חלב נוכרי – בין כשרות להידור

בחשכת ליל שני, ט"ז בטבת, בן דודי היקר והאהוב צור הרטוב נפטר פתאום לבית עולמו, וכל בני משפחתו ואוהביו נותרו המומים, דומעים, אבלים וכואבים.

יהי רצון שבבניין ירושלים והארץ יתנחמו אשתו-אלמנתו, הוריו ואחיו, ויזכו כל ילדיו להקים משפחות מפוארות ולגדל בנים ובנות, נכדים ונכדות, לתורה ולמצוות.

צורי היה הראשון שעודד אותי לכתוב במסגרת 'פניני הלכה' את הלכות כשרות, ובתוך כך לדייק ולבאר את ההבדלים שבין כשר למהדרין. כדרכו הסביר את הצורך בכך בדברי טעם משכנעים ומלבבים. יהיו דברי התורה שבטור זה לעילוי נשמתו ולמילוי רצונו.

חלב נוכרים

אסרו חכמים לישראל לאכול חלב שחלבו גוי, שמא הגוי עירב בחלב הטהור חלב טמא (עבודה זרה לה, ב). זאת אף שהסיכוי לכך קטן מאוד, שכן הרוב המוחלט של החלב שבני אדם רגילים לשתות הוא חלב טהור. בנוסף לכך יש הבדל בין חלב טמא לטהור, שצבעו של הטהור לבן וצבעו של הטמא צהבהב, וממילא אם החלב לבן ואין מרגישים בו טעם שונה – הרי שגם אם הגוי עירב בו חלב טמא, מהתורה הוא בטל ברוב החלב הטהור. למרות כל זאת, החמירו חכמים מאוד ואסרו חלב של גוי שמא עירב בו חלב טמא. כפי הנראה, החמירו חכמים בחשש איסור זה – כמו במאכלי גויים אחרים – מעבר למקובל בשאר איסורי אכילה, מפני המגמה הכללית להרחיק את ישראל ממאכלי הגויים כגדר מפני התבוללות.

אומנם כאשר ישראל שומר שהגוי לא יערב בחלב הטהור חלב טמא - החלב כשר. אם ידוע בוודאות שאין לגוי בהמה טמאה, די בכך שישראל ישגיח שהגוי לא יביא באמצע החליבה חלב ממקום אחר. ואם יש לגוי בהמה טמאה, הישראל צריך להשגיח שיחלוב מהבהמה הטהורה. אין צריך שיראה את כל החליבה, אלא די שהגוי יידע שהישראל משגיח עליו שלא יחלוב בהמה טמאה ויערב את חלבה בחלב הטהור, ובקלות יוכל לראותו, כגון שאם יעמוד יראה אותו חולב, או שבכל רגע הוא יכול להיכנס ולראות מה הוא עושה (עבודה זרה לט, ב; שו"ע יו"ד קטו, א).

כשאין חשש חלב טמא

נחלקו הפוסקים בשאלת היקף האיסור. לשיטה הראשונה, רק כאשר יש חשש סביר שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור, החלב שחלבו גוי אסור. אבל במקום שאין מגדלים בהמה טמאה, או שחלב בהמה טמאה יקר יותר, אין חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור, ומותר לישראל שגרים שם לאכול חלב שחלבו גוי (תשב"ץ, רשב"ש, פר"ח, ר' חיים בן עטר). וכן נהגו ברוב קהילות צפון אפריקה ובתימן.

לשיטה השנייה, אף במקום שאין חשש סביר שהגוי יערב חלב טמא בטהור, כל זמן שישנו חשש כלשהו, אפילו רחוק ביותר – אסור לישראל לאכול חלב שחלבו גוי. בפועל, מכיוון שלעיתים היו מביאים בהמה טמאה ממקום למקום, ולעיתים הגויים חשבו שיש להם תועלת בכך שיערבו בחלב הטהור חלב טמא, כדי לשמר אותו זמן רב או כדי להשביח את טעמו, אסרו כל חלב שנחלב על ידי גוי. יוצא דופן הוא חלב שנחלב במקום סגור שאין שום אפשרות שיביאו אליו חלב טמא, שאותו הכשירו למרות שנחלב בלא פיקוח של ישראל. וכן נהגו בקהילות רבות בסביבות ארץ ישראל ובאשכנז (חיד"א, בית מאיר, חכמת אדם).

