תעודת זהות
המכינה הקדם-צבאית הדתית בבית אל לקחה על עצמה אתגר חסר תקדים: להעניק הכנה רוחנית ורגשית לקראת השירות הצבאי לבוגרי תיכונים דתיים מאזורי הפריפריה.
מדי שנה, אלפי בני נוער מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שמגיעים מבתים דתיים ומסורתיים, מתגייסים לצה"ל מיד בסיום התיכון ללא הכנה מספקת. לפני כ-16 שנה הוקמה המכינה הייחודית המיועדת לבוגרי תיכונים מאזורי הפריפריה, ומבקשת להכין ולהעצים אותם לקראת השירות הצבאי ולקראת החיים בכלל.
כיום לומדים במכינה 150 תלמידים, אשר זוכים לבניין אישיותי משמעותי, חינוך לאחריות ומנהיגות חברתית והגברת המוטיבציה לשירות קרבי בצה"ל ולתרומה למען הכלל.
מסגרת הלימוד כוללת לימודי גמרא בסיסיים, הלכה, אמונה ותנ"ך, לצד סדנאות הכשרה צבאית, אימון גופני, ידיעת הארץ, ניווט וסיורים להכרת השטח. מדהים לראות את השינוי שמתחולל בתלמידים. במהלך שנת המכינה הם הופכים לבחורים בעלי מחויבות דתית וחברתית, העוסקים בסוגיות ערכיות מגוונות, שותפים במיזמי התנדבות בקהילה ומכינים את עצמם מבחינה מחשבתית, רגשית ופיזית לקראת שירות צבאי משמעותי. בסוף השנה מתגייסים הבוגרים לצבא, וחלקם בוחרים להוסיף ולהיבנות באמצעות שנת לימודים נוספת לפני הגיוס.
נעים להכיר: הרב אורי שרעבי
זאת השנה השלישית שהרב אורי שרעבי (35), נשוי+5, מכהן כראש המכינה. לפני כן היה ר"מ במכינה במשך ארבע שנים.
אני מאמין: אנחנו רוצים להפוך את הנערים שמגיעים ללמוד אצלנו לאנשים גדולים בתחום העשייה בהמשך החיים הן בתחום הרוחניות, התורה וההכנה לצבא. שלוש המטרות שאנחנו שמים עליהן את הדגש הן צמ"ת: הכנה לצבא, מידות - תיקון האישיות ותורה.
רגע מיוחד: הגיע אלינו נער מכ"ם שלא רצו לגייס אותו והוא נלחם בשיניים כדי להתגייס לקרבי והכי גבוה שאפשר. הוא עבר המון קשיים בדרך, בסוף הבחור התקבל, הגיע לסיירת וסיים שירות צבאי מאוד משמעותי, התחתן והקים בית נאמן בישראל.
תלמידי המכינה במסע גיבוש
באחד השבועות הראשונים של מוטי קורץ בשנה א' במכינה, הר"מ שלו, הרב רוזנטל, אמר להם משפט שהדליק אותם: "אני ואשתי נשואים עשרים שנים ומעולם לא רבנו". כולם צעקו עליו שלא יכול להיות. הוא ענה בניחותא: "לא הבנתם אותי. אני ואשתי נשואים עשרים שנים ומעולם לא רבנו. יש הבדל בין ויכוח למריבה. ויכוח זה דיון ענייני, מריבה זאת התבצרות בעמדה. מעולם לא התבצרתי בעמדה מול אשתי ומעולם לא רבנו". התלמידים לא ויתרו: "בסדר, אבל עדיין אין דבר כזה".
"חלקנו מגיעים ממשפחות מפורקות, ההורים שלי גרושים, לא ראיתי את אבא שלי קרוב ל-16 שנה. אני בקושי בקשר עם שאר המשפחה הביולוגית שלי. מצב שבו מישהו נשוי אומר שמעולם לא רב עם אשתו היה קצת הזוי בשבילי", משחזר מוטי, "בסוף הרב רוזנטל אמר: 'אתם פשוט מוזמנים לבוא אלי הביתה ולראות בעצמם'. זה בדיוק מה שעשינו. באנו בשעות לא שעות, זמנים לא זמנים. התקשרנו בשעות הזויות. תמיד כשהגענו, אפילו ביום שישי בצהריים, בשיא ההכנות לשבת, ראינו את הרוגע והיחס של חיבה הדדית בין הרב לאשתו, ואת החינוך של הילדים. לקח לי קצת זמן לעכל. אחרי זמן כלשהו באתי אליו ואמרתי לו: 'כזה אני רוצה'. הוא ענה לי: 'אם כזה אתה רוצה, כזה אתה צריך להיות' והצביע על ארון הקודש".
