מה באמת רוצה 'אלומה'?

סוגיית גיוסן של בנות דתיות לצה"ל היא מהסוגיות החמות ביותר בשיח הציבורי המגזרי.

השאלה הערכית האם נכון לבת הדתית להתגייס לצה"ל או לא מעוררת סערות, אולם חשוב להבין שלא בכך עוסקות השורות הבאות. עניינה של כתבה זו הוא בפרויקט אחד של עמותת 'אלומה', פרויקט ששמו "משרתות באמונה", והוא זה אשר העלה את העמותה למרכז סדר היום הציבורי, והפך אותה לשם דבר במגזר הדתי-לאומי. ל'אלומה', חשוב להדגיש, יש עוד תחומי עיסוק רבים, חלקם תחת המותג 'אלומה' וחלקם תחת המותג 'בת עמי' - עמותת השירות הלאומי השנייה בגודלה בישראל, שגם היא חלק מ'אלומה'. כל תחומי העיסוק הללו אינם רלוונטיים לדברים הבאים שתקראו, אך חשוב להדגיש שמדובר בעשייה חברתית רחבה וענפה, שראויה כמובן לכל הכבוד וההערכה המתבקשים.

'משרתות באמונה' הוא פרויקט הדגל של עמותת 'אלומה'. במשך שנים מתעקשים ב'אלומה' להבהיר שמטרת הפרויקט איננה לעודד בנות דתיות להתגייס לצבא. בעמותה שבו והדגישו את העניין לאורך השנים, ואף מחו כאשר היה מי שניסה לטעון אחרת. לטענת אנשי העמותה, מוקד הפעילות הוא בסיוע ובליווי של בנות שהחליטו להתגייס לצה"ל לקראת השירות ובמהלך השירות. בעמותה מעולם לא הסתירו את תפיסתם שהשירות הצבאי הוא אפיק ראוי לבת הדתית לפחות כמו השירות הלאומי, ואולי אף מעבר לו. אך הגבול היה ברור, לפחות לכאורה. ליווי – כן, הכוונה – כן, פתיחת אופציות – כן, עידוד – לא. כך למשל כתב פרופ' אמנון שפירא, חבר הנהלת 'אלומה', במאמר שפרסם בעיתון זה בשנת תשע"ה: "בכל פעילותנו רק ביקשנו לתת מענה לאותן בנות שעל דעת עצמן, ובעצמן, החליטו לשרת בצבא. כי לדעתנו, שהיא דעת תורה במובן העמוק שלה, חובה לעזור לכל יהודי בכל פרק בחייו, במיוחד כאשר הוא זקוק למשען, בבחינת 'לא תעמוד על דם רעך', ואסור להפקירן. כמדיניות חינוכית חד משמעית, הקפדנו בחומרה יתרה שלא להיות מעורבים בהחלטתן להתגייס, לא ברמז, לא בקריצת עין ולא בכאילו".

כשנה מאוחר יותר, בכתבה של עמיתתי חגית רוזנבאום, נשמעה מנכ"לית 'אלומה' יפעת סלע פחות נחרצת בניסוחיה, אך עדיין ברורה מאוד. "אלומה מעודדת צעירות דתיות לשרת שירות משמעותי ומלא של שנתיים. בהתאם להשקפתן ולתפיסת עולמן עליהן להחליט האם לממש מחויבות זו במסגרת השירות הלאומי או הצבאי", אמרה סלע באותו ריאיון, "אלומה חרתה על דגלה את המחויבות להעניק מידע, ייעוץ והכוון מקצועיים ומלאים לכל נערה דתית שמתלבטת או שהחליטה להתגייס לצה"ל. שיתוף הפעולה עם צה"ל הוא נדבך חשוב בעבודתנו, המקדם ומאפשר השתלבות צעירות דתיות בתפקידי שירות משמעותיים מחד, תוך שמירת וטיפוח זהותן הדתית מאידך".

שיתוף פעולה עם משהב"ט

אלא שלידי 'בשבע' הגיע לאחרונה מסמך שמעלה תמונה מעט אחרת, ולפיה 'אלומה' שותפה מלאה לרצון של צה"ל להעלות את מספר הבנות הדתיות המתגייסות. המסמך נשלח בחודש יולי השנה על ידי רן מרכוס, מנהל תחום נוער ושירות ב'אלומה' שפרויקט 'משרתות באמונה' הוא חלק ממנו, לשורת בעלי תפקידים באגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. "מסמך מיזם משותף משהב"ט (משרד הביטחון)–'אלומה' בתוכנית 'משרתות באמונה'". חשוב להדגיש: המסמך שהגיע ל'בשבע' איננו גרסה סופית, לכן ישנם אלמנטים שחסרים בו. אולם הוא נשלח מטעם 'אלומה' לגורמים במשרד הביטחון, ועל פי הדברים שנכתבו במייל שאליו הוא צורף, ב'אלומה' עומדים מאחורי מה שנאמר בו.

