כולנו חכמים

"האם אפשר לקבל שור?", כך חתם ליאור צורף את המייל ששלח לאנשי TED.

במת ההרצאות היוקרתית הזמינה את צורף, בכיר לשעבר בהייטק, כדי לספר על תחום התמחותו החדש: חוכמת ההמונים.

הבקשה המוזרה, שלא לומר המעט-מחוצפת הזאת, דווקא מצאה חן בעיני המארגנים. השור, בעל ניסיון במשחק בסרטים הוליוודיים, נכח על הבמה במשך דקה, וכצפוי גנב את ההצגה. זה כלל לא הפריע לצורף, שהיה מרוצה מכך שהגימיק העביר את המסר.

איך חשבת על הרעיון הזה? ולמה בכלל להביא שור?

"מכיוון שזו הייתה הרצאה על חוכמת ההמונים, התבקש לבסס אותה על חוכמת המונים. אז ביקשתי הצעות מהחברים שלי ברשתות החברתיות. למעשה, רוב הרעיונות שהצגתי בהרצאה הגיעו מאנשים שאת רובם אני לא מכיר. כמעט על כל דבר שקשור ל‑TED התייעצתי. אפילו על מה ללבוש.

"ככה גם הגיע הרעיון של השור. בחור שהיה אז בן 16 הציע לי לשחזר את הניסוי המקורי של חוכמת ההמונים שנערך לפני מאה שנה על ידי המדען הבריטי פרנסיס גלטון. בכפר באנגליה נערכה תחרות שבה התבקשו אנשים להעריך מה משקלו של שור מסוים. הזוכה היה אמור לקבל פרס. גלטון היה בטוח שאחד מהאנשים הרבים שניחשו את המשקל יקלע למטרה, והופתע שזה לא קרה. בתסכולו הוא אסף את כל הפתקים עם התשובות וניסה לנתח אותן. לתדהמתו הוא גילה שהממוצע הוא בדיוק משקלו של השור. הוא פרסם על כך מאמר, שהיה בעצם הראשון שתיאר את התופעה של חוכמת ההמונים".

מה בעצם ההסבר לכך?

"ניקח דוגמה מהטבע. איך למשל כוורת של דבורים מחליטה לעבור למקום אחר? זה לא תהליך שמישהו, נגיד המלכה, מנהל אותו. יש תרגולת שבה הדבורים יוצאות בזוגות לחפש מקום חדש, וחוזרות ורוקדות ריקוד שככל שהוא סוער יותר, משמעותו שהמקום שהן מצאו מוצלח יותר. כך הן מצליחות לשכנע דבורים נוספות לצאת איתן ולראות את המקום שהן גילו. וכך זה חוזר על עצמו עד שהכוורת עוברת בריקודים סוערים.

"כך גם תעופה של ציפורים, תנועה של נמלים, הסתגלות של מושבות חיידקים ועוד. למרות שכל פרט לא ניחן בחוכמה מיוחדת, השילוב של הרבה מהם מצליח לייצר תובנות חכמות. למעשה גם המוח האנושי בנוי ככה: הרבה רכיבים לא מתוחכמים במיוחד, נוירונים, שהקשרים ביניהם יוצרים מכונת מחשבות מופלאה".

לכך מוסיף צורף גם את המושג "עוצמת הקשרים החלשים": "מחקר ניסה לבדוק איזה סוג של חברים יכולים לעזור לנו למצוא עבודה: אלה הקרובים או דווקא הרחוקים יותר. התברר ש‑80 אחוזים מהאנשים מוצאים עבודה שלא באמצעות חבריהם הקרובים, אלא דווקא על ידי הרחוקים. הסיבה לכך היא שהחברים הטובים שלנו הם בדרך כלל מאותם מעגלים חברתיים ומקצועיים כמו שלנו, ואילו הרחוקים יותר הם קבוצה גדולה יותר וגם פותחים לנו פתח למעגלי ידע רחבים יותר.