לשיטה השלישית, גם כשאין שום חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור, החלב שחלבו הגוי אסור. זאת מפני שעל סמך החשש שמא הגוי יערב חלב טמא בטהור, חכמים גזרו במניין איסור גמור על כל חלב שנוכרים חלבו בלא פיקוח ישראל, גם במקום שאין שום חשש. ויש שמורים כך למעשה (חתם סופר, חלקת יעקב).

חלב של חברות אמינות

רבים סוברים שהואיל ובפועל אין חשש שהחברות הגדולות לשיווק חלב ומוצריו יערבו בחלב שלהן חלב טמא, ואפילו חשש רחוק אין לכך, לדעת רוב הפוסקים גם אם החלב נחלב על ידי גויים בלא פיקוח של ישראל – אין על החלב שלהן איסור חלב גויים. שכן כך היא דעת שתי השיטות הראשונות שלמדנו, שרוב ישראל נהגו על פיהן.

הוסיף הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד א, מז-מט) שגם לפי השיטה המחמירה, במדינות מתוקנות על פי חוק אפשר להקל במוצרי חלב של חברות שמצהירות שהחלב ומוצרי החלב שהן משווקות הוא חלב של בהמות טהורות. זאת מפני שאם ירמו הן עלולות לקבל קנס, ולא פחות חמור – אמון הצרכנים במוצריהן עלול להיפגע והן עשויות להפסיד לקוחות רבים. נמצא שהפיקוח הכללי במדינות אלו נחשב כפיקוח של ישראל שמשגיח שלא יערבו בחלב הטהור חלב טמא, וממילא לכל השיטות החלב שלהן מותר. לפיכך, מתוך התחשבות בקושי להשיג חלב ישראל בחוץ לארץ, התיר הרב פיינשטיין לסמוך על אמינות החברות המפוקחות. וכן נוהגים במערכת הכשרות הנפוצה בארצות הברית OU.

המחמירים בחלב של חברות

מנגד, יש מחמירים משני טעמים עיקריים: א) אולי הפיקוח הממשלתי אינו מהודק דיו, וגם אם הוא מהודק, שמא ילמדו מכך להקל גם במקומות שאינם מפוקחים כראוי. ב) קיבלו את השיטה הסוברת שאיסור חלב גויים הוא איסור גמור שנאסר במניין (השיטה השלישית), ולכן גם כאשר אין חשש שיערבו חלב טמא, החלב אסור מכיוון שנחלב על ידי גוי. לדעה זו הפיקוח הממשלתי אינו נחשב כפיקוח של ישראל שהתירו חכמים (חלקת יעקב יו"ד לד; משנה הלכות ד, קג). לפני שנבאר כיצד נוהגים למעשה, נמשיך לשאלת אבקת חלב.

אבקת חלב

מחלוקת נוספת התעוררה על אבקת חלב, היינו חלב שאידו את הנוזלים שבו על ידי חום עד שנשארה ממנו אבקה. באבקת חלב משתמשים להטעמת מוצרים כמו שוקולד, כאשר מעוניינים בטעם המרוכז של החלב ומרכיביו בלא תוספת הנפח של הנוזלים. כמו כן ניתן לשמור אבקת חלב זמן רב, ובשעת הצורך להוסיף לה מים ולקבל משקה שדומה לחלב רגיל, שכמעט כל מרכיביו התזונתיים קיימים בו. לעניין איסור בשר וחלב דין אבקת חלב כחלב, אולם לגבי איסור חלב גויים נחלקו הפוסקים.

רוב הפוסקים הקלו, הואיל והגזירה הייתה על חלב ולא על מוצר חדש שנעשה ממנו. וכשם שהיו צריכים לגזור גזירה נוספת על גבינה, ובלא זאת הייתה הגבינה מותרת, כך בלא גזירה מיוחדת על אבקת חלב – כל זמן שידוע שהיא נוצרה מחלב של בהמה טהורה, היא מותרת באכילה.

