נופלות ברשת

Omar: איפה את?

Moran: באזור באר שבע. למה?

Omar: סתם שואל. אפשר להכיר אותך יותר טוב?

Moran: למה אתה מתכוון?...

Omar: לא יודע. נדבר יותר. נתקרב, נכיר אחד את השני.

Moran: וואלה.

Omar: נו.

Moran: אבל ההורים שלי יכעסו.

Omar: מה וואלה, למה שיכעסו עלייך, מה זה נגד החוק?

Moran: כי הם לא רגילים שאני מדברת עם ערבים.

Omar: אז אל תספרי להם שאני ערבי, לא מפריע לי.

Moran: נחשוב על זה. לא עכשיו.

Omar: ממילא נדבר עברית. למה לא עכשיו, פוחדת ממני?

Moran: אתה לא בעבודה עכשיו?

Omar: אני בעבודה, יכול להתקשר אלייך.

Moran: לא יכולה, יש לנו בית קטן, ישמעו אותי.

Omar: אז תגידי שאת מדברת עם חברה. מה הבעיה? איזה פחדנית.

Moran: אוף... אני לא אוהבת לשקר.

Omar: תפסיקי, דייי. שתי דקות, רק אני אומר שלום ומנתק.

Moran: לא עכשיו, אולי בזמן אחר.

Omar: לא, אני רוצה עכשיו, את תמיד דוחה לי את זה.

את השיחה הזאת ניהל תחקירן 'הקול היהודי' בזהות בדויה של בחורה בשם moran, עם חבר בקבוצת הפייסבוק "מעורבבים". כניסתה של מורן לקבוצה הולידה גל מיידי של עשרות תגובות מבחורים ערבים שביקשו להכיר אותה, כשהסגנון נע בין התעניינות מנומסת לבקשות לפגישה מיידית ואף דרישה בוטה לתמונות שלה בלי בגדים. הכניסה ל"מעורבבים" הציפה את "מורן" בפניות נוספות מקבוצות בעלות אוריינטציה דומה, שכולן מבקשות למשוך אותה אל חיקם של בחורים ערבים, כולל תושבי חברון ואף מצרים.

קיומן של קבוצות פייסבוק למטרות היכרות בין המינים אינה תופעה חדשה. גם הסיפורים הקשים על בנות יהודיות שמנהלות קשרים רומנטיים עם ערבים בישראל או ביהודה ושומרון כבר אינם בגדר חדשות. אולם תחקיר שערך כתב 'הקול היהודי' ותוכנו מתפרסם ב'בשבע', חושף את החיבור שרוחש מזה זמן מתחת לפני השטח, וכורך את שתי העובדות יחד לכדי תופעה בעלת מימדים מבהילים: קבוצות פייסבוק ייעודיות להיכרות בין בנות יהודיות ובחורים ערבים, שהיקפן עומד על לא פחות מאלפי חברים בכל קבוצה. רוב הקבוצות הוקמו בשנה האחרונה בלבד, ומספרן של הקבוצות הגדולות עומד על כעשר לפחות. כך למשל הקבוצה "אחלה אנשים יהודים עם ערבים" מונה 3,342 חברים; קבוצת "דודו בום" מונה 8,199 חברים; "המסתובבים והמסתובבות" עם 1,929 חברים; "מעורבבים" עם 2,211 חברים; וב"ערבים עם יהודים אחלה אנשים – הקבוצה של ג'ימי" ישנם לא פחות מ‑27,651 (!) חברים.

מי אתם, דודו וג'ימי?

התחקיר התנהל במשך חודשים ודלה חומרים מתוך המתרחש בקבוצות, המהוות פלטפורמה לניצול הבנות ובהמשך להתבוללות. צלילה בדפי הפייסבוק הללו הולידה הבנה של דפוס פעולה ומאפיינים של מה שהפך לשיטה חדשה, מתקדמת ומצליחה לתופעה ישנה ומוכרת. גורמים טיפוליים שמכירים את הנושא מקרוב טוענים כי דרכי הפעולה מאחורי חלק מקבוצות הפייסבוק מלמדים על קבוצות מאורגנות אשר מסרסרות בבנות יהודיות באופן שיטתי בכל רחבי הארץ.