מוטי קורץ גדל בבית שמש. הוא הגיע למכינה אחרי התיכון, כשהוא לא בדיוק מגדיר את עצמו כאדם דתי. "בסוף התיכון התחלתי לחשוב אם אני רוצה להמשיך להיסחף בזרם החיים, או לעשות משהו שונה", הוא נזכר, "עד אז מעבירים אותך צעד אחר צעד: ממעון לגן, גן חובה, בית ספר יסודי ואז תיכון. החלטתי שאני לא רוצה להיות חלק מהזרם שאחרי התיכון ממשיך ישר לצבא, בגלל שאני רוצה את הזמן להחליט מה אני רוצה בחיים".
החיפוש שלו באותה תקופה לא היה דווקא אחרי מכינה דתית. "בדקתי גם מכינות חילוניות ומעורבות", הוא מציין. "את כל המכינות החילוניות פסלתי בגלל שלא היה שם זמן לחשוב. כולם רודפים אחרי ההווי החברתי, כמו שהיה בתיכון. בתקופה של שבועות, בזמן שברוב המכינות כבר סגרו את ההרשמה, רק אז עברתי לבדוק מכינות דתיות". מוטי מונה רשימה ארוכה של מכינות דתיות נחשבות שבדק, אבל מדגיש שמה שתפס אותו היו המכינות בבית אל ובפדואל. "בשתיהן היה את כל עם ישראל, על כל גווניו, והתחושה הייתה משפחתית".
סיפור ההיחשפות שלו למכינה עצמה גם הוא מפתיע. יהודה לוזון, אחראי השבו"שים במכינה, נסע למושב נחלים. בדרך חזרה הוא פספס פנייה והמשיך ישר לתוך פתח תקווה. כשעמד לעשות פרסה ולחזור לדרך המקורית, פתאום ראה שלט גדול המורה על "כפר נוער", והחליט להיכנס. בשתי כיתות לא אישרו לו להיכנס, בכיתה השלישית הוסיפו שהתלמידים יוכלו לצאת החוצה ולהיפגש איתו. "שם נדלקתי על הרעיון של המכינה והשאר היסטוריה".
תחושת המשפחתיות ליוותה את מוטי כבר בתקופת טרום תחילת הלימודים במכינה, וגם הרבה אחרי סיום הלימודים במקום. הרב רוזנטל, שהיה אמור ללמד אותו בשיעור א', היה מתקשר אליו כדי לשאול מה נשמע ומתי הוא קופץ לביקור ומדווח לו שהמיטה שלו בפנימייה כבר מוכנה. "גם אחרי 15 שנה, יש בוגרים שעדיין נמצאים בקשר וקופצים לבקר. הרב אברהם זרביב, ראש המכינה הקודם שכעת מכהן כדיין בחיפה, מחתן קרוב ל-30 בוגרים בשנה ומגיע כמעט לכל אירוע של בוגר מכינה", מציין מוטי בהתפעלות.
אומנם מוטי שירת בשריון, אבל כשהגיע למכינה היה מורעל על השייטת. "שאלתי את הרבנים של המכינה, אם אלמד במכינה האם הם יצליחו להביא אותי לשייטת. הם ענו שהם ייתנו לי את הכלים שאיתם אוכל להגיע בכוחות עצמי אל השייטת. זה תלוי בידיים שלי. יש במכינה תוכנית שנקראת 'המהפך'. מראים תמונה של נער בתיכון בהווי חילוני, ואז תמונה שלו כמה חודשים אחרי כן עם סטנדר בישיבה. אצלי זה לא היה מהפך. לא הפסקתי להיות מי שאני, אלא השתפרתי. באתי עם הכוחות שהקב"ה נתן לי והחלטתי למנף אותם למקום טוב. זה התהליך שהמכינה נתנה לי".