ויש מחמירים, מפני שלדעתם גזירת חלב חלה גם על אבקת חלב, הואיל ואבקת חלב היא החלב עצמו בלא הנוזלים שלו. הסיבה שהוצרכו לגזור על הגבינה גזירה מיוחדת היא מפני שגבינה ניתן לעשות רק מחלב של בהמה טהורה שמסוגל להתגבן, ולכן הוצרכו לגזור על גבינת גויים גזירה מיוחדת מטעמים אחרים. אולם אבקת חלב ניתן לעשות גם מחלב טמא, וממילא גזירת חלב חלה גם עליה.

הלכה למעשה במוצרי חלב

במחלוקת העקרונית על חלב ואבקת חלב מחברות גדולות ומפוקחות - הלכה כדעת המקילים, מפני שכך היא דעת רוב הפוסקים הראשונים והאחרונים, וסברתם נראית, ובנוסף לכך הכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדעת המקל. לגבי אבקת חלב עמדת המתירים עוד יותר מרווחת, שכן גם מבין המחמירים בחלב נוכרי יש שמקילים באבקת חלב. אומנם ישראל קדושים, וכל זמן שההחמרה אינה כרוכה בעלויות גבוהות נוהגים להדר כשיטת כל הפוסקים, וכפי שנוהגות בארץ ישראל כל הרבנויות לגבי חלב נוכרים. אולם בחוץ לארץ כאשר יש קושי להשיג חלב ישראל, העיקר כדעת המקילים.

שאלות נוספות בכשרות החלב

סוגיית כשרות החלב ומוצריו מורכבת יותר, הואיל ויש עוד שתי בעיות: א) ספק טריפות בעקבות ניתוחים שהפרות עוברות. ב) שילוב אבקות נוספות שמייצרים מחלב. נפרט יותר:

כיום רגילים לבצע ניתוחים שונים בבהמות, כמו ניתוח קיסרי לבהמה שמתקשה להמליט וניקוב הכרס להוצאת גזים מסוכנים. אף שלאחר ניתוחים אלו הפרות חיות יותר מי"ב חודש, יש אומרים שהם מטריפים את הפרות וממילא חלבן נאסר באכילה. בפועל, בכל רפת שאינה מפוקחת בהשגחה הלכתית מסתבר שישנן פרות שנחשבות טריפות לדעת המחמירים, ואין בחלב הכשר פי שישים כנגדו, וממילא החלב ואבקת החלב שיוצאים מרפת זו אסורים לדעתם.

הבעיה השנייה היא שיש אבקות נוספות שמייצרים מחלב, כדוגמת קזאין שמכילה חלבוני חלב, ולקטוז שמכילה סוכרים מחלב, ויש הסוברים שכאשר מייצרים אותן מנוזלים שנותרו מגבינה, איסור גבינת גויים חל עליהן.

למעשה, גם בשתי שאלות אלו העיקר כדעת המקילים. מצד החשש שהפרות טריפות – לדעת רבים הניתוחים הללו אינם מטריפים את הפרות, עובדה שהן חיות אחר כך יותר מי"ב חודש. וגם אם נתייחס לשאלה זו כספק, מכיוון שמהתורה החלב של הטריפות בטל ברוב רגיל, הלכה כדעת המקילים גם כשאין פי שישים כנגדו. וכן לגבי אבקות חלב שנוצרו ממי חלב שנותרו מגבינה, ספק אם איסור גבינת גויים חל עליהן, ובספק בדברי חכמים הלכה להקל.

סיכום ההלכה

ניתן להעניק כשרות לחלב ומוצריו שנחלבו על ידי גויים בעבור חברות גדולות ומפוקחות, וכן נוהגים גופי כשרות שונים ובכללם OU.

הרוצים להדר מחמירים בכל ארבע הסוגיות שנזכרו, וזו ההגדרה של מוצרי חלב כשרים למהדרין.

בכשרויות הרגילות של הרבנות בארץ ישראל מקובל להדר במדרגת ביניים – מחמירים בחלב גויים, ונוהגים כעיקר ההלכה באבקת חלב גויים ובשתי הסוגיות הנוספות.

לתגובות: [email protected]