ההיכרות מתחילה בשיחות וירטואליות דרך הקבוצה, שגולשות לשיחות פרטיות בין מי שמבקשים להפוך לזוגות. אולם התחקיר מגלה כי הקשרים לא נעצרים על המסך. הקבוצות הללו, שחלקן מוגדרות סגורות או סודיות (כלומר, לא ניתן לדעת על קיומן) וחלקן ציבוריות – כלומר פתוחות לכל בחור או בחורה שמחפשים היכרויות או בילוי חברתי בוטה ויצרי ככל שיהיה, מולידות לעתים קשרים שמתממשים, שכתוצאה מהם עוברות הבנות לגור תחת חסותם של אותם ערבים. כך למשל מעידה אחת הבנות בדף של הקבוצה 'מעורבבים': "התאסלמתי ואני נשואה באושר עם ערבי". בנות אחרות, לעומת זאת, גוזרות על עצמן בכך לא פעם חיי התעמרות והתעללות, כפי שיובא בהמשך בעדות ישירה מפיה של אחת הבנות.

הפרופיל החברתי של רוב החברים בקבוצות הוא צעירים וצעירות מגיל העשרה ועד שנות השלושים לחייהם, כאשר הפילוח ברובו למעט חריגים בודדים הוא צעירות יהודיות וצעירים ערבים. את הקבוצות מנהלים על פי רוב ערבים, שבדומה ללא מעט חברים בקבוצות, משתמשים בשמות יהודיים או בכינויים שמטשטשים בשלב ראשון את זהותם. כך למשל "דודו", מנהל קבוצת "דודו בום", שעיון בדף הפייסבוק האישי שלו מגלה את מוצאו הערבי, הוא ככל הנראה תושב חיפה. בדומה לו המכונה "ג'ימי", אף הוא מנהל קבוצה שכזו, וגם מהדף האישי שלו אפשר בקלות לזהות כי מדובר בערבי, גם הוא תושב חיפה.

סוג אחר של מנהלי קבוצות הן נשים יהודיות שנמצאות מזה כמה שנים בקשר זוגי עם ערבי ומעורבות בתחום. כך למשל, מי ששימשה תקופה כמנהלת באחת הקבוצות (תחת הכינוי "אום שירן") היא חברתו היהודייה של המחבל מאום אל פאחם עלאא זיוד, שביצע פיגוע דריסה בגן שמואל. אזרחותו נשללה ונגזרו עליו 25 שנות מאסר, אולם היא עדיין שומרת לו אמונים, יצאה להגנתו בתקשורת ואף מפרסמת פוסטים מלאי אהבה וגעגועים אל המחבל המרצה את מאסרו.

פעילה בולטת אחרת בקבוצות, צעירה שהתאסלמה וסיפורה פורסם בתקשורת, משמשת כמגשרת בין הנערות לערבים. היא עצמה נחלצה מקשר עם בדואי, ואף בילתה בעבר באילת עם מנהל אחת הקבוצות – דודו, שהוזכר לעיל. היא מסייעת באיסוף בנות לקבוצה ולאירועים שהוא מארגן. המנהלים והמגשרים בקבוצות, הן הערבים והן היהודיות, פועלים אקטיבית כדי לצרף עוד ועוד יהודיות וערבים למעגל, יוצרים הווי משותף ושרשורי היכרות. הקבוצות מהוות כר פורה ליצירת אירועים ובילויים משותפים, כשהמארגנים מזמינים את כולם למסיבות באילת ובטבריה ואף למסיבת יום העצמאות ה‑70 בווילה באשקלון.

חלק מהחברים בקבוצות אינם מסתירים את פעילותם העבריינית ואף מתרברבים בה בפני חברי הקבוצה בתמונות ובסרטונים שהם מעלים: הכנת סמים או שימוש בהם, החזקת נשקים, תיעוד נהיגה פרועה וסטטוסים שמשדרים עידוד לחיי הפשע.

הסכנה הפלילית בקבוצות אלו מעורבת גם בסיכון ביטחוני. בחלק מהקבוצות משתתפים חיילים וחיילות – בדרך כלל חיילים בדואים וחיילות יהודיות או רוסיות-נוצריות. העובדה שהן בקשר חברתי עם עברייני נשק או ערבים תושבי יו"ש, מעוררת דאגה. כאמור, בחלק מהמקרים הקבוצות מולידות חברויות עם מחבלים של ממש. יצוין כי החשש הביטחוני אינו מופרך, לאור העובדה שבעבר נחשף כי הביטחון המסכל הפלשתיני ניסה לגייס יהודיות כסוכנות באמצעות ערבים מירושלים שעבדו איתן והציעו להן כסף וסמים בתמורה.

