מליאת הכנסת אישרה הלילה (שלישי) בקריאה שנייה ושלישית את החוק המכונה "חוק המישוש", שמסמיך שוטרים לערוך חיפוש על גופו של אדם גם כשאין חשד סביר שיבצע עבירת אלימות.
על פי החוק שאושר, ההיתר לבצע את החיפוש מבלי שישנו חשד סביר יתקיים רק במקום אשר הוכרז על ידי מפקד מחוז במשטרה כמקום שיש לגביו חשש ממשי שעלולה להתבצע בו פעילות חבלנית עוינת.
כדי למזער את הפגיעה בפרטיות כתוצאה מחיפוש על גופו של אדם, הוגבלו הסמכויות על ידי צמצום מטרת החיפוש לאיתור כלי נשק בלבד.
יו"ר ועדת החוקה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) הציג במליאת הכנסת את הצעת החוק שגובשה כחלק מהמאבק בגל הטרור הערבי. "נוכחנו בוועדה שהסמכות שבחוק הנתונה היום בידי המשטרה היא צרה מדי: לשוטר מותר לחפש על גופו או בכליו של אדם, בנסיבות שבהן אנו עוסקים, רק אם יש לו יסוד סביר להניח שהאיש נושא נשק.
"מי שרוצה בהגינות להפעיל את הסמכות הזו צריך לחכות למשהו נראה לעין כדי שיתעורר אצלו החשד הסביר שאדם נושא נשק דווקא ואז כבר לא ניתן לעצור, ברוב הפעמים, את המעשה האלים שעלול להיות קטלני. על מנת להגן על הציבור מצאה את עצמה המשטרה מפתחת נוהל של 'חיפוש בהסכמה', שביחסי הכוחות שבין אדם לשוטר לא באמת מתקיימת ואין לה גדרים''.
במהלך הדיונים על החוק בוועדת החוקה, התחייבה הממשלה שנוהל "חיפוש בהסכמה" לא יופעל עוד והמשטרה תפעל אך ורק בגדרי החוק החדש.
ח"כ רויטל סויד (המחנה הציוני) תקפה את הצעת החוק, "מה עומד לעבור פה בדלת האחורית? מה עומד לעבור כאן וקשור לכל אחד מאיתנו כאן, במיוחד אלה עם החזות המזרחית, עם העור השחום, עם העור הכהה, יוצאי העדה האתיופית, בני מיעוטים, חרדים. כל מי שיש לו, בנסיבות מסוימות, חזית מרתיעה או חזות זרה או חזות שבעיני מסוימים היא מאיימת.
"אני מציעה גם היום וקוראת לחברי בקואליציה, בואו נפצל את החוק. בואו נצביע כולנו על החלק המאוד מוגדר, שבא להתמודד עם ענייני ביטחון הפנים שלנו היום, במובן הביטחוני. ובואו נניח לכל מה שקשור לחיפוש הזה, שאתם רואים שהוא לא הגיוני'', הוסיפה.
ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) טען כי מדובר בחוק רע, מזיק ומיותר, כלשונו. ''לכן ההתנגדות לחוק הזה כל כך רחבה. לכן ההתנגדות לחוק הזה מקיפה חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה. לכן ההתנגדות לחוק הזה כל כך רחבה בזירה המשפטית. כוללת משפטנים, מומחים, עורכי דין, אנשים שמכירים את המטריה היטב.
"תשאלו את השאלה איך קרה שחוק כל כך בעייתי, שחוק כל כך מסוכן, חוק כל כך מזיק, חוק כל כך פוגעני, חוק כל כך מיותר, איך קרה שחוק כזה מגיע לכנסת לקריאה שנייה ושלישית? התשובה היא מאוד פשוטה".
"הביטחון הוא התירוץ האחרון של מי שאין לו תשובות אמיתיות", טען חנין. ''וגם כאן, היוזמה לחוק הזה לא נולדה בגל האירועים האחרון. החוק הזה המתין שנים רבות, ארב במסתורין ובחשיכה, וחיכה לרגע מתאים שבו ניתן יהיה להתגבר על מנגנוני החיסון וההגנה של הכנסת, שבו ניתן יהיה להתגבר על ההתנגדות העמוקה שחקיקה כזו עוררה כל כך הרבה שנים. והנה, הנה הגיעה שעת הרצון. שעה קשה''.
ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) טענה כי החוק נותן למשטרה רישיון להיטפל לכל מי שהיא רוצה, "ובתירוץ של בדיקה, על סמך זה שיש לה חשד סביר, וחשד סביר הוא באמת ממש סובייקטיבי ולא אובייקטיבי – בתירוץ הזה לגרום לכך שאותו אדם שאולי מפגין ומביע את דעתו – יפחד. כי אף אחד לא רוצה שייטפלו אליו ואף אחד לא רוצה שיחפשו אצלו, בוודאי אם אולי יש לו גם חמישה גרם של חומר מסוים שנמצא מחוץ לחוק. אבל לא רק, אפילו אם אין לו כלום, אף אדם לא רוצה שיבואו ויחפשו. זאת הרגשה של השפלה".
ח"כ ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת) אמר כי "החוק הזה מעביר מסר לשוטרים, 'תעשו מה שאתם רוצים, מה שבא לכם'. לא צריך שום קריטריונים ושום דבר, בדיעבד אפשר לאשר הכל. יש מגוון רחב של אפשרויות שנותנות לשוטר את האפשרות לערוך חיפוש. במקום לבוא עם חקיקה מרסנת, מגבילה, כאשר נטייתו של השוטר המצוי הוא לחפש איפה שהוא רוצה, המחוקק צריך להגיד לו שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לב ליבו של החוק הנוכחי זה התרת הרסן''.