"לדוגמה, אני חבר בוועד המנהל של עמותת 'עיגול לטובה', שמאפשרת לאנשים לעגל את התשלומים שלהם באשראי לשקל הקרוב ואת ההפרש באגורות לתרום לטובת עמותות שונות. הזמינו אותנו למפגש הוקרה בכנסת. חשבתי באותה הזדמנות לקחת את הבן שלי ולראות את הכנסת. הבעיה היא שבאותו יום אין סיורים במשכן. אז החלטתי להיעזר בחוכמת ההמונים ושאלתי את החברים שלי ברשת החברתית אם מישהו מהם עובד בכנסת. תוך שבע דקות פנה אליי מישהו שעובד בוועדת הבחירות המרכזית והציע לעשות לנו סיור פרטי בכנסת".

עוד דוגמה לשימוש בחוכמת ההמונים שצורף מביא היא מעולם המחשוב: לאנשי אינטל בהודו הייתה בעיה ייחודית במחשבים הניידים. בגלל האבק הרב בחלקים מהמדינה, שחדר גם לתוך המחשב, המעבדים נטו להתקלקל. תוחלת החיים של המחשבים הניידים בהודו הייתה רק חצי מהממוצע העולמי. מיטב המהנדסים של החברה ניסו לפתור אותה במשך שנים, אך נכשלו. הרעיון של הוספת פילטר לא עלה יפה, כי הם נטו להיסתם ופגעו בקירור. בהנהלה הוחלט לנסות לחפש הצעות לפתרון אצל כלל עובדי החברה. ואז עלה אחד העובדים על רעיון: להפוך את כיוון הסיבוב של המאוורר מדי פעם. בצורה כזו המאוורר מעיף את האבק החוצה ופותר בקלות את הבעיה.

בזכות משבר גיל הארבעים

צורף, בן 46, נשוי ואב לשלושה. למד בטכניון לתארים ראשון ושני במדעי המחשב. בהמשך עבד 14 שנים במיקרוסופט ותפקידו האחרון היה סמנכ"ל שיווק של חטיבת האון-ליין. הוא מסיים בקרוב דוקטורט בתחום של חוכמת המונים באוניברסיטת בר-אילן, תחת הנחייתו של פרופ' דוד פסיג.

"אני מתעניין בדרך שבה קבוצות יכולות ליצור דברים חכמים", הוא מסביר. "הדוקטורט שלי עוסק בפיתוח אישי מקצועי באמצעות חוכמת המונים. אני גם מייעץ לארגונים שעושים שימוש בתחום כדי לקבל החלטות יותר טובות". בין השאר עובד צורף עם חברות כמו קודאק, רוש (תרופות) וגם עם צה"ל. דובר צה"ל עושה שימוש בחוכמת ההמונים כדי להתייעץ עם האזרחים בסוגיות שמעניינות אותו, כמו למשל איך מגבירים את המוטיבציה לגיוס לחילות מסוימים.

אפשר לפנות לציבור גם באמצעות סקרים. אז בעצם ההבדל?

"סקר בנוי בדרך כלל כאוסף של שאלות קבועות וסגורות, כמו מה דעתך על פלוני מאחת עד חמש. זה כלי טוב כשרוצים למדוד שינויים בדעה של הציבור לאורך זמן. סקר צריך גם להתבצע על מדגם מייצג. בחוכמת המונים השיטה היא שונה: ברוב המקרים השאלות פתוחות, כמו מה לדעתך כדאי לעשות. אין צורך במדגם מייצג, אבל צריך קהל גדול ומגוון ועם יכולות לחשוב בלי מניפולציה.

"חוכמת ההמונים לא תמיד עובדת, אבל כשהיא כן, היא עושה זאת בעוצמות יוצאות מהכלל. כמו למשל באנציקלופדיית ויקיפדיה ובאפליקציית ווייז. ומכיוון שאדם בודד יכול לקבל הרבה החלטות שגויות, כמו שהוכיחו למשל המחקרים של פרופ' דן אריאלי, אפשר להיעזר בחוכמת ההמונים כדי להשתפר".

צורף הגיע לתחום כשהיה במשבר גיל 40. "יש כאלה שקונים אופנוע גדול או נוסעים לטייל בעולם. אצלי זה התבטא בהחלטה לעזוב את ההייטק ולעבור למחקר. הבחירה הראשונה שלי הייתה פרופ' פסיג, שאותו הכרתי מקודם ושאת החשיבה שלו אני מאוד מעריך. מכיוון שבאתי מעולם שעסק באינטרנט וברשתות החברתיות, שהחלו אז לתפוס תאוצה, פרופ' פסיג נתן לי לקרוא את ספר הבסיס בתחום שנקרא 'חוכמת ההמונים' שנכתב לפני כעשור - עוד לפני פייסבוק. רוב הדוגמאות בספר עוסקות בתחומים כמו שוק ההון. אבל אותי עניין איך אפשר לרתום את הרשתות החברתיות לתחום".