את כל הפעילות הזאת מקפידים מנהלי הקבוצות לעטוף לא פעם במסרים השאובים מהנרטיב של ארגוני השמאל ותפיסת השוויון בין יהודים לערבים, על מנת להעניק לה לגיטימציה ולבוש אידיאולוגי. ברבות מהקבוצות מועלות מעת לעת תמונות וכרזות שמוחות נגד גזענות ומעודדות מסרים של שלום ואחווה בין שתי האוכלוסיות. כך למשל, תמונת הנושא של קבוצת "מעורבבים" היא תעודות זהות ישראלית ופלשתינית זו ליד זו, ועליהן שתי טבעות נישואין. בקבוצה זו הועלתה גם כרזה תחת הכותרת "מלחמה היא לא השפה שלי". בקבוצת "המסתובבים והמסתובבות" הועלה איור של מתנחל וערבי מחובקים, תחת הסיסמה "שלום! לא נקמה".

"הקשרים הללו הם טרור שקט"

עדות נדירה מעומק השטח מספקת שרון (שם בדוי), צעירה בת 25 מאזור הדרום, שניאותה לשתף בסיפורה האישי המטלטל ולחשוף את שיטת העבודה שמאחורי קבוצות הפייסבוק. שרון מכירה היטב חלק גדול מהבנות והנשים בקבוצות ואת המנהלות, והיא עצמה חייתה עם ערבי במשך כמה שנים ואף ילדה לו ילדים. כאשר ביקשה לעזוב אותו ואת עולם הפשע והזנות שאליו הכניס אותה, נתקלה במסכת אלימות קשה. לדבריה, הקבוצות הללו בראש ובראשונה מהוות פלטפורמה לקשר של ניצול.

"פעם היו חבורות קטנות, ובת הייתה יכולה להיות בקשר עם כמה ערבים. היום זה מגיע למצב שכל בחורה או ערבי ימצאו מישהו זמין בכל רגע נתון ביממה, כי יש אלפים בתוך הקבוצות האלה. אחד כותב 'מי באה לאילת או לטבריה' והוא ישר ימצא. הבחורות הגיעו למצב שכבר לא מעניין אותן מי הערבי. הן מקבלות טובות הנאה וקשה מאוד לצאת מזה. זה כסף, טיולים, וודקה, בגדים, סיגריות וסמים בחינם, מכוניות יוקרה. כמובן שזה לא באמת בחינם, אלא תמורת סיפוק של אותו ערבי שאיתו את נמצאת".

שרון מתארת את השיטה שבאמצעותה הופכים הערבים בסופו של תהליך את החברות בפייסבוק לאמצעי סחיטה ולחץ על הבנות, שביקשו מלכתחילה רק להכיר: "הם מדרדרים את הבנות לזנות, מכירים אלכוהול וסמים לבנות שלא ידעו מה זה. בקבוצות הללו כולם במלחמה ותחרות. ככל שערבי ישים תמונה עם יותר כסף, רכב יותר יקר, ככה הוא יצליח ליצור קשר עם יותר בנות. גם הן נכנסות למצב של תלות בכסף או בסמים ונמצאות בלחץ לספק את הסחורה כדי שהקשר ימשיך, כי בהתחלה הם נותנים הרבה כסף ואחר כך זה מידלדל ומתחילות עוד ועוד דרישות: תביאי בת חדשה, אני מביא חבר ותקבלי דמי תיווך, ואז הבנות הופכות לסרסורות והכנופיה מתרחבת".

מדוע בנות מצטרפות לקבוצות כאלה, של קשר עם ערבים?

שרון מסבירה כי הנערות הללו זקוקות ללגיטימציה חברתית, לאחר שיצרו קשר עם ערבים. "מצד אחד המשפחה מנדה אותך ואומרת שאין לך סיכוי ותקנה, ומצד שני מי תהיה בסביבה שלך אחרי שבנית לעצמך שם של אחת שהולכת עם ערבים? אז מתחברים לבנות שגם נמצאות במצב כזה".

