התחלה: מאי 1974, תל אביב. המוצא הוא חצי טורקי חצי יווני. הסבתא היוונייה הייתה מארחת ומבשלת הרבה וזכורה ארוחת שבת בבוקר: "בורקסים, ביצים מבושלות, גבינה מלוחה וזיתי קלמטה". האוכל הזה מלווה את הילדות: "זיכרונותיי מהחגים קשורים למה הגישו סביב השולחן". אזור דרום תל אביב היה מלא אז ביוצאי הבלקן, "כולם דיברו אז ספניולית". לצערה היא יודעת רק משפטים בודדים, "ההורים דיברו בשפה הזאת כדי שלא נבין".
פנינת השרון: כשהייתה בת תשע עברו לרעננה, ומאז היא כאן, "מאוהבת בעיר הזאת". "היו הרבה פחות בתים וכבישים, ורעננה הייתה יותר כפר". יש לה הרבה חברות בתל אביב, אבל היא מעדיפה להישאר מחוץ למטרופולין: "לא הייתי יכולה לגור בתל אביב. כאן יש עדיין תחושה שזה כפר, ירוק בעיניים. אני יוצאת החוצה לחצר שלי, אל עשבי התיבול ועץ הלימונים שבחצר".
לימודים: התחילה בתל אביב והמשיכה בהדר ברעננה, אחר כך חטיבת אלון ותיכון אוסטרובסקי. השנים האהובות עליה היו שנות חטיבת הביניים: "מעבר מילדות לבגרות, בלי הלחץ של התיכון".
תנועת נוער: המחנות העולים, "אבל לא מאלה שהפכו להיות מדריכים".
צבא: קצינה בשלישות הראשית ברמת גן. שירתה במדור הכספים וגם הדריכה קצינות בבה"ד 12. "היה כיף, אני מסתכלת על הצבא בגעגוע. מצד אחד יש יותר משמעת מאשר בתקופת בית הספר, מצד שני זה עוד לא החיים האמיתיים".
החיים האמיתיים: אחרי השחרור מִלצרה ובמקביל עבדה כאסיסטנטית אצל וטרינר. בעקבות כך "רציתי ללמוד וטרינריה".
אקדמיה: "בישראל אין מסלול ישיר לווטרינריה". הלכה ללימודי תואר ראשון בביולוגיה מתוך רצון להמשיך ללמוד רפואת בעלי חיים, אבל במהלך הלימודים נולדה ההבנה ש"העבודה לא מרתקת כפי שזה נראה בהתחלה".
יוצאים לפרסומות: היא הלכה כמעט הכי רחוק שאפשר מלימודי התואר, ונחתה כתקציבאית במשרד פרסום. "האינטרנט היה אז בחיתוליו וההשפעה הגדולה של הפרסומות הייתה אז בטלוויזיה". יש בעולם הזה הרבה יצירתיות "אבל זה לא היה העולם שלי. אחרי הלידה של הבן הבכור, החלטתי לשנות כיוון".
הכיוון: אוכל. "כל השנים אהבתי לארח ולבשל. כל מי שעוסק באוכל מתחיל מהרצון לתת, להאכיל ולפנק אנשים". חברים שהתארחו אצלה נהגו לבקש מתכונים וגם דיווחו שהתבשיל הצליח. המתכונים שנתנה היו מדויקים. "הרגשתי שעליתי פה על משהו".
כתיבת אוכל: ההתחלה הייתה במוסף 'גורמה' של 'את', ואחר כך ב'על השולחן'. "הייתי לוקחת נושא, כותבת פתיח ומביאה מתכונים". הכתיבה הזאת התגלגלה לכתיבת ספרי בישול. היום היא חובקת את ספר הבישול העשירי.
ספרי בישול: עדיין נקראים ונקנים, אבל פחות. "אני הכי של פעם. אוהבת לדפדף, גם בעיתון. צוחקים עליי. אני מרגישה שהוצאת ספר היא השארת חותם. זה משהו שאני אוהבת. כל ספר הוא בנושא אחר עם מתכונים אחרים".