באילו אתרים מדובר?

"כמובן בפייסבוק, אבל לא רק. יש רשתות חברתיות נוספות כמו טוויטר או לינקדאין, ויש גם הרבה אתרים ייעודיים כמו ask people, שהוא אתר בעברית ושאפשר לשאול בו שאלות כמעט בכל תחום ובאנונימיות. בארצות הברית האתר המוביל נקרא quora. יש גם אתרי נישות שמתמחים בתחומים כמו רפואה או תעסוקה".

צורף מסביר שחשוב להבחין בין האתרים השונים: "יש שאלות שעדיף להעלות בצורה אנונימית באתרים ייעודיים, כמו בעיות רפואיות או משפחתיות. מי שמחפש עבודה, עדיף שיתייעץ ברשתות החברתיות, כי כדי לענות על כך צריך היכרות מוקדמת מסוימת".

בוא ניקח דוגמה מעשית. נגיד שאני רוצה להחליף את מכונת הכביסה שלי, איך כדאי לי לנצל את חוכמת ההמונים?

"אפשר לשאול בפייסבוק, כי זו לא שאלה שמצריכה אנונימיות. אגב, אם מדובר על בעלי מקצוע, יש אתרים כמו מדרג, שכבר עושים שימוש בחוכמת המונים, ואז אפשר לוותר על ההתייעצות. במקרה של מכונת הכביסה, צריך להגדיר את השאלה בצורה מדויקת יותר: כמה כביסה אתה עושה, מה התקציב שלך וכדומה. אחר כך אפשר לנתח את התשובות ולבחור במכונה שהכי הרבה משיבים המליצו עליה".

איזו כמות של אנשים צריך לשאול?

"ברשתות החברתיות אני מדבר על לפחות 250 איש שנשאלים כדי לקבל מספיק תשובות. אבל גם אם שאלת מספיק אנשים וקיבלת רק תשובה אחת, זה לא מספיק. צריך שיהיו לפחות כמה תשובות שמצביעות על אותו דבר".

ואם אני מחפש רעיון יצירתי, כמו למשל קונספט לפרסומת, הרי אין הרבה סיכוי ששני אנשים ייתנו לי את אותה תשובה?

"כאן המתודולוגיה היא שונה. תקבל כמה רעיונות שונים ותצטרך לראות איזה מהם מומלץ על ידי החברים שלך, למשל בפייסבוק באמצעות מספר הלייקים. כך קיבלתי את הרעיון של השור להרצאה ב‑TED. רק בחור אחד העלה אותו, אבל רבים אמרו שזה רעיון מוצלח".

כשאני מבקש עזרה בפייסבוק, למשל, למה בעצם שהחברים יתאמצו לענות לי?

"אם תשאל כל הזמן ברשתות החברתיות ולא תיתן לאנשים ערך, פשוט לא יענו לך כי אתה תיתפס כנודניק. לכן מי שרוצה שיירתמו לענות לו, צריך להעלות פוסטים שיש בהם עניין וערך רוב הזמן, ואז כשהוא יצטרך סיוע - יעזרו לו.

"בהרבה מקרים אנשים חוששים לצאת בגלוי ולומר: אני מחפש זוגיות או עבודה. אבל מי שמתגבר על כך ועושה זאת, יגלה שאחרים מפרשים את זה בתור פתיחות ואומץ לב. כי הרי כל אחד מחפש באיזשהו שלב בחייו עבודה או בן זוג. אין במה להתבייש. לפני זמן לא רב ראיתי מישהו שכתב בפייסבוק שהוא בן 50 ומכהן כסמנכ"ל בחברת הייטק גדולה, אבל הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות. ואז הוא ביקש מחבריו רעיונות 'מה לעשות בעשרים השנים הבאות'. היום הוא סמנכ"ל בסטרטאפ מבטיח במיוחד בזכות התהליך הזה.