מדוע הערבים מעדיפים בחורה יהודייה מאשר ערבייה מהכפר?

שרון, שחייתה שנים אחדות בכפר ערבי, מסבירה מדוע היהודיות הן טרף קל יותר: "אין דבר כזה שבחורה מהכפר תלך ותדבר עם סתם גבר, כי יש כבוד משפחה. גבר ערבי שיצאה איתו ערבייה זו בושה בשבילו, כי יגידו לו: איך יצאת עם פרוצה? הרי היא צריכה להישמר בבית עד לחתונה. אבל יהודייה מבחינתם זה התפקיד שלה - להיות נשלטת ופרוצה, ואז אומרים לו: כל הכבוד לך, איך הצלחת, שאפו".

לדבריה, לא מדובר בתופעה הקשורה לעבריינים או לצעירים ערבים בלבד. "המבוגרים וגם הצעירים, זו אותה שיטה. במקום להגיע בהיחבא לבית בושת בדרום תל אביב ולשלם שם, אז הוא משלם לבחורה יהודייה את אותם סכומים וקונה לה דברים ונוסע איתה ברכב כמו מלך ומקבל כבוד בכפר. המבוגרים אומנם יותר זהירים, אבל ראיתי ערבים בני 60 עם נערות יהודיות בנות 18. וזה לא רק עבריינים. אותי ניסה לקנות בכסף צעיר ערבי שהוא בן של קבלן עשיר. אחר הציע לי מכונית. כשהם רואים שיש דחייה, זה יותר מושך אותם. ערבי שהולך עם יהודייה זה דבר רגיל אצלם". שרון מדגישה כי לא קיים שום מימד של קרבה אמיתית במקרים הללו: "אין אהבה בסיפור הזה. גם מי שכביכול מצמיד אליו חברה קבועה, זה מבחינתו רק בשביל לעלות בדרגה - את שלי, נקודה. אף אחד אחר לא מתקרב אלייך".

יחסי הבעלות הללו מביאים לא פעם ליחס אלים ואכזרי. דוגמאות ליחס הרכושני כלפי הבנות אפשר למצוא גם בפוסטים שמתפרסמים בקבוצות. כך למשל נכתב באחד הפוסטים: "למרות הכול את עדיין אוהבת אותו, למרות הכול הוא עדיין פוגע בך", כשלצד המשפט מופיע אייקון של שריר והכיתוב "אחלה בוקר". אחר כותב: "אל תסמכי על זה שיש לי לב טוב, כי אני אכזרי מאוד כשצריך", ולאחר מכן מאחל צהריים טובים בצירוף איורי לבבות.

"יש זלזול מטורף בבחורות מצד אותם ערבים", אומרת שרון, ומוסיפה תיאורים למעשים בוטים שהנייר אינו סובל. "שום כבוד. מכות רצח, חריטות על הגוף, סמים קשים וטריפים בכמויות שיכולות להרוג. ראיתי בנות ששלושה ימים לא קמות מהמיטה מרוב סמים שדחפו להם".

שרון עצמה, שלא גדלה בחברה דתית לאומית או חרדית, יודעת לומר כי התופעה לא פוסחת על אף מגזר. "זה הפך לתופעה מזעזעת שאף אחד לא מבין את העוצמה שלה. יש לי חברות דתיות וחרדיות שהכרתי דרך הערבים, נשים נשואות שמנהלות חיים כפולים, חלק מהן מהתנחלויות. זה לא ייאמן. אחת אומרת: לא ידעתי בהתחלה שהוא ערבי, אחת ככה, אחת אחרת".

למרות הקושי והאיומים הצליחה שרון להיחלץ ממעגל האימה, בין השאר בסיוע ארגון להב"ה בניהולם של בנצי וענת גופשטיין. מתוך ההיכרות עם הנעשה, מותחת שרון ביקורת נוקבת על התעלמותה של המשטרה מהפעילות העבריינית שמתרחשת מתחת לרדאר. "הבנות זרוקות מסטולות, עוברות מרכב לרכב, אבל על זה אסור לדבר בטלוויזיה כי זה גזענות. ערבים מבריחים בנות מהפנימיות שהן נמצאות בהן והמשטרה לא עושה כלום. אפילו ההורים לא יכולים לעשות כלום, כי במקרים שאני מכירה בנות צעירות הזמינו משטרה נגד ההורים וטענו שהם כולאים אותן ולא נותנים להן לצאת לכפר, אז המשטרה עוד באה בטענות להורים ורצו לעצור אותם על כליאה. למה ילדה צריכה להיות מסוממת בתוך כפר כשהאמא לא מסכימה? המשטרה יודעת מה קורה ולא עושה כלום, בטענה שהילדה רוצה כביכול. אבל יש פה בעילת קטינה! זה כבר נהיה רגיל ולא אכפת. אף אחד לא עושה סטופ. ברגע שירתיעו ויעצרו אותם, הם יפסיקו".

