ערן כהן מגדיר את עצמו אזרח מודאג ומוטרד מהאופן בו כולנו מתנהלים בפרשת תא"ל אופק בוכריס.
הדאגה הזו הובילה אותו להיות מיוזמי עצומה הקוראת לחדול ממשפט השדה שנעשה לקצין המוערך, עצומה הזוכה להצלחה רבה וכבר גרפה למעלה מעשרת אלפים חתימות.
בראיון ליומן ערוץ 7 מספר כהן על מה שהוביל אותו ליוזמת העצומה ובראש ובראשונה הוא מבקר את כולנו, אזרחים וכלי תקשורת המכנים את המתרחש כ'פרשת אופק בוכריס'. לדבריו הציבור הוכנס למתכונת של פרשות סערות וסנסציות והוא מחפש בכל יום את הפרשה המסעירה החדשה, וגם כשאין כזו הוא מנסה לייצר אחת כזו שתיתן מענה לסערה המעסיקה אותו. "אנחנו נשאבים לזה בקלות כי התרגלנו", הוא אומר ומוסיף: "זה שהפרשה נקראת על שמו של אופק זה כי הכניסו אותנו למגרש משחקים תחום, והשאלה שנותרה היא רק אם עשה או לא עשה".
דוגמא לדבריו הוא מוצא בפרשת ינון מגל, פרשה המעידה על תופעה שבה "אנשים טובים שעושים עבודה טובה בנאמנות, חלקם מעדו, לא במקרה של אופק בוכריס, במקרים קטנים שלצערנו הרבה אנשים נפלו בהם לצערנו" ואותם מקרים הופכים לסערה העכשווית שבה כולם עוסקים. כעת מדובר ב"אדם שעברו המוסרי והערכי ידוע", הוא אומר ומזכיר את העדויות הרבות של קצינות ורל"שיות שעבדו עם בוכריס ומעידות על הדמות המוסרית שהן מכירות.
כהן מתייחס בדבריו גם לטענות המועלות בתקשורת לפיהן יתכן והאדם המוסרי ביותר יתגלה כאחר לחלוטין בחדרי חדרים. לדבריו אפשרות כזו אמנם קיימת אך עצם הבחירה לטפטף לציבור את האפשרות הזו נובעת מגישה ומקביעה שמשהו אכן קרה. זאת בשעה שבה קיימות לא מעט דוגמאות לכך שיש עשן בלי אש. "אין כאן סערה. האנשים הללו אנשים איכותיים שמסרו את הנפש למען כולנו", הוא אומר ודוחה את השיח סביב אפשרות שנעשו מעשים, אך נעשו בהסכמה. לטעמו שיח שכזה נובע אך ורק מאותה אווירה שבה כולנו חיים, אווירה שבה לא ייתכן שלא נעשה דבר. "אני מכיר הרבה אנשים שהזוגיות שלהם פורחים ונאמנותם היא נאמנות ברזל", הוא אומר
מוסיף כהן ומזכיר האשמות המוטחות בו כאילו הוא מגמד את חומרת היחס לתוקפנות כלפי נשים. "חלילה. מי שפגע בנשים או נגע בהן מגיע לו העונש המרתיע והחמור הראוי, אבל אנחנו מדברים על משפט שדה. טוענים שאני סותם פיות של מתלונות פוטנציאליות – לא זו הכוונה. אני לא יכול לתת למחול שדים שכזה להתחולל מול אדם יקר רק כדי שבנות נוספות לא יעברו קושי בדרך לחשיפה".
בדבריו מבקר ערן כהן את ההחלטה לחשוף את שמו של בוכריס למרות ששתי בדיקות פוליגרף קבעו כי הוא דובר אמת. לטעמו מדובר בהחלטה "אומללה מאוד". עוד הוא מוסיף וקובע כי בשאלת פרסום שמו "היד על ההדק הייתה קלה מאוד. עובדה שהמשטרה מחפשת כעת ראיה כדי לבסס את הטענות נגדו", הוא מזכיר ותוהה אם הטענות נגד בוכריס אינן חזקות דיין כדי להיחקר מבלי ששמו יתפרסם, ומוסיף ומציין כי גם ללא פרסום שמו הגיעה המשטרה למתלוננת השנייה, שהיא ככל הנראה חברתה של המתלוננת הראשונה ולמעשה הגיעה למסירת טענותיה בעקבות המלצת חברתה, המתלוננת הראשונה. מסקנת הדברים היא שניתן היה להגיע למתלוננות גם ללא פרסום שמו ויצירת מחול השדים סביב בוכריס, כהגדרתו של כהן.
באשר לפרסום שמו של בוכריס נשאל כהן אם אינו יכול לקבל החלטה שכזו ככזו שנועדה להסיר עננת חשדות מתתי אלופים אחרים. במענה אומר כהן כי הוא עצמו איבד חברים רבים בשדה הקרב רק משום שצה"ל בחר להכניס כוחות לשטח אויב צפוף ובנוי ולמנוע פגיעה בחפים מפשע מקרב אזרחי האויב. למה, הוא שואל, "כשמדברים על בחירי הבנים השיקול הזה לא מופעל? כדי שלא לפגוע בתתי אלופים אנחנו מקריבים את אופק בוכריס?"
בהמשך הדברים מעלה כהן סימן שאלה ותמיהה בעקבות דברי אביה של המתלוננת שכזכור התראיין לתקשורת בצילום מהגב. "כשאבא של החיילת התראיין עם הגב למצלמות, התברר שהם שמעו מהבת שלהם על המקרה לפני שנה וחצי. למה חיכו שנה וחצי? לא הפריע לכם שיש בנות נוספות שהתא"ל הזה מטריד אותן? יש כאן הרבה סתירות מוסריות ערכיות, ואופק משלם את המחיר".
"למחוק מידע שפורסם כבר אי אפשר, אבל אנחנו חייבים לתת לאדם הזה שכולנו חייבים לו הרבה את מעט התמיכה והמשען. שהוא נפצע קשה ב'חומת מגן' וחולל מהפכה בקרב. ממצב של פציעה קשה הוא לא רק השתקם אלא חזר לפקד. הוא עשה את זה למענינו ולא בשביל קריירה, אז את מעט המשען הזה אנחנו חייבים לו, לאשתו נעמה, לילדיו ולהוריו המבוגרים", חותם כהן המדגיש כי מעולם לא פגש את תא"ל בוכריס, לא לפני פרסום הטענות וגם לא לאחריהן.