המילים "מיזם משותף" המופיעות בכותרת המסמך הן מילות מפתח להבנת סיפורו. הרעיון הוא פשוט: התקשרות בין גוף פרטי למשרד ממשלתי היא הליך שחייב במכרז. מכרז הוא הליך מסורבל ומורכב, וגם אם הוא נתפר היטב קשה להבטיח מי יזכה בו והאם בכלל יהיה זוכה. מיזם משותף הוא הליך שונה. מדובר בשיתוף פעולה בין גוף אזרחי למשרד ממשלתי, שבו הגוף האזרחי מביא את רוב התקציב (51 אחוזים לפחות) ובמידה שהמשרד הממשלתי מחליט שהפרויקט תואם את סדר היום שלו הוא רשאי להשתתף בתקצוב, למרות שלא התרחש כאן הליך מכרזי.

במקרה הזה, על פי טיוטת ההצעה שהועברה מ'אלומה' למשרד הביטחון, העמותה מתחייבת להעמיד לטובת המיזם כ‑739 אלף שקלים לשנת פעילות, ומבקשת ממשרד הביטחון מימון בסכום של כ‑460 אלף שקלים (כ‑38 אחוזים מתקציב המיזם כולו). בדרך זו יכולה לקבל אלומה סיוע מהמדינה לפעילותה, בלי לעבור את ההליכים המורכבים של מכרז. מטרת התהליך, כפי שהובהרה היטב במייל שאליו צורף המסמך, היא לקבל תמיכה ממשרד הביטחון למיזם עוד בשנת הכספים 2018. חשוב להדגיש: איננו יודעים האם המטרה הושגה מאז, או האם היא תושג בזמן הקצר שנותר עד תום שנת הכספים.

ייתכן שב'אלומה' חששו שהמסמך יגיע גם לעיניהם של מי שאינם אנשי העמותה או משרד הביטחון, ועל כן מטרת התוכנית המופיעה בעמוד השני של המסמך מנוסחת בעמימות מסוימת: "הפיכת השירות הצבאי לאלטרנטיבה רלוונטית עבור הבת הדתייה, באופן שיאפשר לה שירות משמעותי מחד ושמירת הזהות הדתית מאידך". אולם כאשר נכנסים מעט לנבכי המסמך, התמונה הולכת ומשתנה.

ראשית, התמונה שהציגה סלע בנוגע לאדישותה של 'אלומה' לבחירתן של הבנות, שירות צבאי או שירות לאומי של שנתיים, מתבררת כלא נכונה. בעמוד 3 של המסמך, תחת הכותרת "גורמים עיקריים משפיעים" מופיעות שתי רובריקות: "גורמים מקדמים" ו"גורמים מעכבים". בין הגורמים המעכבים, אלו שמפריעים להגשמת מטרות התוכנית, מונים ב'אלומה': "שיפור והשקעה באטרקטיביות ואיכות התפקידים בשירות הלאומי", וכן "פתיחת תפקידים המזוהים ביטחון במסגרות השירות הלאומי (מוסד, שב"כ, הרשות הלאומית להגנה בסייבר וכד')". משמעות ההגדרה של שני האלמנטים הללו כ"גורמים מעכבים" היא פשוטה: מה שטוב לשירות הלאומי, בעייתי להשגת מטרות תוכנית הדגל של 'אלומה', ומה שטוב לתוכנית הדגל של אלומה לא בהכרח טוב לשירות הלאומי.

על פי המסמך, מדי שנה מסיימות את כיתה י"ב בחמ"ד כ‑8,000 תלמידות. כמחצית מהן בוחרות מראש בשירות הלאומי וב'אלומה' לא עוסקים בהן. אוכלוסיית היעד שמעניינת את 'אלומה' היא כאמור כ‑4,000 בנות. כיום, על פי המסמך, כרבע מבוגרות החמ"ד מתגייסות לצה"ל (כ‑2,000 כנראה), כאשר אזור הפעולה הנותר הוא 2,000 הבנות הנוספות.