שרון מצפה לסיוע של המדינה לאותן נשים, שנמצאות בדרך ללא מוצא: "התחושה של אישה שנמצאת שם היא שאין דרך חזרה, גם כשרוצים לצאת. לקח לי שנתיים וחצי לצאת מזה. אף אחד לא מימן לי סיוע, והגעתי למצבים שאין לי אוכל לתת לילדים שלי. המדינה צריכה לעזור לממן את הטיפול, להעמיד דירות לבנות הללו, לשקם אותן וללמד אותן להתנהל כלכלית. יש בנות שנמצאות ברחוב מגיל 14, אז גם אם הן ייצאו מהחיים האלה, איך אתה מצפה שהן יידעו להתנהל כלכלית? הן יודעות לעשות רק דבר אחד כשהן צריכות כסף, וככה הן נשאבות עוד ועוד לזנות והתמכרות".

מיכל (שם בדוי) היא קרובת משפחה של צעירה יהודייה שנמצאת כמה שנים בקשר עם עבריינים ערבים וחברה בקבוצות הפייסבוק. היא מתארת בגילוי לב את השבר שחווה המשפחה לנוכח מצבה של הבת. "הקשר הזה הוא סוג של טרור שקט. הגענו למצב שהמשפחה מפחדת, כי ערבים הגיעו כבר לבית של ההורים לאיים. זה מגיע למצב של התמכרות של הילדות. זה כמו כת. המשפחה נקרעת, מצד אחד רוצים לנתק קשר עם הילדה בגלל מה שהיא עושה ובגלל שהגיעה למצב שהיא פוגעת פיזית בבני המשפחה שלה בשביל הערבים, ומצד שני אי אפשר באמת לנתק את הקשר".

כיצד אפשר לדעתך למגר את התופעה?

גם מיכל מצביעה על כך שדרוש פתרון מערכתי. "יש ארגונים כמו להב"ה ויד לאחים שעוזרים, אבל אין להם מספיק כוח מבחינה כלכלית, והמשטרה והחוק שמים להם רגליים. אז מה כן חוקי במדינת ישראל? שהבנות תתאסלמנה? צריך להקים גוף מוכר שיהיה ממומן על ידי הממשלה ויטפל בנושא הזה".

"המשטרה והפרקליטות מקטינות ראש"

כאמור, אחד מארגוני הסיוע המרכזיים לבנות במצבים הללו הוא ארגון להב"ה, שאף סייע בחשיפת החומרים להכנת תחקיר זה. ענת גופשטיין, מנהלת הארגון, חוזרת ומדגישה כי לא מדובר רק בבנות ממשפחות מצוקה. "בתוך כמה שבועות קיבלנו שלושה מקרים שונים מיישובים תורניים ביהודה ושומרון", היא מספרת. "זה יכול להיות נערה שהכירה פועלים ביישוב, או אישה צעירה שהייתה באיזה משבר". לדבריה, היקף הפניות של בנות לארגון הולך ועולה, ורף הגילים הולך ויורד. "יש קטינות בנות 14 שנקלעות לזנות עם אותם ערבים".

דרכי הפעולה לרכישת אמון הבנות, אומרת גופשטיין, הן מגוונות: החל מניצול מצוקה של בת, המשך בשכנוע נפשי ש"אף יהודי לא ירצה אותך", וכלה במילוי ואקום של גופי הרווחה: "לא ייתכן שהייתה ילדה בת 14 בלי מסגרת כבר שנתיים, הסתובבה ברחובות, הוציאו לה צו למוסד אבל היא המתינה ארבעה חודשים כדי להיכנס אליו. גם במוסד הן בורחות, ערבים מחכים להן בחוץ ולוקחים אותן ומחזירים אותן, וכולם יודעים וכולם שותקים. וכמו אותה אחת יש לנו הרבה בנות. זו תופעה שגדלה".