"גם אני לא הייתי מגיע ל‑TED אלמלא התייעצתי עם החברים שלי, גם אם הייתי הולך למאמן הכי טוב בארץ. דווקא בזכות הקבוצה הרחבה שפניתי אליה, מצאתי מישהי שידעה שיש אודישן ל‑TED ודחפה אותי לנסות. זה כלי שיכול ממש לשנות חיים".

בחירות זה לא חוכמה

בחירות הן גם חוכמת המונים?

"צ'רצ'יל כבר אמר שהדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר. בחירות הן אכן סוג של חוכמת המונים, אבל ברמה נמוכה מאוד. כי לא שואלים מה צריך לעשות, ועורכים אותן רק אחת לארבע שנים. באיסלנד לקחו את זה כמה צעדים קדימה ונתנו לאזרחים לכתוב את החוקה. זו דוגמה יפה של חוכמת המונים בפוליטיקה".

נניח שבממשלה מתלבטים אם להעלות את המע"מ באחוז. הרי רוב האנשים לא מבינים את ההשלכות הכלכליות המורכבות של צעד כזה. אז איך אפשר להתייעץ איתם?

"אם נשאל את ההמונים, רובם לא יידעו מה לענות. אבל יהיו מספיק אנשים שמתמחים בתחום והם אלה שייתנו את התשובות".

ועדיין, כשרואים את תוצאות הבחירות בעולם בזמן האחרון, קשה להתרשם מחוכמת ההמונים.

"צריך לזכור שבארץ שיטת הממשל מחייבת להגיע להסכמות כדי לבנות קואליציה. ומכיוון שיש במדינה כל כך הרבה קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים, קשה להגיע להחלטות ולעשות רפורמות כי כל אחד שומר על האינטרסים שלו. בנוסף לכך, צריך לדעת לפענח את מה שההמונים השיבו. במשאל העם על הברקזיט באנגליה, למשל, תשובת ההמונים הייתה בעצם: אנחנו לא יודעים. אז נכון שהיה יתרון קל לתומכי העזיבה, אבל ההפרש היה קטן מדי מכדי שיהיה מובהק. כך גם בארצות הברית. גם שם להמונים לא הייתה תשובה ברורה. טראמפ ניצח באלקטורים, אבל קלינטון קיבלה רוב בספירת המצביעים. לצערי פוליטיקאים הם האחרונים שיעשו שימוש בחוכמת ההמונים".

למה? הם הרי צריכים להיות קשובים לבוחרים ולהתעניין במה שהם חושבים?

"לכאורה זה נכון, אבל בפועל הפוליטיקאים משתמשים ברשתות החברתיות ובכלים דיגיטליים בעיקר לצורך יחסי ציבור. הם עורכים סקרים, אבל לא באמת מתייעצים עם ההמונים. אחת הסיבות לכך היא שהם שייכים לדור שלא נולד עם הרשתות החברתיות והאינטרנט והם קצת חוששים מהם. הדור הצעיר, כמו בנט וסתיו שפיר, כן מתחילים לנצל את המדיום כדי להתייעץ באמת עם ההמונים. אבל ייקח זמן עד שיהיו לנו הרבה פוליטיקאים שישתמשו בכלי הזה".

זהירות, בגד אדום

אני מבקש מצורף לחזור ל‑TED ולתאר מעט מהנעשה מאחורי הקלעים של הכנס היוקרתי. "קודם כול צריך להגיד שזה מאוד מלחיץ", הוא אומר. "TED זו אחת הבמות הכי מפחידות שיש. כי האנשים שיושבים באולם הם כאלה שקוראים עליהם בעיתונים, כמו אל גור, ביל גייטס ומנכ"ל אמזון. מדובר בחמישה ימים עם פעילות אינטנסיבית, שכוללת הרבה הרצאות וגם מינגלינג. לפני ההרצאה הייתי לחוץ וממש חיוור".

למדת הכול בעל פה?

