נגן הקלרינט מוסא ברלין מספר סיפור מרגש על התאריך הלועזי שבו אנו נמצאים, תחילת השנה האזרחית. בשנות התשעים של המאה הקודמת, עלה רעיון במוחו של איש יחסי-ציבור בארצות הברית, לכתוב את זמני הדלקת הנרות מדי יום שישי בעיתון הנפוץ בעולם, ה"ניו יורק טיימס". "למה שלא אפרסם מודעה, כדי שנשות ישראל לא תשכחנה להדליק נרות בערב שבת", חשב לעצמו. הרעיון קרם עור וגידים, ולצורך העניין נמצא אף תורם שמימן את המודעה, וכך מדי יום שישי התפרסמה מודעה בדבר זמני הדלקת הנרות, בעיתון הנפוץ ביותר בעולם. עלוּת הפרסום עמדה על 2,000 דולר למודעה, והתורם החזיק מעמד במשך חמש שנים, אך לאחר חמש שנים הפסיק לתרום מסיבות שונות. המודעה הפסיקה להתפרסם, כאמור, אך התפרסמה עוד פעם אחת, והפעם – בלי תשלום. היה זה באחד בינואר בשנת 2000. לכבוד התאריך המיוחד הזה החליט ה''ניו יורק טיימס'' להכין גיליון חגיגי, עם שני מוספים נלווים, מוסף אחד המגולל את מאורעות העבר ומספר מה קרה באחד בינואר 1900; ובמוסף השני היו כתובות תחזיותיו לאותו תאריך בעוד מאה שנה, בשנת 2100, כמו למשל: "ברוכה הבאה קובה למדינה ה-51 בארה"ב", או "הוויכוח בסנאט נמשך: האם לאפשר זכות בחירה לרובוטים, או לא?". באותו גיליון, הופיעו גם זמני הדלקת הנרות, כפי שהתפרסמו שנים ספורות לפני, מדי יום שישי. הדבר עורר תמיהה אצל כולם, שידעו כי העורך של הניו יורק טיימס הוא אירי קתולי. ענה להם העורך: תראו, אני כתבתי כל מיני תחזיות. אני לא יודע אם הן תתגשמנה, אם קובה תהיה מדינה בארה"ב או לא, או אם הרובוטים יוכלו לבחור או לא. אבל דבר אחד אני בטוח, שבראשון בינואר 2100 תדלקנה נשות ישראל נרות שבת". "לא ראיתי את הגיליון הזה של ה'ניו יורק טיימס', וגם לא גליונות אחרים", מוסיף מוסא, "אבל טרחתי ובדקתי, והראשון לינואר 2100 יוצא יום שישי......", סיים בחיוך. אם תבדקו - יוצא התאריך המצוין בערב שבת "שמות", ממש כעכשיו.