גם גופשטיין מותחת ביקורת על הגופים הרשמיים, שמתנערים מאחריות לטיפול בתופעה בשל בעיות של פוליטיקלי קורקט, על גב הבנות: "אנחנו רוצים להפסיק את התופעה הזאת. לא רק טיפול בבת שנפגעה, אלא לא לאפשר פגיעה בבת הבאה. המשטרה עושה ראש קטן, והפרקליטות כנ"ל. אלו גופים שעוסקים בפוליטיקה במקום באכיפה".

ממצאי התחקיר הובאו בפני חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, פעילה בולטת בתחום מניעת הזנות, שאף הקימה שדולה של גופי הציונות הדתית למאבק בנושא. ח"כ מועלם-רפאלי הודיעה כי תיכנס לעומק הסוגיה ותדרוש מענה וטיפול מהגופים האחראים לכך: "אני לא נבהלת מלומר שיש מציאות כזו של עבריינים ערבים שמסרסרים בבנות יהודיות. אני חושבת שאם לא נגיד את זה, נחטא לאמת. צריך ליצור הבנה של הגופים המטפלים – רווחה, משטרה, פרקליטות, שבתוך המאבק הכוללני של כולנו בתופעות של נערות בסיכון וניצול, זנות והתמכרויות, ובנות שבורחות ממוסדות, יש תת תופעה והיא הסיפור של בנות שהעולם שבתוכו הן נמצאות בסיכון הוא העולם של קשר עם עבריינות ערבית, כי כדי לבנות את ההתמודדות צריך קודם כול להבין מה הבעיה".

ח"כ מועלם-רפאלי קוראת להצפת הנושא ולטיפול בממצאים שנחשפו: "צריך להאיר על הקבוצות הללו שנחשפו בזרקור חזק. להציף את הנושא, כי זה נושא שלא מדברים עליו בכלל. איך אנחנו יוצרים בתוך משרד הרווחה ומשרד החינוך מענה לתת-הסיכון הזה".

ח"כ נוסף שנרתם לטיפול בתופעה לאחר שנחשף לממצאי התחקיר הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהחל ללוות אישית כמה מהמקרים. סמוטריץ' מדגיש כי מדובר בתופעה חמורה בהרבה מעוד קבוצת נוער בסיכון, דווקא בשל ההיבטים הלאומיים שלה. "ברור שיש כאן תופעה מיוחדת, שילוב של אינטרסים גופניים עם עניין לאומני", הוא אומר. "למרבה הצער, נראה שהרשויות נכון לרגע זה מסרבות להכיר בכך שיש פה תופעה עם מאפיינים ייחודיים. מאוד נוח להסתכל על זה כסוג של תופעת שוליים, נוער בסיכון, אבל זה הרבה יותר חמור ועם השלכות הרבה יותר קשות. צריך לזכור שבסוף המדינה היא יהודית, וגם ההיבטים הלאומיים של התבוללות הם היבטים שבהחלט מהווים אינטרס ציבורי לגיטימי וראוי שהמערכות ייתנו עליהם את הדעת ויטפלו בהם".

סמוטריץ' מצפה ממשטרת ישראל לנקוט צעדים של ממש כדי למגר את העבריינות הפלילית המתרחשת באותן קבוצות. "החומר שנאסף בתחקיר הוא קצה קצהו של קרחון. אין ספק שאם המשטרה תיכנס לעניין עם הניסיון והיכולות והאמצעים שלה, היא תוכל להגיע לממצאים הרבה יותר משמעותיים".

הרב שמואל אליהו, רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, אומר גם הוא בתגובה לממצאים כי על הרשויות ליטול אחריות ולפעול: "על פי ההלכה, זו חובה על הציבור ובמיוחד על מנהיגי הציבור, רשויות, חברי כנסת, שרים, אלו שבכוחם לעשות. במיוחד שמדובר פה לא רק בנשים שמתחברות עם ערבים, אלא מקבלות זהות אחרת. סיפרו לי בחורות שחיו כמה שנים עם ערבים בחברון, שהיו מכריחים אותן ללכת למחסומים ולקלל את החיילים או שהיו משתמשים בהן להעברת דברים כי ידעו שהחיילים לא יבדקו אותן. פשוט הפכו אותן להיות שונאות ישראל".

