ד"ר עינת רמון, מהחוג למחשבת ישראל וללימודי האישה, מתייחסת בראיון נרחב לערוץ 7 להשלכות של פסיקת בית המשפט העליון האמריקני הדורשת לשנות את הגדרת הנישואין בארה"ב.
רמון שחקרה רבות את הנושא מציינת כי בית המשפט העליון בארה"ב כפה על מדינות רבות הגדרת משפחה המנוגדת להשקפה המסורתית של אזרחיהן .
היא מציינת כי בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה של ממש בניסיון לפגוע בזכות לחנך לתפיסת משפחה מסורתית המורכבת מ"אב, אם וילדים". הפגיעה באה במכוון מצד ארגונים שונים המקדמים את הנישואין החד מיניים ובעצם, במודע או שלא במודע, דוחפים את החברה לספוג ערכים ונורמות שתכליתם פגיעה במשפחה המסורתית.
"המהפכה" בארה"ב החלה במדינת מַסָּצ'וּסֵטְס שבארצות הברית שם קבע בית המשפט העליון לפני למעלה מעשר שנים כי על המדינה לרשום נישואין לזוגות חד מיניים. מאז ניתן האור הירוק לארגוני הלהטבי"ם להפעיל תכניות לימודים בבתי ספר ולכפות השקפת עולמם במסגרות חינוכיות שונות במדינה זו..
בעקבות ההחלטה, למשל, הופתעו הורים קתולים בבוסטון לגלות כי בגן החובה של ילדם התכוונה הגננת לספר סיפור על נסיך שהתחתן עם נסיך. ההורים הזועמים ביקשו מהגננת להודיע להם מתי יסופר סיפור זה בגן על מנת שלא ישלחו את ילדם לגן באותו היום. הגננת השיבה כי מדובר בתכנית לימודים שהיא חובה מטעם המדינה וכי הילד מחוייב לשמוע סיפורים אלו. .
ההורים עתרו לבית המשפט במסצ'וסטס והפסידו. הם ביקשו לערער על כך לבית המשפט העליון של ארה"ב אך הופתעו לגלות שאותו בית משפט, שלאחרונה הפך על פיהן הצבעות דמוקרטיות במדינות שונות (שביקשו לעגן חוקתית במדינותיהן הכרה בנישואין של איש ואשה בלבד), לא הסכים בזמנו להגן על חופש הדת של אותם הורים קתולים שביקשו שלא לשלוח לגן את ילדם ביום בו יסופרו סיפורים הנוגדים את ערכיהם. במקרה זה סירב בית המשפט העליון של ארה"ב לדון בנושא ודרש ליישב את המחלוקת בתוך הקהילה.
"הורים זכאים לגדל את ילדם לפי השקפת עולם וללא כל התערבות לא של בית המשפט, לא של משרד החינוך ולא של כל קבוצה אידאולוגית הנוגדת את ערכיהם. זכות זו של ההורים מעוגנת במגילת זכויות האדם של האו"ם והיא זכות אדם בסיסית", מדגישה ד"ר רמון.
"המהפכה" בהשקפת העולם, שרואה בחינוך לנישואין מסורתיים דבר פסול, מושלטת גם בעולם האקדמי. בקורסים בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה, בחינוך, באתיקה ובעוד נושאים הנוגעים לנושא המשפחה, לא מופיעים כמעט ציטוטים והפניות לחוקרים חשובים בעולם התומכים בשמירתה של המשפחה המסורתית.
לעומת זאת, הוגי דעות של הקהילה הלהטב"ית כמו מישל פוקו וג'ודית בטלר מצוטטים, נלמדים ומשננים את דבריהם ללא הרף והאווירה היא שאסור לחלוק עליהם. הוגים אלו מחזיקים ברעיון שכל הבחנה בין גבר ואשה ועל כן גם הכוונה לנישואין בין גבר ואשה "פסולות מוסרית".
סיפור מדאיג בנוגע לצנזורה המופעלת בעולם האקדמי בכל הנוגע להערכה חיובית של המשפחה המסורתית הוא סיפורה של פרופ' מרגרט סומרוויל, אתיקאית מובילה בעולם בתחום הרפואה, המשפט והאתיקה מאוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול. סומרוויל הותקפה במהלך קבלת פרס על מאמריה ועל מחקריה משום שבמחקריה על אתיקה רפואית היא קובעת שיש זכות לכל ילד להיוולד, לכתחילה לגבר ולאשה המחויבים לגדלו ביחד ולהתחנך על ידי הוריו הביולוגים.
פרופ' סומרוויל תומכת בזכויותיהם הכלכליות של להטבי"ם לקיים משק בית משותף. ואולם, העובדה שהיא סבורה ששלילה לכתחילה של הזהות של אב או אם (או משפחותיהם) מילד היא פגיעה בזכויות האדם שלו, הפכה אותה לשנואת הקהילה הלהט"בית בקנדה, עד כדי כך שרשויות הביטחון בקנדה נאלצו לאבטח ולשמור על חייה כיוון שארגונים שונים, מובילי המהפכה, איימו עליה לרגל קבלת פרס אקדמי מאוניברסיטת טורונטו בשנת 2006.
"בימינו, קיימת סכנה אמתית לא רק למוסד הנישואין המסורתי אלא למי שתומך בו ומעוניין לחנך את ילדיו לדבוק בו, מזהירה ד"ר רמון. "הורים מאבדים את הזכות לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולמם".
ד"ר רמון משווה את המהפכה גם לנעשה בקמפוסים בצפון אמריקה ביחס לציונות ולמדינת ישראל. כשם שיש ניסיון לקעקע את זכות הקיום המוסרית של מדינת ישראל וליצור דה לגטימציה שלה מצד גורמים עוינים, קיימת תופעה של דה לגיטימציה של תומכי המשפחה המסורתית.
