השבוע התקיים בוועדת הפנים בכנסת דיון בעניין פעילות ארגון להב"ה.
קשה לקרוא 'דיון' לקרקס שהתרחש שם; במקום טיפול רציני ומהותי בעניין קיבלנו בעיקר תחרות קללות והשמצות.
נוכחותו של בנצי גופשטיין העלתה את חמתם של מקצת הנוכחים, אולם במציאות שבה חברת הכנסת חנין זועבי משווה בין ישראל של ימינו ובין השלטון הנאצי, קשה למצוא עילה למניעת נוכחותה של דמות מקוממת, פרובוקטיבית ושנויה במחלוקת כמו גופשטיין.
קל לברוח לדיון על מידת החוקיות שבפעילות ארגון להב"ה; ספק אם אפשר להצליח בו. אך חשוב שלא להסתפק בממד החוקי – ולהימנע מהממד המוסרי. ארגון להב"ה מהלך כל העת על הגבול הדק שבין חופש הביטוי להסתה ולאלימות. ירושלים היא עיר המתמודדת עם מורכבויות רבות, ופעיליו של גופשטיין מתדלקים בגאווה גזענות ואלימות ברחובותיה.
הנוער הפעיל בארגון להב"ה הוא ברובו נוער שוליים, צעירים שאינם תמיד מוצאים את עצמם במסגרות הרגילות. הם יכולים להיות בני נוער מרקע חרדי שאורח חייהם כבר אינו מתאים לחינוך בבית, או צעירים משועממים שאינם מוצאים את עצמם במסגרת חברתיות אחרות. אין רִיק; נוער כזה הוא כר פורה לגיוס משולהב של גופשטיין. היכן שהחברה אינה מצליחה להציע חלופה, נוצרות פעילויות והתארגנויות ראויות יותר או פחות.
יש אנשים יקרים שכבר פועלים מול ארגון להב"ה והנוער המגויס אליו; הם עושים עבודת שטח אמיתית ואינם חוסכים במאמצים כדי לשנות את המציאות הזו. למשל, אלעד מלכא מסיעת 'התעוררות', המחזיק את תיק הנוער בעיריית ירושלים, או ארגונים כדוגמת 'מדברים בכיכר' ופעילים ירושלמים אחרים. רבים מהם, אגב, דתיים וימנים שאינם מוכנים לשתוק מול גזענות מסתוללת. הם אינם אמורים לעמוד לבד בהתמודדות הזו. הצבת חלופה אמורה להיות מעניינו של כל מי שסולד מדרכו של גופשטיין, שתחילתה ב'בנות ישראל לעם ישראל' וסופה ב'מוות לערבים'.
צעקות וקללות בדיון בכנסת לא יביאו לדה-לגיטימציה של להב"ה, אולי אפילו להפך. במקום עוד קצת שיח פוליטי אלים צריך לדון בהצמחת חלופות בעבור הנוער הפוקד את פעילות ארגון להב"ה.
אם בני הנוער מתוסכלים מהמצב ורוצים להיות מעורבים ופעילים חברתית ופוליטית, אדרבה: יש לתעל את האנרגיות הללו למעורבות חיובית. האם אנחנו כחברה, כציבור, כאנשי חינוך וכמנהיגים, מספקים חלופה או שהרמנו ידיים וויתרנו על הנוער הזה? מהדיון בכנסת, למרבה הצער, לא יצאה שום אמירה משמעותית. האם מהציבור הדתי-לאומי-ציוני תוכל לצאת?
הכותבת היא נציגת סיעת 'התעוררות' במועצה הדתית בירושלים