"עשיתי המון חזרות, אבל המטרה הייתה לא לדקלם. הרעיון הוא להגיע למצב שבו אני יכול לשיר את ההרצאה, ואז יהיה לי קשב כדי להתרכז בקשר עם הקהל ובמשמעות של הדברים, בלי לחשוש שאשכח פתאום משהו. למשל, פגשתי את אחת מוותיקות TED שהייתה מלווה של אחד המרצים, שסיפרה לי שביקשו ממנה לשבת על הבמה בהרצאה שלי יחד עם עוד כמה אנשים. שאלתי אותה אם יש לה במקרה בגד אדום והיא השיבה בחיוב, אבל לא הבינה למה. לא גיליתי לה את הסיבה. בהרצאה היא אכן הגיעה עם סוודר אדום, וברגע מסוים השור סובב את ראשו והסתכל אליה. קלטתי את זה מיד ואמרתי שלא תעשה תנועות חדות... כמובן שלא יכולתי לנחש שהשור ישים לב לכך, אבל העובדה שלמדתי את ההרצאה כל כך טוב, אפשרה לי להיות ערני ולהבחין בתנועה שלו ולהתייחס אליה".

בסך הכול, אומר צורף, מדובר בקהל סקרן של כ‑1,500 איש שרוצה שהמרצה יצליח. "אם עד ההרצאה הייתי מתוח, ברגע שהתחלתי לדבר הכול השתנה והתחלתי ליהנות מכל העניין. כשסיימתי החוויה התהפכה: כולם רצו לדבר איתי. פתאום שחקנית הקולנוע קמרון דיאז באה להגיד כמה היא נהנתה, ואל גור מספר שהוא הולך לכתוב על חוכמת ההמונים בספר הבא שלו. זו הרגשה יוצאת מהכלל".

בהרצאות שאתה נותן, אתה מדבר גם על שימוש בחוצפה.

"אני מרצה בעולם, ולא פעם שואלים אותי מה מייחד את הישראלים והופך אותם לאומת הסטרט-אפ, ולמה יש כל כך הרבה זוכי פרס נובל יהודים. יש לכך הרבה סיבות, אבל לדעתי לחוצפה הישראלית יש חלק חשוב בהצלחה שלנו. בבית הספר מלמדים ילדים שחוצפה זה דבר שלילי, אבל האמת היא שיש לה גם צדדים חיוביים. חוצפה זה גם שלושה חבר'ה שעובדים באיזה מחסן ורוצים לייצר אפליקציה שתתמודד עם המפות של גוגל וענקיות אחרות ומקימים את ווייז. זה חוקר כמו פרופ' דן שכטמן שמגלה גביש מחומש ומתעקש על הממצא, למרות שכל העולם אומר לו שהוא טועה, ובסוף זוכה בפרס נובל. בשבילי, למשל, הפנייה ל‑TED והבקשה לקבל שור להרצאה, זו החוצפה הישראלית. אני לא חושב שהרבה אמריקאים היו מרשים לעצמם או בכלל מעלים בדעתם שאפשר לבקש דבר כזה.

"לחוצפה יש כמובן צדדים לא טובים, כמו להידחף בתור או בכביש. הייתי אומר שההבדל בין חוצפה לתעוזה הוא שבהתחלה קוראים לרעיון שלך חוצפה - ואז, אחרי שהוא מצליח, כולם אומרים כל הכבוד על התעוזה".

לפני כשנה ראה אור בעברית ספרו של צורף 'המוח המשותף' בהוצאת כנרת זמורה ביתן. הספר יצא תחילה באנגלית, מסביר צורף, "כי הוצאות ספרים בינלאומיות התעניינו בנושא אחרי שראו את ההרצאה שלי ב‑TED. בסוף סגרתי עם פיגווין-רנדום האוס, הוצאת הספרים הגדולה בעולם, שגם נתנה לי מקדמה נאה". הספר תורגם בהמשך לשפות כמו קוריאנית, סינית, הולנדית ועוד. בשנה האחרונה הוא מסתובב בעולם ומרצה עליו. צורף: "כשהגעתי לארצות הברית להשיק את הספר, הוזמנתי תחילה לקונסוליה בניו-יורק ואחר כך לגוגל ולבית הלבן, שם פגשתי את מי שעומדת בראש צוות החדשנות של אובמה. חזרתי לאחרונה מאירוע בסין, שם הושק הספר באירוע בשגרירות".

אתה מרגיש שאתה תורם גם להסברה?