כך, כאשר מתקיימים כנסים בקמפוסים בארה"ב, שעניינם לגבש ולחזק את אלו הדוגלים בערך הנישואין של איש ואשה ומתנגדים לרעיון שפונדקאות תהיה זמינה לכל אדם (כתוצאה מכך שנישואי גברים עם גברים יהפכו להיות תופעה נרחבת ונפוצה מבחינה חברתית), מתקיימות מנגד הפגנות אלימות של קבוצות לחץ המנסות להשתיק את הקולות המסורתיים שעה שהם מקיימים כנסים..
"בעולם האקדמי נתקלים ללא הרף במסרים שחינוך למודל המשפחה המסורתית הוא בלתי מוסרי. אם אתה חוקר ואקדמאי שמתנגד ל'מהפכה' בתחום זה, תגלה עד מהרה, שמאמריך ומחקריך לא מפורסמים, ובעצם מקשים או לא מאפשרים לטפס במעלה הדרגות באקדמיה. לעתים המלחמה נגדך תהיה גלויה ולעיתים סמויה".
"אנחנו עדים, אם כן, שבכל הנוגע להשקפת עולם מסורתית בנוגע לערך הנישואין בין איש ואשה, חופש הדת, התרבות והמצפון נפגעים ונרמסים ברגל גסה. את העולם האקדמי הזכרתי ובעולם התקשורת וגם במקומות עבודה בארה"ב מפוטרים אנשים שמביעים דעה בפייסבוק או בטוויטר בעד ערך הנישואין של גבר ואישה. צלמים מחויבים לצלם חתונות של זוגות חד מיניים. בארה"ב אין לאנשים כבר את הזכות לשמור על ערכיהם הדתיים וזה בניגוד גמור לחוקה הדמוקרטית של ארה"ב המחויבת לשמור על ערכים אלו", אומרת רמון.
רמון מדגישה כי כרגע הסכנה שתופעה כזו תפגע באופן נרחב במדינת ישראל אינה מידית, מאחר שרוב העם מתנגד לנישואין אזרחיים מסיבות לאומיות ודתיות שונות, אך חובה כבר מרגע זה להציב תמרורים, כלשונה. בסוגיות שונות במערכת המשפטית מנסים בישראל להידמות מאוד לבתי המשפט במערב שם אין עוגן למשפחה המסורתית.
רמון מזכירה גם פרשה של בית ספר בית יעקב באנגליה, שם נשללה לאחרונה על ידי משרד החינוך הבריטי ההכרה האקדמית מבית הספר למרות שיש לו הישגים אקדמיים מוכחים. זאת, משום שהתלמידות החרדיות בבית הספר לא הסכימו להשיב על השאלה מה הן חושבות על נישואין בין שני גברים וגם לא השיבו חיובית על השאלה אם יש להן חבר.
ואולם, הקהילות החרדיות והאורתודוקסיות בגולה חוששות להילחם על חופש הדת שלהן משום ש"בחו"ל מרגישים יותר את כובד הזרוע של הליברליזים הטוטליטארי". ייתכן שהם מפחדים לדבר גם כיוון שהם מיעוט בקהילות היהודיות בארצות דוברות האנגלית.
הפתרון שמציעה ד"ר רמון הוא לאפשר אוטונומיה מלאה להורים, לגני הילדים ולבתי הספר. "אם קהילת בית ספר רוצה לחנך לערכים להט"בים זו זכותה ואם קהילה רוצה לחנך לערכים מסורתיים זו זכותה המלאה. לא ייתכן שמשרד החינוך או בית המשפט, או ארגונים שונים יכפו על הורים דרכים לחינוך ילדיהם המנוגדים לאמונותיהם. על פי אמנת זכויות האדם "להורים זכות בכורה לבחור את דרך החינוך של ילדיהם.
כל הורה רשאי לקבוע לאיזה בית ספר לשלוח את ילדו, ואם מתאים לו שילדו יתחנך לערכים כאלה או ערכים אחרים. כל קהילה מחנכת לסובלנות על פי דרכה. האופן שבו היא מנסחת את השקפת העולם הסובלנית שונה מקהילה לקהילה. יש לכל קהילה את השפה שלה. כמו שלא היינו מבקשים לכפות על בתי ספר תיכוניים חילוניים ללמד הלכות אישות בשולחן ערוך, כך אין זה ראוי שיכפו על בתי ספר דתיים ללמוד תכנים שאינם הולמים את הרוח הדתית- הקהילתית המנוגדת לתפיסה ההלכתית של המשפחה היהודית שנשמרה במשך דורות".
רמון שבה ומדגישה כי בעקבות הניסיון מצד משרד החינוך להכניס היום גם תכנים להט"בים לתכניות הלימוד כפי שנעשה במערב, יש לומר בקול ברור וצלול בטרם יהיה מאוחר "רק ההורים צריכים להחליט אילו תכנים ערכיים ראוי להנחיל לילדיהם".
במידה והורים מוצאים עצמם בדעת מיעוט בבית הספר, כפי שקרה להורים הקתולים בבית הספר הציבורי בבוסטון, יש לאפשר להם לא לשלוח את ילדיהם לפעילות הפוגעת בהשקפת עולמם.
זוהי הנוסחה היחידה לסובלנות בחברה הישראלית בסוגיה מאד רגישה שמשפחות דתיות כמובן שאינן יכולות להתפשר עליה וזו הנוסחה היחידה שתאפשר דו- קיום בשלום בין קבוצות רעיוניות שונות בחברה הישראלית.