בזמנו, כשגרנו בשכונה חרדית, היינו מנויים על שתי ספריות: זו המקומית עם חותמת הבד"ץ, והספרייה הכללית, הרחוקה יותר.
באיזשהו שלב גיליתי שלמעט ספרי קומיקס, הספרים הערכיים מהשכונה נשארים מיותמים. אני לא רוצה להיכנס לדיון על ספרות ילדים חרדית, אבל פרט לענייני רמה ושפה ודידקטיות, יש כאן בעיה מובנית: לא פשוט ליצור חומרים תורניים שמושכים את הלב. למה? שאלה טובה. אולי הם מצטיירים ככבדים מדי, מוסרניים מדי, לא מסוג החומרים שמתחשק לילד לעלעל בהם אם יש לו ברירה אחרת.
ובכל זאת, סדרת הספרים 'הגיע הזמן' וספרי הקומיקס של עדי דוד (שגם מאיירת את הטור הזה), 'סדרת המידות' של הרב ברוך חייט עם שודדי הים ועוד - כל אלה מרוטים אצלנו מרוב אהבה, ומראים שהמשימה אפשרית. קצת צבע, קצת הומור, שם מעניין ותוכן מאתגר יכולים לעשות את כל ההבדל. רק השבוע נתקלתי בספרייה ב'פייפר המגדנות ביער התירוצים' של קובי לוי, ומיד לקחתי אותו מהמדף. ידעתי שהילדים לא יעמדו בפני השם והאיורים החביבים של אלברט זמורה. כך הם ילמדו קצת על עבודת המידות, מה שלא היו עושים לו קראו לספר 'עלילות הרבי ממשהו'.
ואפשר להנגיש גם חומרים תורניים עמוקים יותר, ואפילו דף גמרא. חלקכם אולי מכירים את פרויקט 'התלמוד הישראלי' שלוקח סוגיות בדף היומי ומעביר אותן בשפה קלה ובדרך כיפית, כך שיתאימו לכלל ילדי ישראל. אבי רט ומאיר יעקובסון שעומדים מאחורי המיזם מזכים את הציבור בלימוד קבוע, ולכבוד שבועות הם הוציאו ערכה מיוחדת. להצטרפות ללימוד הפעם יש ערך מוסף - הנצחת שלושת הנערים החטופים הי"ד. יום פטירתם יחול כשבוע וחצי אחרי שבועות, ובאתר talmudisraeli תוכלו להירשם ולהיות שותפים.
אגב, עם גילוי נאות שגם אני מקושרת לערוץ מאיר לילדים, אל תחמיצו את פרקי התלמוד הישראלי שהם מפיקים. גם הסוגיות היבשות ביותר קמות לתחייה כשאסי ופולקע מתכסחים בחינניות.
חמסה ונובל
ואולי זה כל עניינו של חג השבועות, להזכיר לעצמנו שהתורה תמיד חייבת להיות חיה וצבעונית ורלוונטית לכל חלקי חיינו.
יצא לי לראות בערוץ 10 כתבה קצרה שעסקה בתמיהה "הילכו יחדיו מדינת מנשקי מזוזות עם מדינת טכנולוגיה?". נו, באמת. איזו שאלה מצחיקה. יש לא מעטים שמתקשים להבין שיהודי יכול להיות דוקטור לספרות אנגלית, קצין מצטיין או רופא בכיר, ובה בעת להיות מקפיד על קלה כבחמורה, ואפילו רב גדול. אבל לכתב לקחו עשר דקות של צילומים עד שהוא התביית על פרופסור צ'חנובר, חתן פרס נובל, שהסביר לו שבוודאי שיש לו מזוזה במעבדה, ואפילו אוסף של חמסות בבית.
ומצד שני, השבת הופיעה ב'דיוקן' כתבה מרתקת על חבורת 'הזורח', חסידי סאטמר מארצות הברית שהפכו לציונים אדוקים בסתר, ושואפים לעלות לארץ. אחד מהם סיפר שהוא הבחין שאצלם בחסידות יש תופעה של פיצול: התורה שייכת בבית ובבית המדרש, אבל לא בעסקים. גם לי אישית יצא להיתקל בהשקפת העולם הזאת, של אנשים שהיו חסידים גדולים בביתם ואנשי עסקים ממולחים מדי (בלשון המעטה) בצאתם.
ובאמת, העניין הזה תמוה בעיניי. איזה ערך יש לתורה שכזאת? התורה היא תורת חיים, תורה שמכוונת לחיים נורמליים פלוס ערך מוסף רוחני, כשכל אחד מעלה את השני. יהדות מנותקת היא אולי תחביב נחמד, אבל אני חושבת שריבונו של עולם מצפה מאיתנו למשהו אחר.
בשירות הציבור
בעקבות התלונות שלי על הביטוחים הסיעודיים, קיבלתי מייל עם עצה טובה: לפנות לאתר שנקרא 'תלונה'. רק השם עושה טוב על הלב, לא? רפרפתי קלות, וגיליתי אתר שמאפשר לפרוק את הזעם על כל עסק שרימה, העליב או עצבן באופן כללי. לפרוק את הזעם בנימוס, כמובן - תלונות בוטות לא מועברות לנילונים. על מה לא מתלוננים שם? על פקידות חצופות בדואר, על חברות סלולר שמחבקות אותך חיבוק דב, על מלונות שלא מכבדים שוברים...
אבל מעבר לכיף בעצם היכולת לקטר, מסתבר שהאתר גם עובד. שלומי, זה ששלח לי את המייל, שיתף אותי בשני מקרים שבהם ניהל מרדף חסר תוחלת אחר האחראים לעוולות שנעשו לו. הוא פנה ל'תלונה', ותוך זמן קצר חזרו אליו בכירים מהחברות עם שלל התנצלויות, וגם תיקנו את הטעון תיקון.
גם במועצה לצרכנות תוכלו לקבל שירות דומה, ואולי גם ברשות להגנת הצרכן. עכשיו כשאני חושבת על זה, גם לי הייתה פעם תלונה על מוצר שקניתי, וכשהתלוננתי באתר החברה, סימנתי שהתלונה מועברת גם למועצה לצרכנות. להפתעתי הרבה, בתוך יום המנכ"ל בכבודו ובעצמו חזר אליי, כולו נופת צופים. הוא גם אמר לי כמעט בפירוש שהוא נלחץ מהעברת התלונה הלאה. כמה טוב לדעת שיש מישהו שמייצג אותנו, הצרכנים הקטנים, ומבהיל קצת את הגופים הגדולים והלא תמיד קשובים.
בלי אחריות
כמה הערות לחברי הממשלה החדשה: אין לי מושג מה מייעצים לכם יועצי התקשורת שלכם, אבל כל הדרישות, ההיעלבויות, הסחיטות והאיומים שהשמעתם כאן בשבועות האחרונים הוציאו אתכם רע מאוד, לפחות בעיניי. הכול אישי, הכול רגשי - הלו, יש כאן מדינה לנהל. קצת אחריות ציבורית, משהו? לא מספיק שמרחתם חודשים ושפכתם ים של כסף על בחירות מיותרות? ושיהיה ברור: אין לי צל של ספק שבנסיבות דומות, המלגלגים משמאל היו מתנהגים בדיוק אותו דבר.