פיתוח מתכונים: "כבר לא קורה שאני מכינה משהו ואז אצטרך לזרוק לפח. יש היגיון ויחסיות בהכנת תבשילים ומאפים, ולומדים אותם עם הניסיון". כל מתכון מתבצע כמה וכמה פעמים "עד שאני יודעת את הכמויות שאני רוצה להמליץ עליהן ברמת החצי כפית". אפילו במרק, שאפשר לאלתר בו. ומי אוכל את כל זה? הילדים, החברים והצוות, אם מדובר בתוכנית בישול.
לבשל כשר: כל ספרי הבישול כשרים, והיא לא מסכימה עם האמירה שאוכל כשר הוא פחות טעים. "המטבח הצרפתי שהיה מודרני לפני 30 שנה, וגורס שצריך להוסיף חמאה לכל תבשיל, הוא כבר לא רלוונטי. למה להוסיף חמאה לבשר כשיש שמן זית, חרדל ועשבי תיבול? זו אמירה מיושנת". הבעיה יכולה להתעורר כשמרכיבים ארוחה בשרית ורוצים קינוח עם שמנת או חמאה. "אבל גם לזה יש פתרונות, יש היום המון אופציות".
בישול היום: "יש יותר מודעות לבריאות, העולם הקולינרי חוזר לאוכל הביתי של פעם". ההמלצה היא לבשל אוכל ביתי, אפילו מטוגן, אבל לא תעשייתי: "אני לא מבינה איך אפשר לתת לילדים מוצרים כאלה, במיוחד בשנים שהם גדלים ומתפתחים". כמעט לאף אחד אין זמן לבשל בכל יום, "אז אפשר אפילו רק פעמיים בשבוע ולהקפיא. הארוחה לא צריכה להיות קינואה וירקות מאודים. מספיק שאתם הכנתם בבית, ויש בתבשיל ירקות ועשבי תיבול, ולא רשימת חומרים שאתם לא מבינים אותה".
לא נכנס הביתה: מרגרינות, אוכל תעשייתי ואבקות מרק, גם ללא מונוסודיום. "טיפשי לשים אבקה אם את מבשלת עם סלרי, עלי דפנה, פטרוזיליה ושמן זית. זה הרבה יותר טעים". הבסיס מבחינתה הוא ירקות, פירות, דגנים וקטניות. על גבי זה הגבינות, הביצים, הבשר והעוף.
פסח בפתח: לקראת החג יצא לאור ספרה 'שי-לי מבשלת - חג האביב', הכולל מתכונים קלים לפסח ולחול המועד, בהוצאת ידיעות. "תבואי אליי לארוחה, לא תמצאי 30 מנות. זה פוגע בהנאה של האנשים כי הם הולכים לאיבוד והמארחים נופלים מהרגליים". ההמלצה לארוחת חג מכילה מרק עם קניידלך, דג ובשר, כמה תוספות, סלטים "וזהו". אה, וקינוח.
טיפים לחג: הטיפ המשמעותי הוא "לבחור דברים שאפשר להכין מראש, ולהשאיר לרגע האחרון רק מה שאי אפשר". וגם "לא לבחור מנות מסובכות. בלי פירואטים באוויר". ועוד חשוב "לתלות את התפריט על המקרר, שלא תשכחו להגיש מה שהכנתם".
מתכונים קלים לפסח: יש דבר כזה. "בספר יש רק מתכון אחד מורכב, כל השאר אפשר לעשות בכמה דקות עבודה. כל הקינוחים הם נטולי גלוטן וגם טבעוניים". ההליכה במתכונים היא לכיוון הפירות, הירקות ותפוחי האדמה "כי זה לא מגביל אותי".
טלוויזיה: ההבלחה למסך הקטן הייתה לפני חמש שנים בתוכנית 'הבית של שי-לי' ב'רשת', בה בישלה ארוחות עם קונספט. ההמשך היה בערוץ 10 עם התוכנית 'סופר שי-לי', "בה שילבתי גם טיפים לבית של עשה זאת בעצמך".