"אני חי בארץ מתוך בחירה ומאוד גאה להיות ישראלי ולייצג את המדינה. לפעמים, כמו שקרה לי בסין, שואלים אותי לא רק על חוכמת ההמונים אלא גם על ישראל. עיתונאית של 'דיילי צ'יינה', עיתון גדול וחשוב בסין, שאלה אותי מה אני חושב על המדינה שלה. ופתאום, ברגע אחד, הפכתי למעין שגריר. אני משתדל תמיד לייצג את המדינה ויוצר קשר עם שגרירויות ישראל בכל מקום שאליו אני מגיע כדי לבוא ולהרצות בהתנדבות, ולהראות את הצדדים היפים של ישראל כמו חדשנות ויצירתיות".

לפעמים, אומר צורף, צריך לצאת החוצה כדי להעריך את מה שיש במדינה. "כשרואים חדשות מקבלים את הרושם שהמצב פה איום ונורא. והנה, אנחנו עורכים את הריאיון הזה ביום חורפי, אבל תוך כמה דקות השמש יוצאת. בסין, לעומת זאת, יש מקומות שבהם אפשר לראות את השמש רק כמה ימים בשנה, בגלל זיהום האוויר. בבייג'ין רוב האנשים מסתובבים בגלל זה עם מסכות, ותלמידי בית הספר לא יוצאים רוב הזמן לשחק בחצר בהפסקות. בארצות הברית מדי יום נהרגים 90 ילדים מירי. באירופה לא תמיד נעים, בלשון המעטה, להגיד שאתה יהודי. כשאני טס לשם אני לא לוקח את התיק שלי, שעליו יש כיתוב בעברית. רק כשאתה חוזר לכאן, עם השמש והאוויר הטוב, אתה מבין כמה טוב לחיות פה בארץ. זה לא אומר שאין לנו כאן בעיות, אבל יחסית למה שקורה בעולם, ואני מסתובב הרבה בעולם לאחרונה, מצבנו טוב".

"פייסבוק זה לזקנים"

כבר כמה שנים מדברים על האיום על ההייטק הישראלי מצד ההודים והסינים. כבכיר לשעבר בענף, יש לדעתך ממה לחשוש?

"תרבות החדשנות והיזמות בארץ נמצאת כמה ליגות מעל שאר העולם, פרט לעמק הסיליקון. זה קורה גם בגלל הסיוע הממשלתי, אבל בעיקר בגלל האופי הישראלי היזמי. הייתי למשל בכנס בקוריאה וראיתי שם אפליקציות מרשימות. חבר שלי שם סיפר שאפילו כשהוא הולך לספר, אי אפשר לשלם לו במזומן אלא רק באמצעות הסלולרי. 700 מיליון סינים משלמים באמצעות הסלולר. אז יש גם שם חדשנות, אבל היא יוצאת מהכלל. רובם לא חושבים מחוץ לקופסה. כך גם באירופה. לכן, המעמד שלנו לא נמצא בסכנה, כי למדינות שמתחרות בנו אין את זה בדנ"א. זה לא אומר כמובן שהממשלה והקרנות יכולות להתבטל, יש להן תפקיד חשוב בעידוד ובדחיפה. מי שמקים סטרטאפ בארץ ונכשל, מיד החברים אומרים לו: יאללה, מה הדבר הבא? אבל בחו"ל אם אתה לא מצליח, אתה לוזר, כישלון. קשה להם להבין שהכישלון הוא עוד צעד בדרך להצלחה".

דיברנו הרבה על שימוש ברשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק. אתה מאמין שהיא תמשיך להוביל?

"מבחינה כמותית, כשבודקים את המספרים, מצבה של החברה של צוקרברג נראה ורוד. אבל כשאני שואל את הבת שלי בת ה‑13, היא אומרת לי שפייסבוק זה לזקנים. ההרגשה שלי היא שהצעירים לא רוצים להיות איפה שנמצאים אבא ואמא שלהם. לכן הם עוברים לרשתות אחרות כמו אינסטגרם, ווטסאפ וסנפשוט. אני מאמין שהרשתות החברתיות הן כאן לתמיד. יש להן הרבה חסרונות כמובן, אבל גם הרבה יתרונות, ואני לא רואה שהן הולכות להיעלם. פייסבוק היא אחת מהן וכרגע היא מובילה, אבל קשה לדעת אם זה יימשך גם בעתיד. להערכתי היא תהפוך מכלי לשיתוף למקום שבו מתייעצים עם חברים ומנצלים את חוכמת ההמונים".