על נתוני העבריינות שנחשפו בקבוצות אומר הרב אליהו: "אני לא מבין, למה המשטרה מעלימה עין? יש פה עבירות כל כך ברורות על שלטון החוק. האם יש במדינה שתי מערכות חוק, אחת ליהודים ואחת לערבים?", תוהה הרב אליהו.

אלחנן גרונר, עורך אתר 'הקול היהודי' שעומד מאחורי התחקיר בשיתוף גורמים נוספים ובהם ארגון 'לביא', מספר כי הממצאים שהועברו לידי פוליטיקאים ורבנים החלו להניע את גלגלי הטיפול בפרשה. "הגענו לעדויות, הקלטות, חומרי מדיה שונים, וחלק מהמידע עבר תוך כדי הפעילות על התחקיר גם למשטרה, וגם הבאנו כבר לכמה מעצרים". הוא אף מגלה שהעבודה על התחקיר הצילה את חייה של אחת הנשים: "במסגרת התחקיר הגענו לבנות ונשים במצבי מצוקה קיצוניים שלא קיבלו שום מענה של הרשויות, והבנו שאם אנחנו לא מערבים בזמן אמת גורמים שונים כמו חברי כנסת, יש פה סכנת חיים. אחת הנשים שנפגשנו איתה יחד עם ארגון להב"ה, חשפה בפנינו את העובדה שהצלנו את חייה כפשוטו ממש, ושכבר הייתה לה תוכנית התאבדות מתוכננת, אחרי שלא קיבלה מענה מאף גורם למצוקה ולסכנת החיים שבה הייתה".

בימים אלו מגייס אתר 'הקול היהודי' את הציבור להקמת מערכת תחקירים במימון המונים באתר giveback. "מתוך ההבנה שיש כאן תופעות שצריך לחשוף מהשורש, יצאנו לפרויקט מימון המונים. הציבור חייב להתעורר ולהבין שהוא זה שצריך להציף את התופעה ולפרסם אותה, כי בתקשורת הכללית זה פשוט לא יקרה. אנחנו נתקלים בעוד המון נושאים שהם תפוחי אדמה לוהטים ואף אחד לא מוכן לגעת בהם".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל פועלת באופן נחוש ומקצועי לאכיפת החוק, לרבות באתרים שאינם מנוהלים בישראל ואינם כפופים לדין הישראלי. אכיפת הנושא מטופלת במלוא החומרה על ידי מערך מיומן ומקצועי של חוקרי סייבר הנמצאים במחוזות השונים ובלהב 433. כל תלונה שתובא לידי המשטרה תטופל באופן הראוי ביותר".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "מדי שנה משקיע משרד העבודה והרווחה כ‑70 מיליון שקלים בטיפול בנערות וצעירות בסיכון, ומטפל בכ‑4,000 נערות במסגרות בתים חמים בקהילה המעניקים מעטפת טיפולית בשעות אחר הצהריים, ובמאות נערות וצעירות נוספות במסגרות ותוכניות שונות לאיתור, טיפול ושילוב מחדש בחברה, שינוי דפוסי התנהגות מסכנים, הגנה מיידית במצבי חירום ועוד. בנוסף לכך מטפל המשרד מדי שנה בכאלף נערות במסגרות שונות".

במשרד מתארים את היקף הרפורמה שהוחל בה השנה, אשר במסגרתה יושקעו 150 מיליון שקלים והיא תכלול שיפוץ ובניית מבנים לטובת מעונות לבני נוער, וכן גידול בכוח האדם שיטפל בהם. כל אלו ועוד, אומרים במשרד, מגדילים את פוטנציאל התפוסה לנערות במעונות, מה שיצמצם משמעותית את זמן ההמתנה שלהן.

לגבי נערות שבורחות מהמוסדות אל חבריהן הערבים נמסר: "בריחות מתרחשות על פי רוב במהלך חופשות שאותן מחויבת חסות הנוער לאפשר על פי התקנות. נדגיש כי החופשות הן בתיאום מלא עם המשפחה ו/או גורמי טיפול בקהילה".

לתגובות: elhonenu@gmail.com