החדשה: בחודש אייר תעלה לאוויר תוכנית ב'קשת' בשם 'מתכון לחיסכון - במטבח של שי-לי'. יהיו בה מתכון שהכנתו אורכת עד חמש דקות, מתכון לארבעה סועדים עד 50 שקלים, מתכון שיש בו עד חמישה מוצרים, מתכון למשקה ומתכון מזווה, "גרנולה ביתית, פסטו וכאלה".
תוכניות בישול: "כיף גדול". ההימצאות שלהן בטלוויזיה "עושה את האוכל יותר נגיש, והן נותנות מידע וחשק לאכול ולבשל". בקיצור, "רק טוב".
משפחה זה הכי: נשואה לרפאל, "איש עסקים בעיקר בחו"ל, יועץ פיננסי לעסקאות נדל"ן". חברה משותפת הכירה ביניהם והם נישאו בגיל 25, צעיר יחסית לחברה הסובבת. הילדים הם שניים: איתמר בן 14 ואביגיל בת 10.
רק בריאות: לפני כשבע שנים חלה אביה ב‑ALS, ניוון שרירים. "אחת מחמש המחלות הנוראיות ביותר. המוח נשאר צלול אבל הגוף מתנוון". כך הכירה את אביחי קרמר, שלקה ב‑ALS בהיותו בן 29 והקים יחד עם חברים את עמותת 'פרס לחיים'. היא התנדבה בעמותה. "אין היום תרופה שמאטה או עוצרת את המחלה. החולים שלה מעטים, השונות ביניהם גדולה והם נפטרים, אז לא כלכלי לחקור אותה". מטרת העמותה היא למשוך חוקרים לתחום. "את אבי וחברים שהכרתי זה לא יחזיר, אבל זה יעזור לאחרים".
אם זה לא היה המסלול: "הייתי ללא ספק רופאת ילדים". התחושה החזקה היא "שיש בי פן טיפולי. למדתי ביולוגיה, אהבתי את התחום והייתי טובה בו, וגם היום אני מאבחנת מחלות בלי להיות רופאה".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: אם זה יום צילומים אז בשש בבוקר היא כבר מחוץ לבית. בימים אחרים קמה בשבע, "מכינה כוס קפה לי ותה ירוק לילדים", ואחר כך סנדוויצ'ים "מלחם מלא אבל הכי סטנדרט שיש". הימים שונים זה מזה. "יש ימים של פגישות, של ניסוי מתכונים במטבח או של כתיבה", וזה מזל, "לא הייתי יכולה ללכת כל יום למשרד".
מוזיקה: "בית ששומעים בו הכול". לה אישית יש חיבה מיוחדת ליהודה פוליקר שמזכיר את בית ההורים.
פנאי: לוקחים את הילדים להופעות בארץ, וגם כשיוצאים איתם לחו"ל הטיול כולל ביקור במוזיאונים וצפייה במחזות זמר. "הם גדולים ואנחנו מתייחסים אליהם כאל זוג חברים". יש ספורט - "מאמנת כושר שקורעת לי את הצורה פעמיים בשבוע", מפגשי חברות וגם קולנוע.
אוכל: "מאוד קשה לי להגיד". הכול תלוי במצב הרוח, במזג האוויר ובשעה ביום. "מה שזה לא יהיה, שיהיה עשוי טוב".
שבת: בדרך כלל בבית "כי אנחנו עובדים קשה כל השבוע". מארחים, נחים וקוראים.
מפחיד: "רק שיקרה משהו לקרובים אליי. חוץ מזה כלום".
דמות מופת: "מי שהשפיע עליי הכי הרבה זה בעלי. הכרנו לפני 19 שנה וגדלנו ביחד. הקמנו בית ומשפחה וזה לא עבודה קלה ופשוטה".
משאלה: "שיישאר ככה. אפשר לפעמים להגיד תודה על מה שיש ולא לבקש דברים נוספים".
כשתהיי גדולה: הרצון הוא להמשיך את מה שהיא עושה היום. החלום הוא "לעשות את זה גם בחו"ל".
ofralax@gmail.com