שופטי בית המשפט העליון דחו היום (חמישי) פה אחד את הערעור שהגיש המחבל חוסיין ח'ליפה על הרשעתו ברצח הצעירה שלי דדון הי"ד מעפולה בשנת 2014.
נזכיר כי בית המשפט המחוזי בנצרת גזר על המחבל עונש של מאסר עולם והשית עליו תשלום פיצויים בסכום של 516 אלף ש''ח להוריה של דדון.
''במוקד הערעור שלפנינו עומד רצח אכזרי ומתועב אשר זעזע את מדינת ישראל כולה", כתב השופט אורי שוהם. ''שלי דדון ז"ל, צעירה בשנות ה-20 לחייה, אשר בבוקר יום ה-1.5.2014, יצאה מביתה בעפולה על מנת להגיע לראיון עבודה ובדרכה לראיון זה נרצחה בדם קר ללא סיבה נראית לעין, על-ידי רוצח אלים ושפל''.
המחבל ח'ליפה ערער על העונש שהוטל עליו בטענה שהתגלו טעויות בזיהויו על ידי חוקרי המשטרה והשב"כ. השופטים דחו את ערעורו משום שהורשע על בסיס ממצאי DNA שלו ושל דדון בזירה, ועל בסיס הודאתו הן בחקירת השב"כ והן בחקירת המשטרה.
השופטים כתבו בהחלטתם, "אין ניחומים להורי המנוחה ולבני משפחתה על אובדן הבת היקרה, שלי דדון ז"ל, בידי רוצח בן עוולה. ואולי ניתן להתנחם במעט, בכך שהרוצח המתועב נתן את הדין על מעשיו הנפשעים, ובא על עונשו".
מכתב האישום שהוגש נגד המחבל עלה כי דדון יצאה מביתה שבעפולה בדרכה לראיון עבודה ונסעה באוטובוס למגדל העמק, שם עלתה למונית שבה נהג חליפה ובין השניים התפתחה שיחה. חליפה החל בנסיעה לכיוון יעדה של דדון אך לא הביא אותה אליו אלא הסיע אותה למגרש חניה נטוש באזור התעשייה של מגדל העמק.
בעודם במונית, משהחלה לחשוש מפני הנהג, התקשרה שלי לבת דודתה ופתחה עמה בשיחה. במהלך השיחה שהקלטתה אף הושמעה במהלך המשפט, לחשה שלי לבת דודתה כי היא נמצאת "במונית – אחת המפחידות" וכי היא "לא נושמת". השיחה נותקה. בשלב זה, כך נכתב בכתב האישום, "גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את שלי''.
בהגיעם למגרש, עצר המחבל את המונית ויצא ממנה. הוא נטל סכין ארוכה וחדה, ודקר את שלי שוב ושוב, ברחבי המגרש, כאשר היא מנסה להימלט מפניו, ללא הצלחה. המחבל השאיר את דדון במגרש כשהיא מתבוססת בדמה ונסע מהמקום. שלי נותרה במגרש, שכובה על גבה, פצועה ודקורה, עד למותה.
בציפורן מלאכותית של דדון, שנמצאה בזירת הרצח נמצאה התאמה לדנ"א של המחבל הרוצח.
שופטי בית המשפט המחוזי קבעו באופן חד משמעי כי "על השאלה שבפתח דברינו מי הוא הרוצח השפל שרצח את שלי בדמי ימיה, התשובה ברורה וחד משמעית - הנאשם שבפנינו הוא הוא הרוצח".