתן להותירו פרוץ ושכל הישר בעיניו יעשה כרצונו. להערכתו ברבים מהמקומות ההתקנה אינה חוקית ולמעשה בתי הספר חושפים את עצמם לתביעות שעשויות להגיע בעתיד מהורים.
חי מדגיש כי מורכבות הסוגיה מחייבת דיון כולל שאמור להיעשות על ידי משרד ממשלתי אחראי כדוגמת משרד החינוך או המשרד לביטחון פנים, ואין מקום להותיר את ההחלטה בידי המוסד עצמו לבדו. הוא עצמו, על אף היותו בעל סמכות וידע נרחב בתחומי הפרטיות, אינו יודע על כל הנחייה כוללת שניתנה לבתי הספר בתחום זה. לדבריו, הגורם היחיד שהעביר הנחיות בתחומי התקנת מצלמות הוא משרד המשפטים שעל ידי הרשות לטכנולוגיה שבו העביר הנחיות כוללות לגבי המרחב הציבורי, אך לא באופן פרטני לגבי בתי ספר ומוסדות חינוך.
בדבריו מעריך עו"ד חי כי נוכחות מורה בחצר בית הספר תהווה פתרון טוב יותר ואפקטיבי יותר ממצלמות שלהן מתרגלים בסופו של יום וממשיכים בשגרת האלימות והוונדליזם. הוא מזכיר מחקרים שנעשו בחו"ל ועל פיהם התקנת פרוז'קטורים יעילה מהתקנת מצלמות.
באשר לדיונים שעל בתי הספר לקיים הוא מזכיר את שאלת המיקום ומציין כי אינו סבור שכיתות, מסדרונות וחדרי מורים יכולים להיכלל בשטחים המצולמים, אלא לכל היותר חצר בית הספר. עוד הוא מדגיש כי יש להבהיר שמצלמה אינה מחליפה של מורה תורן שאולי יעדיף להישאר בחדר המורים ולצפות במסך המחשב במקום לצאת אל החצר עצמה.
סוגיה שעל קובעי המדיניות להתייחס אליה בקביעת הכללים לשימוש במצלמות היא גם שאלת השימוש שייעשה בחומר המצולם. האם יהיה בית ספר מחויב לדרישתו של כל הורה שיטען כי ילדו הוכה והוא דורש לצפות בקטע רלוונטי מהחומר המצולם? לא בטוח.
לטעמו של עו"ד חי המהלך הנכון הוא חקיקה שתקבע את הכללים הרלוונטיים. לדבריו עד כה המחוקק לא נתן את דעתו על הסוגיה, ככל הנראה משום שמדובר בנושא שאינו מעניין אותו או משום שהקדנציות קצרות מכדי שניתן יהיה לנהל דיונים מפורטים על מכלול הסוגיות הנוגעות לעניין.
בדבריו מציין עו"ד חי כי לפי שעה לא ידוע על תקדים חוקתי ברור מהעולם אודות בתי ספר בפרט אלא רק בנושא המרחב הציבורי הכולל. להערכתו ולצערו מה שיוביל את קידום המעשה תהיה עתירה של הורה כלשהו ועתירה שכזו תביא את בית המשפט לקבוע פסק דין תקדימי שאותו יהיה צורך ללמוד וממנו לגזור את ההנחיות שיהפכו לנחלת המערכת כולה.
עו"ד דן חי. צילום: ערן לוי