הקשר של מוטי עם המכינה לא נגמר גם אחרי תקופת השירות הצבאי. כיום הוא חלק מצוות המכינה ומשמש כטבח במקום. "מה שהמכינה מנסה לשדר ומצליחה באחוזים גבוהים מאוד זה שלא מדובר במוסד שנותן לך את מה שאתה מבקש, אלא פשוט מצרף אותך למשפחה. את הצוות שמלמד בתיכון ובאוניברסיטה לא באמת מעניין מה עשית דקה אחרי שסיימת. במכינה יש תוכנית של בית מדרש לבוגרים, מגיעים לפה בוגרים שלמדו איתי במחזור ולא ראיתי אותם כבר שלוש שנים".
"תמהיל התלמידים במכינה מורכב בעיקר מחבר'ה שמגיעים מתיכונים דתיים, מפריפריה, לשנה של הזדמנות להתכונן לחיים, לאו דווקא לצבא, מכל ההיבטים", מוסיף הרב אורי שרעבי, ראש המכינה. "הם לומדים על זוגיות, על ערכים ועוד, הכול מתוך מבט תורני-אמוני. זאת מכינה דתית לכל דבר, יש את העניין של ההכנה לצבא, ניווטים, חדר כושר וקרב מגע, אבל אלה שלוש הגזרות: הכנה לצבא – במישור הפיזי והמנטלי, בניית האישיות – דרך מעורבות חברתית, פעילויות, גיבוש ועוד, והתקדמות רוחנית בדגש על המקום של כל אחד. לא כולם באים לפה דתיים ברמה גבוהה. לפעמים אחרי שהתרחקו מהדת במשך כמה שנים הם עוברים אצלנו תהליך מסוים. לפעמים הם באים עם שאלות ומקבלים תשובות במסגרת תהליכים חינוכיים וחברתיים".
מקרה מפעים שמעניק זווית מרתקת על התהליכים שעוברים במכינה, מביא הרב שרעבי מתלמיד שבתחילת השנה היה ישן כל ליל שבת. "בבוקר שאלתי אותו בעדינות למה לא הגיע לעונג שבת בבתים של הר"מים. הוא ענה: אגיד לך את האמת, כבר כמה שנים שאני לא שומר שבת, התרחקתי מהדת. הגעתי למכינה ורציתי להתחזק בזה. קשה לי בבת אחת לחזור לשמור שבת. החלטתי לא לישון כל יום חמישי ושישי, כדי שבכניסת שבת אלך לישון גמור מעייפות, כמה שיותר מאוחר, וכך יהיה לי יותר קל לחזור לשמור שבת".
פינת הבוגר:
אליקים כרובי השתחרר לפני כחודש אחרי חמש שנות שירות צבאי, כולל קבלת התואר מצטיין נשיא וסיום קורס מ"פים. כעת הוא לומד בישיבה בבת עין.
המכינה מבחינתו היוותה את הסוויץ' בדרך. "באתי למכינה לא דתי, והעובדה שאני משתחרר מהצבא אחרי שירות משמעותי והולך ללמוד בישיבה, זה רק בזכות המכינה", הוא קובע. "עבודת ה', החיבור לעצמי וליכולות שלי, לעם ישראל, לשליחות. לא גדלתי על זה. הם שינו לי את החשיבה על הדרך, לאן החיים הולכים, למטה או למעלה".
זיכרון מיוחד של אליקים מהתקופה במכינה שהשפיעה עליו רבות הוא מאחת מסדנאות הישרדות שנערכו במכינה. "פשוט לוקחים אלונקה על הגב והולכים", הוא מתאר, "בסוף המסע התבקשנו להיכנס למעיין שהיה קר מאוד. חלק מהקבוצה נכנסו למים וחלק נשברו ולא רצו להכנס. נתקענו. עד שתפסתי פיקוד והודעתי שחוזרים למכינה. שם הרגשתי את היכולות שלי בפיקוד והחלטתי שאיישם זאת בשירות הצבאי".
פרויקט התרמה:
במכינה הקדם-הצבאית מתכננים לפתוח תוכנית לבוגרים שסיימו את המכינה, במסגרתה יחוזק את הקשר עם הבוגרים תוך המשך ליווי בהמשך דרכם. בנוסף לכך, תקודם השקעה במלגות לתלמידים שמגיעים לגדול במכינה אך אין באפשרותם לשלם. לתלמידים אלו יש רצון עז להגיע ללמוד, והמטרה היא לעזור להם לממש את הרצון הזה למרות הקושי הכלכלי.
גולת הכותרת היא בניית הקמפוס החדש. כיום נמצאת המכינה בקרוואנים ארעיים. לאחרונה החלה בניית קמפוס ענק שיאפשר למכינה לנסוק לגבהים חדשים.