היעד: 75 אחוזים

ב'אלומה', כזכור, מכחישים את הטענה שהם פועלים על מנת לגרום לבנות לשרת דווקא בצה"ל. אולם הדברים המופיעים במסמך, והמייל שאליו הוא מצורף, לא עולים בקנה אחד עם טענה זו. מחציתו של עמוד 9 במסמך עוסקת ב"יעד מרכזי ונושאים למדידה". היעד המרכזי מנוסח עדיין באופן כללי "80% מאוכלוסיית היעד בתוכנית יקבלו טיפול/ליווי באמצעות מוקד אלומה/ליווי אישי – 3,600 מלש"ביות". אולם כאשר עוברים לנושאים למדידה, מתברר ש'אלומה' בהחלט מציבה לעצמה כיעד הגדלה של שיעור המתגייסות מקרב בוגרות החמ"ד. הסעיף השלישי מבין סעיפי הנושאים למדידה מדבר על "עלייה של 2% מבנות החמ"ד המתייצבות לתהליכי צו ראשון (נתון בסיס – 43.1% בשנתון 1998)". הסעיף החמישי מדבר על "ירידה של %X בנשר הבנות בין הצו הראשון לגיוס (יוגדר במידה ויסופקו נתוני צה"ל)". כל מי שעיניו בראשו מבין שהגדלת שיעור הבנות המתייצבות לצו ראשון, יחד עם הקטנת שיעור הבנות שהתייצבו לצו ראשון ובסוף לא התגייסו, משמעותו הגדלה של שיעור הבנות המתגייסות מקרב בנות החמ"ד.

מה היעד הסופי של התוכנית אליבא ד'אלומה'? הנתון הזה לא מופיע במסמך, אבל משפט מעט סתום שמופיע במייל שאליו מצורף המסמך משלים ככל הנראה את התמונה. במייל כותב מרכוס כך: "היעדים מופיעים על פי ההגדרות של קרן. היעד המרכזי של ה‑75% הוא יעד שאנו פועלים לאורו אך אינו מופיע במפורש במסמך, כפי שסיכמנו במפגש". כזכור, מבחינת אלומה אוכלוסיית היעד של פעילותה הוגדרה כמחצית הבנות בשנתון, כלומר כ‑4,000 בנות. לאור זאת נראה שהמשפט שכתב מרכוס במייל הנלווה מעיד ששאיפתה של אלומה היא להגיע לגיוס של 75 אחוזים מאוכלוסיית היעד הזאת, כלומר כ‑3,000 בנות בשנתון. זאת לעומת מעט יותר מ‑2,000 כיום.

העובדה שמשרד הביטחון מעוניין לטייב את מאגר כוח האדם העומד לרשותו של צה"ל ולהוסיף אליו את כוח האדם האיכותי של הבנות בוגרות החמ"ד איננה מפתיעה. אלף בנות איכותיות מדי שנתון הן תוספת כוח משמעותית לצבא, גם אם מן הסתם לא תוספת משנה מציאות. אולם כאשר ממקדים את המבט לעבר עמותת 'אלומה' עולות כמה שאלות. ראשית, בניגוד לאופן שבו הוצגה לאורך 16 השנים האחרונות לציבור הדתי, נראה שמיזם 'משרתות באמונה' כן נועד לסייע לצה"ל באופן אקטיבי להגדיל את מספר המתגייסות מקרב בנות החמ"ד. תהייה שנייה שעולה היא ביחס לטענה לפיה אין ניגוד אינטרסים בין המיזם ובין השירות הלאומי (טענה שעלתה לאחרונה סביב סוגיית מינוי מנכ"ל חדש לרשות השירות הלאומי-אזרחי), שנראית מוזרה לנוכח הנתונים העולים מן המסמך. ויותר מהכול עולה הקושיה מדוע 'אלומה' לא מצהירה בגלוי על מטרותיה ומסירה את המסיכות.

עמותת 'אלומה' עושה כאמור פעילות חברתית ענפה וחשובה בשלל תחומים הנוגעים לחברה הישראלית, אך השאלות הללו עדיין דורשות מענה.

מעמותת אלומה נמסר בתגובה: "צר לנו שעיתון בשבע ממשיך במסע הדה-לגיטימציה שלו כלפי עמותת אלומה וכלפי אלפי החיילות הדתיות שבוחרות לשרת את מדינת ישראל במסגרת צבא ההגנה לישראל. הפעם נראה שהעיתון כשל באופן הבסיסי ביותר גם בתחום הבנת הנקרא ובחר בפרשנות מעוותת ושקרית למסמך המדובר.

"לאורך המסמך כולו לא מדובר כלל על יעדי גיוס לצה"ל, אלא על יעדים באשר למספר המלש"ביות שיוכלו להסתייע בליווי של העמותה לצורך קבלת מידע באשר למסלול השירות הצבאי. אלומה רואה במסלול השירות הלאומי ובמסלול השירות הצבאי אפשרויות ראויות וערכיות. העמותה פועלת על מנת לאפשר לכל צעירה דתית אפשרות בחירה מלאה לגבי המשך דרכה, ועל כן פועלת להנגיש את המידע באשר לשירות הצבאי לכל צעירה המעוניינת בכך".